מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ביצה· רבי משה מרגלית
פרק א · הלכה ד
מה מעשה בא לידיך אמר התרתי להן סולם של עליה. זהו כלישנא קמא דהתם דף ט' ע"ב גבי בני ר' חייא נפיק לקרייתא דסולם של עלייה התירו ואמר להן צאו ואסרו מה שהתרתם דר' יהודה בא לפרש לדברי ת"ק וקאמר בד"א וכו'. ובפירוש פלוגתייהו דב"ש וב"ה במתני' איכא תרי לישנא דרב חנן התם ע"א וכמו שהבאתי בפנים במתני' ופסק הרמב"ם בפ"ה מהל' י"ט בהל' ה' כלישנא בתרא ולחומרא והראב"ד וסייעתו פסקו כלישנא קמא לקולא וכבר המה בכתובים ואין לנו להאריך בזה כ"א זאת אומרת דהכלל הוא לדעת הרמב"ם דבכל מקום שאינו מוכרע ממקומו דרכו לפסוק כלישנא בתרא ולהחמיר:
מחלפה שיטתין דב"ש וכו'. התוס' בריש מכלתין ד"ה דילמא ב"ש לית להו מוקצה הקשו ותירצו שם בקושיא ותירוצא דהכא. מיהו הכא מסיק הש"ס דלכ"ע מוקצה דבעלי חיים חמיר טפי והיינו אם המוקצה גופה מבעלי חיים היא ולאפוקי הנולד מבעלי חיים כמו עגל הנולד בי"ט דלכ"ע מותר. וכמבואר בהלכה א' בס"ד ע"ש: