קדושים
פירוש א
עיין בזוהר הקדוש (פ' שלח דקס"ט ע"א) כד בר נש מחי בחוטרא בארעא כו' ועיין בס' זוהר חי על הקדמת הזוהר ד"א ע"ב והוא שם בדף ה' ע"ב שהאריך בסוד הדבר.
פירוש ב
עיין לעיל פ' בראשית מן אות קכ"א עד אות ק"ל הרבה מאמרים בענין זה, ובפ' בא אות י', ובר"פ מצורע סוף אות א' ע"ש, ועיין בס' נתיב מצותיך נתיב התורה שביל א' אות י"ג וז"ל,וגם ידוע ממרן הריב"ש טוב, שצדיק גמור שאין בו שום שמץ רע כלל, אינו רואה שום רע באדם, ובעיניו הכל זכאים וצדיקים, ולכן הוא אוהב את ישראל מאוד, אבל כשעדיין לא תיקן לגמרי, יראה בעיניו איזה שמץ רע לחייב את הרשעים, אבל ידע כי את נפשו הוא מחייב, וזהו מכל פשעי הצילני, שתמחול לי על כל עוני, ובמה אדע, חרפת נבל אל תשימני, כשלא תשים אותי שאראה שום חרפה בנבל, ובזה אדע כי נקי אני עכ"ל.
פירוש ג
ובס' ליקוטי מוהר"ן סי' קי"ג וז"ל, ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו (אבות פרק ג'), כי שמעתי בשם הבעש"ט, כי קודם כל גזר דין שבעולם ח"ו, מאספין כל העולם אם מסכימין להדין ההוא, ואף את האיש בעצמו שנגזר עליו הדין ח"ו שואלין אותו אם הוא מסכים, אזי נגמר הדין ח"ו, והענין, כי בודאי אם ישאלו לו בפירוש על עצמו, בודאי יכחיש ויאמר שאין הדין כן, אך מטעין אותו ושואלין אותו כיוצא בו, והוא פוסק הדין, ואזי נגמר הדין, וכעין שמצאנו בדוד המלך עליו השלום בבוא אליו נתן הנביא וכו' וסיפר לו מעשה האורח (שמואל ב י״ב:כ״ה) ענה ואמר חי ה' וכו' ואת הכבשה וכו', אזי נפסק הדין על דוד כאשר יצא מפיו, וזהו ונפרעין מן האדם כלומר ששואלין אותו דעתו, ואף על פי כן הוא שלא מדעתו, כי אינו יודע שהדין הוא עליו, והענין הוא עמוק מאוד איך שואלים כל אדם, כי בכל הדיבורים והסיפורים שאדם שומע ימצא שם דברים גבוהים ורמים וצריך ליזהר בזה מאוד לבלי לגמור הדין וכו', ע"ש, [ובקונטרסי ברכות שמים בפ' אחרי אות ק"כ כתבתי עיקר דבר זה שכל אדם עצמו גומר את משפטו בשם ס' בינה לעתים דרוש ס"ג].
פירוש ד
עיין לעיל סו"פ ויקרא ושם בהגה י', ועוד עיין לעיל פ' בראשית בהגה ק"ח בשם ס' נוצר חסד ע"ש.
פירוש ה
אמר המסדר הגם שלא נזכר כאן מפורש שמא דמארה עלה שמאמר זה הוא מתורת רבינו הבעל שם טוב זי"ע, נראה ברור שכן הוא, כיון שכלל זה בעיקרו סובב הולך על מה שכתוב ומפורש לעיל פ' בשלח אות ב' ושם בהגה ד' ע"ש, שכפי מחשבתו של האדם כך הם העולמות העומדים עליו ע"ש ובפ' נח בעמוד התפלה בהגה ל' ע"ש, כן מה שרמז בסוף דבריו למ"ש במקום אחר ביאור אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו נראה בבירור שהוא מאמר דלעיל באות ה' שהוא בשם הבעש"ט ז"ל.
פירוש ו
מבואר לעיל בפ' בראשית אות קט"ז, ובפ' נח בעמוד התפלה אות ס"ב ושם בהגה ל"ז מענין זה.
פירוש ז
ובס' דגל מחנה אפרים פ' תצא ד"ה כי יקרא וז"ל, שמעתי מאדוני אבי זקיני זללה"ה שהשכינה הוא מעילא לתתא עד סוף כל המדרגות (עיין לעיל פ' שמות אות ט') וזהו סוד (נחמיה ט׳:ו׳) ואתה מחיה את כולם, שאפילו כשאדם עושה עבירה ח"ו אזי גם כן השכינה מתלבשת בו, כי בלא הוא לא היה בו כח לעשות זאת ולהניע בשום אבר כי הוא המחיה אותו ונותן בו כח וחיות, וזהו כביכול גלות השכינה, עכ"ל, ועיין לקמן פ' תצא אות ח' ואות ט' יו"ד, ובפ' וילך בהגה ד' ע"ש, ובפ' עקב אות ל"ה.
פירוש ח
עד כאן נמצא ככתבו וכלשונו גם כן בספר שפתי צדיקים פ' נח ע"ש.
פירוש ט
ועיין לעיל פ' תרומה אות ה' שהעתקתי מספר מאור עינים פ' ואתחנן ע"ש.
פירוש י
ומה שקיצר כאן רומז בתיבת וכו' זה מבואר בס' תוי"י פ' תולדות דכ"ד ע"ד שכתב שם וז"ל, ונקרא שטנה שמתעורר השטן על ידי בכייה שמעוררין המוכיחים כמו ששמעתי ממורי ז"ל וברור שנתכוון למאמר דהכא ועיין לעיל בפ' תולדות בהגה ד'.
פירוש יא
ובתוי"י פ' מסעי דקע"ד ע"ד וז"ל, צריך אזהרה כשאומר תוכחת מוסר בשער בת רבים שלא יעבור על לא תלך רכיל בעמך כו', וכאשר בארתי בפסוק וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים, והוא על פי משל ששלח המלך את בנו למדינה אחרת, ושלח עמו שני עבדים, ובהאריך הזמן שכח בן המלך נימוסי המלכות, ונאף ורצח וגנב וכו', וחזר בן המלך להיות כאחד מהמוני עם, וברח ממנו עבד אחד והלשין אל המלך וכו', ואחר כך חזר וברח עבד השני והתחנן אל המלך, איך לא חס על בנו שנעשה פחות שבפחותים על ידי שהרחיקו ממנו וכו', עכ"ל.
ובס' בן פורת יוסף לפ' וישב דס"ח ע"ד וז"ל, כתבתי במקום אחר כי יש כמה סוגי מוכיחים, משל למלך ששלח בנו למרחקים ושלח עמו שני עבדים אחד חזר בדברי דלטוריא על בנו שגנב ורצח וכו', והשני דיבר אותן דברים גם כן אלא שתלה הסרחון באביו, ששלח אותו אל פחותי הערך ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם וכו', עכ"ל.
פירוש יב
בס' אמרי אלימלך פ' וירא וז"ל, שמעתי מאאמו"ר זצלה"ה שהיה בימי הריב"ש זצלה"ה זי"ע צדיק אחד שרצה להביא הגאולה על ידי התעוררות גבורות ודינים על הרשעים, ואמר לו הריב"ש זי"ע שבאיזה כח יציל את ישראל מהגבורות והדינים שלא ישלטו גם עליהם, והיינו שיהיה ח"ו הרבה מישראל נדחים ונופלים ח"ו, ובעבור ששכח מהצלת ישראל נענש ממרומים ר"ל, עכ"ל, וכן הוא בספרו דברי אלימלך פ' לך ופ' מטות ע"ש.
ובס' נתיב מצותיך נתיב אמונה שביל ג' אות כ"ב וז"ל, כמו שאירע פעם אחת בימי מרן הקדוש אור ישראל [הבעש"ט זי"ע] שתלמידיו אחר חצות לילה ישבו וסידרו שבחים על ישראל, ומרן בביתו ראה ברוח הקודש שזה אינו אלא לעשות נחת רוח ליוצר בראשית אבל לא מלב, וגרמו למעלה קטרוג ודין תחת החסד ונחת רוח, והלך מרן אצלם בעצמו בחרון אף, ואמר להם אתם משבחים לישראל כמו אשה שמשבחת לפני בעלה את בניו שיש לו מאשה אחרת, שהוא לעשות נחת רוח לבעלה, אבל היא באמת שונאת אותם שנאת מות, אני ישראל אומר שישראל עם הקודש הם קודש, טובים טובים טובים, מלאים חסדים ותורה וכל מדות טובות, והאריך הקדוש בשבח ישראל עד שגרם באמת נחת רוח ותענוג למעלה, והמשיך חסדים טובים, והשפעות על כל יש(ר)אל, עכ"ל.
ושמענו מספרים בשם הרב מוהר"י ז"ל מסקווירא, שסיפר בשם פה קודש מר אביו ז"ל, אשר בימי הבעש"ט דרש פעם אחת איזה דרשן, ובתוך דרשתו דיבר על עם בני ישראל דברים לא טובים, ובא הרה"ק ר' דוד ז"ל מתלמידי הבעש"ט זי"ע ודחף אותו מעל הבימה, ובא הדרשן בקובלנא עליו לפני הבעש"ט, ושאל הבעש"ט לר"ד למה עשית לו כך, ואמר שדיבר גנות על ישראל, אמר הבעש"ט כך אומר הקב"ה (משלי ג') מוסר ה' בני אל תמאס, היינו מוסר יש לך רשות לומר לישראל, אבל בני אל תמאם, היינו שלא תמאס לי את בני, ע"כ, וכך הוא בס' צרור החיים די"א ע"א.
ובס' ילקוט משה בסופו כתב וז"ל, מהבעש"ט, מוסר ה' בני אל תמאס, היינו מהו המוסר של השם יתברך, בני אל תמאס, פירוש אל תמצא פסול בבני, כי כל הפוסל פסול (קדושין ד"ע ע"א) עכ"ל.
ובשבחי בעל שם טוב עמוד פ"ב איתא וז"ל, פעם אחת שבת הבעש"ט בק"ק אליק אצל הפ"ח דשם, ובשבת במנחה הלך הפ"ח לבית הכנסת לשמוע דרשה מדרשן אחד אורח, והמתין עליו הבעש"ט בסעודה שלישית עד שיבא מבית הכנסת, ובתוך כך שמע שהדרשן מלשין על ישראל, ורגז הבעש"ט ואמר למשרת שלו שילך ויקרא את הפ"ח לביתו, והמשרת גילה לכמה אנשים שרגז הבעש"ט על הדרשן, וראה הדרשן שהעולם נשמטים אחד אחד ופסק מלדרוש, וביום מחר בא הדרשן להבעש"ט ונתן לו שלום, ושאל אותו מי הוא, ואמר אני הדרשן מפני מה רגז מעלתו עלי, וקפץ הבעש"ט ממקומו ונתזו דמעות מעיניו, ואמר אתה תדבר רע על ישראל, תדע שבר ישראל שהולן כל היום על יומא דשוקא ולעת ערב נתחרד ואומר אוי לי שאעבור זמן מנחה, והולך בבית אחד ומתפלל מנחה, ואינו יודע מה שאומר, ואף על פי כן מזדעזעים שרפים ואופנים מזה, עכ"ל.
וכן הוא בס' מגן אברהם פ' בלק וז"ל, אמר אבא מארי זצוקללה"ה בשם הבעש"ט זצוקללה"ה, שגם זה האיש המוטרד בעסקיו כל היום בשווקים וברחובות, וכמעט ששוכח שיש בורא עולם, רק בעת שמגיע זמן תפלת מנחה עולה על זכרונו שהגיע זמן התפלה, וגונח ונאנח בלבו איך שפנה כל היום בהבלי עולם, והוא רץ לסמטא אחת מן הצד ומתפלל מנחה, הגם שאינו יודע מה הוא מדבר, עם כל זה גם זה נחשב ויקר מאוד לפני הבורא ברוך הוא, והאנחה שלו בוקעת רקיעים, עכ"ל.
פירוש יג
עיין לעיל פ' נח בעמוד התפלה אות פ"א ופ' וישלח אות זיי"ן ופ' בשלח בהגה זיי"ן ד"ה ובתוי"י, מזה שהמוכיח צריך לכלול עצמו עמהם.
פירוש יד
זה מבואר באריכות לעיל בפ' משפטים בהגה י"א ע"ש.
פירוש טו
עיין לעיל פ' תשא מן אות ט' ולהלן שהרהור של הצדיק יכול לגרום ח"ו וכו'.
פירוש טז
ובס' כתונת פסים סו"פ צו ד"ז ע"ד כתב וז"ל, משל ששמעתי בשם המנוח החסיד מו"ה נחמן קאסוויר, שרצה מלך אחד לצייר בסממנים היכלי המלך, ונתאספו אומנים מכל מדינות המלך לראות מי יצייר יותר חידוש, וצייר אחד שבולת שעומדת בשדה ועליו עוף קטן, ותמהו על חידוש זה, ובא ערל אחד מפחותי ערך ונתן דופי, כי בשדה תמיד מתנענע השיבולת וכאן עומד על עמדו, והצייר עמד וצייר צורת המחרישה והפועלים הולכים אחריו, והוטב למלך ולשרים, והערל הנ"ל נתן דופי, כי מה שראוי להלוך בימין צייר הליכתו בשמאל, ונתבייש הצייר כך כמה פעמים, עד שבאחרונה צייר נערה המשרתת ומקשטת למלכה בחדר הפנימי, והערל הנ"ל נתן גם כן חסרון אז הכהו מכה רבה איך אתה נותן דופי בנערות המלך שהן בחדרי חדרים שלא ראית אותן מימיך ודפח"ח, והנמשל מובן, מי שנתן דופי בשלומי ישראל הם המקשטים הכלה העליונה מה שאין יודעים כלל ראויין לנזיפה, ודפח"ח.
פירוש יז
עייז בס' נוצר חסד פ"ד אות ד', אחר שהעתיק מסה"ק תוי"י פ' עקב דקפ"א שראוי לאדם לתת לב, כי הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, וכל תנועותיו ודיבוריו והילוכו ועסקיו, עושה רושם למעלה וכמו שהעתקנו לעיל בפ' נח בעמוד התפלה אות קל"ז], כתב וז"ל, כמאמר נעים זמירות ה' צלך, שכל תנועה של אדם, כביכול השם יתברך עושה כך כנגדו, והאיך שיתנהג עם חביריו לכבוש את כעסו ולסבול הצער שעושין לו, ובפרט צדיק הדור, שסביב רשעים יתהלכון, והוא מתנהג עמהם בחסד ובזכות ובאהבה וברחמים, כך עושה השם יתברך לכל העולם עבור צדיק ואיש פרטי, עכ"ל.
ובס' קדושת לוי פ' בשלח ד"ה והנה ידוע וז"ל, בשם הבעש"ט, ה' צלך, כמו שהצל עושה מה שהאדם עושה, כך כביכול כמו שהאדם מתנהג למטה כך מנהיגין אותו מלמעלה, לכן אם מתנהג במדת רחמים, גם מלמעלה מרחמין עליו וכו', וכמו שאמרו (שבת דקנ"א ע"ב) כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים, לכך צריך האדם להתנהג במדת רחמים וטובות, ובכל המדות טובות, ויהיה שמח בחלקו, ואז גם מלמעלה יגיע לו כך, וכן הוא במדרש על פסוק ה' צלך, עכ"ל.
ושם בדרוש לפורים ד"ה או יבואר וז"ל, ידוע מדברי הבעש"ט ומדברי המדרש על פסוק ה' צלך כו', דהצל עושה כל דבר שהאדם עושה, וכן כביכול אצל השם יתברך, דכל מה שאדם עושה למטה, מעורר עובדא דלעילא, ועושה הקדוש ברוך הוא דוגמתו, כשאדם עושה צדקה למטה, גורם שהשם יתברך משפיע גם כן חסד וצדקה, עכ"ל, וכן הוא שם בדרושים לחנוכה ד"ה בגמרא כל הנביאים כו'.
ושם בפ' נשא, וז"ל, שהנה הבעש"ט היה מוכיח תמיד את העולם בזה הפסוק ה' צלך דהיינו כמו שהצל עושה וכו', וכן הובא שם בחלק ב' בקדושה שנייה בהגה ד"ט ע"ג ע"ש, ועוד עיין לקמן פ' ראה אות י"ג ע"ש, ועיין בס' תפארת שלמה פ' תזריע.
ובס' שפת אמת למרן ז"ל לשבועות די"ז ע"ד וז"ל, בשם הבעש"ט, ה' צלך, כמו הצל שהוא לפי תנועות האדם, כך מתגלה הצל שלמעלה כפי תנועת עבודת התחתונים, עכ"ל, ועוד ע"ש במאמרים לסוכות דק"ט ע"ב.
פירוש יח
ועם זה אפשר לדרוש סמיכת הכתובים, שאחר כך כתיב ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם כו', שכבר פירש רש"י בפ' ואתחנן ושמרתם זו משנה ע"ש, וכיון שכאן מדבר הכתוב מעשיה בפועל, אמר שעשיה זו הוא עצמה משנה וק"ל.
פירוש יט
ועיין לעיל בפ' נח בעמוד התפלה אות קכ"ד, ועוד שם באות קכ"א ובאות קכ"ב ושם בהגה ק"ג, מענין ג' קוים חג"ת שכל מה שהם מתפשטין יותר מעילא לתתא הם מתגשמים יותר, ועיקר דבר זה מבואר לעיל פ' תשא אות כ"ג.
פירוש כ
עיין לעיל בפ' בראשית אות ל"ו, ובפ' לך אות ט"ו, ובפ' תרומה אות ה', ולעיל בפרשתינו אות י"ב.
פירוש כא
זה מבואר לעיל בפ' נח בעמוד התפלה אות ק"י, ובפ' לך אות י"א, שע"י שיחרד חרדה גדולה, ויראה ורעד יבא בו, יבטל ההרהור.