מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא מציעא· רבי משה מרגלית
פרק י · הלכה ו
יחלוקו. והתם קאמר אפרים בשם ריש לקיש הלכה כר' שמעון. ואפשר לפרש דעל מה שאינו יכול להגיע בהפשטת ידו קאי וכעין דבעי התם לדברי ר"ש מגיע לנופו ואין מגיע לעיקרו וסלקא בתיקו ולהכי קאמר ה"נ כיון דספק הוא ואין אחד מהן מוחזק יחלוקו. וזהו ג"כ דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ד משכנים הל' ט' היה מגיע לנופו ואינו מגיע לעיקרו לא יטול העליון ואם נטל אין מוציאין מידו כדין כל תיקו דממונא לדעתי ז"ל דאין מוציאין מיד המוחזק וכל זמן שלא נטלו ואין כאן מוחזק מודה הוא דיחלוקו ולא כתב לא יטול העליון אלא משום סוף דבריו דאם נטל אין מוציאין מידו:
המוציא זכה. ליכא לאקשויי להאי מ"ד מהא דתנן בפ' אלו מציאות מצא בכותל חדש מחציו ולחוץ שלו מחציו ולפנים של בעל הבית דשאני התם כיון דאיכא רובא דעלמא ס"ל להאי מ"ד לחלק ועוד דגם התם מחציו ולפנים דשל בעל הבית הוא דוקא אם הוא טוען שהממון שלו או שהיה יורש שטוענין לו שהוא של אביו כדכתב הרמב"ם ז"ל בפ' י"ו מהל' אבידה הל' י"א יראה לי שאין הדברים אמורים אלא כשטען בעל הבית שהמטמון שלו וכו' אבל אם הודה שהן מציאה הרי הן של מוצא ומכאן ראיה לסברא זו. ולפ"ז דהכא מציאה קאמר קיימא הכא לדינא כהאי מ"ד דהואיל והוא מוחזק בו כל המוצא זכה:
סליק פירקא וכולא מסכת ברחמי ובסייעתא דשמיא
סוף הספר