מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ברכות· רבי משה מרגלית
פרק ו · הלכה ה
אמר רב חסדא לא תנינן וכו' לא פטר וכו'. כרב ששת וכתלמידי דרב דהתם דף מ"ב ע"ב וכך היא מסקנת הפוסקים דיין שבתוך המזון אינו פוטר את היין שלאחר המזון. וכתבו התוס' שם ד"ה ורב ששת אמר אינו פוטר ונראה דהלכה כתלמידי דרב דרב ששת קאי כוותייהו והלכתא כרב ששת באיסורי ואע"ג דקי"ל רב ושמואל הלכתא כרב באיסורי שאני הכא דכל תלמידי דרב פליגי עליה מסתמא כך שמעו מרב. מזה נלמד דהאי כללא דהלכה כרב באיסורי לאו דוקא נגד שמואל הוא אלא אפי' נגד שאר אמוראי דהא לא נזכר שם שמואל ואפ"ה הוצרכו לטעמא שכתבו וכן כתב הרא"ש ז"ל זה בפשיטות ואע"ג דקי"ל הלכה כרב באיסורא וכו' ע"ש:
כהדין דשתי קונדיטין וכו'. והתוס' בדף מ"ב ע"ב גריס בהא דריב"ל לא שנו אלא בשבתות וי"ט ובשעה שאדם יוצא מבית המרחץ ובשעת הקזת דם הואיל ואדם קובע סעודתו על היין וכו'. וכתב הר"ש ז"ל דעל פי שיטת הגאונים ז"ל הוגה במקצת ספרים בשעת הקזה ובשעת יציאת המרחץ. ונראה דהגאונים מכאן הוא דלמדו דלא פליגי אמוראי אלא דמר מוסיף אדחבריה וכך העתיק הרמב"ם ז"ל לגי' זו בפ"ד מהל' ברכות בהל' י"ב. ובענין היוצא מדין זה יתבאר לקמן ועיין שלהי פרקין ד"ה שינוי מקום צריך לברך ובמקומות המצוינין שם בס"ד:
פת הבאה כיסנין אחר המזון טעונ' ברכה לפניה ולאחריה. יש לפרש אחר המזון אחר שמשכו ידיהם מן הפת כמו שהיו נוהגין בימיהם וקודם בה"מ הוא זה וא"כ אתיא הא דרב דהכא כהאי דרב פפא דהת' בדף מ"א בחלוק' הג' דדברים הבאים לאחר הסעודה טעונין ברכה בין לפניהן בין לאחריהן (אלא שאין לנו דין זה האידנא כמוזכר לעיל ד"ה מה פליגין וכו') ורבי יוחנן דפליג אברכה דלאחריה הוא דפליג ואזלא מילתיה כרב ששת דקאמר התם הכי דפת הבאה בכיסנין טעון ברכה לפניו אבל לאחריו לא דאי ר' יוחנן אברכה שלפניה פליג א"כ דלא כמאן והיה צ"ל דדעת שלישית היא אלא דממשמעות הסוגיא נראה דר' יוחנן אשלפניה הוא דפליג כדפרישית בפנים דאל"כ מה שייך לחלק בין אכל באמצע המזון מאותו המין או לא לענין ברכה שלאחריה וצ"ל דסוגיא דהכא פליגא אדהתם וכן נראה ג"כ מדקאמר רב הכא למילתיה בשם ר"ח רובה והתם קאמר אמילתיה דרב ששת ופליגא דר' חייא דאמר פת פוטרת כל מיני מאכל ויין פוטר כל מיני משקין ולענין מסקנא לדינא כבר בארתי בארוכה לעיל בד"ה מה פליגין וכו' ובד"ה תמן אמרין דמסקנא הסוגיא דלעיל כהלכתא היא ואזלא כרב הונא ור"נ ורב פפא דהתם וקי"ל כוותייהו והאי סוגיא דהלכה זו היא נוטה לרבנן דקיסרין לדעתם בחד צד דפליגי אדר' זעירא ואמוראי דכוותיה דלעיל ויתבאר עוד בענין ביאור הסוגיא דהכא בדבור דלקמן בס"ד:
אינון אינון עיקר נגיסתי. עיין בקונטרס אחרון סימן ד' ד"ה אינון עיקר נגיסתי וכו':
אמרי מכיון דהן יחידיי ורבנן פליגי עלוי נעביד כרבנן. לכאורה משמע שזהו דברי שאר חברים שהיו שם או דברי ר' חנינא ענתנייא שהשיב לר' יונה ור' יוסי על שרצו לפסוק כהאי ברייתא דר' יוסי הגלילי ואמר להן יחידאה היא ונעשה מעשה כהני דרבנן דפליגי וזהו כר' אמי דר' יוחנן פליג וס"ל שאין טעון ברכה לפניה וכדפרישית בפנים אלא דקשה וכי ר' יוסי הגלילי יחידאה בדבר זה והלא ר' חייא רובה ורב דתנאי הוו קאי כוותיה אם לא שהיה צ"ל דלא שמיע להו להא דרב הונא רב בשם ר' חייא רובה ולא אמרו ר' יונה ור' יוסי אלא מהאי ברייתא דר' יוסי הגלילי ולפיכך השיב להם כך וכל זה דוחק והיותר נראה דהאי אמרי מכיון דהן יחידיי וכו' נמי דברי ר' יונה ור' יוסי בעצמן הן ואסוקי מילתייהו הוא ומפני שהן תלמידי ר' יוחנן כמבואר בהרבה מקומות בש"ס הזה והן קיבלו אולפנא מר' יוחנן דפליג ארב ור' חייא וס"ל שאין טעון ברכה לפניה ולהכי אמרי נישבוק אולפנא דר' יוחנן וניתי לן למתניתא וכו' דר"י הגלילי נמי כרב ור"ח ס"ל וזהו דמסיימי בעצמן ואמרי מכיון דהן יחידיי וכו' וכלומר ר' יוחנן שקבלנו מיניה האי אולפנא דלעיל דפליג הוא והוא יחיד בדבר ורבנן פליגי עלוי והן ר"י הגלילי ורב ור"ח נעביד כרבנן והשתא אזלא מלתייהו כהלכתא וכמסקנת הש"ס דילן בהלכתא דרב פפא וכמו שנתבאר הכל לעיל ולמדנו עוד מהאי עובדא מדאפיק להו ר' חנינא לאחר המזון והא מסתמא לידע הלכה למעשה עשה ולראות היאך יתנהגו בברכה ולמה לא הביא להם מקודם ובאמצע הסעודה ולראות היאך יתנהגו במה שיאכלו אח"כ ואחר המזון אם יברכו עליה לפניה אלא ודאי דזה היה פשוט לו דכשאוכלין מזה באמצע הסעודה ואז לא צריך ברכה שהפת פוטרתה א"כ גם על שיאכלו אח"כ ממנה א"צ ברכה כלל אף אם אוכל בלא פת והרי מכאן נמי ראיה לדין המוזכר בסימן קע"ז סוף סעיף א' דהלכה למעשה כרוב הפוסקים שאם אכל פירות בתחלה עם הפת דשוב א"צ ברכה כלל אף אם יאכל מהן אח"כ בלא פת וא"צ שיאכל גם בסוף עם הפת וכמבואר בדבור דלעיל בס"ד:
מה כבית שמאי וכו' אמר ר' יוסי דברי הכל היא וכו'. עיין בקונטרס אחרון סי' ה' ד"ה מה כב"ש וכו':
רבנן דקיסרין פשטין לה צריך לברך בסוף. מה שפירשתי בפנים הוא לפי פי' הרשב"א ז"ל במה שפירש להדיא להא דר' זעירא בסוף הלכה דלעיל ולרבנן דקיסרין דהכא דפליגי בדברים הבאים לפני הסעודה אם טעונים ברכה לאחריהם או לא ועל זה כתב דהעיקר כרבנן דקיסרין וא"כ דברי ר' אבא בעל הבעיא דהכא מתפרשין ג"כ כעין זה אבל כבר הכרחתי שם דאין פירושו ז"ל מוכרח ועוד דמה לנו לומר דר' זעירא דקאי בשיטתיה דר' אבינא וכן בשיטתיה דריב"ל דלעיל דכולהו הני אמוראי יחזיקו לסברא דחויה זו ולומר שא"צ לברך ברכה אחרונה על מה שאוכל לפני הסעודה מטעם הואיל ובדעתו לאכול פת בתוך הסעודה ועוד הקשיתי שם על פי' הזה והעליתי שם דהעיקר דלא פליגי במדה הרביעית שהמציא הרשב"א ולא הוזכרה מדה זו בשום מקום בהש"ס והוא ז"ל רצה להשוות מחלוקת דידהו במדה רביעית שהמציא והוא נגד הסברא וכמבואר הכל למעלה אלא ודאי דאין לנו אלא אלו ג' מדות שהוזכרו בדברי רב פפא בש"ס דילן ופלוגתא דאמוראי דהכא היא ממש כפלוגתא דרב הונא ורב נחמן עם רב ששת דפליגי בש"ס דילן וא"כ סתם ר' אבא דהלכה דלעיל ורבנן דקיסרין דהלכה זו בשיטתיה דרב ששת קיימו ועדיפא מדרב ששת כמבואר הכל לעיל והשתא הלכתא כאמוראי דהלכה דלעיל דבשיטתייהו דרב הונא ור"נ ורב פפא הוא דקיימי ולא כרבנן דקיסרין דהכא וע"ש בד"ה מה פליגין וכו' ותמצא מבואר הכל ובענין ביאור הסוגיא והדינים השייכים לה ובדבור של אחריו תמן אמרין וכו' תמצא מדיני קדימה בברכות ועוד מדינים לדברים הבאים בתוך הסעודה וביאורי הסוגיות דהכא ודהתם בס"ד: