אור ברסלב

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ב)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תקלו

סימן תקלה

[א] מאחר כי הנחנו למעלה כי כל הדינים הללו יש בהם תועלת בנפש האדם ולכן באה הודעת זו שמותר לעשות צרכי בהמה במועד כי כן אות הוא לאותו העושה מעשה בהמה להיות מתקן מעשיו יען כי לא ידע האדם את עתו ולכן יאמר נא מי שצריך לרכוב במועד להיות כי כן נצטוה האדם בדברי קבלה בכל עת יהיו בגדיך לבנים מענין התשובה שהיא מלבנת העון ולכן צריך ומחוייב הוא לרכוב במועד על הבהמה הוא אותו חלק המתגבר עליו מן החומר שהוא השאור מן היצר שלו ולהתגבר עליו כמשחז"ל לעולם ירגיז אדם יצה"ט על יצה"ר אם נצחו מוטב ולכן נתגבר אדם זה והסכים בדעתו לרכוב על יצרו המחטיא אותו במועד וזה עשה לטייל כדי לזכות למשחז"ל בפסוק והתהלכתי בתוככם אטייל עמכם בג"ע וכאשר התבונן זה האדם בשלימות זה שם מגמתו לרכוב על יצרו ולהתגבר עליו או כן עשה לצורך המועד ליום שעתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים בג"ע ולפי כי עיקר סעודה זו הוא בעבור הסעודה שעשה אאע"ה שנאמר ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק אשר חז"ל הגידו כי גדול העולם ית' שמו שם היה ולכן עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדוקים ביום שיגמול חסד עם זרעו של יצחק וביארתי במאמר כי לפי שהקב"ה כאשר אמר ליצחק בניך חטאו אמר לפניו אותו חשבון והוציא איתו בשהיפהי לכן נאמר שיעשה חסד עם זרעו של יצחק לפי כי עתה מכונים ישראל ולהיות בניו דווקא לפי שנאמר כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו והם אמרו ימחו על קדושת שמך אמנם לולי חסד שעשה הקב"ה לקיים זה החשבון אינו כלום ולכן כאשר זה האדם התבונן בדעתו והסכים להיות מתקן מעשיו לצורך המועד הנזכר שנאמר למועד אשוב אליך ולשרה בן ואז הוא זמן הסעודה כאשר נתבאר אצלי ואין זה מקומו ואדם זה לא נסה ללכת ברגליו הוא הדבר אשר חז"ל הגידו בפ' שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים שמור עצמך שלא תחטא ותהיה צריך להביא קרבן ולכן אדם זה לא נסה ללכת ברגליו שהוא כינוי אל החטא כלומר לא מפני שהוא רגיל לחטא לכן נתעורר להתגבר על יצרו אלא מפני שני סיבות האמורי' או לטייל עם הקב"ה בג"ע או לצורך המועד לזכות לאותה סעודה כאמור לכן יכול ליטול צפרני הסוס הם הסיבות אשר הם קרובים לחטא בהנה כי הסוס הוא היצר סמוך לחומר האדם שהוא הגוף והוא המוכן לרכוב עליו והצפרנים היינו ע"ד הנ"ל הוא הגזל כמשחז"ל רובא דעלמא בגזל לפי שהוא חמור כמשחז"ל כ"ד חטאות סדר יחזקאל ע"ה ובכלם לא חתם אלא בגזל שנאמר והנה הכתי כפי על בצעך וכו' ולתקן ברזיליו הוא ענין הכעס שהוא הורג האדם כערך הברזל כדאיתא בזוהר בפ' טורף נפשו באפו ועושה עצמו טרפה מחיים והאוכף הוא משחז"ל יעשה אדם עצמו כאוכף וכו' והרסן הוא מש"ה במתג ורסן עדיו לבלום כי הכנעת היצר הוא בשני דברים הבושה והיראה כמ"ש ריב"ז יהי מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם ומסוה הבושה כמשחז"ל ג' מדות טובות בישראל ביישנים שנאמר ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד דאע"ג כי כל מעשים הללו מותר לאדם לעשות אותם כדי לזכות לאותה סעודה שעתיד לעשות הקב"ה לצדיקים בג"ע דהיינו לצורך המועד אמנם מ"מ אין ראוי לאדם לעשות על מנת לקבל פרס ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד האמור וסוף הכבוד לבוא:

[ב] מותר לסרוק הסוס כדי ליפותו מאחר שהנחנו כי הסוס הוא כינוי לגוף שהנשמה רוכבת עליו כדאיתא בזוהר ובתיקונים דף ק"ו ע"ש ולכן יאמר כי מותר לסרוק הסוס דאע"ג דאמר ר' אמי אין יצה"ר מהלך אלא באמצע פלטייא וכיון שרואה אדם מסלסל בשערו וכו' אמר הדין דידי הוא עכ"ז שאין ראוי לאדם להיות מסלסל בשערו אמנם לסרוק לתקן גופו מותר כך אחז"ל רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו לעבודת קונו ועוד אמרו חכמים ז"ל בריא מותר משום כל פעל ה' למענהו כל זה הוא ליפות הגוף לפני קונו:

[ג] אין מרביעין בהמה במועד הנה נתבאר למעלה כי כינוי בהמה משתמע לתרי אנפי או יהיה לאדם הבלתי הגון שהוא עשה מעשה בהמה ובכלל הדבר הזה הוא ע"ה כמשחז"ל מן הבהמה אלו עמי הארץ וגם השלם שהוא ערום בדעת ועושה עצמו כבהמה ולכן יאמר נא אין מרביעין בהמה במועד כי הנה צריך האדם לדעת כי העושה תשובה אע"ג כי הוא מתקבל לפני הקב"ה אמנם אין הכל בהשוא' אחת כדאיתא בזוהר פ' נשא דף קכ"ד וז"ל וכי מכמה מינין איהי תשובה דעבדין בני נשא כלהו טבין אבל לאו כל אפי' שוים אית בר נש דאיהו רשע גמור כל ימיו ואיהו עובר על כמה פיקודין דל"ת ומתחרט עלייהו ומודה ובתר כן לא עבד לא טב ולא ביש לדא ודאי ימחול ליה קב"ה אבל לא דיזכה לתשובה עילאה אית בר נש לבתר דייתיב וכו' איהו אזיל בדרך מצוה ומתעסק בכל כחו בדחילו ורחימו דקב"ה דא זכי לתשובה תתאה וכו' ואית בר נש דלבתר דמתתרט מחובוי ויעבד תשוב' יתעסק באורייתא בדחילו דרחימו דקב"ה ולא ע"מ לקבל פרס דא זכי לאות ו' וכו' הנה מבואר מזה המאמר כי יש מדרגות בבן אדם העוש' תשוב' ולכן הודיע כי אותו שעשה מעשה בהמה וחזר בו והתודה אשר חטא עליה ונתחרט אמנם עדין הוא בערך בהמה עם הארץ כי אין בו מצוה ולא תורה אין מרביעין אותו להרכיב עליו נפש או רוח אחרת מכ"ש כי אין מרכיבין עליו אותיות הנזכר לא אות ה' של תשובה ולא אות ו' ובכלל הדבר הזה הוא מה שביארתי במלת תשובה כי להיות משחז"ל אין אדם חוטא אלא א"כ נכנס בו רוח של שטות ימצא בזה שני הודעות גדולות ראשונה אחת כי אין אדם חוטא הנשמה הנקרא אדם אלא תכף כשמהרהר לעשות עבירה בורחים ממנו כל החלקים הנמצאים כי לא תשאר בו אז זולת נפש הבהמית שלכן נאמר נפש כי תחטא ולא רוח או נשמה ועוד הודעה אחרת כי נכנס בו רוח של שטות והנה באמת נעשה בהמה וכאשר עושה תשובה תשוב ה' חלקים הנמצאי' באדם אמנם אדם זה שעשה מעשה בהמה ושב ונתחרט והתודה אמנם לא עסק בתורה ובמצוה עדיין לא חשוב לו כל מה שנאבד ממנו ולכן עדין ראוי לכנות שמו בהמה והיינו מ"ש אין מרביעין בהמה כי אין מרכיבין באדם זה הכחות הנזכרים רוח נשמה חיה יחידה אלא לפי מעשיו אבל מקיזין לה דם לרפואת אדם זה מגזר דין אשר נעשה עליו כמו ששנינו תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורענות והנה נודע כי ההקזה הוא מפני שנתגבר חלק הרע מן הכבד והמרה שבו שהוא ענין היותרת על הכבד כדאיתא בזוהר פ' פנחס דף רל"א וז"ל כתיב היותרת על הכבד וכו' אשת זנונים דאזלה ונפקא מן הכבד לאסטאה בני עלמא לאסטנא עלייהו וכו' ויותרת דיליה נפקא מרה חרבא דמלאך המות דנפקו מנה טפין מרירן לקטלא לבני נשא הה"ד ואחריתה מרה כלענה ואיהי תלייא בכבד וכל מרעין ומותא בה תליין וכו' ולכן ע"י ההקזה מונע ממנו המיתה והוא דוגמא לענין מעשה הצדקה מתן דמים וע"י כן דמים אלו מנעו מבא בדמים שלו וכל מין רפואה אין מונעים ממנו מאחר כי עשה תשובה ונתחרט והתודה אבל לעולם הוא בערך בהמה אמנם כל מין רפואה נעשה לנשמתו אע"פ שיש שם מלאכה לפי כי עתה נעשה בריה חדשה ע"י התשוב' כקטן שנולד דמי: ולענין הערום ביראה ועושה עצמו כבהמה הכי קאמר אין מרכיבין בהמה במועד והוא ע"ד האמור כי הוא ענין הרכבה בעצם האדם ולכן יאמר נא כי להיות שאדם צדיק זה הערום ביראת קונו עושה עצמו כבהמה לסבול עול תורה ומצוה לכן נמי אין מרכיבין עליו עול הזולת במועד הוא מ"ש בזוהר פ' ויקהל דף ר"ד. וז"ל כד עאל שבתא אצטריכו אינון עמא קדישא לאסחאה גרמייהו משמושא דחול מאי טעמא בגין דבחול רוחא אחרא אזלא ושרא על עמא ת"ח רזא דמלה כל אינון שית יומין וכו' ואית יומין אחרנין דקיימין לבר בס"א ואית שית יומין אחרנין דקיימין לגו מעגולא קדישא ואתאחדן בנקודה קדישא וישראל קדישין וכל אינון דמתעסקין בקדושה כל יומין דשבתא אתאחדן כל אינון שית יומין באינון שית יומין דלגו דאתאחדן בההיא נקודה אתאחדן בהאי בגין לנטרא לון וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי אע"ג כי ימי השבוע הם ימי חול ושרא חול על עלמא כל אותם העוסקים במלאכת הקדש מלאכת שמים יש להם קדושה באותם ששת ימים ולכן הוא אומר כי לאלה שהם חלק יראי ה' וחושבי שמו שהם ערומים ביראה ועושים עצמן כבהמה כה יעשה להם כי אין מרביעין עליהם מאותם ימי החול ולא מרוח שלהם שהוא חול עליהם במועד אלא קדש הם אבל מקיזים להם דם מאותו נפש הבהמית אשר בהם ומוסיפין להם תמורתו קדושה כאמור וכל ענין רפואה אין מונעים ממנה רפואה של הנפש אפי' אם יש בה מלאכה הוא משחז"ל אע"פ ששב' הקב"ה ממלאכת עולמו עכ"ז עושה עם הרשעים שנא' יפתח ה' את אוצרו וכו' כי מלאכה ופועל עם הצדיקים שנאמר מה רב טובך אשר צפנת ליריאך פעלת לחוסים בך ולכן יאמר נא כי לא מבעיא שאין מונע מן הצדיק זה כל מין רפואת הנפש אלא ג"כ נותן לו שכר בעה"ז כי מלאכה היא כאמור:

[ד] אין מושיבין תרנגולת על הבצים וכו' הנה נתבאר בהלכות פסח כי התרנגול הוא מכונה אל האדם שהוא בעל מצות וכדאיתא בתיקונים דף א' וז"ל אבל אפרוחים לית גדפין דילהון שלמין דפרחין בהון דאינון פקודי דעשה כ"ש בצים וכגון דא אתמר עלייהו לגבי אימא שלח תשלח את האם וכו' הנה הדבר מבואר מהמאמר כי התרנגול עוף הוא בכלל מש"ה אפרוחים ולכן נקרא גבר להורות על כינוי האדם הנקרא גבר שיש בו מצות והוא הנרצה במאמרו אין מושיבין תרנגולת על הבצים שר"ל כי מאחר שידענו כי רקנין שבישראל מלאים מצות כרמון ובפרט במועד כי מי הוא זה אשר לא עשה כמה מצות ולכן אין מושיבין תרנגולת על הבצים שאין זה דבר האבד אם יניחו לאחר המועד כמו כן הדוגמא לזה לאיש אשר אלה לו כמה מצות אין מבריחין אותו ליישב על אותם שהם דוגמא לביצה שאין בה עדיין מציאו' מצוה לגדל אפרוחי' לעשות מצות מפני כי אין זה דבר האבד ויכול לעשותה לאחר המועד והוא טורח שלא לצורך לפי כי כבר קנה קדושה לצורכו במועד ואם הושיבה קודם המועד וברחת מעליהם וכו' הענין הוא משחז"ל כתיב אורח חיים פן תפלס וכתיב פלס מעגל רגלך לא קשיא כאן במצות שאפשר לעשותם ע"י אחרים כאן במצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים ולכן יאמר נא כי אין מושיבין תרנגולת בעל מצות על הבצים הם מי שאין בו מצוה להיות מעשה אותו לפי כי כך אחז"ל גדול המעשה יותר מן העושה אע"פ כן אין עושין כן במועד שהרי הוא עסוק במצוה של המועד ואותה המצוה תסתפק ע"י אחר אמנם אם הושיבה קודם המועד וכבר התחיל לעשות מתחילה וברחה כי לא נגמרה במועד לפי כי ברחה מעליהם היינו כי האיש המעשה לא נתן אל לבו לגמור אותה מצוה והלך לו יכול להחזירה ר"ל לחזור ולגמור אותה ולהיות מעשה אתה והוא שיהיה בתוך שלשה ימים דאז אין אנו אומרים תסתפק מצוה זו על ידי אחרים אלא המתחיל במצוה אומרים לו גמור וצריך לקיים אורח חיים פן תפלס כאמור:

עוד אני מדבר בענין דינים הללו לצד עילאה בענין מ"ש מי שצריך לרכוב במועד לטייל כי הנה אשר חז"ל הגידו בליליא מאי עביד, קב"ה אי בעית אימא מעין דיממא ואי בעית אימא רוכב על כרוב קל ושט בי"ח אלף עולמות שנאמר רכב אלהים רבותים אלפי שנאן (תלים סח) והנה יש לך לדעת כי כרוב קל שרוכב עליו הוא בסוד בנימן שהוא בחינת הכלה שדעת שלה קל ושט בי"ח אלף עולמות הוא סוד חי העולמים ומתחברים יוסף ובנימן ואוכלים על שולחן אחד לחם ולכן יאמר מי שצריך לרכוב במועד הוא הקב"ה שרוכב על כרוב קל לטייל היינו להשתעשע עם הצדיקים כמש"ה והתהלכתי בתוככם אטייל עמכם בג"ע וזה הוא הטיול שמטייל הקדוש ב"ה משתעשע עם נשמות של הצדיקים בין נשמות של הצדיקים אשר בג"ע בין הצדיקים אשר בארץ המה כדאיתא בזוהר פ' לך לך דף פ"ב. וז"ל א"ר יצחק כתיב ונהר יוצא מעדן וכו' ומניה עביד פירין וכלהו פירין פרחין בעלמא ואינון קיומא דעלמא קיומא דאורייתא ומאן נינהו נשמתהון דצדיקיא דאינון פרי עובדוי דקב"ה ובגין כך בכל לילה ולילה נשמתהון דצדיקיא סלקן וכד אתפלג ליליא קב"ה אתי ל גנתא דעדן לאשתעשעא בהו במאן אמר רבי יוסי בכלהו בין אינון דמדוריהון בההוא עלמא בין אינון דיתבי במדוריהון בהאי עלמא בכלהו אשתעשע בהו קב"ה בפלוגת ליליא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי הקב"ה משתעשע בנשמות של הצדיקים והיינו מה שאמר לרכוב במועד לטייל או לצורך המועד היינו כי היחוד הוא צורך למועד כי הוא דבר מוכרח בין כך ובין כך ולא נסה ללכת ברגליו לפי כי הרגלים שלו הם מכוסים ויש צורך לדבר מסיבה שנגע בכף ירך יעקב וכבר נתבאר כי בשתיהן פגם כדאיתא בזוהר פ' בראשית הובא למעלה ולכן כאשר הם מתגלים הוא בחינת דין לפי כי הנה ת"ת ישראל הוא סוד הויה והנרתק שלו הוא אדנ"י וכאשר מתגלים הוא סוד מוציא חמה מנרתקה והוא בחינת דין כדאיתא בזוהר והנה כי לא נסה ללכת ברגליו וכדאיתא בזוהר כי כנסת ישראל היא סוסיא דיליה ולכן מותר ליטול צפרני הסוס והענין כי הנה מאחר שהנחנו כי הסוס הזה הוא כנסת ישראל הרי נאמר רגליה יורדות מות והקליפה מתאחזת בצפרנים כדאיתא בזוהר טופרהא אחידן בהון כל אינון זוהמא דטופרהא פ' אמור דף ע"ט וז"ל דתנינין אלף ת"ה זינין בישין מתאחדן בההוא זוהמא דאטיל חויא תקיפא וכלהו מתערין בההוא זוהמא דטופרין ולכן מותר ליטול צפרני הסוס הנזכר ולמען לא ימצא דבר המעכב מלרכוב וכן הוא הענין כי מותר לתקן ברזיליו הם מאריהון דדינין שלכן לא היה נכנס ברזל במשכן כדאיתא בזוהר והאוכף והרסן כל דבר המצטרך כל צרכי רכיבה ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד אלא בכל שעה קודם המועד יעשה כל דבר הצריך לו לרכוב זה הסוס כאמור:

ואם אמר יאמר על העבד מט"ט מי שצריך לרכוב במועד דאלו בחול הוא נעשה מרכב לצדיקים כי הנה נתבאר מהתיקונים כי על יד מט"ט מתייחדין צדיק וצדק בימות החול אמנם במועד צריך לרכוב לטייל עם השפחה שלו או לצורך המועד להיות כי הוא מזומן לעלות למעלה כנ"ל מאמר מפ' קרח כי חכמת שלמה זמינת לכל חילהא לאעטרא יתהון ולאעלא לון תחות גדפהא ולכן צריך לרכוב לעלות ולא נסה ללכת ברגליו כדאיתא בזוהר פ' בא דף מ"ג. וז"ל ותקין לכורסיא כיתות לשמשא ליה דאינון מלאכים אראלים חיות וכו' ולאלין עביד שמשין סמאל וכל כיתות דיליה דאינון כעננין למרכב בהון לנחתא על ארעא ואינון סוסוון לון וכו' והנה הדבר מבואר מן המאמר כי ס"מ וסיעתו הם סוסים לעולם המלאכים ולכן הוא אומר כי מט"ט לא נסה ללכת ברגליו לכן יכול לתקן זה ליטול צפרני זה הסוס ס"מ הוא ענין הטומאה שבו ולתקן ברזיליו הוא כח הדין הנמסר לו שהוא דוגמא והאוכף לכוף אותו רצונו והרסן וכל צרכי רכיבה ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד כנזכר:

מותר לסרוק סוס זה כדי ליפותו ולהסיר ממנו כח הקליפה:

אין מרביעין בהמה במועד להיות כי כבר נתבאר למעלה על אותה בהמה שהיא רבוצה על אלף הרים וכו' וכבר אחז"ל כי בהמות בהררי אלף זכר ונקבה היו והקב"ה סרס את הזכר והרג את הנקבה שנאמר הנה נא כחו במתניו וכו' ולכן לרמוז לענין זה בא הדין לומר אין מרביעין בהמה במועד להעיר לב על אותה בהמה והחי יתן אל לבו להטיב מעשיו כדי לזכות לאכול ממנה אבל מקיזין לה דם וכל דין רפואה אין מונעין ממנה. על עיקר זה להשכיל להטיב ולהרבות מלאכת התורה היינו מ"ש אפילו אם יש בה מלאכה היינו מלאכת ה' בתורה ומצוה כאמור:

אין מושיבין תרנגולת על הבצים לגדל אפרוחים וכו' הנה חז"ל אמרו בפ' עתה אקום יאמר ה' באותה תרנגולת דמנערת גדפהא מקטמא ולכן לענין זה הרמז יאמר אין מושיבין תרנגולת זו השכינה על הבצים היינו בעולם הבריאה לגדל אפרוחים אשר שם מפני כי זה הוא רמז לזמן החרבן כדאיתא בזוהר פ' בלק דף ר"א. וז"ל פתח ר' פנחס ואמר מעין גנים וכו' הכי אוקימנא כלא בכנסת ישראל קאמר איהי מעין גנים מאן גנים חמש גנים אית לקב"ה דקא משתעשע בהו ומעיינה חד עלווייהו דקא אשקי לון ורווי לון טמיר וגניז וכלהו עבדי פירין ואיבין גנתא חדא אית לתתא מנייהו והוא גנתא נטיר סחרא מכל סטרין דעלמא תחות האי גנתא אית גנים אחרנין עבדין איבין למנייהו והאי גנתא אתהפך והוי מעין דאשקי לון באר מים חיים כד אצטריך הוי מעיין וכד אצטריך הוי באר וכו' עוד יהיה הרמז זה למש"ה כי יקרא קן צפור וכו' ולפי שאמר פרט למזומן היינו תרנגולת אבל הנה מודיע אותך ענין גדול כי הנה ענין קן צפור המובן מן הזוהר והתיקונים כי מדבר בסוד אימא עילאה כאשר יושבת על הבצים אם כן למה יהיה דרך מקרה פרט למזומן אדרבא נהפוך הוא כי לפי שאימא עילאה לעולם רובצת על הבצים לכן מן הראוי להיות במזומן המצוה ופרט למקרה אמנם יש לך לדעת עיקר הדבר אין להאריך בו כי אין זה מקומו כי הנה ענין מצוה זו הוא בסוד הבריאה הוא מ"ש בתיקונים אימא עילאה מקננא בבריאה ולזה הוא בדרך מקרה עוד תשוב ותראה סוד נעלם למה נקרא קן צפור והרי שם נאמר בתיקונים כצפור נודדת דא שכינתא ואיך יאמר קן צפור אמנם הענין הוא בינה של מלכות המקננת שם ובזה תבין המאמר הקודם ולכן אמר כי אין מושיבין תרנגולת זו לפי שהוא מזומן על הבצים אשר שם לגדל אותם במועד אבל אם הושיבה קודם המועד וברחה מעליהם נתקיים שלח תשלח את האם ולכן יכול להחזירה והוא שיהיה בתוך ג' ימים לבריחה היינו מ"ש בתיקונים אימא עילאה מקננא בתלת ספירן עילאין בבריאה היינו ג' ימים הנזכר והבן:

תוכן העניינים

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ב)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה