אור ברסלב

מקור מים חיים על בעל שם טוב

כי תשא

תצוה

פירוש א

עוד ע"ש בס' בן פורת יוסף לפ' נח פן ב' דכ"א ע"ב וז"ל, משל ששמעתי אחד שלמד מלאכת נפחין ולא ראה איך משימין תחלה ניצוץ אש להבעיר, והלך לבית המלך ונטרד משם וחזר לרבו הראשון ללמדו העיקר וכו'.

ובס' צפנת פענח לפ' וארא דכ"א ע"ב וז"ל, כמו ששמעתי משל, אחד שלמד מלאכת נפחין ולא ידע איך יבעיר האש מן ניצוץ אש, ורצה לעשות זה בלא ניצוץ אש, עד שחזר לרבו וגילה טעותו וכו'.

בס' זכרון טוב ד"ה ע"ג איתא וז"ל, כשבא הרב המגיד ממעזריטש לפני הבעש"ט, אמר, באה לפני תיבה מלאה נרות וצריך רק להדליק אותם, עכ"ל, ויש מספרים כיוצא בזה על האחים הרר"ש מנ"ש והרר"פ בעל הפלאה שעליהם אמר כך הרב המגיד כשבאו לפניו.

פירוש ב

מאמר זה הוא באריכות בספר הכוונות דט"ו ע"א, ומשם הגהתי מה דאיתא בפנים שאינו נחלק ליו"ד, כי באוצר החיים נדפס כאן אינו נחלק לירד ע"ש, אבל כיון שדרכו של הרב אוצר החיים בכל ספריו שכל מה שמעתיק בשם הבעש"ט כותב תמיד שמעתי ממורי [בלשון הרב בעל התולדות ז"ל] לכן נראה ודאי שמצא מאמר זה בשם הבעל שם טוב זי"ע.

ועיין עוד באוצר החיים פ' משפטים דקנ"ח סע"ב וז"ל, דע כי סמני הקטורת אחד עשר, יו"ד ספירות דקליפה, ועוד כח אחד של קדושה המחיה אותם והם י"א, ועל ידי אלו י"א סמני הקטורת, שהם היו"ד ספירות דקדושה עם כח הנקודה עליונה של הקליפה שהם גם כן קדושה, אז נדחין הקליפות, ואנו מסלקין אותה הנקודה שהיה מחיה אותם וכו', עכ"ל.

ובהיכל הברכה פ' בשלח דצ"א ע"ג וז"ל, עיין בפרי עץ חיים שער הקטורת ענין תביאמו, כשאנו מתקנין אותו הנקודה המחיה את עשר דקליפה אזי כולם מתים, ואל"ף הוא אלופו של עולם המחיה את כולם, ויש חד פריסו כנודע ממרן הריב"ש טוב [לעיל פ' יתרו אות י' ושם בהגה] וזהו סוד הקטורת לבטל המגפה שמעלה החיות מן הרע וממית לגמרי את הקליפות וכו'.

פירוש ג

ובהיכל הברכה דרע"ג ע"א, וז"ל, ובזה אמר מרן האלוהיי ריב"ש טוב אשר יעשה כמוה, כמוה ולא באמת מן הלב, אלא להריח בה שיצא לו שם בין הגדולים אזי וכו', ובזה גורם חלילה שנפגם אף שרשו שיש לכל אחד בשבטי יה, רא"ו ב"ן, התבוננות שלי האיך אני משיג כל כך בתורה, שמעו"ן, שיצא לו שם, שיהיה שמעו הולך בכל המדינות, לו"י, מלוה לעצמו אנשים שיהיה רב ורבי ורבן, יהוד"ה, להודות לו שאין כמהו, יששכ"ר, להרבות שכרו אומר ואינו עושה, מבטיח ולא יתקיים, כי כל כוונתו להרבות לו שכר, שיתמוך לו להרבות גבולו, עיין בתולדות היטב, עכ"ל, [ומה שרמז לתולדות הוא זה שהעתקתי לעיל ר"פ שמות ע"ש באות א' וב' וג' ושם בהגה],

פירוש ד

משל זה העתקתי לעיל בפ' בראשית אות פ"ו ושם בהגה ס"ט, ועוד נזכר לעיל בפ' תרומה בסוף הגה ג' ע"ש.

פירוש ה

עיין לעיל פ' בראשית בהגה ק"ח בענין זה שכשהצדיק עושה חטא קל גורם לרשע חטא חמור, ועוד לעיל פ' וישלח אות ו' ושם בהגה ג' ענין כל שרוח הבריות נוחה הימנו, ועיין בתוי"י פ' תצא דקצ"ו ע"ד וז"ל, שמעתי ממורי ביאור ענין שאמרו רבותינו ז"ל (שבת דנ"ד ע"ב) כל מי שיש בידו למחות וגו', ר"ל בראש הדור שיש שמץ חטא, מזה נמשך לאנשי דורו עון ופשע, לכך יש לו למחות ולמחוק כל חטא שיש בידו וממילא יתוקנו פשעי אנשי דורו גם כן וכו'.

ובס' כתונת פסים ר"פ מצורע די"ג ע"ב וזה לשונו, דשמעתי ממורי כל שיש בידו למחות וכו', כי כללות העולם הם אחדות אחד, קומה שלימה, זה ראש וזה עין וזה רגל ,ועיין לעיל פ' וישלח אות ו'] וכאשר אדם אחד חוטא, יש בשלומי אמוני ישראל גם כן שמץ מנהו, וכאשר יהיה מוחה ומוחק אשר בידו, לשוב אליו יתברך שמו, אז בעל כרחו ישוב האדם ההוא גם כן וכו' ודפח"ח, עכ"ל.

ושם בפ' קדושים די"ח ע"ב וז"ל, דשמעתי ממורי כל שיש בידו למחות וכו', ר"ל למחות ולמחוק החטא שבידו, אז ממילא באחרים גם כן נמחק, עיין במקום אחר ביאור מזה, והטעם מבואר שם כי הם לבם של ישראל, והכל הולך אחר הלב אם הוא טוב או רע, כמבואר במשנה (פ"ב דאבות) ר"א אומר לב טוב וכו'.

ובס' בן פורת יוסף דפ"ז ע"ב, וז"ל, וכשעושה תשובה על חטאת עצמו גורם לאחרים גם כן שישובו כו' כמו ששמעתי ממורי זלה"ה כל שיש בידו למחות וכו' ודפח"ח, והבן.

ובס' באר מים חיים פ' נח, וז"ל, וכאשר נאמר בשם הבעל שם טוב זלה"ה בפירוש אמרם ז"ל כל מי שאפשר לו למחות כו', פי' שיש כח בידו על ידי צדקתו להיות מוחה וכו'.

ובאוצר החיים פ' אמור דרי"ד ע"ב, וז"ל, מי שיש בידו למחות ביאר מרן הבעל שם טוב שיתפשט קדושתו וחיות אלהותו, אור המתוק, על כל בני אדם, שירגישו הכל הארה נפלאה בנפשם.

ושם בפ' ויקרא דכ"ב ע"ג האריך בזה וכתב וזה לשונו, וזה ידוע שחטא המחשבה של ראשי הדור, מביא להמוני עם חטא בפועל, וכשיש חטא בדור אז נסתלק בחינת הדעת אלופו של עולם מראשי העם, ונעלם מעיני העדה אופן הנהגת המוני עם לתורה ולתעודה, ונעלמה מעיני כל חי, ונעלם מעיני אישה, ונעשית עולימתא שפירתא דלית לה עיינין, וסוד עיינין הם שורש הדעת ועיני אישה מאירין לעיני הכלה כלת משה, תורה שבעל פה, וגם הצדיקים וראשי הדור והסנהדרין שבהיכל זכות הם עיינין דילה להנהגות התחתונים, אבל אם מעיני העדה נעשתה לשגגה, כי זה עשיית השגגה של המוני עם נמשך מחסרון עיני העדה שנסתלק מהם הדעת דע את אלהי אביך, כי כל זמן שראשי הדור הם בשלמות, ואלופו של עולם שורה במחשבה שלהם, אזי נמשכה ונתפשט קדושתם עד שאין כח ביד איש המוני לעשות שום חטא, וכן לפעמים להיפוך אם כל עדת ישראל ישגו שחטא הדור נמשך טעות לעיני העדה, ונעלם דבר מעיני הקהל.

והסימן אם נמשך הקלקול מראשי הדור להמון עם, או מהמוני עם לראשי הדור, הוא, אם זה החטא המורגל בהמוני העם הוא מפאת גאוה, או בחינת ע"ז שהוא עצמה גאוה, בודאי זה נמשך מפאת ראשי הדור, שזה העון המצוי ר"ל ביד החכמים הבלתי משכילים, ולכן בעבודה זרה נאמר (בפ' שלח) אם מעיני העדה נעשתה לשגגה, וכן במשה נאמר ואם אין, אם הגיע הפגם לאין העליון על ידי גאוה והתרוממות, אזי מחני נא, והשיב לו הקדוש ברוך הוא, מי אשר חטא לי אמחנו, כי מהם נעשה הדבר ואתה לא גרמת להם שום דבר.

אבל אם החטא הוא מענייני תאוות החומר, זה נמשך מפאת המוני עם, וגורמים קלקול הדעת לראשי העם, כי תאוות החומר מצוי ביד המוני עם, וזהו (ירושלמי תענית פ"ב הלכה זיי"ן) לבש שמואל חלוקן של ישראל ואמר חטאתי [עיין מזה בס' תוי"י בהעלותך דקל"ז ע"ג וע"ד באריכות גדול ורמזתי לדבריו לקמן בפ' ויקרא אות יו"ד, וע"ע בתוי"י פ' מצורע דצ"ג ע"ד והזכרתי לקמן פ' אחרי אות ב'], ומובא בספר הכהן הגדול משם מורי מרן אלוקי הבעש"ט [לעיל פ' נח בעמוד התפלה אות פ"ב] בענין התפלה וכוונות ויחודים, שצריך לקשר את עצמו בהם וידוע שהוא עולם קטן, ובהתעוררות למטה יתעוררו למעלה וישפיעו למטה עד מדרגתו של זה האדם המכוון זה ומקבל השפעה וכו' [והאריך עוד הרבה והכל על פי הקדמות מהבעל שם טוב זי"ע].

ובס' דגל מחנה אפרים בליקוטים לפ' וירא כתב וז"ל, כידוע שמחמת מעשה בני אדם נמשך לצדיק הרהור על דרך ששמעתי על פסוק ואם אין מחני נא, כי משה תלה הקלקול בעצמו, שמן הרהור שהיה לו נמשך להם המעשה, והקדוש ברוך הוא השיבו מי אשר חטא לי וכו', אדרבה מהם נמשך לך ההרהור, עכ"ל. עוד שם בליקוטים ד"ה לא היה דוד ראוי לאותו מעשה כו', וזה לשונו, על דרך ששמעתי בשם אדוני אבי זקיני זללה"ה על פסוק מי אשר חטא לי וכו', היינו שהקדוש ברוך הוא השיב לו שמהם נמשך לו ההרהור, כי משה תלה הקלקול בעצמו, ומזה נמשך שלפעמים בא הצדיק לאיזה עבירה קלה חלילה, אף שלא יאונה לצדיק כל און, אך כדי שיחזור בתשובה ויעורר לכל העולם בתשובה וכו'.

פירוש ו

עיין בס' לשון חסידים בסוף מחשבות והרהורים הביא עוד בשם ס' גנזי יוסף פ' שופטים ופ' תצא וז"ל, הנה החסיד הבעש"ט ז"ל האריך בענין מחשבות שבאים לאיש הצדיק הוא בשני אופנים, אם הצדיק מתחיל בהרהור עבירה, אף שאינו גומר בעשיה ממש, הנה יעשה ח"ו עשיה באדם בינוני, ואם האדם בינוני עושה ח"ו עבירה בידים, הנה משם בא ההרהור להצדיק, כי כל ישראל הם חבל אחד ואם מנענע בראש אחד ינענע בראש השני ממילא וכו', וזהו שאמר משה מחני נא כי תלה בעצמו שהוא התחיל בהרהור ובאו ישראל לידי מעשה וכו' ואמר לו הקדוש ברוך הוא לא כן וכו', עכ"ל.

פירוש ז

וביאר שם בס' זוהר חי שהענין כך הוא כי משה היה בסוד אות ו' דלא איתגלי לא זרועות ולא ירכים, בסוד תלת רישין עילאין, ששם התגלות אור אין סוף, דקשיר להון ומייחד להון [וזה מבואר לעיל בפרשת בראשית אות נ"ב ואות נ"ג ע"ש], ושם עתיד משה להתעלות עד ראש רום עולם אצילות, רישא דלא איתיידע ע"ש, ולפי ששם אין התפשטות אמר ואם אין מחני מלשון התפשטות ודוק, ועיין לקמן ר"פ ויקרא הגה א' כי משה זכה לסוד האין ע"ש.

פירוש ח

ושם בס' אור החכמה פ' בראשית כתב ג"כ וז"ל, אמר הבעש"ט ז"ל על פסוק כמים הפנים לפנים וכו', דרך משל כשאדם עומד אצל נהר אזי נראה צל של האדם במים, וכשמקטין האדם את עצמו נעשה הצל גם כן קטן, וכשהאדם מקטין הקטנה אחר הקטנה עד שמגיע הפנים שלו אצל המים כן פנים של הצל בא נגד הפנים של האדם, כן הנמשל, לב אדם שמקטין את עצמו נגד חבירו, ואז חבירו מקטין גם כן את עצמו, עד שלב האדם מקטין את עצמו עד שלא יוכל להקטין יותר, כן חבירו עושה ג"כ ונעשו עי"ז רעים דלא מתפרשין, עכ"ל.

פירוש ט

בס' שיחות הר"ן אות רכ"ד כתב וז"ל, אמר, שבמקום שחכמת הפילוסופייא מסתיימת שם מתחיל חכמת האמת שהוא חכמת הקבלה, פירוש, כי הפילוסופים לא חקרו כי אם עד הגלגלים, ומשם ולמעלה אין יודעים מאומה, וגם בהחכמות שמגלגלים ולמטה גם כן הם נבוכים מאוד ברובם ככולם, כידוע להם בעצמם, וחכמת הקבלה מתחלת במקום שמסתיימת חכמתם, דהיינו מהגלגלים ולמעלה, כי כל עולם העשיה עם הגלגלים בכלל, כוללות חכמת הקבלה בתיבת אחת, שהוא עולם העשיה, וכל חכמת הקבלה הוא מעשיה ולמעלה, שהוא יצירה ובריאה ואצילות למעלה למעלה וכו', וגם בעשיה עצמה בפנימיות העשיה דהיינו רוחניות העשיה, אין להפילוסופייא שום ידיעה כלל, אבל חכמת הקבלה מדברת רק משורש העשיה ברוחניות ומשם ולמעלה, נמצא שבמקום שמסתיימת חכמתם של המחקרים משם מתחלת חכמת הקבלה.

גם שמעתי מפיו הקדוש [של מוהר"ן ז"ל] לענין השגותיו הנוראים שדיבר כמה פעמים מזה, ואמר הלא אצל המחקרים מסתיימת ידיעתם בגלגלים, ונדמה להם שמשם ולמעלה הוא רק עצם האלהות יתברך, ובאמת כל לימוד הקבלה הוא בעולמות ומדרגות שמשם ולמעלה, כמו כן אפילו מי שהשיג חכמת הקבלה היטב, שהוא חכמת האמת, אף על פי כן אין חקר לתבונתו, כי עדיין יש גבוה מעל גבוה וכו' וכן פעם אחד ראה ספר אחד שמלוקט מכתבי האר"י ז"ל שאינם מצויים, שמדבר מהשתלשלות והמדרגות שקודם האצילות שהוא עולם המלבוש וכו', כמו שכתוב בס' ויקהל משה וכו' ודיבר עמי מזה, ונפלאתי מאוד על זה מה שיש לימוד בקבלה גם למעלה מאצילות, והיה נדמה לי שאין גבוה יותר, ושחק, ואמר אז גם כן הלא אצל המחקרים נדמה שמסתיימת הידיעה בגלגלים וכו' כנ"ל, וכוונתו היה שכמו כן אפילו בידיעת האמת למעלה למעלה יש עוד גבוה מעל גבוה בלי שיעור וערך וכו', כי לגדולתו אין חקר וענין זה אי אפשר לבאר בכתב, עכ"ל.

וכתב לנו הראש ישיבה בישיבת ראדזימין בזה הלשון, ובדבר הספר עמק המלך שרבים קראו עליו עוררין [עיין בהקדמת ספר טור ברקת] לפי שמדבר בדרושים שאינם נזכרים כלל בכתבי האר"י שבידינו ומהרח"ו ז"ל, כמו עולם המלבוש וכו', וידוע אזהרת מהרח"ו לבלי לעיין בכתיבת שאר החברים, הנני לכתוב מה ששמעתי מידידי המחבר ס' בית רבי, שקבלה ביד בעלי החב"ד איש מפי איש עד רבינו הקדוש הר"ד דוב בער ממעזריטש ומסופקני אם לא עד הבעש"ט ו"ל [ואני שמעתי עד הבעש"ט ז"ל, ננ"כ] שהוא ז"ל האמית קבלתו, ואמר שמה שלא דיבר מהרח"ו ז"ל מדרושים הללו הוא לפי שדרושים הללו נאמרו מפי האר"י ז"ל עוד טרם שבא אליו מהרח"ו ז"ל, ובעל עמק המלך קבלן מהחברים ששמעו אז מפי האר"י ז"ל, עכ"ד, ועל יסוד קבלה זו מובאים תמיד דברי בעל עמק המלך בדרושי החב"ד, ונושאים ונותנים בדבריו כמו בשאר כתבי האר"י ז"ל באין הבדל [ונראה שגם דברי הר"ן ז"ל מברסלוב הנ"ל שיש לימוד למעלה מאצילות גם כן, הם על יסוד קבלה זו, שגם הוא היה מקובל כן בשם זקינו הבעש"ט ז"ל אע"פ שלא הזכיר זה מפורש], וכן נראה שעל יסוד קבלה זו סמך עצמו בעל קונטרס ספר הזכרונות שבס' דברי סופרים בדף ל"א שכתב וז"ל, וגם הר"י סרוג שהיה כפי הנראה הגדול שבתלמידי האר"י ז"ל, זולת מהרח"ו, הלך תיכף אחר פטירת האר"י ז"ל לאיטליא [ועי' תשו' באר עשק סי' ע' שכתב שהאר"י ז"ל עצמו שלח את מהר"י סרוג לאיטליא לבית מדרשו של הרמ"ע מפאנו ע"ש] ושם פרסם כל דברי האר"י הנודעים אליו בעל פה ובכתב, ועוד יותר פרסם אחריו תלמידו הרמ"ע מפאנו וכו', ובהם הרבה סתרי עולמות עליונים ביותר שלא נתגלו למורח"ו ז"ל, כידוע מסודות המלבוש וטהירו עילאה וכדומה, המפורסם בכתבי הר"י סרוג והרמ"ע ובס' עמק המלך וס' ויקהל משה והדומה, שלא נמצא בכתבי הרח"ו מזה דבר, שקיבלם הר"י סרוג טרם בוא הרח"ו לפני האר"י ז"ל, או ששמעם בעת שלא שמע הוא, ולהיות שהר"י סרוג הלך לאיטליא לא נודעו כתביו להרח"ו, ולכן לא אספם בין כתיבותיו כמו שאסף מה שכתבו שאר החברים, ואם מפיהם העתיק מילין, כל שכן שהיה מעתיק מדברי הר"י סרוג שהיה גדול הרבה, ובענינים שלא נודע לו שמץ דבר כלל, אבל לא נודעו לו כתביו, ולכן בחנם יתחסדו קצת מההולכים בעקבות הרח"ו שלא לדבר מענינים הללו מפני אזהרת מהרח"ו ז"ל שלא לעיין בכתיבת שאר החברים, כי לא על הר"י סרוג כיוון, כיון שלא ראה כתיבותיו כלל, עכ"ל.

פירוש י

והובא מאמר זה בס' עטרת תפארת ישראל פ' תרומה וכתב שם וז"ל, כי ט' ספיראן בלא מלכות היינו פולחנא בלא דחילו, ומלכות בלא ט' ספיראן היינו יראה בלא תורה ומצוות, ע"ש.

פירוש יא

עיין לעיל פ' בראשית אות כ"ו בענין כי שמש ומגן, ועוד בפ' נח בעמוד התפלה אות צ"ב.

פירוש יב

ענין י"ג מדות של רחמים שהם מכוונים נגד י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם מבואר באורך באוצר החיים ר"פ תרומה.

פירוש יג

וכתב עוד שם וז"ל, היכולת שאנו יכולים לשלשל מחשבתו יתברך שמו בתוך חומרינו וגם לבקש זאת מאתו, כי הלא כל התפלות הוא שישלשל במחשבתינו, והיכן היראה, רק באהבה בוז יבוזו לו יתברך שמו כביכול כמו שאמר הרב [הבעל שם טוב זי"ע] הנ"ל כי כשהבן אוחז בזקן האב, מחמת אהבת האב לבן לא די שאין לו בזיון בזה, אלא יש לו תענוג ושעשועים במה שהבן מושך בהזקן שלו, והאהבה עושה זאת שהש"י משתלשל במחשבתינו וירחם עלינו, עכ"ל.

ושם די"ז ע"ב וזה לשונו, האלהיי ריב"ש נ"ע אמר כשהתינוק אוחז בזקן האב, אז מחמת האהבה של האב להתינוק מוחל לו ואינו מקפיד על זה, כן כשאנו מתפללים ממנו יתברך שמו שירחם עלינו, וצריך שישלשל עצמו יתברך שמו כביכול למדרגתינו ולהתלבש ממדרגה למדרגה, עכ"ל.

ושם ד"ו ע"ד וז"ל, הכלל האיך יש לנו העזה לבקש מהבורא ברוך הוא שירחם עלינו, אלא מחמת [אהבת] אב לבן אפילו כשהבן לוקח לאב בזקן יש לו שעשועים מזה עכ"ל.

פירוש יד

עיין לעיל פ' חיי אות ב' ואות ג' ושם בהגה א' באורך ענין נשיו הטו את לבבו.

פירוש טו

עיין לעיל פ' בראשית אות ל"ו ושם בהגה ל"א ובפ' נח בעמוד התפלה אות קכ"א ואות קכ"ב ושם בהגה, ובפ' לך אות ט"ו.

פירוש טז

ובתוי"י פ' אחרי דצ"ז ע"ד וז"ל, שמעתי בשם מורי טעם הגון, כי כשחטא בשוגג בלא דעת אז יש תקנה בעושה תשובה בכוונה שנותן בו דעת להעלותו, מה שאין כן כשחוטא בדעת במה יתקננה, וזהו פי' הש"ס האומר אחטא ואשוב וכו' ודפח"ח. וכ"ה בס' בפ"י דכ"ח ע"ג.

ובפ' מצורע דצ"ד ע"ב וז"ל, כמו ששמעתי בזה שני טעמים אחד דחוטא מדעת וכו', ב' כי תשובת המשקל וכו' וק"ל ודפח"ח עכ"ל.

ובס' צפנת פענח ד"ט ע"ד וז"ל, מה שאין כן אם חטא בלא דעת שהוא הירידה אז תשובה מהני, והבן, שזהו כלל גדול ולא ניתן לכתוב.

פירוש יז

בס' אור הגנוז לצדיקים שישנו בידינו בכתב יד האריך בזה בפ' בשלח, והעתיק וכתב וז"ל, ע"ד שכתב הבעש"ט זלה"ה ע"פ אל יתהלל חכם בחכמתו גבור בגבורתו עשיר בעשרו כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כו', ודקדק מה בחכמתו בעשרו, פי' חדא דודאי לא יתהלל החכם בגבורה ועושר כיון שאין לו זאת המעלה, והול"ל אל יתהלל חכם וגבור ועשיר ודאי הוי ידעינן דכ"א לא יתהלל אפילו במעלה שלו, ולפחות הל"ל אל יתהלל חכם בחכמה כו' מה בחכמתו דודאי לא יתהלל חכם בחכמה של אדם אחר, וכן הוא הקושיא על בגבורתו ובעשרו דהל"ל בגבורה בעושר.

וביאר כי הוא מדה מגונה המתפאר את עצמו וכמ"ש בזוהר (בלק דקצ"ג ע"ב) בשם ספרא דשלמה מלכא סימן דלא ידע כלום שבוחי, פירוש המשבח א"ע הוא סימן דלא ידע כלום, וכשהוא רוצה להתפאר ולשבח א"ע והיינו משום שנתפשט מדת הת"ת בעולם, פי' כי יש ג' מדות חסד דין רחמים, שע"י מדות אלו נבראו כל הנבראים, והנה מדת החסד נקראת מדת אהבה כד"א תורת חיים ואהבת חסד, ומדת הדין נקראת בעולמות העליונים מדת היראה כד"א ופחד יצחק כו', ומדת הרחמים נקראת מדת התפארת כד"א תפארת ישראל, והנה לפי מעשה התחתונים יש תגבורת למדות הללו זו יותר מזו כנודע, פעם יש תגבורת למדת החסד ופעם יש שמדת הדין גוברת, ופעם יש תגבורת למדת התפארת שהוא מדה"ר, והנה מחמת שכל הנבראים כלולים ממדות הנ"ל מפני שהם בסוד ימין ושמאל וקו האמצעי, ע"כ כשיש תגבורת בעולמות העליונים למדה אחת מן המדות הנ"ל תיכף מרגישים כל הנבראים בהתעוררות המדה הזאת גם אצלם מפני התפשטותה בכל הנבראים.

והנה כשיש תגבורת למדת החסד בעולמות העליונים, והרי מדת החסד נקראת מדת האהבה, וכשמרגישים אותה כל הנבראים כנ"ל, נמצא הצדיק כשמתעוררת בו מדת האהבה אז אוהב דבר מצוה ולומד תורה ועובד את הש"י באהבה עזה, משא"כ הרשע כשמתעוררת בו מדת אהבה אז אוהב דבר עבירה וניאוף, וכן כשיש תגבורת מדת הדין בעולם העליון, והרי מדת הדין נקראת מדת היראה והפחד, אז מתעורר בכל הנבראים מדת פחד ויראה, והרי הרשע נאמר בו נאם פשע לרשע אין פחד אלהים לנגד עיניו (תהילים ל״ו:ב׳), ע"כ אינו לוקח התעוררות היראה שבו ליראת אלהים, אלא מתיירא ליתן צדקה כדי שלא יעני או מתיירא להתענות כדי שלא ימות, אבל הצדיק כשמתעוררת בו מדת היראה, ויודע שזה הוא תגבורת מדת הדין שבעולם העליון, אז לוקח יראה זו ליראה את השם הנכבד והנורא, ללמוד תורה ולעשות מצוות ולהתפלל באימה וביראה גדולה, ועי"ז ממתיק את הדין בשרשו, פי' שעושה מן הדין יראת ה' לבד, לקיים מצוותיו ותורתו, ונעשה מיראה ופחד של הדין, יראת ה', ועי"ז נמתקין הדינין וכו' [האריך כאן בביאור מקראות דפ' בשל ואח"כ סיים וז"ל].

והנה כשמדת הרחמים גוברת בעולם העליון, והרי מדת הרחמים נקראת מדת התפארת, והנה הצדיק כשמתעורר בו מדת התפארות והרי הצדיק ודאי שלא יקח מדת התפארות לעצמו, שצדיק ודאי הוא כאין אצל עצמו, ע"כ הוא משבח ומפאר ליוצר בראשית בכמה שירות ותשבחות והתפארות לה', אבל כשמתפשט מדת התפארת ויורד עד אדם רשע זה שהוא בקליפה, אז רוצה לשבח ולפאר את עצמו רק שהוא גנאי כנ"ל, ועושה תחבולה לפאר לאחרים שיצא מזה תפארת לעצמו כגון פלוני חכם מאוד שלא נצחו שום אדם כ"א אני, וכן גבור ועשיר פלוני עשיר מאוד ואעפ"כ פעמים הוא נצרך ללוות ממני, וזהו הפירוש אל יתהלל והוא פועל יוצא, פי' אל יתהלל חכם בחכמתו של אחר, כדי שיצא מזה שבח לעצמו, ע"כ לא אמר יהלל אלא יתהלל, כי אם בזאת יתהלל המתהלל, שיתן לב שנתפשט מדת התפארת בעולם עד מדרגה אחרונה שנקרא זאת, והחכם יבין שנתפשט מדה זו בשביל השכל וידוע אותי, לפאר להש"י, משא"כ הטיפש לוקח תפארת לעצמו כו', וז"ש כי באלה חפצתי נאום ה', פי' בכל אלה ההתפארות האנושית שהם חכמה גבורה ועושר, חפצתי אני, כי נאם ה', פירוש, כמרז"ל הקב"ה גוזר כל זה קודם יצירת הולד טפה זו מה תהא עליה חכם או טיפש (נדה דט"ז ע"ב) אבל השכל וידוע אותי זה לא נגזר, דאילו צדיק ורשע לא קאמר, עכ"ל.

פירוש יח

ענין מדרגה אחרונה שנקראת זאת מבואר בפ' נח בעמוד התפלה בהגה פ"ט ע"ש, ועיין עוד בתוי"י פ' שופטים דקפ"ט ע"א, וז"ל, שמעתי ממורי אל יתהלל חכם בחכמתו, כי מצד השבירה שנפלה מדת תפארת בתוך הקליפה אדם מתפאר וכו', וכן הוא בספר בן פורת יוסף דפ"ג ע"ב ושם איתא על ידי שבירת הכלים וכו'.

פירוש יט

הנה שם בס' בפ"י לא נתבאר אהיי קאי ועל איזה ענין פירש כן, אכן לפי שבתוי"י פ' וארא דמ"ד ע"ב הביא בזה וז"ל, ישמע חכם ויוסיף לקח שאם נזדמן לו שוגג יתן דעתו שכבר עבר מזיד ולא תיקנו, ועכשיו בא לזה שיתן דעתו לתקנו עכ"ל, מזה נראה שזהו הענין שרמז עליו כאן, לתרץ לישנא דקרא שמקדים פשע לחטא שהוא שוגג, ועל זה הוא שכתב ביאור הענין שזהו מחסדי השם יתברך להזמין לפניו שוגג אחר מזיד, ולכן סדרתי זה המאמר על מקרא שלפנינו.

ועיין שם עוד בס' בן פורת יוסף שמיד אחר מאמר זה הביא מאמר פלאי וז"ל, עוד י"ל דשמעתי יככה בשגעון, והיית משוגע וד"פ ח"ח, עכ"ל, והדברים סתומים וחתומים, אבל נראה שזהו גם כן סמך אל הקודם, כי יככה הוא שוגג אחר שכבר נתקיים בך מקודם והיית משוגע ממראה עיניך שזהו מזיד, לכן אחר זה כדי לעורר אותך לתשובה יככה ה' להביא אותך לידי שוגג, מאחר שלא נתעוררת מעצמך לתשובה יביא לך השי"ת התעוררות לתשובה, ואם כן יש במקרא זה אהבת הש"י לישראל.

פירוש כ

שם קאי על ביאור סור מרע ועשה טוב לעשות מהרע טוב, שנזכר לעיל פ' תרומה בהגה ה' ע"ש.

פירוש כא

ענין רפ"ח ניצוצין נזכר לעיל פ' נח בעמוד התפלה אות ק"כ קכ"ג קכ"ד ע"ש.

פירוש כב

עיין לעיל פ' שמות הגה ד' ולקמן פ' עקב אות ח' ע"ש.

פירוש כג

עיין לעיל ריש פרשת בשלח אות א' ושם בהגה ובפרשת חיי שרה אות ג'.

פירוש כד

עיין לעיל פ' יתרו אות כ"ו בפ' שופך בוז על נדיבים ועוד שם אות מ"ב ע"ש.

פירוש כה

עיין לעיל פ' בשלח אות י"ד ופ' יתרו אות י"א מענין הכנה לשבת.

תוכן העניינים

מקור מים חיים על בעל שם טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה