אור ברסלב

מקורי מנהגים· רבי יוסף פינקלשטיין

סימן י

סימן ט

בסדר תפלותינו אנו נוהגים עמידה. ישיבה. ונפילת אפים:

בעוד שמגיעים לתחנון יש כמה עמידות. א' בשעת הברכה לעטיפת טלית (הטור והמחבר סי' ח' סעיף א') וטעמא משום דגמר לכם לכם מספירת דכתיב בי' בקמה פי' בקומה (כ"י וט"ז) ויעמוד כ"כ מעוטף לפחות כדי הילוך ד' אמות ואח"כ ימשכנו על ראשו וילבישנו. ב' בברכת התפילין של ראש ושל יד (הרמ"א סי' כ"ה סי' י"א ומג"א ס"ק ב'. ג' בחליצת של ראש ושל יד ואע"פ שאין ראי' לדבר זכר לדבר דכתיב עצת ד' לעולם תעמוד. עצת. נוטריקון עומר. ציצית. תפילין. ד' בפרשיות הקרבנות ובכללם מזמור לתודה (מ"א סי' סח) ה' בברוך שאמר וגו' עד סוף הברכה, והטעם כתב בתולעת יעקב בשם א"ז דשבח זה תקנוה אנשי כנה"ג ע"פ פיתקא דנפל מן שמיא ומצאוהו כתוב בו ויש בו פ"ז תיבות וסימנך ראשו כתם פז, וקבלו לאומרו מעומד כו' ע"ש. ו' בויברך דוד עד אתה הוא ד' האלהים. ז' בשירת הים צריך לאומרה מעומד בשמחה בכוונה ובניגון כמו בס"ת. (בסידורו של הגאון מוהר"י ז"ל). ח' בוישתבח. ט'

בכל הקדשים ובכל דבר שבקדושה (רמ"א סי' נ"ו). י' בתפלת י"ח (מחבר סי' צ"ח). י"א כשחוזר הש"ץ התפלה (רמ"א פי' קכ"ד). י"ב בוהוא רחום מטעם שכתבתי בסימן הקודם. י"ג זמן הכולל להעמידה קודם י"ח בשחרית מתי שיתחיל הש"ץ תהלות לאל עליון. במנחה כשיורד הש"ץ לפני התיבה ובערבית כשיתחיל הש"ץ קדיש (מהרי"ל) ובין עמידות אלו יש ישיבה. ובשעת ק"ש כתב המחבר סי' ס"ג דמי שרוצה להחמיר לעמוד כשהוא יושב ולקרותה מעומד נקרא עבריין ע"ש ואח"כ נפילת אפים מיושב והטעם על כולם בכלל הוא שאנו מתפללים בכל ענין שיכול האדם להתפלל כמו שעשה מרע"ה דכתיב ואשב בהר ואנכי עמדתי בהר ואתנפל לפני ד' ומאחר שאין בנו כח להתפלל בענין אחר. אנו אומרים ואנחנו לא נדע וגו' (טור) ומש"ה כתב המג"א דראוי לומר ואנחנו לא נדע בישיבה. מה נעשה בעמידה. ורצונו כדי לקיים בתחנון לבד ג"כ מנהג משה ליפול על אפיו. לישב. ולעמוד. וכן איתא בזהר פרשת במדבר וז"ל ואמאי סידורא דא לנפול על אנפין. אלא רזא עילאה כו' לבתר סידורא דצלותא דמיושב וצלותא דמעומד. לקשרא לון כחדא כו' ע"ש. באם אין ס"ת אומרים תחנון בלא נפילת אפים שנ' ויפל יהושע וכל הזקנים לפני ארון ברית ד'. ונופלים על הימין כשיש תפילין בזרועו. ואם לאו יפול על שמאלו (רמ"א) לפי שיצחק בעקידה שכב על צד שמאל. ושיבולי לקט כתב בשם רב האי משום דהסיבת שמאל הוא דרך חירות לכן נכנע באותו יד לפני ד'. והכל בו כתב כי כן היו מרביצין התמיד כששחטו אותו על צד שמאל. וכל מי ששוחט מרביצין בהמ' על שמאלה. ובשם הרב בנימין פי' לפי שמצינו כשאדם מתפלל. שכינה מימינו דכתיב ד' צלך על יד ימינך. וכתיב שויתי ד' לנגדי תמיד נמצא כשהוא מוטה על שמאלו פניו כלפי השכינה. ואם הוא מוטה על צד ימינו הי' היפוך. ולא יתכן לעבד להטות אחוריו כלפי אדונו ע"כ. והר"ם נתן סימן סימן לדבר שמאלו תחת לראשי:

תוכן העניינים

מקורי מנהגים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה