אור ברסלב

מקור מים חיים על בעל שם טוב

מצורע

תזריע

פירוש א

זה מבואר לעיל בפ' בראשית מן אות קכ"ה והלאה ע"ש בפנים ובהגה דע"ע בפ' בא אות יו"ד מענין זה.

פירוש ב

עיין לעיל סו"פ וירא בהגה ט"ז שהעתקתי מס' בפ"י דל"ה ע"ד, ועוד ע"ש בס' בפ"י דל"ט ע"ג, וכן הזכיר זה בס' צפנת פענח ד"כ ע"ב וז"ל. שמעתי ממורי זלה"ה משל למלך שביקש רפואה שיחיה לעולם, והאריך בזה, וכתבתי במקום אחר, עכ"ל, ועוד שם דכ"ב ע"ד, דנ"ד ע"ב, ודס"ג ע"א, וכן הזכיר משל זה כמה פעמים בס' תוי"י [ובקצת מקומות הביא ששמע זה בשם ס' כפתור ופרח] בראשית ד"י ע"ב, תזריע דצ"ב ע"ג, מצורע דצ"ה ע"ב, נשא דקכ"א ע"ג, חקת דקנ"ה ע"ג, ובפ' תצא דקצ"ט ע"ג.

ובספר שפתי צדיקים פ' בהעלותך ד"ה והאיש משה עניו מאוד וז"ל, על פי משל הנאמר בשם הרב האלהיי הבעל שם טוב ז"ל, ששבת בעיר אחת והיה שם פלגאה אחד על מרכבת המשנה [נראה הכוונה שהיה לו להבעש"ט מרכבה נאה וכבודה וזה הרע לו לאותו פלגאה], ואמר הבעל שם טוב ז"ל משל למלך שרצה לעשות לו רפואה שיחיה לעולם, וכל הרופאים נלאו בזה, כי יש מי שרצה לרפאותו שיחיה עשר שנים יותר מכפי הטבע וכו', אבל רפואות חיי עולם לא נמצא, ובא איש מסכן אחד ואמר אני ארפאנו בזה שיחיה חיי עולם, וייעצו שיבחר לו דרך ענוה, ומה שעשתה חכמה עטרה לראשה כמו שנאמר (תהלים קי"א) ראשית חכמה יראת ה', עשתה ענוה עקב לסוליתה כמו שנאמר (משלי כ"ב) עקב ענוה יראת ה' (ירושלמי שבת פרק א' הלכה ג') ובזה יחיה חיי עולם [וכלומר ויבין שעיקר הוא עולם הנצחיות, וימאס בעולם השפל, ובזה יקשור עצמו לחיי עולם הנצחיות] והתחיל המלך להתנהג במדת ענוה, מה עשה כשרצה לרכוב במרכבת המלך, ציוה שהמרכבה תיסע לפניו והוא ילך אחריה ברגליו, אמר לו המסכן לא זו הדרך, אלא ישב במרכבה ותתנהג בענוה, והוא ענוה שבלב זהו קשה, והנמשל מובן וכו' עכ"ל הרב הבעש"ט ז"ל, עכ"ל.

פירוש ג

בס' עמק תפלה דכ"ו כתב וז"ל, שמעתי מאבי הקדוש, שאמר בשם הבעל שם טוב נבג"מ, שיש אנשים גדולי דור עוסקים בתורה ובמצוות ואין להם שפלות לפני השם יתברך כו', כך הביא בשמו בס' דרש טוב בענין גבהות אות ח', ועי' פ' אחרי אות ו'.

פירוש ד

שם בצוואת הריב"ש ליתא הנך תיבות, כדאיתא באותיות דרבי עקיבא, וכן בס' ליקוטים מבעש"ט שנדפם על פי כתב יד הרב בעל כתר שם טוב והובא שם מאמר זה בד"ו ע"ב, ליתא ג"כ, אבל כך הוא בס' הנהגות ישרות, ומצאתי שכן הוא בסוף ספר אור תורה דע"ב ע"ב ע"ש, וחפשתי בס' אותיות דרע"ק ומצאתי לשון זה שם בד"ה דלית ד"ל ה"א, וז"ל ולא מגיס דעתו על חבירו ולא אמר בלבו אני גדול מפלוני ופלוני ולא יענה לעניים בגבהות הלב כו'.

ובס' ליקוטים יקרים ד"ה ע"ג יז"ל, ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שריא (דניאל ב' כ"ב) ד"ל הקדוש ברוך הוא מקושר עם זה האדם שעושה את עצמו כמו מה, ד"ל ללא כלום, ולא עוד אלא אפילו בחשוכא, כלומר אפילו כשהוא בין עניים הנקראים חשוכים, הוא משפיל את עצמו לנגדם, מגודל ענווה, עם אדם זה הוא מקושר, ואל תאמר שאפשר שאדם זה הוא גם כן שפל הערך כמו הם ואין רבותא בענוותנותו, לזה אמר ונהורא עמיה שריא, ר"ל שהוא אדם גדול מאוד, ואף על פי כן משפיל עצמו, עכ"ל, והובא בקיצור בכש"ט דט"ז ע"א.

פירוש ה

ובס' בן פורת יוסף דע"ו ע"א וז"ל, שמעתי ממורי זלה"ה, אם אדם רוצה לשבח ישבח הקדוש ברוך הוא ואם רוצה לגנות יגנה את עצמו וכו' ודפח"ח, להבין זה נראה לי כו' כי מצד האחדות חסרון של זולתו יש בו בעצמו שמץ מנהו [ועיין פנים אות א'] וגם מצד שהוא נברא, המבזה שום נברא כביכול כאלו מבזה לאומן שבראו וכו' ובזה יובן צחות לשונו של מורי זלה"ה אם הוא משבח לשום נברא אז הוא משבח להשם יתברך שברא בריה נכבד זה, ואם מגנה שום נברא, מלבד שנוגע בבורא ית"ש אלא את עצמו מגנה וא"ש׃

ושם דפ"ד סוף ע"ב וז"ל, כי מצד אחדותו יתברך שמו עם ברואיו, הפוגם בברואיו ח"ו פוגם בכבודו יתברך שמו וכו', כי אין לך נפרד ממנו יתברך שמו, כי בריאת עולם ומלואו כהדין קומצא דלבושו מיניה וביה (בראשית רבתי פ' כ"א סי' ה') והבן זה עכ"ל. ושם דפ"ז ע"ב, וז"ל, כי על ידי שמחייב אחרים ליתן בהם חסרון, אז מלבד שמחייב את עצמו אלא גם כן ח"ו כאילו נותן חסרון בו יתברך שמו, שברא כלי מכוער כזה, שיש בו חסרון, וכמעשה דראב"ש בש"ם דתענית פ"ג (ד"כ ע"ב) שפגע באדם מכוער וכו' עכ"ל.

ובס' צפנת פענח דס"ז ע"ב וז"ל, דכתבתי במקום אחר ששמעתי פירוש הכתוב (תהילים קמ״א:ד׳) אל תט לבי לדבר רע להתעולל עלילות ברשע, שאם מחייב את אחרים, אז מצד האחדות מחייב את עצמו וכו' ע"ש.

ובתוי"י פ' חקת דקנ"ח ע"א וז"ל, והסימן מסור ביד האדם, בשהוא במדריגה עליונה אז לא ידבר בגנות שום בריה כי ודאי יחזיק לכל אדם ליותר צדיק ממנו וכו', כי כל חטאותיו הם לנגד עיניו תמיד, מה שאין כן כשיורד ממדרגתו אזי יתן דופי לכל אדם וישבח את עצמו.

ובפ' שלח דקמ"א ע"ד וז"ל, שמעתי כי היצר הרע משנה לבושו, כמאמר חכמינו ז"ל (ראש השנה ד"ג ע"א בתוס' ד"ה וישמע) כסות ולשון שינה וכו', ואיך נודע שהוא היצר הרע אבל כשמנוול ונותן דופי בכל אדם וכו' נודע שהוא יצר הרע וכר ודפח"ח.

ועיין בכתונת פסים די"ב ע"ג הביא זה בשם המנוח מוהר"ן מראשקוב, וכן בס' צפנת פענח דנ"ו ע"ד ע"ש.

פירוש ו

זה מבואר לעיל פ' בראשית אות קכ"ג ע"ג ע"ש, ועוד ע"ש בפ' בראשית אות קכ"א.

פירוש ז

עיין לעיל פ' שמיני בהגה ה' מה שהעירותי בזה,

פירוש ח

כן הוא הלשון שם בצוואת הריב"ש אבל בהנהגות ישרות יש כאן לשון אחר וז"ל, ולידי גבהות לבו שמכוח זה נשכח ממנו הבורא יתברך כו' עכ"ל, וכעת נדפם ס' ליקוטים מהבעש"ט ע"פ כ"י של הרב כתר שם טוב ז"ל, והובא שם מאמר זה בד"ו ע"ב ונדפס שם הגבהות משכחת הבורא, וזה הועתק שם אחר הלשון שתיקתו של האדם מביאתו לידי ענוה ע"ש.

פירוש ט

ובס' דברי אמת בהתנהגות אות י"ז וזה לשונו, ראיתי בשם הבעש"ט כי גם ענוה שלא לשמה טוב כי בא לשמה, ועי' לקמן פ' חקת הגה ט'.

פירוש י

ובס' תפארת שלמה פ' דברים ד"ה ואקח, איתא וז"ל, כמו שנודע המעשה מהבעש"ט זי"ע, שפעם אחת הפציר מאוד באחד מגדולי תלמידיו הוא הרב הקדוש ר' מיכלי ז"ל, אשר בני העיר מאחת הערים החשובות, הפצירו מאוד בהבעש"ט על ככה, לומר לו לקבל הרבנות, ולא רצה בשום אופן, עד שכעס עליו הבעש"ט, ואמר לו אם לא תשמע לדברי אלו הנה תדע כי אבדת עולמך בזה ובבא, והשיב לא אף אם יהיה נאבד ח"ו משני עולמות, מכל מקום לא אקבל שררות הרבנות עלי אשר לא נכון לי, אז ענהו הבעל שם טוב בשמחה ברוך אתה לה', וברוך טעמך, זכאה חולקך בגן עדן, כאשר לא התנשא רוחך ולבך על כל דברי אלה, כי אנכי אך לנסותך באתי, ולדעת את אשר בלבבך, להטיבך באחריתך, עכ"ל שם, וכן הביא עובדא זו שם בפ' קרח בקיצור.

פירוש יא

בס' מדרש פינחס החדש אות ג' הביא שם עובדא בקיצור גדול וז"ל, סיפר בשם הבעש"ט וכו' אמר הבעש"ט אני מקבל על עצמי שלא אכעוס בשום פעם על שום אדם אפילו על על [משרת] שלי אלקסי, כי אלמלא ידעתי שבאתי לביתך ואני יודע שאתה דר בכאן לא הייתי מכיר אותך, כי שי"ן דל"ת ר"ל הלביש אותך מראש ועד רגל מחמת הכעס שהכעסת, עכ"ל.

פירוש יב

בהנהגות ישרות הוסיף בזה וז"ל, דהיינו מותר לו שיהיה בו אחד משמינית שבשמינית.

פירוש יג

בס' נוצר חסד אבות פ"ד משנה ד', וז"ל, ענין גאוה הוא ממש עבודה זרה, ואין עצה להמלט ממנו אלא השם יתברך עוזר, וארבע מאות פרקי דמס' עבודה זרה של אברהם אבינו (עי' עבו"ז די"ד ע"ב) היו מענין גאוה, כי גאוה, ממש עובד אל נכר והוא עצמו עבודה זרה צואה רותחת [ועיין לקמן בפרשתינו אות כ"ג].

ומרן אלקי קודש הקדשים אור שבעת הימים רבינו הקדוש אשר החיה את נפשינו וגאל אותנו מן היצר ומרשת הסטרא אחרא ומטעות קליפות נגה הבל וריק, ודיבק נפשינו הר"ב ישרא"ל ב"ן אליעז"ר, עפר ואפר אני תחת כפות רגליו אם אזכה, והלוואי שאזכה להיות עפר תחת כפות רגליו, יצאה נשמתו בטהרה ואמר אלהי רבון כל העולמים (תהלים ל"ו) אל תבואני רגל גאוה [לעיל פ' בראשית סוף הגה קל"ח ולקמן פ' תבא אות י"א], ובכך יצאה נשמתו של מרן הקדוש אלוהיי רבינו יצחק לוריא ואמר בלשון שפניא, שמרני מידי גאוה, כי אי אפשר להתחיל בשום עבודה אמיתית בעוד ששקע נפשו בגאוה וזדון לב, ולא יצא הטמא והכת הארורה מן הדת אלא על ידי גאוה וכעס.

וקודם הסתלקות מרן הריב"ש זצ"ל אמר לתלמידיו שיכינו לעצמם רבי להאיר להם, כי הוא ילך לבית עולמו בשנה זאת, וזה היה בהושענא רבה אחר החתימה, ושאלוהו על איזה צדיק אם ידבקו נפשם אצלו, והם היו תלמידים בחורים צדיקים ועדיין לא שמשו כל צרכם, ואמר להם שיסעו אצלו וינסו אותו וישאלו לו שיתן להם עצה להסיר הגאוה, אם יתן להם עצה אין בו ממש, ואם יאמר ה' יעזור אזי יקרבו נפשם אצלו כי צדיק גמור הוא וכו' עכ"ל.

ושם בפרק ו' ד"ה ולא עוד כתב וז"ל, וכדי שלא נלך בדרך טפשות מסר לנו מרן אלקי הריב"ש שאין שום עצה להסיר הגאוה, שהוא עבודה זרה ממש, כי יש מתנהג בגדלות ובנפלאות, ובקרבו נשבר ונדכה, דכא ושפל רוח ממש אפס ואין, ויש שמרכין ראשו ומדבר בדרך הכנעה, והוא ממש עבודה זרה [עיין לעיל פ' לך בהגה נ"ה], ויש כל זה בהיפוך שמדבר בגדולה והוא גאוה וע"ז ממש, ולכן אין שום עצה על זה, אלא השם יתברך יעזור, ולא יושג זה לחסרי המדע טפשי עולם, עכ"ל.

ובהקדמה לס' נתיב מצותיך ד"ג ע"ב כתב וז"ל, מרן הריב"ש טוב בעת שנסתלק מן העולם ביקש, אלהי, אל תבואני רגל גאוה, וכן מרן האר"י אמר כך קודם מותו בקדושה בלשון צרפתי, אלקי תציל אותי מגאוה, והרבה בקשות על זה, עכ"ל.

ושם בס' נתיב מצותיך נתיב אמונה שביל ג' אות ל"א וז"ל, כמו הכת הארורה הידועה, שאמר מרן שנדחה הארור על ידי הגאוה, עכ"ל.

ובס' זרע קודש פ' וירא וז"ל, שהבעש"ט ז"ל בשעת מותו היה רוחש בשפתיו והטו אזנם אליו ושמעו שהתפלל שינצל מפניות, עכ"ל.

פירוש יד

זה מבואר לעיל פ' נח בעמוד התפלה אות קט"ז ושם בהגה צ"ז.

פירוש טו

עיין לעיל בפרשתינו אות י"ד.

פירוש טז

ועיין לעיל בפ' מקץ אות י"א ושם בהגה.

פירוש יז

עיין בספר אור הגנוז לצדיקים פ' מצורע וז"ל, מהבעש"ט ז"ל, וכן לא ישגיח כלל על תאוות גופו שהוא צרעת משכא דחויא כו', פירוש, משל למה הדבר דומה, כמו מצורע שהחיכוך נראה לו שיש לו הנאה ממנו לפי שעה, ובאמת על ידי החיכוך מצטרע יותר, כן האדם על ידי תאוה גשמיית סובר שעל ידי זה יהיה לו בריאות וחחק הגוף, ובאמת על ידי זה מאבד גם את הגוף, שעל ידי שנפרד מהדבקות באין עליו יסורים, דלא נברא הגוף כי אם שיהיה נמשך לדבקות אחר הנשמה, לעשותו מחומר צורה [ועיין לעיל פ' בראשית בהגה ס'], לא שיהיה נמשך הנשמה אחר תאוות הגופניות, וזהו שאמרו בזוהר הקדוש (בתיקוני הזוהר תיקון כ"א) צרעת משכא דחויא, פירוש תאוות הגשמיות הזאת, הבאה ונמשכה על ידי הנחש, הוא כמו צרעת, שעל ידי תאוות גשמיות שנפרד מדבקות השם יתברך מתגשם יותר, ובא לידי עונשים, עכ"ל.

פירוש יח

עיין בדגל מחנה אפרים בדרוש לש"ת וז"ל, על ידי זה שנשבר לבבו ונעשה אין לכן מאין יבא עזרי (תהילים קכ״א:א׳) כידוע ממארי אדוני אבי זקיני זללה"ה, עכ"ל, ועיין לעיל פ' וירא אות י"ב כי בדבר שאין לו שטח שוב לא שייך שבירה וע"ש בהגה יו"ד.

ובס' אור האמת דמ"ה ע"ב וז"ל הרב ר"י בעש"ט אמר איך האדם הוא מדת אין, רק אם אינו עושה רק דבר ששייך לנשמה, אד הוא באמת אין [עיין לעיל פ' בראשית ריש הגה נ"א] כי הנשמה הוא דבר שאין מי שמשיג אותה, אבל הגוף הוא דבר שמשיגין אותו כי הוא דבר גוש ודבר יש הוא, עכ"ל.

ובס' צוואת הריב"ש ד"ב ע"ב וז"ל, ידבק מחשבתו למעלה ולא יאכל ולא ישתה יותר מדאי, ולא יענג עצמו, ולא יסתכל כלל בעניני עולם הזה [ועיין לעיל פ' בראשית אות מ"ד], רק ישתדל בכל ענינים להפריד את עצמו מהגשמיות, כי בהסתכלותו בעולם הזה מגשם עצמו, ואמרו חכמינו ז"ל (מנחות דמ"ג ע"ב) ראיה מביאה לידי זכירה [ובסוטה ד"ח ע"א אמרו] שמביאה לידי תאוה, וכתיב בעץ הדעת (בפ' בראשית) נחמד למראה וטוב למאכל, שמחמת הראיה הוא נחמד עכ"ל, ועיין לקמן פ' עקב בהגה כ"ח ע"ש.

פירוש יט

עיין לעיל בפרשתינו בהגה י"ג מענין זה, ועיין בס' תוי"י פ' בראשית ד"ט ע"ב בגנות מדת הגאוה וז"ל, כתיב (ירמיהו ט׳:י״ב) על עזבם את תורתי, היינו שילכו לפניהם התלמידי חכמים, להאיר להם באור התורה, איזה דרך ילכו בה, ומחמת גסות רוחם ביזו את התלמידי חכמים, שלא ילכו לפניהם, ושמעתי משל שהלך משרת המלך עם אור הנר לפני איש אחד להאיר לו, וקצף עליו [שחשב שזה לו פחיתות כבודו, שמשרת ילך לפניו, ולא הרגיש שזהו לצרכו להאיר לו, שאי אפשר להאיר לו אם לא ילך לפניו זה שהנר בידו], והנה אמרו בש"ס כל הכופר בע"ז נקרא יהודי וכו', והגאוה נקרא עבודה זרה כמפורש בש"ס דסוטה כו' ע"ש.

ובפ' בא דמ"ח ע"ג הביא ג"כ משל כזה בשם הישיש המנוח הרב מ' אפרים מ"מ דק"ק בראד, כי היה איש אחד בקראקא מפחותי ערך שנתעשר ונעשה אחד מטובי העיר, ופעם אחת נתאספו טובי העיר וישבו עד חשכת הלילה, וכשיצאו ללכת לבתיהם, הלך המשרת לפניו, ונשא נר לפניו להאיר לו, והרע בעיניו, על שזה המשרת הקדים לילך לפניו, ואמר לו מי אתה שתלך לפני, ודיבר לו קשות עד הכאה, ובאמת זה לא בדעת ידבר, שהליכתו לפניו להאיר לו הוא לטובתו, שאם ילך אחריו האיך יכול להאיר לו, רק שעל ידי הגאוה שיש בו כועס עליו בלא דעת, עכ"ל.

ועיין לעיל פ' ויקרא אות ח' ולקמן פ' אחרי אות ה' ואות ו' מה שהעתקתי עוד בגנות הגאוה.

ועיין באוצר החיים פ' תצא דקנ"ח ע"ב מענין שהכופר בגאוה נקרא יהודי, ועיין שם כוונות ויחודים להסיר הגאוה עיין שם באריכות, ועוד הזכיר מזה בס' צפנת פענח דס"א ע"ב והביא מס' פרי עץ חיים שער היחודים תקוני העוונות פרק זיי"ן להסיר הגאוה ע"ש באריכות.

פירוש כ

עיין לקמן פ' חקת ריש אות א' ושם בהגה א' והגה ב' שמבואר שם דבר זה.

פירוש כא

עיץ לעיל פ' שמות אות י"ט שהאדם הוא עולם קטן כו'.

פירוש כב

עיין לעיל פ' בראשית בהגה ק"ס מה שהעתקתי מתוי"י פ' אמור דקי"ב ע"ד, שד' יסודות הם נגד ד' אותיות שם הוי"ה בדוך הוא.

פירוש כג

עיקר ענין העלאת הניצוצות כבר נזכר לעיל במקומות הרבה, ומהם בפ' בראשית אות זיי"ן ואות כ"ב, ושם בהגה כ"ט, ובאות מ' ושם בהגה ל"ד, ובהגה ס', ובאות קס"ז, ובהגה ק"ס, ובפ' נח בעמוד התפלה אות ק"כ קכ"ג קכ"ד, בפ' לך בהגה י"ט, ושם אות כ"ד, בפ' חיי אות ד', בפ' ויצא אות ח' ט' י', בפ' מקץ אות א' ואות י"ג, בפ' ויחי אות ה', בפ' יתרו אות כ"ו בפירוש הודו, בפ' תשא אות כ"ט, ולקמן בפ' אחרי אות ב' ד"ה והנה, בפ' בלק אות ח', בפ' ואתחנן אות י"ד' באריכות ועוד שם בהגה כ"ח, בפ' עקב אות א' ושם בהגה ד', ושם אות נ"א, ובמגלת אסתר אות ה'. ועיין בס' צפנת פענח דק"י ע"א כתב וז"ל, דאיתא בכתבי האר"י זלה"ה שכל עיקר בריאת האדם בעולם הזה הוא לברר הניצוצין מן רפ"ח ניצוצין, וכל אדם לפי מספר הניצוצין שהוטל עליו להוציא, כך הוא מדת ימיו, להוציא ניצוץ אחד בכל יום, וזהו שאמר דוד ומדת ימי מה היא וגו', ולזה צריך האדם לכוון בתורתו ותפלתו ואכילתו, לברר ולהחדא הניצוצין ושיהיה בסוד מיין נוקבין למלכות, וגורם יחוד למעלה לזו"נ על ידי זה וכו', העולה מזה דאי אפשר לייחד יחודים למעלה על ידי בירורי הניצוצין כי אם על ידי שישוב מחטאיו בתשובה גמורה, דמשיך השפע מתשובה עילאה שהוא בינה הנקראת לי וכו' ע"ש.

פירוש כד

עיין לעיל פ' נח בעמוד התפלה אות קנ"א, ופ' לך אות ל"ג מענין זה אשר שלט האדם באדם.

פירוש כה

עיין לעיל פ' נח בעמוד התפלה אות ס"א ואות ס"ב ושם בהגה ל"ז מענין זה.

תוכן העניינים

מקור מים חיים על בעל שם טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה