קרח
פירוש א
ובס' אור פני משה ר"פ חקת וז"ל, שמעתי אומרים דאיתא בספרים מעשה, מלך אחד שמע מכל אשר עשה משה איש האלהים נפלאות ותעצומות, והמלך הזה היה מכיר בצורת הפרצוף, והסכים בדעתו ושלח צייר אומן המדברה אל משה לצייר דמות תבניתו, ויהי כאשר בא אל המלך, ויפן כה וכה וירא כי אין איש בעולם רע מהתואר צורת הפרצוף הזה, שהיה מראה סימני מדות רעות ומגונות, להיות נואף ורוצח וכל מדות רעות שבעולם, ויצו המלך להרוג את הצייר הזה, באמרו שמעל בשליחות המלך, ויקח המלך בדברים את הצייר השני ויאמר לו כזה וכזה, ויהי כאשר בא הצייר השני אל משה וירא את תואר פניו, והנה הוא כתבנית אשר הביא אתו הצייר הראשון, ותסמר שערות בשרו באמרו כי למיתה ילך גם הוא בבואו אל המלך, וערב את לבו ויגש אל משה ויאמר לו כך וכך, והנה בקשתי שתאמר לי מדוע פניך רעים, ואתה אינך דומה לשום בן אדם אשר על פני האדמה, ויען משה רבינו עליו השלום ויאמר, אתה בן אדם קרוץ מחומר אשר טח עיניך מראות, ולבך צפנת משכל, הטוב טוב יאמר למי אשר פניו מורים ומוכיחים להיותו טוב, הלא זה הוא כבר מה שלפי טבעו הוא טוב. וזה הדבר הטוב מי אשר פניו רעים עד מאוד, והוא גובר על החומריות ומהפכו לטוב, זה הוא בעצם אשר לו משפט הטוב לקרוא לו טוב, כי הוא על ידי בחירתו טוב כו' עכ"ל, [ובתפארת ישראל על משניות בשלהי מס' קדושין הביא ג"כ כזה רק קצת בלשון אחר ע"ש].
פירוש ב
עיין לעיל פ' ויצא אות ט' ד"ה ולהבין זה כו' כי משה ובלעם הם סוד הדעת זה בקדושה וזה בטומאה כו', ועוד עיין לקמן פ' ראה בהגה ג' ע"ש.
פירוש ג
זה מבואר לעיל פ' נח בעמוד התפלה אות קנ"ו קנ"ז ואות קנ"ח ע"ש.
פירוש ד
בס' נתיב מצותיך נתיב התורה שביל א' אות י"ג כתב וז"ל, לית בכו מאן דיתער לגבה לרצאה לה לגבי בעלה, צווחין בכל יומא ולילה באורייתא דבעל פה בכמה קושיין בלא לב ולב, וצווחין בה ככלבין, כגוונא דגיהנם (תיקונים שבס"ס זוהר חדש דק"ג ע"ד) והם הם שדין יהודאין שתורתן מהשפה ולחוץ כדואג ואחיתופל, והם הם הרודפין ומצערים הצדיקים בכל מיני ליצנות והיתול, כמו שהיה בימי מרן, ועד היום, והם הם המעכבין הגאולה, שעושין כל מיני שחוק מדברי הצדיקים, והמלעיג על דברי חכמים שבכל דור נופל וכו', ועוד רשעים העומדים בכל עת על הצדיקים, דורשי יחודו יתברך שמו באור אש להבת שלהבת יה, עד שמרן אלקי הרב ישראל בן אליעזר [הבעל שם טוב זי"ע] אמר, שנשמתו לא רצתה לירד לזה העולם, מפני הנחשים השרפים שיש בכל דור, שלא יוכל לקום מפניהם חלילה, שלא יחלישו דעתו כל כך עד שיתבטל חלילה, ונתנו לו ששים גבורים נשמות צדיקים לשמרו ואחד מהם היה הגאון מאיר נתיבים וכדומה.
ואתה בני תבין הענין, כי אין שונא לאדם יותר מיצרו, והענין מבואר בדברי מרן האר"י בשער הצלם, כי כל ניצוץ שיוצא מן הקליפות מן הצלם רע, צריך שיהיה מקודם בבחינת צלם, צורה שאינה מתוקנת עדיין, ונתקן על ידי תורה ומצות ואחר כך חוזר לסוד נשמה פנימיות, וזהו (עי' בזוהר תצוה דקפ"ד ע"א) למנדע טוב ולמנדע רע ולמיהדר גרמיה לטוב, והיצר הרע של אדם שהוא שד, הוא גם כן קומה שלימה, אלא שיש בו טוב ורע, והצדיק מתקנו ועושה ממנו יצר טוב מלאך קדוש, ואחר כך חוזר הכל לבחינת נשמה, הכל קשר אחד, יצרים שבאדם עם הנפש רוח ונשמה, הכל אחדות אחד להתענג בנועם השם יתברך, ולכל נשמה גבוה וקדושה יש הרבה נשמות וניצוצין, יש שהם עדיין שדין יהודאין בבחינת יצר הרע, ויש שהם בבחינת יצר טוב, ויש שהם משורש נפשו ורוחו ונשמתו, ועל הצדיק מוטל לתקן הכל להחזירם למוטב, וכשהצדיק מתקן יצרו הרע לגמרי עד שחוזר למלאך קדוש, אזי יש בו כח לתקן גם אותן שדין יהודאין, אבל מחמת שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב דהיינו סור מרע את הרע ועשה אותו מלאך טוב [עיין לעיל פ' תרומה בהגה ה'] ואי אפשר כל זמן שהוא חי שיתקן לגמרי, ולכן מתגרין בו אותן שדין יהודאין מקנאתו על שהוא מתוקן והם עדיין בחשכות ומזלייהו קא חזי להו.
ולכן עצה היעוצה לצדיק, כשיעמדו עליו גלי הים ישתוק ויקבל בשמחה, כי הרבה טובות עושין לו, ובזה שמחלישין דעתו שומרין את הצדיק, שלא יהיה שום יניקה לקליפות מאור תורתו ויחודים שלו, כי כמה ענינים מסר לנו האר"י שלא יתגרו הקליפות ברוחניות, שהם גם כן מקנאין על האדם ורוצים להפילו, עד שאמר מרן הריב"ש טוב דא שווער איך אייך שיש איש אחד בעולם ושומע תורה לא מפי מלאך ולא מפי שרף אלא מפי הקדוש ברוך הוא בעצמו ומתיירא בכל עת ורגע שלא יפילו אותו לנוקבא דתהומא רבה ר"ל, [עיין לקמן פ' נצבים אות י"ב ואות י"ד].
כי אתה תסבור אחי שהמלחמה גדולה שיש לאדם בעולם הזה, הוא, שלא יהיה נואף או גנב וכיוצא, זהו הנקל לתינוק קטן לכבוש, אלא עיקר המלחמה להמתיק החשכות והמסכים, ולקבל יסורין באהבה, ולזכך מדותיו מדות טובות הכנעה ולהנצל מגאוה שהוא עבודה זרה ממש, וכיוצא מן המדות טובות, ולדרוש ולחקור להאיר על נפשו דבקות אהבה ואור אלוהי, ואדם עומד בסכנה כשנכשל חלילה במעט גאוה ופנייה נופל לנוקבא דתהומא רבה ר"ל, ואתה אחי ראה כמה טובות עושין לך המצירים והשונאים המצערין אותך ומחלישין דעתך, כי אז תלך לבטח דרכך, ודורונות היה לך לשלוח להם, וכן מרן הקדוש הריב"ש טוב נהג שבכל כחו עשה טובות לשונאיו להעלותם, ואתה אחי אם תתגרה בהם להמיתם ולהענישם, זהו הנקל, אבל את נפשך קללת וחלק נפשך המתה, ולכן העצה שתיקה בלב שמח, ובכל כחך תבקש מאל יתברך לתקנם ותאהוב אותם כבבת עין, אבל יש רע גמור וממילא יהיה כלה ואבד, אבל זה לא נמסר לך חלילה אלא לבוחן לבות וכליות.
ואחר כל אלה אפילו לרע גמור, אין לדחות בלא תיקון לגמרי, כי הרי אסף, אחר שהרעיש על אותו קהל ועדה רעה (בתהלים פ"ג) כגלגל כקש כאש וכלהבה מלא פניהם קלון, סיים ויבקשו שמך השם, וזהו תיקונם לעולם ועד, כי אין שום דבר במקרה, כי על ידי מעט רע שיש לצדיק גמור, מתקן כל הנשמות הנפולין המתגרין בו, עכ"ל, וע"ש עוד בנתיב הייחוד שביל ו' אות ג' מה שכתב בענין זה.
ומעין זה הביא בס' דודאים בשדה פ' נח וזה לשונו, שמעתי בשם הבעל שם טוב פירוש הכתוב (תהילים ל״א:כ׳) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, כי לפעמים מדברים דברי נבלה על הצדיק, ואמר הבעל שם טוב שזהו חסד השם יתברך, שרואה שהס"ם מתקנא הרבה בהצדיק ורוצה להחטיאו, לזה עושה השם יתברך שידברו בני אדם על הצדיק, וכשרואה הס"ם שהעולם מרננים על הצדיק אינו מתקנא בו כל כך, וזהו שאמר הכתוב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, ר"ל שהצפנת והסתרת הצדיקים שלך, שהעולם אינם יודעים שהם צדיקים גדולים ומרננים עליהם וזהו רב טובך, שבזה סרה קנאת הס"ם ודפח"ח.
ועוד שם בס' נתיב מצותיך נתיב התורה שביל א' אות י"ד וז"ל, ועוד יש ענין מחלוקת על הצדיק שמתגרין בו הרשעים גמורים ומלחשין עליו לשון הרע, על ידי שאינו נזהר לומר התפלה בלחש ממש, כטעם (שמואל א א׳:י״ג) וחנה מדברת על לבה כמו שביארנו בחיבורינו נוצר חסד על אבות משם מרן האר"י החי אל תרבה שיחה עם האשה, צריך שלא יגביה אדם את קולו בשעת תפלה וכו', [כאן האריך להסביר טעם הדבר על פי סוד ואחר כך כתב וז"ל] וכן בעת היחודים, בודאי עיקר היחודים של השמות בלב ובכיסוי וכו', שלא יתאחזו החיצונים, כי בכל מקום שיש ריח יחוד הנרגש, הם רודפין לינק משם כי זה חיותן, והם רודפין אחר חיותן כמו אדם שרודף אחר חיות.
ומרן הקדוש קודש קדשים חיות נפשינו רוח אפינו אור נשמתינו משיח השם הריב"ש טוב היה נזהר מאוד מאוד בענינים כאלו בדקדוק עצום ונפלא, אף על פי כן אין אפשרות לגודל ערכו ולגודל אור נשמתו לדקדק כל כך, ומזה היה עיקר המחלוקות עצום שהיה עליו, לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רוגז, כי על ידי המחלוקת ולוחשי לחש נשלך להם הרע ונסתלק מן הצדיק ונשבר לבו ויש לו שמירה מלמעלה, כי באמת אדם מסוכן מאוד בעת עסקו ביחודים, כי כמה וכמה על ידי טעות מועט נדחו משני עולמות, ואלישע אחר (חגיגה דט"ו ע"א) יוכיח, וכיוצא הארור והטמא הידוע, והכל גלוי לפני בוחן כליות ולב של כל אחד, וכשרואה לב צדיק שכל כוונתו לעשות נחת רוח לבורא עולם, לב אמת וטהור, כדי שלא יתגרו בו הנחשים של מעלה נחשים השרפים, שולח עליו נחשים השרפים בעולם הזה, העומדין עליו ומחרפין ומגדפין ולוחשין עליו ומשברין לבו כאין, והוא עייל בתליסר תרעין בתפלתו, וכל העולמות נרתעין ומזדעזעין מלפניו עייל ונפיק עאל בתליסר תרעי ולית דימחא בידיה, אין לו שום מחשבה זרה, עייל ונפיק, וכל זה בגודל הכנעה וביטול, עד שהיה מרן מבקש למי שיבזה ויחרף אותו כנודע והיה אוהב אותם, כי הרי הם קליפות השומרים לפרי שלא ית(ת)קלקל הפרי, וכשנגמר הפרי לגמרי נכלל כל הכחות וכל הטוב בפרי, והרע לגמרי ניתן לשריפת אש, כלה ואבד, ורוב המחלוקת שהיה על הצדיקים מזמן מרן הריב"ש טוב עד היום הוא מענינים כאלו, לשמור אותם שלא יינקו מאור יחודים שלהם שום דבר רע, להיות עייל ונפיק בעולמות עליונים בהכנעה ובלב נשבר שלא ידחו חלילה מאור פני מלך חיים, עכ"ל.
ושם בנתיב אמונה שביל ה' אות ד' וז"ל, כי יש נשמות שאין להם צורך בזה לראות מסוף עולם ועד סופו ולשמוע הכרוזין של מעלה [שמבואר לעל פ' בראשית אות כ"ט ובפ' שמות בהגה י"ט] כמו שהיה להרב ר' נחמן קאסוויר ששאל למרן יודע אני בנפשי שהוא צדיק גמור למה אינו רואה ושומע כמהו, והשיב אם תרצה אתן לך זה, והיה מה שהיה, עד שביקש ממרן שיטול ממנו, כי המדרגה הגדולה הוא אהבתו ויראתו, ודביקת אמת ואהבת ישראל, באמת, וקבלת היסורין באמת ובאהבה, ולשמוע חרפות ובזיונות ולשתוק ולקבל באהבה, זהו מדרגות שמיעה וראיה אמת וכו' עכ"ל.
ובשם הרב ר"ן ז"ל משטיפינעשט שאמר בזה"ל, אומרים בשם הבעש"ט הקדוש זצוק"ל, מכלכל חיים בחסד, חיים היינו הצדיקים (ברכות די"ח ע"ב) שבמיתתם קרויים חיים, בחסד, פי' חרפה שהם בבזיון וחרפה בעולם הזה, מחיה מתים ברחמים רבים, מתים היינו רשעים שבחייהם קרויים מתים, ואותם מחיה ברחמים רבים, שיש להם בעולם הזה כל טוב, (כן הובא בשמו בסיפורי צדיקים החדש אות ו').
פירוש ה
ובתוי"י פ' בהר דק"כ ע"ג וז"ל, שמעתי ממורי זלה"ה, ביאור פסוק על מה שוא בראת כל בני אדם, ששאל היצר הרע להקב"ה על מה שוא בראת, ששאל זה על עצמו, למה נברא היצר הרע שהוא שוא, מאחר שיש חכמי מוסר מי ישמע לו ליצר הרע, והשיבו הקדוש ברוך הוא, כל בני אדם, שיש דוגמת חכמי המוסר חכמים להרע, בא זה ומבטל דברי זה, וזהו שכתב כל בני אדם וכו' ודפח"ח, עכ"ל. ובפ' שופטים דק"צ ע"ג וע"ד הביא בענין זה אריכות גדול וז"ל, שמעתי ממורי בפסוק על מה שוא בראת שהוא טענת היצר הרע, והיה התשובה כל מי אדם, כי בעת רדת נשמה קדושה מלמעלה לגוף האדם נתעורר הקטרוג מלמעלה מן הס"ם, לומר מעתה לא יוכל לפעול פעולתו לפתות ולהסטין, מאחר שזה יחזיר העולם למוטב, ואם כן למה נברא לריק, עד שנותנים לו נגד זה איש בליעל תלמיד חכם שדין יהודאין, שנברא גם כן אשר יתלוצץ מזה האיש השלם, ומי שירצה ידבק בזה או בזה, והבחירה חפשית, ונודע מה שאמרו חכמינו ז"ל (בראשית רבתי פכ"ח סי' ד') דבר ציוה לאלף דור (תהילים ק״ה:ח׳), ראה שאין העולם מתקיים בלי תורה וקמט תתקע"ד דורות, ושתלן בכל דור (חגיגה י"ד ע"א), ונתן התורה אחר כ"ו דורות, כי התורה הוא חיות וקיום העולם, וכך אמרו בפרק ג' דמכות (דכ"ב ע"ב) כמה טפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ספר תורה ולא קיימי קמי גברא רבה, ופירש"י כמה שוטים הללו רוב בני אדם כו', ומעתה הת"ח הוא חיות וקיום העולם.
והנה כמו שיש רמ"ח אברים ושס"ה גידים בגוף, כך יש בנשמה, כמו שכתב בשערי הקדושה יעו"ש, וכמו שיש בפרטות האדם כן יש בכללות העולם פרצוף קומה שלימה, ואדם הוא אבר אחד פרטי, אם הוא איש המוני הוא אבר הגוף, וכנגדו יש לו תלמיד חכם אבר הנשמה, והנה ההפרש שבין רשע לצדיק אינו הפרש בגוף, כי כמו שיש לזה רמ"ח אברים ושס"ה גידים כך יש לזה, אם כן ע"כ ההפרש בענין הנשמה, וכמו שהוא בפרטים כך הוא בכללות העולם, כי הרשע שיש לו אבר הנשמה של תלמיד חכם, הוא מן שדין יהודאין, כמו הדיבוק הגוף והנשמה יחד, וזה איש המוני יש לו דיבוק עם תלמיד חכם כשר, שהוא אבר נשמתו, כל אחד לפי בחינתו, ומעתה מבואר, כי מה שיש תלמיד חכם שונא לרבנן, הוא כי הוא נשמת אבר פרטי של גוף הרשע השונא חכמים וצדיקים שהם שני הפכיים, כי הרע הוא היפוך הטוב, ויש איש המוני אוהב תלמיד חכם כשר שהוא אבר נשמתו, וכל אחד היודע מרת נפשו שהוא רשע, יבחין בעצמו כי התלמיד חכם שהוא אוהבו הוא משדין יהודאין וההיפוך וכו'.
וזהו המבואר בש"ס (שבת דכ"ג ע"ב) כי מאן דרחים רבנן היינו צדיקים הוא עצמו תלמיד חכם, כי אין הפרש בין גוף לנשמה והכל עצם אחד (ובפרט לחכמי אמת כי יש עצמות וכלים שהוא פנימית וחיצונית כו' אם כן עצם הוא הפנימי שהוא הנשמה והבן).
עד שנותנין לו גם כן תלמיד חכם להרע מן שידין יהודאין, שיהיה נגד זה התלמיד חכם כשר, ויתלוצץ ממנו, ומעתה הבחירה חפשי, יש שידבק בזה או בזה, כי זה לעומת זה עשה אלהים ודפח"ח, [וממה שסיים בתיבת ודפדו"ח נראה שהכל הוא מהבעש"ט].
ובהיכל הברכה פ' תשא דרע"ו ע"ג וז"ל, עיין בס' דמ"א משם מרן הריב"ש טוב, שיש מפורסמים שמפרסם אותם הס"ם הרשע ע"ש, ועוד עיין בהיכל הברכה מקץ דרמ"ז ע"ב, ובפ' בהר דרע"ו ע"ד, ובפ' מטות דקצ"ה ע"ב, מסעי דרי"ב ע"ב, ראה דע"ה ע"ב ודפ"ה ע"א, שופטים דקכ"א ע"א, תבא דק"ע סוף ע"ב.
ועיין באוצר החיים פ' משפטים דק"פ ע"ג, ובכתם אופיר על פסוק קצף בגתן ותרש, ובהקדמת אוצר החיים בפ' במדבר.
ובס' נתיב מצותיך נתיב התורה שביל א' אות ל' וז"ל, מאמר מרן הריב"ש טוב כשיורד איזה נשמה קדושה לעולם שבודאי בדבקותו ואהבתו ותורתו יחזיר ובס' חידושי הרי"ם וגור אריה פ' לך ד"ה בארות וז"ל רעש גדול שיהיה נגלה יותר מדי עבודת הש"י וירד כל העולם לטוב וטוען היצר הרע אם כן על מה שוא של היצר הרע בראת, והיה התשובה כל בני אדם, הכל נמצא בבני אדם, כמו שיש יצר טוב ויצר רע, מלאכים, כן בבני אדם, נברא כנגדו אדם בליעל מערב רב ששם אתגשים בו והוא מריע בכל הרעות לצדיק ומדבר עליו כל הרעות מה שלא היה במחשבתו אפילו בגלגול העבר, ומעתה הבחירה חפשיית, עכ"ל.*)
פירוש ו
נראה שכוונתו על שם ע"ב היוצא מפסוקים ויסע ויבא ויט שהם ע"ב שמות שבכל אחד שלשה אותיות ובין כולם יחד הם רי"ו אותיות, והם כל האותיות שבשלשה פסוקים הנ"ל שבכל פסוק ע"ב אותיות, ורואה אני המסדר שזה מרומז בתיבות 'ותעצר' 'המגפ'ה שראשי תיבות וסופי תיבות עולים בגימטריא רי"ו, לרמז שזהו סוד עצירת המגפה בעזרת הש"ס. ואומרים העולם שבשירד הבעל שם טוב לעולם היה למדן אחד כנגדו והבוחר יבחר עכ"ל׃