אור ברסלב

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ב)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תקיב

סימן תקיא

[א] איתא בזוהר פ' תרומה דף קנ"ב: וז"ל כגוונא דא כל זמנא דישראל עבדי רעותא דמאריהון הא על פתורא דמלכא אינון אכלי וכל סעודתא אתתקן להון ואינון מההוא חדוה דילהון יהבי גרמי דאיהו תמצית לכותים וכל זמנא דישראל לא עבדי רעותא דמאריהון הא סעודתא לכלבי ואסתלק להון תמצית וכו' ולכן יאמר נא אין מבשלים לצורך כותי כלומר לא תהיה סיבה כי התבשיל שהוא מוכן לך על שולחן המלך יהיה לצורך כנענים מפני מעשיך הרעים שנאמר ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים וכך דרשו חז"ל בפ' כי את מזבחותם תתוצון וסמיך ליה לא תעשון כן לה' אלהיכם וכי ישראל קדושים הורסים המזבח אלא לא תעשו כן מעשים רעים ותהיו סיבה ליהרס המזבח כך מצוה אין מבשלים לצורך כותים ע"י עון שלהם כאמור לפיכך אסור להזמינו שמא בעון זה ירבה בשבילו השפע הנמשך מלמעלה מתרבה לתת להם מפני העון שלנו וכן נמי יהיה אזהרה לאדם יהיה חס על בניו הקטנים לא יהיה סיבה שיהיו לצורך כותים הוא הקליפה כדאיתא בזוהר פ' משפטים דף צ"ה וז"ל ובת כהן כי תהיה לאיש זר דא נשמתא קדישא דאתמשכת מאתר עילאה ועאלת לגו סתימו דאילנא דחיי וכד רוחא דכהנא עילאה נשבא ויהיב נשמתין באילנא דא פרחין מתמן אינון נשמתין ועאלין באוצר חד ווי לעלמא דלא ידעין בני נשא לאסתמרא דקא משכין משיכו בהדי יצה"ר דאיהו איש זר והאי בת כהן פרחת לתתא ואשכחת בניינא באיש זר ובגין דאיהו רעותא דמריה עלאה תמן וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי האדם מפני מחשבותיו ומעשיו הרעים הוא סיבה כי אותה נשמה תלך לאיש זר וכן מפורש יותר לקמן ולכן יאמר אין מבשלים היינו הילדים פרי הבטן לצורך כותים בי"ט ובפרט בההוא טיקלא דעשיקת נשמתין לפיכך אסור להזמינו ליצר הוא הקליפה דוגמא לכותים כמ"ש במאמר ווי לעלמא דקא משכין משיכו בהדי יצה"ר שמא ירבה בשבילו כלומר אע"ג כי מצות עונה הוא חיוב מן התורה מ"מ אם אין לו תאוה כי גידי פחדיו ישורגו וכו' כמו שפי' הרמב"ם ז"ל לא נכון להיות מעורר התאוה ואפי' נתאוה לא יאמר אשביע עצמי מן המותר לי כך אחז"ל אבר קטן יש באדם משביעו רעב ולכן אסור להזמין אותו לדבר מצוה או לענין המותר שמא ירבה בשבילו של היצר ומן המותר ילך אל האיסור ודוקא להזמינו אסור אבל עבדו ושפחתו וכו' הוא הדבר שאמר בזוהר פ' וישלח דף קס"ו. וז"ל טוב נקלה ועבד לו האי קרא על יצה"ר אתמר בגין דאיהו מקטרגא תדיר לגבי בני נשא ויצה"ר איהו ארים לביה ורעותיה דבר נש בגאותא וכו' אבל טוב נקלה דלא אזיל אבתריה דיצה"ר ולא אתגאי כלל ומאיך לביה ורוחיה ורעותיה לגבי קב"ה וכדין ההוא יצה"ר מתהפך לעבד לו ולא יכיל לשלטא עלוי וכו' הנה מבואר כי האדם ע"י מעשיו היצר הוא עבד לו ולכן יאמר אבל עבדו ושפחתו כמש"ה קניתי לי עבדים ושפחות וכן שליח שנשתלח מלמעלה וכן עכו"ם שבא מאליו ולא הרהר האדם כלל מותר להאכילם עמו כי כן אחז"ל לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת ליצר ולכן מותר לאכילם עמו בלחם אשר הוא אוכל כך אחז"ל למדנו דרך ארץ מתרנגול שמפייס תחילה ואח"כ בועל ולא חיישינן שמא ירבה בשבילם:

[ב] בני החיל הם סוד האיברים שלו כך דרשו חז"ל בפסוק והתעותו אנשי החיל אלו האיברים שבאדם שנתנו קמח שלהם לישראל לאפות להם הוא מ"ש בזוהר פ' תרומה כי בתחלה מתעורר לב האדם אל הפעולה ואחר כך האיברים משכימים שלכן נאמר קחו מאתכם תרומה לה' ר"ל מאתכם מהאיברים והיינו מ"ש בני החיל אלו האיברים שבאדם שנתנו קמח שלהם הוא הרצון והחכמה לאדם לאפות להם ולגמור הענין אם אינם מקפידים כשישראל אותו האדם נותן ממנו לתינוק לאותו היצר סמוך שבקרבו מתרצים מותר לאפות להם וליתן גמר בדבר כאשר נודע הוא כי כל הפעולה אשר יעשה האדם הוא בהסכמתם ואיתא בב"ר וז"ל מפני מה כל החלומות אין מייגעים וזה מייגע וכו' ולכן הוא אומר מותר לאפות להם כמדובר:

[ג] אסור לאפות ולבשל אותם וולדות או אותו בישול של זרע לצורך כלבים כי בעבור עון האדם חוטפים את הנשמה כמ"ש מיד כלב יחידתי אבל מותר לטלטל מזונות וליתן לפניהם כי כן הם ניזונים מן התמצית מאותם הטיפות שאין מועיל וכאשר מתבאר הדינים הללו על השורש שלהם למעלה כך הוא אומר אין מבשלים לצורך רשעים היינו מ"ש בזוהר פ' וארא דף כ"ט. וז"ל פתח ר' חייא ואמר לך אכול בשמחה לחמך וכו' מאי קא חמא שלמה דאמר האי קרא אלא כל מלוי דשלמה בחכמה וכו' א"ל ההוא רביי' אי הכי אן חכמתא הכא א"ל ברי תבשל בישולך ותחמי האי קרא א"ל עד דלא בשילנא ידענא וכו' ושלמה קא אזהיר ליה לבר נש לאעטרא לה לכנסת ישראל בשמחה דאיהו סטרא דימינא נהמא דיתעטר בחדוה ולבתר דיתעטר בחמרא דאיהו שמאלא בגין דתשתכח חדוותא דכולא במהימנותא שלימתא בימינא וכד תהוי בין תרווייהו כדין כל ברכאן שראן בעלמא וכו' והנה על פי הדברים האלה נלמד ענין הבישול שהוא לאעטרא לכנסת ישראל בענין האכילה בסוד הלחם אשר הוא אוכל כי ע"י מעשה האדם הגשמי נעשה היחוד למעלה כמש"ה כי. כבר רצה ה' את מעשיך כנזכר בסוף המאמר כי כאשר מתרצה האדם לפני הקב"ה אז מתקיים מש"ה אכלו רעים לעיל ואמנם עטרה זו שמעטר לכנסת ישראל הוא מ"ש בזוהר פ' בלק דף ר"ט. וז"ל תאנא מסטרא דאימא כד איהי מתעטרא נפקין בעטרהא אלף וחמש מאה סטרי גליפין בתכשיטהא וכד בעא לאזדווגא במלכא מתעטרא בחד עטרא דארבע גוונין וכו' כד אזדווג מלכא במטרוניתא. סלקא עטרא דא ואתיישיבת ברישא דמטרוניתא וכו' לבתר אתהדר עטרא ופרישא עליה ועל מטרוניתא לבושי יקר בההוא עטרא כדין קלא אשתמע בכלהו עלמין צאינה וראינה וכו' וישראל נטלי כולא ומשדרי חולקא לישמעלים ומההוא חולקא אתזנו כל אינון ישמעאלים וכו' ולכן יאמר אין מבשלין לצורך עכו"ם בי"ט שהרי כל בישול זה אינו רק לישראל אמנם ישראל נותנים אח"כ לשאר עמין ולכן אסור להזמינו שמא ירבה בשבילו אבל לשלוח לו אין בזה חשש שמא ירבה בשבילו והרי נתבאר כי ישראל הם נותנים מאותו השפע לשאר עמין כנזכר במאמר אבל עבדו ושפחתו וכו' איתא בזוהר פ' תצא דף רע"ז. וז"ל דשכינתא דכתיב בה ומלכותו בכל משלה אית לה כמה נערות נכריות וכו' וכן שליח שנשתלח וכן עכו"ם שבא מאליו מותר להאכילם עמו כדמוכח מן המאמר ולא חיישינן שמא ירבה בשבילם שהרי למעלה אין נותנין להם אלא כדי סיפוקם:

עוד יש דרך אחרת בדינים אלו עם מה שאמרו בזוהר פ' אחרי מות וכד אתחרב בי מקדשא כדין אימא עילאה אנגידת ברכאן עילאין לס"א בגין דלאו אינון דכר ונוקבא כחדא לפי שנאמר זכר ונקבה בראם ויברך אותם ובזמן הגלות מלכא עילאה סליק לעילא לעילא ומטרוניתא אתרחקת ולכן אימא עילאה אריקת אותם הברכות לסטרא אחרא כאמור במאמר הקודם וכד ישראל לאו אינון זכאין כדין אומין דעלמא אכלין ברכאן עילאין ויהבי חולק תמצית לישראל ולכן יאמר נא אין מבשלין לצורך כותים בי"ט ר"ל דאע"ג כי בחול יכול איש הישראלי לבשל לצורך כותים לפי שהרי מצאנו כי כן הוא למעלה כי אימא מבשלת לצורך ס"א אמנם בי"ט לא כך הוא ולכן אסור להזמינו שמא ירבה בשבילו וכבר הובא למעלה מאמר מפ' קרח וז"ל קריאי מועד כגוונא דקדש עילאה מזמין לכל אינון כתרי מלכא וכו' כך קדש תתאה חכמת שלמה אזמינת לכל חילהא בגין לאעטרא יתהון ולאעלא לון תחות גדפהא והנה נת' כי מ"ש זמינת לכל חילהא הם סטרא דימינא דקדושה בלבד וזר לא יקרב ולכן אסור להזמינו לכותים שהרי אין ס"א מזומן למעלה שמא ירבה בשבילו ודוקא להזמינו אסור כאמור אבל עבדו ושפחתו וכן שליח שנשתלח וכן ישמעאל שבא מאליו מותר להאכילם עמו ולא חיישינן שמא ירבה בשבילם והענין כי הנה כך היא המדה למעלה כי הנה העבד הוא בסוד מט"ט עבדו זקן ביתו כדאיתא בזוהר בכמה מקומות עבד נאמן שמו כשם רבו והשפחה הוא בסוד הבריאה כדאיתא בזוהר פ' משפטים דף צ"ד: וז"ל ת"ח בר נש כד אתיליד יהבין ליה נפשא מסטרא דבעירא מסטרא דדכיו מסטרא דאלין דאתקרון אופני הקודש זכה יתיר יהבין לי' רוחא וכו' ותלת אילין אינון אמה עבד ושפחה דברתא דמלכא וכו' הנה מבואר כי את כל מאכיל אותם ואין חששא שמא ירבה בשבילם:

בני החיל שנתנו קמח לישראל וכו' איתא בזוהר פרשת בשלח דף נ"א. וזה לשונו ויסע מלאך האלהים וכו' וכי יקרא הוא דמלכא דמטרוניתא תזיל והיא תגיח קרבא והיא אזלת שליחא למלכא דאזדווג במטרוניתא עילאה חמא מלכא יקירו דילה על כל שאר מטרוניתא דעלמא וכו' מה עבד אפקיד מלכא בידהא כל זינין דיליה כל אינון מארי מגיחי קרבא כל אינון אבנין יקירין דמלכא וכו' אפקיד בידהא כל זיינין דיליה רומחין סייפין וקשתין וכו' הדא היא דכתיב הנה מטתו שלשלמה וכו' כלם אחוזי חרב מלומדי מלחמה וכו' הנה מבואר מזה המאמר כי כל אנשי החיל של המלך של מטרוניתא הם וכמו שכתוב במאמר הנ"ל בזמנא דמועד שרייא בעלמא אזמינת לכל חילהא ולכן יאמר נא בני החיל שנתנו קמח שלהם לישראל לאפות להם וסוד הדבר כי הנה כאשר עילי' מזומנים הללו למעלה בלי ספק כי מעלים עמהם תשובה שנא' ולא יראו פני ריקם והוא מאותם ניצוצות של עלמין קדמאין מאותם המלכים דמיתו והיינו סוד זה הקמח שמעני' עמה' ונותנים אותו לישראל עליון לעורר הייחוד העליון ואמנם יש בני החיל שהם של מטרוניתא כי הם מתקנים אותה כדאיתא בזוהר פ' בלק דף קצ"א וז"ל פתח ההוא ינוקא ואמר שחורה אני ונאוה וכו' אבל בשעתא דא גו רחימו סגיא דלא יכלא למסבל אזעירת גרמה בזעירו סגי עד דלא אתחזיאת מנה אלא זעירו דנקודא חדא ומאי איהי יוד כדין אתכסיאת מכל חילין ומשריין דילה וכו' ובגין כך אל תראוני לא תחמון בי כלל בגין דאנא נקודה זעירא מה עבדין גברין תקיפין חיילין דילה שאגין כאריין תקיפין כד"א הכפירים שואגים לטרף וכו' שמע רחימא דלעילא וידע דרחימתיה היא ברחימו כוותיה וכו' נפיק דודה רחימא מגו היכליה בכמה מתנן בכמה נבזבזן וריחין ובוסמין אתי לגבה וכו' קריב לגבה מנשיק לה עד דאתערת זעיר זעיר וכו' וע"ד כתיב גבורי כח עושי דברו וכו' כגוונא דא לתתא בזמנא דחייבין בדרא איהי אתכסיא ואזעירת גרמה וכו' כד אתאן גבורי כח וזכאי קשוט כביכול עושים להאי דבר ואנהירת זעיר זעיר ואתעבידת בדיוקנהא בשפירו דילה כמלקדמין וכו' והנה מבואר מדברי המאמר כי חיילים דמטרוניתא מתקנים אותה אלה מכאן ואלה מכאן עד שחוזרת להיות בסוד ה"א בפרצוף שלה אמנם בני החיל אלו הם המזומנים והולכים לתומם למעלה ונתנו קמח שלהם היינו אותו הבירור שמתברר בכל עולם מהם שנתנו אותו הקמח לישראל עליון ויש לתת רמז בדבר כי קמח עולה בגי' עד עד והם שני עדים של אשת חיל שמעידים שהיא בתולה ואפשר כי זהו שמשבח ואומר ותבאי בעדי עדים כי לפי שמביאה שני עדים נוטלת מנה מאתים שהם עדי עדים לפי שנא' סדין עשתה לכן היא עטרת בעלה ולכן אם אלו בני החיל של אשת חיל אינם מקפידים כשישראל סבא נותן ממנו לתינוק יונק שדי אמו מותר לאפות להם ולתת להם מאותו שפע וברכה עליונה לאעטרא להון כאמור:

אסור לבשל ולאפות לצורך הכלבים שנאמר לכם ולא לכלבים כי הנה נודע שהכלבים הם הקליפו' גמורות וכבר נתבאר למעלה דאע"ג כי חכמת שלמה זמינת לכל חילהא בזמנא דמועד שרייא בעלמא לאעטרא יתהון ולמיעל יתהון תחות גדפהא וזה הזימון הוא דווקא לכל חילהא סטרא דימינא סטרא דקדושה ולכן אסור לבשל לכלבים כלל אבל לטלטל מזונות לתת להם מותר כי בלי ספק יורד להם תמצית מלמעלה לתת לפניהם להחיות אותם:

תוכן העניינים

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ב)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה