אור ברסלב

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ב)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תקמו

סימן תקמה

[א] מאחר שידענו נאמנה כי השמחה העיקרית היא שמחת הנפש שעל כן אמרו חז"ל יפה שעה אחת של קורת רוח בעה"ב מכל חיי העה"ז שלכן להיות שאנו מצווים לשמוח במועד ואמרו חז"ל אין מערבין שמחה בשמחה שנאמר ויעש שלמה וכו' שבעת ימים ושבעת ימים ולכן אין נושאין נשים במועד ואע"ג כי לפי הנראה לעיני בשר היה ראוי להנשא מפני כי מצוה רבה היא שנא' ואתם פרו ורבו ונאמר קחו נשים והולידו בנים. והאדם שואלים ממנו עסקת בפריה ורביה מכל מקום נדחה מצוה זו מפני המצוה של שמחת המועד ומה גם כי ענין הנישואין אינה שמחה של מצוה בהחלט רק משותפת עם צרכי הגוף וקיום המין גם בזה ימצא התעוררות לאיש שהוא בעל חי מרגיש לבקש לו נישואין אחרים במועד בתורה שנא' בה אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת וכו' היא האשה העיקרית לאדם והמצות הם הבנים כמשחז"ל בפ' פרי צדיק עץ חיים מה הם פירותיו של צדיק מצות ומעשים טובים וכאשר בתורה יתבונן אז ימצא כי תמורת מה ששנינו אין נושאין נשים במועד בלשון ריבוי כי כן הוא בעסק התורה כמה מיני נשים הם שהעוסק בהם מתחבר עמהם ונקרא בעל סורה ממש וכדאיתא בזוהר פ' משפטים דף צ"ט. וז"ל ת"ח אורחא דאורייתא כך הוא בקדמיתא כד שרייא לאתגלאה לגבי בר נש ברגעא ארמיזת ליה ברמיזו אי ידע טב ואי לא שדרת לגביה ואמרה ליה מי פתי יסור הנה וכו' שריאת למללא עמיה מבתר פרוכתא וכו' ודא הוא דרשה לבתר תשתעי עמיה מבתר שושיפא דקיק מלין דחידה ודא איהו הגדה לבתר דאיהו רגיל לגבה אתגליאת לגביה אפין באפין ומלילת בהדיה כל מלין סתימין דילה וכל אורחין סתימין דהוו בלבה עמירין מיומין קדמאין כדין איהו בר נש שלים בעל תורה ודאי מארי דביתא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי לזאת התורה תקרא אשה ועל ידי הלימוד הוא נושא אשה אחרת בסוד הנשמה וכדאיתא בזוהר פרשת משפטים דף צ"ד. וז"ל תא חזי בר נש כד אתייליד יהבין ליה אפשא מסטרא דבעירא מסטרא דדכיו מסטרא דאלין דאתקרון אופני קדש זכה יתיר יהבין ליה רוחא מסטרא דחיוון דאינון חיות הקדש זכה יתיר יהבין ליה נשמתא מסטרא דכרסיא ותלת אלין אינון אמה עבד ושפחה דברתא דמלכא זכה יתיר יהבין ליה נפשא באורח אצילות וכו' והנה את כל אלה החלקים הם בערך נשים אל האדם הגשמי להיות שהם מעלמא דנוקבא ואמנם כל זה זוכה האדם ע"י עסק התורה כפי מה שמשיג בה כך זוכה לחלק מאלה מן העולמות וכך הוא מבואר בזוהר פרשת בראשית דף י"ב וז"ל פקודא חמשאה כתיב ישרצו המים שרץ נפש חיה בהאי קרא אית תלת פקודין חד לאתעסקא באורייתא וכו' למלעי באורייתא ולאשתדלא בה ולאפשא לה בכל יומא לתקנא נפשיה ורוחיה דכיון דבר נש אתעסק באורייתא אתתקן בנשמתא אחרא קדישא וכו' וע"ד אמר דוד לב טהור ברא לי אלהים למלעי באורייתא וכדין ורוח נכון חדש בקרבי עכ"ל הנה מבואר מדברי המאמר כי כפי ערך עסק התורה שהאדם יגע בה כך מתחדש בו נשמה חדשה וזה יהיה סיבה כי לאחר מיתה הוא זוכה לישא אשה שהיא בת זוגו כדאיתא בזוהר פרשת שלח לך דף קס"ז: וז"ל זכאה חולקהון דצדיקייא גוברין ונוקבי דאזלי באורח מישר בהאי עלמא וזכאן לכלהו ענוגין דההוא עלמא וכו' אי רבי אי רבי אלמלא בר יוחאי את לא אתמסר לגלאה זווגא דההוא עלמא אתעביד איבא יתיר מאיבא דאתעביד בהאי עלמא בזווגא דילהון בזווגא דההוא עלמא בתיאובתא דילהון כחדא כד מתדבקן נשמתין דא עם דא עבדי איבין ונפקי נהורין מנייהו ואתעבידו שרגין ואינון נשמתין לגיורין דמתגיירין וכל הני עיילי להיכלא דא וכד מתגיירא גיורא חדא פרחא מההוא היכלא נשמתא ועאלת תחות גדפהא דשכינתא ונשקת לה בגין דאיהי איבא דצדיקיא ומשדרת ליה לגו ההוא גיורא ושראת ביה וכו' הנה מבואר מן המאמר כי האדם משא אשתו לאחר המיתה וכדאיתא בתיקונים כגוונא דעביד בר נש בהאי עלמא הכי עביד קב"ה ליה ולבת זוגיה בההוא עלמא ומה גם אח"כ לעולם התחיה דבר פשוט הוא ולכן על כל אלה הדברים יאמר נא ומותר לארס כי הנישואין בעה"ז נחשב בערך אירוסין לעתיד אם לענין התורה כמו שחז"ל תורה צוה לנו משה מורשה אל תקרי מורשה אלא מאורסה אבל לעתיד תהיה לנו בערך נשואה ואיתא בזוהר פ' תצא דף רע"ז. וזה לשונו בסתרי תורה אית, לן להמשיל משל נשמתא אית דאיהי מטרוניתא ונשמתא אית דאיהי אמה וכי ימכור איש את בתו לאמה ונשמתא אית דאיהי שפחה הדיוט וכו' ואית אחרנין מארי סתרי תורה דאינון ירתין נשמתין מסטרא דמלכותא קדישא דאיהי כלילא מעשר ספירן וכו' ולכן יאמר ומותר לארס ובלבד שלא יעשה סעודת אירוסין הארוס בבית ארוסתו והיינו בגשמי אבל עושים סעודה לגמרה של תורה כמשחז"ל ומותר לעשות ריקודין ומחולות וכו' שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה ובטוב לבב מרוב כל:

[ב] מותר להחזיר גרושתו מן הנישואין מאחר שהנחנו כי הנישואין הללו הדוגמא להם הוא שמתחבר האדם לתורה ע"י שעוסק בה כמו ששנינו אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו ולכן יאמר מותר להחזיר גרושתו כלומר דאף על גב שלפעמים פורש אדם עצמו מן הלימוד ואע"ג כי דבר קשה הוא כמו ששנינו איזה מעות שאינו יכול לתקן זה תלמיד חכם שפירש מן התורה אמנם אם חוזר בו מותר לחזור ליקח גרושתו כך אחז"ל תורה צוה לנו משה מורשה כלום אדם מתבייש לחזור לירושת אבותיו וכן הוא אצלי בפ' אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשיב (ירמיה ד) ר"ל כי אמר ה' אם תשוב ישראל לאותם דברים של תורה שהם נאם ה' שנאמרו מפי הגבורה אלי תשוב מה אתה מתבייש ולכן מותר להחזיר גרושתו מן הנשואין שנאמר בה תורה צוה לנו משה מורשה וע"י כן הוא נמי מחזיר גרושתו זו נשמתו כי כאשר הוא פורש מן התורה ונאמר ולא מצאה היונה מנוח והיא בורחת ממנו לפי כי זה בזה תלוי כי כמו שע"י עסק התורה הוא קונה נשמה חדשה כדלעיל שנאמר לב טהור ברא לי אלהים לאתעסקא באורייתא וכדין ורוח נכון חדש בקרבי כך כאשר האדם לבבו פונה מעסק התורה אז תכף הנשמה הולכת לה כאמור וכאשר מחזיר גרושתו זו התורה כך נמי הוא מחזיר גרושתו היינו נשמתו מן הנשואין כאמור:

[ג] הכל מותרים לישא אשה בערב הרגל וכו' הנה חזר והגיד כי אע"ג שכבר נתבאר למעלה כי ע"י עסק התורה היא האשה הנצחית אילת אהבים ויעלת חן קונה האדם אשה אחרת היא הנשמה הקדושה כאמור עם כל זה גם יש זמן כי זה כל האדם הם יכולים להשיג תוספת נשמה והיינו בערב הרגל יד כלם שוה והיינו מ"ש הכל מותרים לישא כל איש הישראלי מותר לישא אשה היא נשמה קדושה בערב הרגל כאמור ולעשות סעודה ברגל כי לאו מלה זוטרתי היא ונשים הללו הם בין בתולות בין אלמנות כלומר בין תוספת נשמה שלא באה עליו מעולם ולכן תקרא בתולה ואיש לא ידעה או אם כבר הוא רגיל בה תהיה אצלו בערך אלמנה מפני שהלכה ועוד חוזרת לבא עליו:

[ד] מותר לעשות ברגל סעודת ברית מילה וכו' לפי שרוב האדם הנשמה שלהם הם מן עץ הדעת טוב ורע והאדם על ידי מעשיו מואס ברע ובוחר בטוב אמנם אם יזכה האדם להעביר ממנו בחינת הרע לגמרי היינו הערלה בלי ספק כי ראוי לו לעשות סעודה וכדאיתא בזוהר פרשת משפטים דף קי"ד. וזה לשונו עד כאן חברייא מכאן ולהלאה תנדעון דהא סטרא בישא לא שלטא עלייכו ואנא ייבא סבא קאימנא קמייהו לאתערא מלין אלין עכ"ל ובכן פקח עיניך וראה אם לאותם התנאים מוסדי ארץ מבשר ואומר כי מאותה שעה ואילך אינו שולט עליהם עוד ס"א הלואי שאנחנו נוכל להעביר אותו בערב הרגל וצריך ודאי לעשות סעודה וכן נמי לענין פדיון הבן שהרמז הוא כאשר האדם פודה נפשו מסטרא אחרא שהוא בכור כדאיתא בזוהר פרשת בראשית דף י"ד. וז"ל פקודא למעבד פורקנא לבריה לקשרא ליה בחיין דתרין ממנן אינון חד דחיין וחד דמותא וכו' ואיתא בזוהר פרשת פנחס דסטרא אחרא בכור והסוד בפסוק נחלה מבהלת בראשונה ולכן הנמלט ממנו ראוי לעשות סעודה כי כן יהיה לעתיד כאשר יגדל המספד בירושלם על יצר הרע שנהרג אחר כך הקדוש ברוך הוא עושה סעודה לצדיקים כנזכר לעיל:

[ה] עושה אשה כל תכשיטיה במועד וכו' נודע הוא כי כל המעשים אשר יעשה האדם הוא נרשם בפניו וזה שאמר הכתוב וענה גאון ישראל בפניו ונאמר הכרת פניהם ענתה בם וכן לענין הטובה נאמר כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' ולכן בזמן המועד אשר קנה האדם אותה נשמה אשה חדשה זו כחו לאלהיו לעשות כל תכשיטיה כוחלת ושח עינים יוכיח ומעברת סרק על פניה כמה שאמר הכתוב חי אני כי כלם כעדי תלבשי וכו' וטופלת עצמה בסיד לפי שנאמר והיו עמים משרפות סיד על עסקי סיד שלא למדו תורה ולכן זהו היופי שלו ומעברת שער בית השחי ובית הערו' לפי שהוא צדיק ולא נמצא בו ערות דבר כדרך הרשעים שלכן לעתיד נדמה להם יצה"ר כחוט השערה ועליה נאמר הוי מושכי העון בחבלי השוא ומעברת סכין על פדחתה להראות יופיה שאין בה עזות מצח אשה זונה שלכן מפני כל השלימות הנמצא לאיש הישראל במועד ובפרט לעוסק בתורה לכן בא החיוב להקביל פני רבו ברגל כמשחז"ל כי בזה יקנה לו לב חדש בתורה ויזכה לנפש טהורה כפי הדבקות אשר ישיג יקנה:

עוד לאלוה מלין לצד עילאה ימלל אין נושאים נשים במועד וכו' הנה מש"ה עמי נוגשיו מעולל ונשים משלו בו נתבאר בזוהר פ' אמור דף ס' גם בזוהר פ' ויקרא דף י"ט ז"ל בכל זמנין דגוברין אשתכחו חייבין קמי קב"ה הא אוקימנא אינון נשים דלעילא זמינין לשלטאה עליהון מסטרא דדינא קשיא דכתיב עמי נוגשיו מעולל ונשים משלו בו נשים משלו בו ודאי וכו' והנה מבואר מדברי המאמר כי מעשה התחתונים מעורר אשות הזימה הללו ועולות למעלה ולכן נאסר לישא אשה גשמית במועד להיות לאות כי בזמן של המועד אין להם יכולת נשים הללו לעלות למעלה להתאחז בקדושה ואמנם עיקר הדבר להודיע הקדושה הניתוסף בזמן המועד ולכן דין זה ית' בכמה פנים זה יצא ראשונה להודיע כי אותו הייחוד הנעשה למטה בימי החול על יד מט"ט כדאיתא בתיקונים מט"ט על ידו מתייחדין צדיק וצדק בשית יומין דחול ולכן יאמר כי בימי חול המועד ימצא בו תוספת קדושה ובמה יודע איפה ענין זה כי הנה אין נושאין נשים במועד אות הוא להודיע כי אותה אשה כשרה הצדקת היורדת היא למטה ומתלבשת במט"ט בסוד כי שמי בקרבו ושם נעשה הייחוד עם הצדיק ע"י מט"ט לא כך יהיה בימים הללו מפני שנמצא בהם מוסף שהוא דוגמא ליוסף הצדיק שהוא בא בדרך תוספת עמו הוא זה הייחוד למעלה צדיק וצדק ולא עבר זר בתוכם ולכן אין נושאים נשים במועד לא בתולות ולא אלמנות כאשר נאמר כי ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם ולכן לא חולצין ולא מייבמין שהוא בסוד מט"ט כנודע כי בו הוא סוד הייבום גם החליצה ומותר לארס כי ענין הייחוד הנעשה אז הוא סוד אירוסין בלבד ובלבד שלא יעשה סעודת אירוסין הארוס בבית ארוסתו בשעת אירוסין דהיינו למטה ומותר לעשות ריקודין וכו' ולעשות סעודה הארוס מט"ט עם מריעיו השושבינין שלו שהם מן המרכבה שלא בבית ארוסתו וכן לסעוד הארוס זה בבית ארוסתו בדרך הזמנה שלא בשעת אירוסין מותר שהרי במועד הוא מזומן למעלה כדאיתא בזוהר פ' קרח בפ' מקראי קדש כדלעיל וכן מותר להחזיר גרושתו היא בת זוגו המשנה כי אז היא גרושה לו מן הנישואין לפי שהוא עסוק לייחד צדיק וצדק כאמור ואחר כך מותר להחזיר אותה ולהתייחד עמה ועוד ירצה במאמרו זה אין נושאין נשים במועד הוא מ"ש בזוהר פרשת ויקהל דף ר"ג. וז"ל כד ערלה שרי על קיימא קדישא לסאבא מקדשא כדין ההוא מקדשא אתעכב מלאתגלאה רזא דאת קיימא מגו ערלה וכד האי נוגה עאל לגו ואפריש בין ערלה ובין מקדשא כדין אתקרי חש מל חש ואתגליא מל מהו מל כד"א מל יהושע רזא דאת קיימא דלא אתעכב מלאתגלאה מגו ערלה עכ"ל לענייננו והנה הענין הוא בסוד יוסף הצדיק כאשר אשת פוטיפרע העזה פניה ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי אז נאמר כי מפני הרעה נאסף הצדיק ר"ל מפני שנתעוררה אשה רעה זו לכן נאסף הצדיק ופנה למעל' והנה זה הענין ימצא בימים של חול לפעמים בדרך מקרה ולא כן בזמן ימים טובים ומה גם לא בחול המועד ולכן בא הדין אין נושאים נשים במועד לתת רמז כי אין הצדיק מתערב עם אחת מנשים הללו אשות הזימה דאע"ג דכתיב הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא ואיתא בזוהר פ' אחרי מות בדף ס"ט וז"ל בכה ר"ש ואמר מלכא בלא מטרוניתא לא אקרי מלכא מלכא דאתדבק בשפחה באמהו דילה דמטרוניתא אן הוא יקרא דיליה רזא דמלה זמינא קלא לבשרא למטרוניתא ולימא גילי מאד בת ציון וכו' הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא כלומר צדיק הוא נושע בגין דהוה רכיב עד השתא באתר דלאו דיליה באתר נוכראה ויניק ליה ועל דא כתיב עני ורוכב על חמור וכו' אינון כתרין תתאין דעמין עע"ז וכו' ולכן יאמר נא אין נושאין נשים הללו במועד שהם כתרין תתאין הנזכר לא בתולות ולא אלמנות ולא מייבמין וכו' ואם כה נאמר כי הנשים הללו היינו משטרא דקדושה כך היה אומר לפי כי נודע הוא שמדת המלכות היא יורדת בעולמות התחתונים בכל עולם כמה חלקים ממנה כאשר נתבאר בתיקונים ואמנם המדות הללו בכל יום ויום הם חוזרים לעלות למעלה ונבנית בהם מדת המלכות ואחר כך מתייחדת עם דודה וכך היא המדה:

ואח"כ חוזרת ומתמעטת ויורדים אותם הבחינות שלה בעולמו' כאמור והנה בזמן המועד אז מדת המלכות זמינת לכל חילהא כנזכר פ' קרח הובא למעלה כי אמר כגוונא דמלכותא דארעא כך מלכותא דרקיעא כגוונא דקדש עילאה זמין לכל אינון כתרין קדישין דשמא קדישא אתקרי בהון כך קדש תתאה חכמת שלמה אזמינת לכל חילהא לאעטרא להו ולאעלא להו תחות גדפהא ולכן ימצא כי כל הבחינות שלה הם בכלל הזמנה זו בזמנא דמועד שרייא בעלמא ולכן להודיע אל עיקר זה יאמר נא אין נושאים נשים במועד לפי כי הנה נשים הללו כבר נשואות הם משעה שעלו לעולם העליון כאמור ואמר לא בתולות ולא אלמנות כלומר כי הנה מאחר שהכלה היא בסוד בתולה פשוט הוא כי כך כל המדו' שלה הם בסוד בתולות אמנם מה שנקראים אלמנות היינו בערך כאשר הם הולכות בגלות עוד ירמוז על אותם הבתולות שהם עולמתאן דמטרוניתא כי הנה כאשר הם למטה בעולם הבריאה אז יש להם נישואין עם אותם הסריסים שנאמר בהם לסריסים אשר ישמרו את שבתותי אמנם כאשר הם מעלים את הכסא למעלה כדאיתא בזוהר פ' תרומה בסוד וישרנה הפרות בדרך אז אין להם ייחוד למעלה רק צדיק וצדק שהם מתייחדים והיינו, מ"ש אין נושאין נשים לא בתולות הללו ולא אלמנות המדות היורדות למטה ולא מייבמין מהבחינה שבעולם היצירה אשר שם הוא סוד הייבום עם מט"ט כנודע ומותר לארס שנאמר וארשתיך לי לעולם ובלבד שלא יעשה סעודת אירוסין הארוס הצדיק בתוך בית ארוסתו שהנה נאמר ויקרא הוציאו כל איש מעלי ולא עמד איש אתו בהתוודע יוסף וזה בשעת אירוסין דווקא ומותר לעשות ריקודין ומחולות כך אמרו חכמים ז"ל עתיד הקב"ה לעשות ראש חולה לצדיקים לעתיד לבא שנאמר שיתו לבכם לחילה כאלין עולמתאן ולעשות סעודה הארוס הצדיק ות"ת ישראל עם מריעיו השושבינים דמטרוניתא הם הנצחים שלא בבית ארוסתו אלא למעלה מותר לפי כי כן אחר הייחוד הם עולים למעלה בסוד אור חוזר אצל אבא ואימא והם מעוררים את הייחוד ביניהם שהוא בסוד אכילה כדאיתא בזוהר פ' ויקרא בפ' אכלו רעים לעילא וכן לסעוד הארוס זה הצדיק בבית ארוסתו היא הצדקת בסוד הלחם אשר הוא אוכל שלא בשעת אירוסין מותר ועל סוד יסוד היו עושים במקדש קייץ המזבח והבן:

מותר להחזיר גרושתו מן הנישואין סוד הענין כי הנה בזמן החרבן נאמר השליך משמים ארץ ת"ת ישראל ונאמר גת דרך ה' לבתולת בת יהודה וסוד הענין נתבאר אצלי בפי' איכה אצל משחז"ל כי חנמאל דוד ירמיהו השביע לשרו של עולם והעלה את ירושלם למעלה ואז בעט בה הקב"ה והשליך אותה למטה והענין כי כן נמי העלה ירושלם העליונה מדת המלכות למעלה אצל הזכר ואז בעט בה ת"ת ישראל והשליך אותה לארץ אחרת והיינו שנעשית בסוד גרושה אות הוא לבית ישראל שנאמר על אודות אשר נאפה שלחתיה ואתן ספר כריתותיה אליה ולכן יאמר מותר להחזיר גרושתו מן הנשואין כאמור שהרי נאמר איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה כנזכר במקומו:

הכל מותרים לישא אשה ערב הרגל וכו' כי מאחר שהנחנו מן המאמר הנזכר פ' קרח כי חכמת שלמה זמינת לכל חילהא לאעטרא יתהון ולמיעל לון תחות גדפהא אימתי בזמנא דמועד שרייא בעלמא שנאמר מקראי קדש לכן אין זמן זה כשאר הזמנים דאלו בשאר הזמנים הוא צריך לעשות הייחוד עליון בסתר שנאמר והצנע לכת עם אלהיך כמשחז"ל זו הכנסת כלה וכדאיתא פרשת תרומה דף קל"ד בשעתא דאיהי אתת בעולמתהא ובעאת לאתפרשא מסטרא אחרא לא אתת אלא כמאן דאזדמנת למחמי ביקרא דמלכא ולא יתיר והכי מכריזין דיזדמנון למחמי ביקרא דמלכא כדין סטרא אחרא לא ניחא ליה למחמי ואתפרש מינה כד"א צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה פוקו למחמי ביקרא דמלכא כיון דאתת כל אינון שמשהא עיילין לה לחופה בהדי מלכא עילאה בלחישו וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי כך היא המדה תמיד לעשות הייחוד בהצנע אמנם בזמן המועד לא צריכא למימר צאינה וראינה שהרי כלם הם מזומנים ועלו למעלה וסטרא אחרא נתפרש חלץ מהם ונשאר למטה ואז אין צורך לענין זה כלל ולכן יאמר הכל מותרים לישא ברגל כי זה נעשה בפרהסייא כאמור מפני כי אין שם סטרא אחרא שהוא מעכב היחוד כשאר הזמנים ולעשות סעודה ברגל בין בתולות בין אלמנות על דרך הנ"ל והסעודה הוא בסוד הלחם אשר הוא אוכל כאמור. מותר לעשות ברגל סעודת ברית מילה הענין הוא כי הנה נתבאר פרשת ויקהל כד שרי ערלה עאלת קדישא בסוד חשמל ואז צריך לעשות מילה כנזכר שם דף ר"ג וזה לשונו אבל מבוצינא קדישא שמענא עלה רזא דרזין כד ערלה שרי על קיימא קדישא לסאבא מקדשא כדין ההוא מקדשא אתעכב מלגלאה רזא דאת קיימא מגו ערלה דכד האי נוגה עאל לגו ואפריש בין ערלה ובין מקדשא כדין אתקרי חשמל חש ואתגלייא מל מהו מל כד"א מל יהושע רזא דאת קיימא דלא אתעכב מלאתגלאה מגו ערלה עכ"ל ולכן יאמר נא מותר לעשות ברגל סעוד' לברית מילה דהיינו. כי זהו דוגמא לאתגלאה ברית קיימא מגו ערלה כאמור וכן לענין פדיון הבן הדוגמא למעלה הוא פדיון הבן הקדוש הנקראים בני בכרי ישראל מן הגלו' לפי שנשבע הקדוש ברוך הוא שלא יכנס בירושלם של מעלה עד שיכנס ישראל הקדוש בירושלם של מטה ולכן עושים סעודה בסוד אכלו רעים לעילא שתו ושכרו דודים לתתא: עושה אשה כל תכשיטיה במועד כי מאחר שהעולם הזה הוא עולם המעשה כל אשר נעשה בו כך נעשה למעלה ובפרט אם יהיה מצורף מחשבה טובה לענין המעשה כמו שאומרים חכמים זכרונם לברכה ובילקוט מה זכתה יעל שבאה ישועה לישראל על ידה אמר אליהו ז"ל מעידני עלי בין איש בין אשה וכו' הכל לפי מעשיו של אדם וכו' ולכן יאמר נא עושה אשה כל תכשיטיה במועד דאיכא תרתי לטיבותא ליפות עצמה ולמצא חן בעיני בעלה וזה הוא סיבה כי אשה עליונה הצדקת עושה תכשיטיה במועד דוגמא לזה ומעברת שער לפי כי מפני החרבן תלה שק על פתחו הקדוש ברוך הוא ושער שחור צמח בו כאשר נתבאר במקומו ולכן יחזור הדבר נמי שהיה מתחילה כי בנות ישראל לא היה להם שער בית השחי ובית הערוה כמו שאומרים חכמים זכרונם לברכה בפרשת ויצא לך שם בגוים ביופיך ולפי שבעבור מעשה התחתונים נאמר ומצח אשה זונה היה לך וכדאיתא פרשת נח דף ס"א. וזה לשונו ובזמנא דאסגיאו חובי בני נשא באתגליא ארעא שויאת אנפהא כנוקבא דלית לה כסופא כד"א והארץ חנפה תחת יושביה ולכן עתה מעברת סכין על פדחתה לפי כי מסוה הבושה על פניה ובעבור כך מתגלה מצח הרצון עליון ואז נאמר ישר יחזו פנימו:

תוכן העניינים

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ב)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה