שמיני
פירוש א
כאן העתיק בצוואת הריב"ש קצת בקיצור לשון את המאמר שהעתקתי לעיל פ' מקץ אות י"א מס' הנהגות ישרות ד"י ע"א, ולפי שהעתקתיו שם בשלימות לא ראיתי צורך להעתיק כאן עוד הפעם והמעיין ידרשנו משם:
פירוש ב
בתוי"י פ' חיי דכ"ב ע"ב ח"ל, שמעתי מהרבני מוהר"ן שלא יתקשה לדעת שיהיה השם מצוייר לפניו דוקא גם שאינו עולה מעצמו דזה מקרי שלוקח בת מלך בשביה, רק שיהיה השם יתברך במחשבתו תמיד, פעם פסוק זה ויעמיק בו, ופסוק אחר, עד שיעבור השם הוי"ה מצוייר מעצמו לפניו וכו', ומסתמא קיבל כך מרבותיו ודפח"ח, עכ"ל, וביאור דבריו שכתב שיעמיק בו בפסוק, נראה שקאי על ר"ת וס"ת המרומזים בפסוקים שמות היוצאים מן ר"ת וס"ת, שגם זה בכלל שויתי ה' לנגדי תמיד (תהילים ט״ז:ח׳), וזה באמת קיבל מוהר"ן מן הבעש"ט, כמבואר הענין בשבחי בעש"ט עמוד צ"ט סיפור העובדא באריכות וז"ל.
הרב מו"ה נחמן קאסוור היה מתנגד להבעש"ט (הבעש"ט היה מנשמת דהע"ה והרב מוהר"ן מנשמת שאול המלך ע"ה גלל כן היה עוין את דוד כל הימים), ופעם אחת אמר הבעל שם טוב, הרב מוהר"ן רודף אחרי להמיתני (כידוע שיש כוונה בנפילת אפים להרוג השונא) אבל לא ישיגני בעזרת השם יתברך, פעם אחת נגשו התלמידים לרבם מו"ה נחמן הנ"ל, ואמרו אליו מה זה שכל העולם נוסעים להרב הבעש"ט ומפליאים מאוד בשבחו, מדוע לא תבואו לעמק השוה, לתהות על קנקנו ונדע האמת עם מי, למה יהיה זה לנו למוקש, ונתן מקום לדבריהם ונסע לק"ק מעזבוז להרב הבעש"ט וקיבל אותו בכבוד גדול, והלכו שניהם לחדר והוציאו כל איש מעליהם, לבד איש אחד שהטמין את עצמו במקום סתר, ויאמר הרב מוהר"ן אל הבעש"ט, ישראל, האמת הוא שאתה אומר שיודע אתה מחשבות בני אדם, אמר לו הן, אמר לו תדע מה מחשבתי כעת, ויען הרב הבעל שם טוב הלא ידוע כי המחשבה אינה נחה ומשוטטת בדברים רבים, פושט צורה ולובש צורה, אם תצמצם מחשבתך בדבר אחד אז אדע, ויעש הרב מוהר"ן כן, ויאמר הבעש"ט שם הוי"ה במחשבתך, ויאמר הרב מוהר"ן זאת תוכל להבין מעצמך, כי הלא מחשבה זו צריך אני לחשוב תמיד כמו שנאמר (תהילים ט״ז:ח׳) שויתי ה' לנגדי תמיד, וממילא כאשר אני מניח כל המחשבות ומצמצם מחשבתי בדבר אחד, מוכרח להיות שם הוי"ה לנגד עיני, ויאמר הבעש"ט הלא יש כמה שמות קדושים ותוכל לכוון באיזה שתרצה, אז הודה הרב מוהר"ן שכדבריו כן הוא, ואחר זה דברו בסודות התורה, עד כאן נדפם שם הסיפור בס' שבחי הבעש"ט.
ואומר אבי המסדר ספר זה, כי זה היה אז הוויכוח ביניהם, שהרב מוהר"ן היה סובר שצריך לצייר נגד עיניו דווקא את השם הוי"ה ברוך הוא, עד שהוכיח לו הבעש"ט שזה אי אפשר, מפני שכשאינו עולה מעצמו, יהיה זה כלוקח בת מלך בשביה, אלא על כרחן שיוכל לצייר שמות אחרים, ושמות היוצאים מר"ת ומס"ת גם כן, ומענין זה היו גם כן סודות התורה שדברו ביניהם, ועיין בזוהר הקדוש (פ' תצא דרע"ז ע"א) מאן דאשתדל בהלכה שלא לשמה כו' ודאי בתפישה איהי לגביה כו', ועל פי פשטות הענין יש בכאן מקור לדברי הבעל שם טוב שלוקח בת מלך בשביה ודוק, וכיון שסוף דבר היה שהרב מוהר"ן קיבל דעת הבעש"ט בזה, שפיר מסר אחר כך כלל זה להרב בעל התולדות והוא הבין שמסתמא קיבל זה מרבו.
פירוש ג
בס' כתר שם טוב ח"ב די"ט ע"ד וז"ל, הנה ה' רוכב על עב קל (ישעיהו י״ט:א׳), פירוש, הנה ה' רוכב על, אותו האדם, שכשעשה איזה עבירה, הוא תמיד עבה וחמורה בעיניו, אף שהוא קלה בעצם, עכ"ל, וכן הוא בס' לקוטי אמרים די"א ע"ב ובס' אור תורה דף נ"ז ע"ב. ובס' דגל מחנה אפרים פ' ויקרא ד"ה אשר נשיא יחטא, וז"ל, שמעתי מן אדוני אבי זקיני זללה"ה על פסוק (תהילים ל״ב:ב׳) אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון, היינו שהוא תמיד בדבקות מחשבתו בהשם יתברך, ולכך כשנופל ממחשבתו רגע אחד ואינו מחשב בה' נחשב לו לעון וחטא, וזהו אשרי אדם לא יחשוב ה', היינו כשאינו חושב ה', לו עון, הוא עון אצלו, והוא סימן שהוא דבוק תמיד מחשבתו בהשם יתברך ולכך אשרי לו, עכ"ל.
ובפ' בלק ד"ה ויש עוד וז"ל, אמר אא"ז זללה"ה על פסוק אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון, פירוש, אדם הוא מדרגה גדולה ומקיים (תהילים ט״ז:ח׳) שויתי ה' לנגדי תמיד, וכשלפעמים נפנה מחשבתו רגע אחד מן השם יתברך, אזי לעון יחשב לו, אשר פנה מחשבתו מיראת ה', כמו שפירש רש"י על פסוק שויתי ה' לנגדי תמיד, תמיד שמתי מוראו לנגד פני, וכאשר מבואר בריש ש"ע אורח חיים שויתי ה' לנגדי תמיד זהו כלל גדול בתורה וכו', ומכל שכן שהקדוש ברוך הוא מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה אותו מיד יגיע אליו היראה וההכנעה ע"ש, עכ"ל.
ובס' תולדות יצחק בליקוטי תהלים ל"ב, וז"ל, ביאר מרן הבעש"ט הקדוש נבג"מ אשרי לו לאדם שאם רגע אחת [לא יחשוב ה'] היינו שיסיח דעתו מהדבקות בו יתברך שמו, יחשוב האדם [לו] לעצמו דבר זה [עון], כדי לשוב בתשובה על זה, [ואין], פירוש שצריך האדם להיות בעיני עצמו כאין, [ברוחו] של האדם צריך להיות תמיד [רם יה] פי' להסתכל תמיד בגדלות הבורא ית"ש ודפח"ח,
והובא עוד בס' פתגמין קדישין ד"ג ע"ב אות ד' בהרחבת דברים קצת, וכן הוא בס' דברי משה פ' בשלח ג"כ בשם הבעש"ט זי"ע, ובתוי"י פ' בהר דקכ"ד ע"ד וז"ל, ושמעתי בשם הרב המגיד מבאר, כי בכל יום בא הרהורי תשובה לאדם על ידי הכרוז שמכריזין וכו' [עיין לקמן פ' בחקותי אות ז' ח' ט'], ויש שהוא רק בסור מרע, ויש בסור מרע וגם ועשה טוב, כל אחד לפי בחינתו, ותשובת הצדיק הנקרא אדם, כשרואה שאין לו דבקות בו יתברך שמו לדבק מחשבתו באור אין סוף, ובזה יובן אשרי אדם לא יחשוב ה' זהו לו עון, ר"ל שלא נמצא לו עון אחר, זולת זה שאין מחשבתו דבוקה בו יתברך שמו, וזהו שאמר לא יחשוב ה' לקיים שויתי ה' אצלו נחשב זה לעון ודפח"ח, עכ"ל, והזכיר זה שם בתוי"י ג"כ בפ' בלק דקס"ד ע"ד, ועיין לעיל פ' בראשית בהגה ס'.
ובס' אשל אברהם או"ח סי' קל"א וז"ל, ידוע בשם מוהר"ר ישראל בעש"ט ע"ה בפירוש מה שכתוב אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון, שבעיניו נחשב על עצמו לעון חסרון מחשבה טובה לשם שמים כו' ע"ש שהאריך בביאור הדבר.
ובס' תשואות חן פ' צו ובליקוטים שבסופו, וזה לשונו, בשם הבעל שם טוב ז"ל, אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון, פי' אשוריו ותהלתו של אדם כזה שכאשר נפסק מחשבתו מלחשוב את השם הוי"ה ברוך הוא, נחשב בעיני עצמו לעון לו, ועל דרך זה אמר, לא יהיה בך אל זר (תהלים פ"א) שלא יהיה אל [השם ברוך הוא) זר בעיני האדם, רק שיקיים תמיד באמת שויתי ה' לנגדי תמיד, עכ"ל.
[אמר המסדר הנה מאמר זה בביאור לא יהיה בך אל זר נדפס בס' רמתים צופים על שם רבינו הגדול סבא קדישא הרבי מקאצק זכותו יגן עלינו, וברור הדבר שקיבל זה בשם הבעל שם טוב, אע"פ שברמ"צ לא נזכר זה להדיא, והנה שמעתי שנדפס ספר אחד ושם בהקדמה הרעיש המביא לבית הדפוס בקול רעש גדול על פירוש זה, ודאי לא ידע איש שפתים הזה, שהוא מתורת רבינו הבעש"ט, כמו שהביא בס' תשואת חן משמו הקדוש, והנה תלמיד חכם אחד הראה לנו דרש כעין זה ממש, בספר תנא דבי אליהו סו"פ יו"ד וזה לשונו אשרי מי שמחדש דברי תורה וכו' שנאמר (שופטים ה׳:ח׳) יבחר אלהים חדשים כו' ע"ש בפי' ישועות יעקב אות י"ג, ובפי' מענה אליהו אות כ"ב, ובזה יקבל הרובה קושייות, את תשובתו, ודעת לנבון נקל, וע"ע זוה"ק בלק קצ"ד ע"א שומע אמרי אל].
פירוש ד
ולעיל פ' נח בעמוד התפלה אות נ"ו ושם בהגה ל' מבואר שבמקום שהאדם חושב שם הוא כולו ע"ש.
פירוש ה
הנה שם בס' הנהגות ישרות הביא קודם למאמר זה את המאמר שהעתקתי לקמן פ' מצורע אות י"א כלל גדול כשיחרפוהו על עבודתו לא יעגה אפילו בדברים טובים וכו' עד מביאתו לידי ענווה, ואחר כך הביא מאמר שלפנינו כאן גם לא יסתכל כו', ואחר שני מאמרים אלו איתא שם וז"ל, איתא בתנא דבי אליהו (רבה פי"ח ד"ה ד"א לא תלך רכיל) הוכח תוכיח את עמיתך פי' חבירך בתורה ובמצוות, אבל אותם בני אדם שאינם הולכים תמיד בדרך התורה והמצוות, אינך מחוייב להוכיחם, וכתיב (משלי ט׳:ח׳) אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך עכ"ל, נראה כוונתו בפשיטות שהראה הבעל שם טוב זי"ע במאמר זה, לחזק דבריו הקודמים שאין צריך להיות לו שום עסק ושום דיז ודברים עם אנשים שמחרפים אותו על עבודתו, ואינו צריך אפילו להסתכל בפניהם כלל, שהרי אפילו מצד חיוב תוכחה אין צריך להיות לו עמהם שום ענין, מכל שכן לתרץ עצמו בעניניו הפרטיים, שבודאי אינו צריך לדבר עמם, אבל בעל ס' כתר שם טוב לא נחית לזה, והביא דיבור זה למאמר מיוחד בח"ב ד"ב ע"ב וז"ל, מהבעש"ט זלה"ה איתא בתנא דבי אליהו כו', ואין זה מובן, כי כשהוא מאמר בפני עמצו אין צריך להזכיר מאמר מס' תד"א על שם הבעש"ט, ומחוורתא כדכתיבנא.
פירוש ו
ענין הכתוב שלח אורך ואמיתך מבואר לעיל פ' נח בעמוד התפלה אות נ"א ע"ש, ותבין שייכות מקרא זה למאמר דהכא.
פירוש ז
עיין לעיל פ' נח בריש עמוד התפלה אות ט"ז שנזכר דבר זה בקיצור.
פירוש ח
ובס' תולדות יצחק פ' שמיני הביא גם כן דבר זה בשם הבעש"ט, וז"ל, מפני שאתה שפל בעיניך לכך נבחרת ע"ש, אכן בס' כתונת פסים פ' שמיני ד"ח ע"ה ובתוי"י פ' שופטים דקפ"ז ע"ב. ובצפנת פענח למשפטים פן ב' דע"ח ע"ג הביא זה בשם כתבי האר"י ז"ל, נראה שהבעש"ט זי"ע אמר זה בשם אמרו בשם כתבי האר"י ז"ל, ואיכא דשמע בהא ולא שמע בהא.