מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תרכא
[א] במנחה אומרים אשרי ובא לציון ואין אומרים ואני תפלתי וכו' והענין יובן עם מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה כי אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם כשעו"ג שותין ומשתכרין יושבים ומנגנין שנאמר ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר ואני לא כן אלא ואני תפלתי לך ה' עת רצון אף על פי שאני אוכל ושותה אני בא לפניך ולכן נוהגין לומר אותו בשבת במנחה לאחר שאכלו ושתו וזה אינו ביום הכפורים ולכן אין אומרים אותו אפילו בשבת אלו דבריו ז"ל אמנם בזוהר פרשת תרומה דף קנ"ו ז"ל פתח ההוא טייעא ואמר ואני תפלתי וכו' תנינן אימתי אקרי עת רצון בשעתא דצבור קא מצלאן ושפיר איהו והכי איהו ודאי וכו' ואי תימא אמאי אתמני האי קרא בצלותא דמנחה דשבת יאות איהו למהוי בשבת בההיא צלותא דמנחה ולא בצלותא דחול דודאי לאו צלותא דמנחה דשבת כחול בגין דהא בחול בשעתא דמנחה תלייא דינא בעלמא ולאו איהו עת רצון אבל בשבת דכל רוגזא אתעדי וכלא אתכליל כחדא וכו' הנה הדבר מבואר מן המאמר כי ראוי לומר אותו במנחה בשבת מכל שכן שבת ויום הכפורים שהוא יותר שעת רצון כי צריך לעשות זה היחוד ושם נאמר וז"ל ואני תפלתי לך ה' הכא רזא דיחודא ואני דא דוד מלכא אחר דאקרי גאול' תפלתי דא תפלה והכא איהו סמיכה גאולה לתפלה ואיהו חד כד איהו סמך גאולה לתפלה כדין איהו עת רצון וכו' עת חד רצון חד אתכלילו דא בדא והוו חד ודוד מלכא בעא לייחדא בהאי קרא יחודא חדא וכו' הנה הדבר מבואר כי ראוי לאומרו ביותר בי"ה בשבת:
[ב] ומוציאין ס"ת וקורין ג' בפרשת עריות שאם באולי יש מי שעבר על אחת מהם יתן אל לבו לשוב ממנה והשלישי מפטיר ביונה להגיד כמה מרחם על בריותיו אע"ג שהיו ערלי לב וערלי בשר והחי יתן אל לבו ויזכור כי כל פרשה זו מדבר בענין התשובה וביותר יתבונן מ"ש בזוהר פ' ויקהל דף קצ"ט: וז"ל יונה דנחתא לספינה דא איהי נשמתא דבר נש דנחתא להאי עלמא למהוי בגופא. דבר נש וכו' וכן איתא בתיקונים ואזלת כספינה בימא רבא וחשיבת לאתברא וכו' ומסיים מי אל כמוך להעיר י"ג מדות של רחמים המתגלים ביום זה ולהמשיך אותם למטה:
[ג] אם חל בשבת אומרים צדקתך מן הטעם שאומרים אותו בשבת בלבד ובדיני ר"ה נתבאר הענין אין להאריך ואומרים אבינו מלכנו כי הוא זמן רחמים אין ליירא מלהזכיר חטאנו לפניך וכיוצא שהרי אחז"ל ימות השנה שס"ה ושטן בגי' שס"ד לומר כי אין לו רשות לקטרג ביום הכפורים:
[ד] אין נושאים כפים ביום הכפורים לפום ריהטא הדבר קשה מאחר דליכא למיחש משום שכרות ואינו כשאר הימים ומה גם כי היום מתגלים מדות הרחמים אמנם הענין הוא כי להיות שכבר נתבאר מן המאמר כי שעת המנחה הוא דין אלא שאינו דומה לימות החול כי אז הוא דין גמור והנה כל עצמו של יום הכפורים הוא למתק בחינת הדין ולכן בבקר שהוא שעת רחמים שנאמר וישכם אברהם אז נושאים כפיהם וכן בתפלת מוסף כי עדיין לא בא שעת המנחה וגם בתפלת נעילה לפי שכבר עבר שעת הדין אבל במנחה לא נכון לעשות כן משום לא תחסום שור בדישו ונמצא מתבטל על ידי תגבורת מדת החסד כי נשיאות כפים הוא להמשיך מע"ק כדאיתא פ' נשא ועוד מטעם כי במנחה עולה תפארת למעלה ועדיין לא הגיע למקום שיתגלה עליו ע"ק ועיין בתפלת מנחת החול ותמצא טוב טעם: