אור ברסלב

מקור חיים - ד (טור יהלם)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן שעג

סימן שעב

[א] אחר ההנחה שנתבאר למעלה כי הכהן הוא דוגמא לאדם העובד להקב"ה ורודף אחר השלימות לכן מכונה לכהן ובלי ספק כי אין זה לאדם זה בדרך השאלה אלא כי לכהן יחשב לפני הקב"ה ואחרי מותו יהיה מלאך משרת כמו ש"ה ונתתי לך מהלכי' בין העומדי' האלה ולכן הוא אומר כשם שהכהן זה מוזהר שלא לטמאת כי אין מזהירין אלא לנזהר כך מוזהרי' הגדולי' על הקטני' כי הגדול שבישראל בתורה ובמצוה מוזהר על הקטן להדריך אותו בדרכי ה' וביותר אם יראה בו שהוא, מקטני אמנה אז מוזהר עליו שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך והזהיר הכתוב ולא תשא עליו חטא רוצה לומר השמר לך לא תעשה בסגנון אחר לומר הרי קים לן זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן דהיינו כי חלק הרע שבו הולך לו לרשע ובכן יהיה כונת הפסוק יגמור נא רשעי' ותכונן צדיק כנ"ל השמר ולא תעמי' עליו חטא שלך לזכות לחלק שלו בגן עדן אלא הוכח תוכיח כאמור:

[ב] אפילו בעל מום דהיינו שחטא להיות כי אדם אין צדיק בארץ וגו' ולא יחטא לכן אפילו בעל מום שנמצא בו עון אשר חטא מוזהר מליטמא ולהתקרב לרשע כנ"ל אבל חלל דהיינו רשע כד"א ואתה חלל רשע נשיא ישראל וכהנת היינו מי שחשש כחו כנקבה כד"א נשתה גבורתם היו לנשי' מהעדר התורה והמצות שנים אלו שהם העובר עבירות והמבזה המצות ואינו עושה אותם מותרי' ליטמא להתקרב אצל הרשע המת כי אין מפסידי' כלו':

[ג] כל המתי' האמורי' בפסוק שכהן מטמא להם מצוה שיטמא והיינו כי צריך לחלק ברשעי' כי יש רשע שצריך האדם להתקרב אליו ולהחזירו בתשוב' ויש רשע כי צריך להתרחק ממנו כמו ששנינו הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע ואיך יתכן לקיים דבר והפכו שהנה מצוה מן התור' להוכיח לרשע מומו ולכן באה ההודעה בדין זה בדרך כלל כל המתי' שהדוגמא על הרשעי' האמורי' בפ' כפי פשוטו שכהן מטמא להם כך הוא לענין הדוגמא שלהם מצוה ליטמא להם להתקרב אצל הרשע להחזירו למוטב ואם לא רצה מטמאי' אותו על כרחו לקיים הוכח תוכיך את עמיתך אחד האיש ואחד האשה כאמו': [ד] אלו הם הקרובי' שמטמא להם אשתו נשוא' הענין הוא כמש"ה גומל נפשו איש חסד שאם על עצמו לא חש כיצד יחוש על אחרי' וכן אחז"ל איזהו חסיד המתחסד עם קונו ולכן קרוב אדם אצל עצמו להתבונן בשלו תחילה וכאשר נתקן אז מתחייב להוכיח לאחרי' שנאמר התקוששו וקשו קשט עצמך ואחר כך קשט אחרי' ולכן תדע ממוצא דבר זה אלו הם הקרובי' שמיטמא להם אשתו נשוא' בחינת הנשמה הקבועה עמו כי הנה ביארתי בחלק הקודם כי האדם על ידי מעשה המצות ציצית ותפילין ניתוסף בו רוח ונשמה אמנם אינם קבועות בו אלא בכל יום ניתוסף בו כפי ההכנה הנמצא בו והכונה והוא דוגמא למצות שעושה כי בכל יום חוזר ועוש' אותם ואמנם ותצא באדם נפש רוח ונשמה קבועי' כפי מעשיו לפי רוב השני' כדאיתא בזוהר פרשת משפטי' זכה יתיר יהכין ליה רוח זכה יתיר יהבין ליה נשמה ולכן הוא אומר אשה הנשואה לו שהוא כשרה מיטמא לה במות' כשהולכ' ממנו הסיבה הוא לפי שנכנס בו רוח של שיטות ונטמא אבל אבל פסול' הנשמה דהיינו מסטר אחרא או גרושה שנתגרשה ממקומ' ואין זה מיתה לפי כי מיתה היינו שהלכה לגמרי מן הגוף אבל גרושה היינו שנתגרשה ממקומה ויורדת למטה באיברים כי היא גולה וסורה ממקומה כדאיתא בתיקונים או ארוסה כי עדין לא נקבעה בלבו לא אונן ולא מיטמא לה וכן היא לא אוננת ולא מיטמאה לו ומיטמא לאמו היא התורה כד"א ואל תטוש תורת אמך ונאמר כי אם לבינה תקרא אפילו נתחללה כגון צורבא מרבנן דשנן שומענוה לבנו ולבתו היינו נפש ורוח שהם זכר ונקבה דקים ליה שכלו חדשיו דהיינו מ"ש בזוהר פרשת משפטי' כשנכנס לי"ג שנה ה' אמר אלי בני אתה כי עד עתה היה בסוד סטרא אחרא ברשו' יצר הרע אמנם היום נכנס בסוד הקדוש' וכאשר הוא בן עשרי' שנה נאמר כי בן הייתי לאבי ונכנס בו בחינת הרוח והיינו שכלו חדשיו או שהם משלשי' יום ואילך כד"א מן השלשי' הכי נכבד אפי' הם פסולי' שהגיע להם חטא בשוגג אלא אם כן הם בני שפחה בישא וארמי' של סטרא אחרא שנכנס בו רוח של שיטות כאמור אבל לאחיו ולאחותו מאמו אינו מיטמא והדוגמא לאותם הבאי' בתוספת כאמור שהם דרך מקרה כי משפחת אם אינה קרוי' משפחה ולאחותו ארוסה היינו נפש חדשה אפי' ארוסה לכהן לאיש צדיק ולא לאנוסה ומפותה היינו מ"ש בזוהר פרשת תצא דף רע"ז. וז"ל פקודא דא לדון במפתה וכו' מאן דאשתדל בהלכה שלא לשמה ורווח לה בתפישה איהי לגביה וכו' פקודא בתר דא לישא אנוסתו וכו' הנה מבואר ממאמרי' אלו כי העוסק בתור' שלא לשמה זוכה לתוספ' רוח או נשמה אבל הוא בערך אנוסה ומפותה ולכן לא יטמא להם במותם כאשר מסתלקו ממנו אבל מטמא לאחותו ארוס' שנתגרש' ממקומ' על דרך הנ"ל שהיא גולה ממקומה בעבור העון ובוגרת מוכת עץ היינו חלק הרוח שהיה בו מתחלה דוגמא לבוגרת כאשר נפל במקרה בלתי טהור ועזב עסק התורה שהיא עץ ולכן ודאי כי מתחסר מן השלימות שבו איזה חלק ומיטמא לשומרת יבם היינו חלק הרוח הנמשך מעולם היצירה מטטרון כדאיתא בזוהר פרשת משפטי' זכה. יתיר יהבין ליה רות מסטרא דממטרו"ן כי בו סוד היבום כנ"ל וזה הרוח הנקרא שומרת יבם או חלק הנפש שהוא מתאוה ושומר מתי יבא אצלו רוח לפי כי הם סוד זכר ונקבה כנ"ל אפילו אם כתב בכתובת' אי מיתת בלא בני' מהדרא כתובה לבני נשא כמפורש במקומו:

[ח] כל אלו מיטמא להם אפילו שלא לצורך דמאחר שהלכו ממנו נקראי' מתי' והוא מיטמא להם ויש אומרי' דוקא לצורך ואי לא לא:

[ו] אינו מטמא להם אלא עד שיסתם הגולל אבל כל זמן שהאדם בעולם הזה עודינו על האדמה אינו נטמא לפי כי יעשה תשובה וחי בהם:

[ז] אסור לכהן זה. השלם בעבודת הבורא והוא כהן לאל עליון אסור להטמא למת שהוא רשע אפילו בשעה שמיטמא לקרוביו הללו הנזכרי' לפיכך כהן שמת לו מת מן החלקי' הללו הנזכר צריך ליזהר לקוברו בסוף בית הקברו' היינו כי הגוף שלו הקברות לפי כי שם נקברי' אלו המתי' לפי כי על כל חלק שמת על ידי העון אותו האבר שם הוא בתוך הגוף וכדי שלא יכנס בבית הקברו' הישן יטמא בקברו' אחרי' של רשעי' כשיקבור מתו כי אין לו ליטמא לזולת להתחבר לרשע כנ"ל:

[ח] כהן שפירשו אבותיו מדרכי ציבור הדוגמא לזה הוא המתבאר למעל' כי אב מכונה למוח לפי כי כן בגשמי נמשך ממנו הטיפה ונוצר האדם ובכן יהיה המחשב' וההרהור אבותיו שלו וכאשר פירשו מדרכי הציבור כי הם מכלל מה שאמר הכתוב הוי חשבי און ופועלי רע על משכבותם והוא יותר דבר רע מהעבירה כמשחז"ל הרהורי עבירה קשי' מעבירה שנאמר יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו ולכן אמר בהווה אדם השלם והוא כהן לאל עליון שפירשו אבותיו הם דעותיו מדרכי ציבור וכל יצר מחשבו' לבו רק רע כל היום כגון רשע להכעיס זה רע ממנו שמוסר נשמתו ורוחו לאיבוד אינו מטמא להם כמשחז"ל מחשב' רעה אינה מצטרפה למעשה ולא להרוגי בית דין כי האדם ראוי לו למסור נפשו ונשמתו כמש"ה כי עליך הורגנו כל היום כשאומר ה' אלהינו ה' אחד וכן כשנופל על פניו ואומר אליך ה' נפשי אשא ובלילה כשאומר בידך אפקיד רוחי בכל אלו נקרא האדם הרוגי ב"ד לפי כי מקבל על עצמו ארבע מיתות ב"ד לרצונו כדאיתא בזוהר פרשת צו ולא למי שמאבד עצמו לדעת את התור' כמשחז"ל אין התור' מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה ולא לספק כגון שנתערב ולדה בולד חבירתה כגון מי שמסתלק ממנו הרוח ונכנס בו אחר בסוד עיבור כי לכן אנו מברכי' שלא עשאני עבד או ספק בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון שהדוגמא למי שהרויח רוח או נשמה מגולגלת ואין ידוע אם הוא בן תשעה לגוף הראשון שהוא מתוקן ונתגלגל או בן שבע לאחרון דהיינו כי עדין לא נשלם התיקון והיינו כעין קטן שלא כלו חדשיו שאמרו חז"ל בכל אלו אין הכהן המיטמא להם במותם לפי כי אינם מכלל אדם רשע שנקרא מת:

[ט] אין הכהן מיטמא לאבר מן החי מאביו כי כבר נתבאר כי אביו היינו מחשבת המוח שגרם לפרוש אבר מן החי אדם הצדיק על ידי מחשבת פיגול ולא לעצם מעצמות וכן המלקט עצמות אביו שנאמר בהם ותהי עונותם על עצמותם אע"ג שהם נפסלו בעבור אותם עונות הנרשמי' עליהם אינו מטמא להם אף על פי שהשדרה קיימת לפי כי לא נמצא בא עון וכמשחז"ל מי שאינו כורע במודי' שדרתו נעשית נחש חסר ממנו כל שהוא אפילו הוא מונח אצלו אינו מטמא לו שאינו מיטמא אלא לשלם לפי כי אז נקר שע חלל רשע ויש מי שאומר דהני מילי כשחסר לאחר מיתה כי נעשה חלל רשע אבל אם חסר ממנו אבר בחייו מפני כי חטא בו ואחר כך מת שנעשה רשע מיטמא לו אפילו שאינו שלם כאמור:

תוכן העניינים

מקור חיים - ד (טור יהלם)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה