מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בכורים· רבי משה מרגלית
פרק ג · הלכה ד
הגוזלות שעל גבי הסלים היו עולות ומה שבידם וכו'. כדפרישית והגוזלות שהיו בידם ניתנין לכהנים וכמ"ש הרמב"ם בפ"ג מבכורים בהלכה ט' והראב"ד מפרש שם ומה שבידם על הפירות הוא אומר במשנה ועל פי' זה קשה דהא בגמרא אמרו אית תני מחלף וכו' ואם על הפירות קאי היאך הוא מחלף דלא שייך בפירות לעולות ואם נאמר דגם בפירוש ומה שבידם פליגי ולהאי תנא דברייתא על הגוזלות שבידם קאמר זה אינו במשמעות לישנא דמחלף דמשמע דלא פליגי אלא אם אלו לעולות ואלו לכהנים או איפכא והעיקר דהכל על הגוזלות מיתפרשא כפי' הרמב"ם ופסק כתנא דמתני' רבי יהודה אומר עד ארמי אובד אבי וכו'. ופסק הרמב"ם בחבורו בפ"ג שם בהלכה י"ב כרבי יהודה וחזר בו ממ"ש בפירושו ואין הלכה כר' יהודה וכבר בארתי לזה לעיל בפ"ק בהלכה ו' ד"ה חדא כר' יהודה וחדא כרבנן דמוכח בהדיא דפליגי ר' יהודה ורבנן ולא כמ"ש התי"ט דר' יהודה לפרש דברי הת"ק בא וע"ש שמבואר לטעם הרמב"ם שחזר בחבורו לענין פסק הלכה:
רבי יונה בעי הניחן בלילה. לכאורה היינו בעיא דהונא הנחה מהו שתתיר למחוסר זמן דלילה מחוסר זמן הוא ואפשר דהואיל ובקריאה כתיב הגדתי היום והקריאה אינה מעכבת והלכך בעי אם הנחת הלילה הנחה היא או לא ובעיא דהונא בשחזר ונטלן היא וכמבואר בפנים והרמב"ם לא הביא מכל זה ומשום דמכיון דעיקר המצוה הנחה היא ומעכבת א"כ נקטינן לחומרא והנחה מעלייתא בעינן ולפיכך סתם דבריו וכתב בפ"ג בהלכה ג' אם אכלן הכהן קודם הנחה בעזרה לוקה וכו' ומשהניחם המביאם בעזרה הותרו לכהן: