אור ברסלב

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בכורים· רבי משה מרגלית

פרק א · הלכה א

פרק א

יש מביאין ביכורים וקורין אלו שאינן מביאין וכו' ודרך היחיד ודרך הרבים באמצע. הר"ש פי' והר"ב אחריו כגון שיש לו שתי גינות משני צידי הדרכים ולא היה צריך לכך אלא דמיירי שהיתה דרך היחיד או דרך הרבים עוברת בתוך שדהו כדפרישית בפנים וכ"כ הרמב"ם בפ"ב מהל' ביכורים בהל' י' או שהיתה עיקרו בתוך שדהו והבריך קצתו בתוך שדהו ודרך הרבים או דרך היחיד מפסקת באמצע בין העיקר והצד המוברך וכו' וכך נראה מהסוגייא דגמרא דלמד דין המוכר שביל לחבירו מהאי פלוגתא דר' יהודה ורבנן במתני' דכי היכי דפליגי במתני' פליגי במוכר שביל אלמא דמתני' איירי בהדרך היחיד או של רבים עוברת בתוך שדהו ומפסקת בין העיקר להברכה ובענין פלוגתייהו דמתניתין עיין בדבור דלקמן:

רבי יהודה אמר כזה מביא. התוס' יו"ט מביא כאן לדברי הר"ש בשם הירושלמי דר' יהודה אתיא כר"א וכו' וסיים על זה וכתב ומכל הלין דר' יהודה לא פליג אלא בדרך הרבים באמצע אבל לא בדרך היחיד עכ"ל ובמ"כ לא ראה אלא בדברי הר"ש שלא העתיק אלא דברי ר' אימי דסוף הסוגיא ובהדיא מפרש הש"ס לעיל מינה על דעתיה דר' יודה מה בין הנוטע לתוך שלו והבריך לתוך של יחיד מה בין הנוטע לתוך שלו והבריך לתוך שלו ודרך היחיד באמצע וכו' אלמא דר' יהודה פליג ג"כ אדרך היחיד באמצע ועוד דלקמן אחר זה קאמר בהדיא דבמוכר שביל לחבירו פליגי ביה נמי ר' יהודה ורבנן וא"כ על כרחך דכזה מביא דקאמר ר' יהודה אכולא סיפא קאי וכדפרישית בפנים וטפי מוכרח לזה למאי דפרישית לקמן בהסוגיא ללשון הב' שהוא העיקר דר' יונה דקאמר צריכה לר' יודה וכו' לפרושי מילתיה לפי האי אוקימתא הוא דקאמר דבמוכר שביל לחבירו בתוך שדהו הוא דפליגי וכדנראה דעלה קאמר מה פליגין וכו' וזהו פשוט דבתחילה מפרש הש"ס על דעתיה דר' יודה במאי דפליג בדרך היחיד באמצע והדר מפרש במאי דפליג בדרך הרבים באמצע והכי מוכח נמי בהדיא מגי' הספרי פ' תבא דגריס התם והנוטע בתוך שלו ומבריך בתוך שלו ודרך הרבים ודרך היחיד באמצע ה"ז אינו מביא ר' יהודה אומר כזה מביא וא"כ דברי ר' יהודה אדרך היחיד באמצע נמי קאי:

כולן משום תורת הגוזלן ירדו להן. לר' יוחנן צ"ל דאע"ג דהכי משמע בהדיא ממתני' דלקמן כדאמר ר' יוסי מ"מ לדיוקא קמ"ל דאם נתן לו רשות אפי' לשעה שוב אין תורת גזלן עליו כדר' מנא דלקמן דקאמר מילתיה דרבי יוחנן מסייע לאבא וכ"פ הרמב"ם שם בהלי"א:

מתניתא דרבי דרבי אמר שרשין חיין זה מזה וכו'. ר' זעירא גופיה דמהדר ליה לר' יוסי לעיל בפ"ק דערלה בהלכה א' ובהלכה ד' דלא ילפינן מידי מבכורים לענין שרשים משום דהאי דינא בבכורים ככ"ע אתיא כדקאמר הכא מטעמא דגלי קרא אדמתך ואימא לך בעלמא דשרשים יש בהן ממש כדפרישית התם בהל"ד ואע"ג דלא שמעינן הכי מר' יוחנן דקאמר בהדיא מענין זה הכי קאמר ליה התם לר' יוסי דאמר משמיה דר' יוחנן שרשים אין בהן ממש והשיב לו ר' זעירא בפירוש שמעתינה מן דר' יוחנן או בערלה הויתין קיימין ואדכרת הדא מילתא בבכורין וכו' כדאיתא התם וכלומר דאפשר שנזכרת ממאי דאמר ר' יוחנן גבי בכורים כולהן משום תורת הגזלן ירדו להן ומטעמא דמעטינהו קרא מאדמתך כדלעיל ודייקת מינה דטעמא דגלי קרא הא לאו הכי שרשים אין בהן ממש אבל לאו מילתא היא דאיכא למידחי להאי גיסא ולהאי גיסא דלא תילף מינה לבעלמא מידי דאיכא למימר דמתני' דבכורים כרבי אתיא ויליף מהכא דשרשין חיין זה מזה ואיכא למימר נמי איפכא דמתני' כרשב"ג נמי אתיא ושאני הכא דגלי קרא והלכך ליכא למשמע מינה מידי לבעלמא. ובענין דינא דשרשים בעלמא לפי המסקנא כבר כתבתי בזה לעיל בפ"ק דערלה ד"ה שרשים אין בהן ממש דנראה דדעת הרמב"ם כהך תירוצא קמייתא בענין ילדה שסבכה בזקנה וכרבי יהודה דהתוספתא וא"כ ס"ל בעלמא דשרשים יש בהן ממש וכן נראה מהאי פסקא דפסק כרבי בעיקר פלוגתייהו באילן שמקצתו נטוע בארץ וכו' וזכרתי מזה לעיל בפ"ד דפיאה בהלכה ד' ד"ה ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה וכו' ע"ש:

על דעתיה דר' יודה מה בין וכו' ודרך היחיד באמצע. כבר נתבאר לעיל ד"ה רבי יהודא אומר דמוכרח מכאן דר' יהודה אכולא דהסיפא פליג וכדגריס בספרי בהדיא:

תוכן העניינים

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בכורים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה