מקורי הרמב"ם לרש"ש על משנה תורה, הלכות שחיטה· רבי שמואל שטראשון [הרש"ש]
פרק ב
הלכה א
בלח"מ, דבגמרא אשכח לר"י דס"ל דחולין שנב"ע לאו דאורייתא כו'. תמוה דהא בסוף הסוגיא (כ"ג ב') אמרינן מאי בינייהו א"ב חשנב"ע חזקיה סבר כו' אותו למעוטי חשנב"ע וע"ש בפירש"י. הרי דלחזקיה סבר ר"י דהוי דאורייתא ואיך אפשר לומר דהגמרא אשכחא להדיא לר"י דס"ל לאו דאורייתא. ואדרבה התוס' הביאו שם (כ"ב) מהתו"כ דס"ל דהוי דאורייתא:
הלכה ג
במל"מ בסופו. ודברי מרן אילו קשים להולמן כו' דאף לפי שיטת הרב כו'. דבריו אלו אינם מובנים לכאורה. ואולי יכוון דלשיטת הרב כ"מ לעיל ברפ"ה מהל' אישות בדעת הרמב"ם דדוקא בחמץ דאורייתא בשעות דרבנן או חמץ דרבנן בשעות דאורייתא אינה מקודשת. ולפ"ז בחשנב"ע אי לא הוי אלא מדרבנן ה"נ דמקודשת כדמוכח בתוס' קדושין (נ"ח). וא"כ אין סתירה למש"כ הרמב"ם בהל' אישות דהא כתב שם כגון חמץ כו' וכפי' הכ"מ ואתא לאפוקי באמת חשנב"ע: