אור ברסלב

מקורי מנהגים· רבי יוסף פינקלשטיין

סימן כג

סימן כב

כשאדם מתעטש אומרים לו אסותא:

משום דיש מיתת אסכרה שמצינו הרבה פעמים בש"ס והיא מיתה שסותמת פי הקנה. כמו שפירש"י שבת דף לג בד"ה אסכרה חולי המתחיל במעיים וגומר בגרון וכו' ובה ימות האדם לפי שעה. וחולי זה הי' מצוי בתחילת הבריאה בתינוקות ונמשך זמן רב ועוד היום הוא החולי אשר יותר שכיח בתינוקות כדאי' במס' סופרים ואח"כ נתפשט גם בגדולים. ולפעמים כשהיו מתעטשין. נחלו באסכרה ומתו ולכן אומרים אסותא. שתהי' לרפואה ולא לחולי. עיין קצת מזה בס' התשבי שורש סכר ובפרקי דר"א אי' מיום שנבראו שמים וארץ לא הי' אדם עוטש וחי מאליו ובכ"מ שהי' או בדרך או בשוק והי' עוטש נפשו יצאה עד שבא יעקב ובקש רחמים על זה ואמר לפני הקב"ה רבש"ע אל תקח נפשי ממני עד שאצוה טל ביתי את בני ונעתר לו וכו' לפיכך חייב אדם בשעת עטושו להודות להקב"ה שהפכו ממות לחיים. שנ' עטישתיו תהל אור עכ"ל וכזה אי' ג"כ בב"ר ובפ' חלק דף קז ובמס' בבא מציעא פ"ז וכן הוא בספרא דצניעותא פ' תרומה דף קע"ד וכ' השל"ה דנוהגים לומר לאחר עיטוש לישועתך קויתי ד' הרצון כשם שהושעתני עתה כן אני מקוה לישועתך. כעין ברכת הגומל. גם נוהגים להשיב להאומר אסותא. ברוך תהי'. מלשון הכתוב ברוך תהיה מכל העמים והוא לברך מברכו אמנם איתא בירושלמי פ' כיצד מברכין מאן דעטיש בגו מיכלא. אסור למימר לי' אסותא. משום סכנתא ר"ל שמא יקדים קנה לושט. כדאי' בא"ח סי' ק"ע ע"ש ועתה העיטוש הוא סי' טוב כמ"ש חז"ל ברכות דף כד המעטש בתפלתו סימן יפה לו. כמו שעושה לו נחת רוח מלמטה. כך עושים לו נחת רוח מלמעלה עוד שם בדף נז ששה דברים סימן יפה לחולה אלו הן עטוש כו' דכתיב עטישותיו תהל אור

תוכן העניינים

מקורי מנהגים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה