מקורי הרמב"ם לרש"ש על משנה תורה, הלכות מעשר שני ונטע רבעי· רבי שמואל שטראשון [הרש"ש]
פרק ד
הלכה ב
בכ"מ, י"ל דדהבא שאני דע"כ לא שרי רבינו לחלל אלא על פירות שהם אוכל. אולי צ"ל שהם מינן וכדלעיל:
הלכה ג
בכ"מ, הפודה כו' של דמאי כו' שם במשנה כו'. כוונתו ע"כ ללמוד בה"ה הפדייה מההפרשה או מק"ו. אבל יש לבע"ד לחלוק עמ"ש בס"ד ביומא (דף פ"ג:). אמנם שם בירושלמי איתא מפורש מחללין דמאי במרחץ שאינו טעון ברכה. ולטעמיה לא היה צריך להביא מהירושלמי כי כן מבואר גם בבבלי שבת (דף כ"ג):
הלכה ה
(מדפוס וויניציאה) אין מחללין כו' או הראשונות נחושת והשניות כסף. נ"ל דזה ט"ס דבהדיא שנינו (מע"ש פ"ב עדיות פ"א והובאה בגמרא ר"פ הזהב) הפורט סלע ממעות מע"ש בש"א כו' ע"ש: