מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ב)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תקטז
[א] אשר הוגד למעלה שהאדם צריך להיות מעורר בלבו תמיד יראת ה' כדי שלא יתגבר עליו יצרו ביום טוב מפני כי האדם מצווה לשמוח ביום טוב שנאמר ושמחת בחגך ואין שמחה אלא בבשר ויין ולכן אפשר שהיצר מתגרה בו ולכן צריך להרגיז אותו בכמה עניינים כנזכר למעלה והנה נתבאר בדין הקודם ענין מה שאמר ישראל ששלח לחבירו דורון ביום טוב שמדבר כנגד משחז"ל בא ליטהר מסייעין אותו שהרי הדבר קשה מאחר דקים לן כי הבחירה ביד האדם נתונה א"כ למה בעשות האדם מחשבה טובה תכף מסייעין אותו וכאשר לא טוב עשה פותחין לו ומה גם שם נאמר אדם מטהר עצמו מעט מטהרין אותו הרבה מלמטה מטהרין אותו מלמעלה בעולם הזה מטהרין אותו לעולם הבא כל ענין זה דבר קשה להולמו אמנם דבר זה יתבאר עם מה ששנינו הוי מתלמידיו של אהרן כי לא היה צריך לומר אלא עשה כמו אהרן מהו הוי מתלמידיו היתכן לילך ליקבר אצלו ללמוד ממנו אמנם סוד הענין כך הוא כי האדם על ידי מעשיו נעשה תלמיד של אהרן ממש על דרך מה שאמר רבי יהושע אשריך אברהם אבינו שיצא רבי אלעזר בן עזריה מחלציך וכי לא יצא אלא מחלציו ולא מחלצי אביו אלא מפני שעשה מעשיו וכן מצינו נאמר לרעה בנבוכדנצר בן בנו של נמרוד הרשע ולכן יאמר נא דע כי בא לטהר מסייעין אותו וזה יהיה לו מאותה הטהרה עצמה כיצד תפש אדם לעשות מצוה כשם שהיה עושה אחד מן הגדולים אז מסייעין אותו הצדיק עצמו שתפס דרכו לעשות בא עמו ומסייע אותו לעשות מצות על דרך מה שאמר בתלמוד משה שפיר קאמרת שהרצון לומר כי על ידי שעסק בתורה הרבה זכה בו בא עמו ניצוץ אחד ממשה רבינו עליו השלום ומסייע אותו בלימודו כך לענין מעשה המצוה מסייעין אותו כנזכר ולכן יאמר נא ישראל ששלח דורון כי מותר לו לישראל הוא האדם הצדיק מותר לשלוח לחבירו ביום טוב בהמה חיה ועוף היינו נשמה לסייע אותו למען ילך בדרך טובים ויעשה המצות וזו הנשמה בין שתהיה מסטרא דבהמה כד"א אדם ובהמה תושיע ה' בין שיהיה מסטרא דחיה והם חיות הקודש או עוף מסטרא דעוף יעופף על הארץ מן הכל מותר לשלוח לו אפי' חיים לא מבעיא שהאדם אחר המיתה שעולה במדרגות עליונות אלא אפילו בזמן שהוא חי מכניס בו ניצוץ מנשמתו וקרוב לזה אחז"ל אדם עשה מצוה אחת מוסרין לו מלאך אחד שתי מצות וכו' מוסרים חצי מחנה של הקב"ה לשמרו שנאמר יפול מצדך אלף ורבבה מימינך:
ועוד הנני מודיעך סוד גדול על מה ששנינו אביו ורבו בשביה פודה את רבו ואח"כ פודה את אביו שאביו הביאו לעה"ז ורבו שלמדו חכמה הביאו לחיי העה"ב שנאמר הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה' וכי ילדיו היו אלא אלו תלמידיו והנה המובן מכל זה שרבו לפי שמלמדו תורה נחשב לו כאלו הוא בנו ואין הדבר כפי פשוטו אלא הוא בנו ממש ויפח באפיו נשמת חיים על ידי שמלמד אותו תורה נופח ממה שבתוכו מן הנשמה שלו נותן בו בקרבו ונעשה בנו ממש ולכן אחז"ל למד ולא למד אין לך הבל גדול מזה וזו היא תכלית הכונה שלי בהדפסת הספרים כי אף על גב כי על הסתם כל המדפיס ספר כונתו תהיה ודאי להועיל לעצמו כדי שיהיו שפתותיו דובבות בקבר אמנם ענין זה הוא מדרגה פחותה משני פנים ראשונ' כי לא בכל הדברים שלומדים בני אדם יגיע כך רק צריך שיהיה דבר אמיתי על יסוד חז"ל שנאמר תורת אמת היתה בפיהו דאשמועינן קרא אם האדם לומד דברים של אמת מיוסדים על בוריין לעולם הם בפיהו לא ימושו כמו שהבטיח הקב"ה לישעיה לא ימושו מפיך ובכן דובב שפתי ישנים הוא מעצמו חוזר על תלמודו וגם כי באותו הלימוד אין לו הנאה רק בהנעת לשון ושפה אמנם אין לו עלייה ע"י אותם שלומדים בספרו אמנם אני כהן הדיוט לא כך היא כונתי בהדפסת הספרים אלא להועיל לזולתי ראשונה כי ימצא בהם מוסר השכל ללמוד בתורה לשמה כאשר ידעו דרך ה' ובעבור כך החי יתן אל לבו לשוב מדרכיו גם שיהיה צדיק יוסיף אומץ ובכן יקנה לו רוח חדשה כדאיתא בזוהר פ' בראשית דף י"ב וז"ל פקודא חמישאה כתיב ישרצו המים שרץ נפש חיה וכו' בהאי קרא אית תלת פקודין וכו' למלעי באורייתא ולאשתדלא בה ולאפשא לה בכל יומא לתקנא נפשיה ורוחיה דכיון דבר נש אתעסק באורייתא אתתקן בנשמתא אחרא קדישא וכו' וכד אשתדל באורייתא בההוא רחישו דרחיש בה זכי לההיא נפש חיה ולמהדר כמלאכין קדישין דכתיב ברכו ה' מלאכיו אלין אינון דמתעסקין באוריית' דאקרון מלאכיו בארעא ודא הוא דכתיב ועוף יעופף על הארץ האי בהאי עלמא בההוא עלמא תנינן דזמין קב"ה למעבד לון גדפין כנשרין וכו' דכתיב וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים וכו' וע"ד אמר דוד לב טהור ברא לי אלהים למלעי באורייתא וכדין ורוח נכון חדש בקרבי עכ"ל הנה מבואר הדבר כי הלומד בתורה קונה רוח חדשה כפי התורה שילמוד ולכן בספר זה ישוטטו רבים ותרבה הדעת ועוד יהיו הדברים האלה סיבה להיות הבנים בני משתי סיבות אם לענין כי זו היא דרך המלמד להועיל וכן נמי זה הדרך למלמד תורה וכפי ערך המעלה אשר יקנה לעצמו כך מועיל למדריך אותו מאחר כי הוא בנו קים לן כי ברא מזכה אבא ובזה מובן כי התלמיד הוא בן ממש (לא בדרך השאלה ולכן יאמר נא מותר לשלוח לחבירו הלמד עמו ביום טוב בהמה חיה ועוף כפי מה שלמד ממנו כך מכניס בו חלק נפש או רוח או נשמה ואמר אפילו חיים שלא תאמר זה ימצא באדם המוליד בן כפי כונתו כך יהיה ממשיך עליו לעת הלידה בלבד ולכן הודיע כי אפילו בני אדם שהם חיים כי ע"ד הסתם הם צדיקים הנקראים חיים על ידי הלימוד קונים להם רוח חדשה לפי כי כן הקב"ה מסכים על יד המלמד אדעתא דהכי ועוד ירצה מ"ש מותר לשלוח לחבירו בי"ט וכו' כי הנה הקב"ה קרא לישראל חברים. שנאמר היושבת בגנים חברים ונאמר למען אחי ורעי ולכן יאמר כי מותר לשלוח לחבירו איש הישראלי שולח לו הקב"ה בי"ט בהמה חיה ועוף ר"ל ע"ד מ"ש בזוהר כי האדם ע"י מעשיו קונה לעצמו נפש או רוח או נשמה כדאיתא בזוהר פרשת משפטים דף צ"ד. ז"ל תא חזי כד בר נש אתייליד יהבין ליה נפשא מסטרא דבעירא זכה יתיר יהבין ליה רוחא זכה יתיר יהבין ליה נשמתא וכו' וכך היא המדה עצמה ביום טוב על פי מדותיו של האדם ועסק תורתו כך נותנים לו נפש יתירה שהוא בחינת בהמה כאמור ואם יזכה ישלח לו הקב"ה רוח או נשמה שהם חיה מסטרא דכורסייא עוף בחינת דרוח מעולם המלאכים דכתיב ועוף יעופף על הארץ כאמור אפילו חיים מוסיפין לו שנאמר כי בג ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים משלחים יינות שמנים וסלתות לעולם התחייה בעבור מה שעוסק בתורה אבל לא תבואה לפי שמחוסרת טחינה אמנם מוציאה הארץ גלוסקאות נאות כמו מה שחז"ל וכן אמרו לעתיד חטה מתמרת ועולה כדקל אדם יוצא לשדה מביא סולת לא תבואה כאמור:
[ב] כל דבר שמותר לשלחו ביום טוב לא ישלחנו בשורה דאף על גב כי הלימוד מעלה טפי ברוב עם גם התפילה כמו ששלחו מתם הזהרו בחבורה אבל לענין שילוח הנפש או רוח או תוספת נשמה לא ישלחנו המלמד תורה או הקב"ה בשורה דהיינו שלשה בני אדם או יותר אלא לכל אחד מישראל הוא לבדו כמשפט הזה יעשה לו כפי מה שיזכה על ידי מעשיו ולימודו והיינו מה שאמר אין משלחים בשורה של שלשה או יותר זה אחר זה נושאים כלם מין אחד היינו נפש או רוח או נשמה ואמר זה אחר זה כלומר שלא תאמר לאחר שיזכה האדם לתוספת נפש או רוח אחר כך יוצאה מזה ונותנת לזה בו ביום לא יתכן דרך ה' להיות כן אבל אם כל אחד מישראל נושא מין אחד דהיינו נפש או בחינת רוח או בחינת נשמה מותר וכך היא המדה לעולם כאמור: [ג] משלחים כלים אף על פי שאינם תפורים וסוד הענין כי הנה חכמים ז"ל אמדו בקהלת רבה כי לא הבגדים שלובש האדם יום אחד לובש אותם ביום השני אלא כשם שהקב"ה מחדש פניהם לעתיד שנאמר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו כך הקב"ה מחדש לבושיהם בכל יום מינים ממינים שונים והנה נמי בעולם הזה כך הקדוש ברוך הוא מלביש לנפש אדם ביום טוב בגדים חשובים לנפשו כפי מעשיו ולכן בא הענין בגשמי משלחים כלים אפילו אינם תפורי' שהם ראויים לישען עליהם וזה הוא אות לבית ישראל כי כן הקדוש ברוך הוא מלביש נשמתו בחיים עדינה ומה גם לאחר המיתה מלביש אותה חלוקא דרבנן גם לזמן התחיה אפילו יש בהם כלאים והם קשים לאות כי לעתיד בטל דין הכלאים כמו שנתבאר אצלי בנבואת יחזקאל מה שאמר פארי פשתים ילבשו ולא יעלה עליהם עוד צמר (יחזקאל מו) כי לעתיד מפני שנתקן עון של קין לכן משתמשים אז בפשתים שהיה קרבן קין בתחילה והיא הלכה מחודשת כנזכר שם ומשלחין תפילין כיון שראויי' להניחם בחול רק שולחים באדם תפילין היינו ענין עטרה והוא סימן לעתיד שהקב"ה עתיד להיות עטרה בראש כל צדיק כמש"ה יהיה ה' לעטרת צבי לשאר עמו ומה גם בג"ע כמ"ש בתיקונים שהקב"ה מתקן לכל צדיק כסא ועטרה בעבור התפילין ע"ש:
עוד זה מדבר בענין הנוגע למעלה וכך הוא אומר מותר לשלוח לחבירו בי"ט וכו' והענין כי הנה הכלה נקראת חבר לצדיק כד"א הלא היא חברתך ואשת נעוריך והצדיק נקרא חבר טוב לה והנה ביום טוב נעשה החיבור של חבירים הללו והם משלחים זה לזה דורונות בלי ספק ולכן יאמר מותר לשלוח לחבירו ביום טוב בהמה חיה ועוף לפי כי הנה נתבאר למעלה כי חכמת שלמה זמינת לכל חילהא בזמנא דמועד שריא בעלמא שנאמר קריאי מועד ולכן חילהא של כל העולמות עולים אצלה ובלי ספק שהם מביאים דורונות עמהם כנ"ל וכמש"ה ובת צור במנחה פניך יחלו עשירי עם (תלים מו) כאמרו כי בזמן החרבן לבת צור מביאים מנחה אמנם לעתיד מבשר ואומר שמעי בת וראי לפיכך ויתאו המלך יפיך שהרי בדק ולא מצא כיופי שלך ולכן ובת צור שהיא השפחה היא עצמה במנחה גם כן פניך יחלו אמנם אותה בת צור בה נאמר וישבה לפתח ביתה לעוברי דרך והחזיקה בו ונשקה לו וכו' לכה נרוה דודים עד הבקר וכו' אבל את כל כבודה בת מלך פנימה ולכן מנחה זו משלחת הצדקת כלתא דא לצדיק שהם בהמ' חיה ועוף מן העולמות אפי' סיים מבני אדם הצדיקים הנקראים חיים כי אמרה חזי במאי ברא אתינא לקמך כנזכר בזוהר והחבר גם כן משלח לה יינות בסוד שתו ושכרו דודים שמנים לפי שהוא כתיש כתישין מאינון זתין עילאין ואפיק זיתא דכיא ויהיב לה להעלות נר תמיד וסלתות שלכן נק' נאסרו בי"ט כל סלת וקטניות אבל לא תבואה לפי כי מחוסרת טחינה וכבר נתבאר למעלה כי החטה עדין נמצא בה שתי קליפות הם שני אותיות ח"ט כדאיתא בזוהר פרשת בלק ח"ט סמיך לה וע"י הטחינה נפרדים ממנה והם סובין ומורסן ולכן אין משלחין במועד תבואה כי עדין היא חסרה התיקון ומלאכה זו של הטחינה אסורה במועד לפי שצריך לעשות זה ערב המועד להפריש ממנה ס"א ולהעלות אותם למעלה ולכן דבר דאפשר לעשות מאתמול ואין שם חסרון טעם ולא ריח כנ"ל:
כל דבר שמותר לשלחו במועד לא ישלחנו בשורה וכו' להיות כי בי"ט הם מזומנים למעלה כל חילהא לאעטרא יתהון ולכן המתנה שמשלחים הצדיקים אלו זה לזה הנה הוא יהיה בשעה שמתרצים זה לזה ואז נאסר להרגיש בהם נברא כאשר הוא אצלי בפ' השמים מספרים וכו' (תלים יט) ואח"כ אין אומר ואין דברים מהו כן אלא בתחילה השמים החתן מספרים ומדבר עם הכלה הנקרא' כבוד ונקרא' אל כדאיתא בזוהר שלמדנו מתרנגול שמפייס תחילה והוא רמז לתרנגול זה הנקרא גבר שנאמר לזאת יקרא אשה אבל אח"כ בשעת ביאה אין אומר מהחתן ואין דברים מן הכלה בלי נשמע קולם לפי שהאשה שמדברת ושכיניה שומעים קולה תצא שלא בכתובה ולכן נאמר ביוסף ויקרא הוציאו כל איש מעלי כדאיתא בזוהר ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף בסוד והאדם ידע ולכן אין משלחין בי"ט בשורה דהיינו ג' בני אדם דאוושא מלתא והוא כדרך שיעשה בחול כי הנה הבתולות הם מלוים אותה למעלה והם במזמוטי חתן וכלה אבל בי"ט כבר נעשה ולכן אין משלחין ג' או יותר זה אחר זה ממין אחד אבל אם כל אחד נושא מין אחד מותר כי זה מורה על כי אחד מהם נותן לחבירו והשילום של החתן הוא ע"י יוסף הצדיק שמוליך המתנה אצלה והיא משלחן על יד איש אחר בנימן הצדיק ולכן מותר: משלחים כלים אע"פ שאינם תפורים והדוגמא לזה הוא כי אימא עילאה סוד הנשר בעל הכנפים בה נאמר יפרוש כנפיו יקחהו ואיתא בזוהר פ' בלק דף ר"ט. וז"ל תאנא מסטרא דאימא כד איהי מתעטרא נפקין בעטרהא אלף ות"ק סטרי גליפין בתכשיטהא וכד בעא לאזדווגא במלכא מתעטרא בחד עטרא דארבע גוונין וכו' לבתר אתהדר עטרא ומעטרא ליה אימא עילאה בההוא עטרא ופרישא עליה ועל מטרוניתא לבושי יקר בההוא עטרא כדין קלא אשתמע בכלהו עלמין צאינה וראינה וכו' ולכן משלחים כלים בגשמי אפי' אינם תפורים אפי' כלאים אם הם קשים להגיד על רמז זה של אלו הבגדים ומשלחים תפילין כיון שראויים להניחם בחול אבל למעלה יש להם תפילין יותר עליונים מאותם שבחול כי בני אדם הצדיקים זוכי' דוגמתם כשמתפללים בכונה רצויה: