מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא מציעא· רבי משה מרגלית
פרק ט · הלכה יא
בארצך לרבות הבהמה והעבדים בשעריך לרבות המטלטלין. לפי דרשה זו דקאי אמתני' דכתנא דידן אתיא והא איהו לא יליף שכיר שכיר כדאמר התם דף קי"ג ע"ב דהא אית ליה גר תושב אינו משום בל תלין. ובהמה וכלים נפקא לן הכא מבארצך ובשעריך והיינו העשה והלאו מנא ליה והתם דריש ליה תנא דברייתא מבשעריך לרבות גר תושב דאית ליה ג"ש דשכיר שכיר וכי פריך התם לתנא דידן מה נפשך אי יליף שכיר שכיר אפילו גר חושב נמי ואי לא יליף בהמה וכלים מנ"ל לעולם לא יליף ודריש בהמה וכלים מאתך משום למיגמר נמי הלאו דכתיב שם ומבארצך לא ילפינן אלא העשה דביומו וגו' דכתיבא התם. וא"כ לדרשא דהכא אכתי ע"כ צ"ל דאתינן לגזירה שוה דשכיר שכיר וגר חושב אימעוט מרעך כדלקמן:
אבל עוברין הן עליו. יש לפרש האי דינא דתוספתא בשקבלו מתחלה שכרו עליהן דהוי כשכרו ע"י שליח ולא אמר לו שכרך על הבעל הבית דהשליח עובר עליו כדמשמע מהתם בדף קי"א וכ"פ הרמב"ם שם דאי לאו הכי הרי אמאי הן עוברין הרי הן לא שכרוהו:
ואפילו למחר. דברי ר' יוסי בן חנינה הם למסקנא לפי הש"ס דילן דלא חילא בהכי: