אור ברסלב

מקורי מנהגים· רבי יוסף פינקלשטיין

סימן מ

סימן לט

אין רואים על הכהנים בשעת הדוכן:

טעות הוא דדוקא בזמן הבית הי' ראיה בעלמא אסור' משום כבוד השכינ' ורק המסתכל בהם עיניו כהו' וגם זה לא היה רק בזמן הבית כדאי' בפ' אין דורשין דף ט"ז ע"א כל המסתכל בג' דברים עיניו כהו' בקשת ובנשיא ובכהני' המסתכל בכהנים בזמן שבהמ"ק קיים שהיו עומדין על דוכנן ומברכין את ישראל בשם המפורש ע"כ וכן איתא בזהר פ' קדושים אסור לי' לבר נש לאסתכל' באצבען דכהני בשעתא דפרסי ידייהו בגין דתמן שריא יקרא דמלכא עילוהי ובזהר נשא בשעתא דכהני פריס ידוי אסור לי' לעלמא לאסתכלא בי' משום דשכינתא שריא בידוי א"ר יצחק א"ה כיון דלא חמיאן מאי איכפת להו דהא כתיב כי לא יראני האדם וחי בחייהון לא חמאן כו' (וכעין דאיתא ביבמות דף מ"ט ע"ב דאמר מנשה לישעי' משה רבך אמר כי לא יראני האדם וחי ואת אמרת ואראה את ד') א"ל משום דשמא קדישא רמיזא באצבען דידו ובעי בר נש לדחלא ואע"ג דלא חמאן שכינתא לא בעאן לאסתכלא בידייהו דכהני בגין דנא ישתכחון עמי חציפאן לגבי שכינתא ובזהר בשלח דף פו איתא אר"י מ"ד ויראו את אלהי ישראל וגו' וכי מאן יכיל למחזי לו לקב"ה והא כתיב כי לא יראני האדם וחי והכא אמר ויראו (כקושית מנשה דיבמות הנ"ל) אלא דאתגלא קשת עלייהו מגוונין נהירין והכי תנינן כל מאן דאסתכל בקשת כמאן דמסתכל בשכינה ולאסתכלא בשכינה אסור ועל דא אסור לי' לאינש לאסתכלא באצבעייהו דכהני בשעתיה דפרסו ידייהו וכו' ע"ש ובעל לקט יוסף כ' דכהו עיניו של יצחק משום שהסתכל בשכינה ע"ש משא"כ מנינ' דאסור לשמש בהם המפורש אין האיסור להסתכל בשביל דעיניו כהות רק משום היסח הדעת ומש"ה גם הכהנים מתעטפים בטליתם שלא לראות פני העם כמ"ש הב"י או"ח סי' קכ"ח וכיון דהקפד משום היסח הדעת ל"ד בכהנים דכ"ש שלא להסתכל בד"א אבל ראי' בעלמא מותר מדינא ועיין מ"ש המג"א ס"ק ל"ה והוי ממש ג"כ כמו בקשת דאסיר להסתכל בו וכמבואר באו"ח סי רס"ט וכת' האבודרהם נשאל הרא"ש אנן רואין בקשת כשמברכין הא אמרינן המסתכל בקשת עיניו כהו' והשיב דאין המסתכל כרואה כי המסתכל מוסי' ומדקדק בהבטתו יותר מהרואה עכ"ל אך מ"מ אין אנו רואים בהם שלא יבואו להסתכל והוא זכר למקדש

תוכן העניינים

מקורי מנהגים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה