מקור חיים - ג (טור ברקת חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תעז
[א] הנה נתבאר כי בליל פסח אנו מצווים לאכול ד' זתים א' כזית של המוציא כזית של מצה כזית של הכריכה כזית של אפיקומן והרמז שלהם לד' גאולות הנזכר במצרים והצלתי ולקחתי וגאלתי והוצאתי ואמרו חז"ל מלבא לקחת לו גוי וכו' ע"ב אותיות לומר כי בשמו גאלם שהוא ע"ב ולכן אלו הד' זתים הם רומזים לזה כי הנה שיעור כזית הוא מורה על אות ד' כנ"ל וד' זתים הם נרמזים בד' יודין ע"ב כנודע והנה אנחנו אוכלים זתים אלו לרמוז כי גאולה זו היא שקולה כנגד כל הגאולות וכן נמי זמן הגלות היה ד' פעמים כמו גלות מצרים ולכן נאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ולפי כי כל אות יו"ד היא כפולה כי במלוי יו"ד הוא כ' לכן בא הרמז בזתים אלו על גאולה העתידה ומה גם הוא מורה על הסעודה שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים לעתיד כמשחז"ל בפ' עורי צפון וכו' והצדיקים אומרים יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו והקב"ה מסיב עמהם ולכן צריך לאכול אותו בהסיבה והנה הסעודה זו יש בה דוגמא לבשר הפסח אותה בהמה שהיא רבוצה על אלף הרים והם מגדלים לה מיני בהמות ואוכלת שנאמר וכל חית השדה ישחקו שם ויש נמצא ג"כ בשם עוף היינו זיז שדי שנאמר וזיז שדי עמדי וכן נמצא בשר של דגים הוא לויתן ולפי כי סעודה זו העיקר שלה הוא סודות התורה שעתיד לומר הקב"ה שלא שמעתם אזן מעולם כדאיתא בזוהר לכן נאכל על השבע רמז כמשחז"ל י' מיני רעבון באו לעולם וכו' ואחד לעתיד לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע דבר ה' והנה רעב זה אז הלך לו ומשביעין עצמן מדברי תורה ולכן עתה הוא נאכל על השבע אמנם אין טעון ברכה לפי כי הברכה הוא לקנות אותו המאכל כמשחז"ל כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב והארץ נתן לבני אדם ומסיק ל"ק כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה אמנם דברים הבאים בסעודה זו כבר זכו בהם ישראל מאז כמשחז"ל מי שלא אכל נבלות וטרפות יאכל בשר אותה בהמה מי שלא אכל עוף טמא יאכל זיז שדי מי שלא אכל דג טמא יאכל בשר לוייתן א"כ כבר הם קנויים אלו הדברים לצדיקים ולכן אין טעון ברכה אמנם יהיה זהיר לאכול קודם חצות כך אחז"ל לילה שרדף אאע"ה אחר המלכים נחלק לד' משמרות חלק למצרים חלק לגדעון חלק לחזקיהו חלק לעתיד ואתיא במדרש שתי לילות נתנו לרחל ושתי לילות ללאה לילו של פרעה ולילו של סנחריב ללאה לילו של גדעון ולילו של מרדכי לרחל שנאמר בלילה ההוא נדדה שנת המלך והנראה מזה המאמר כי חצי לילה הראשון ללאה וחצי האחרון הוא לרחל אמנם כשנתבונן בלשון מ"ש נתן נתן ר"ל במתנה והבן ולכן להורות כי תחילת הגאולה שהוא העיקר הוא ע"י בניה של רחל כמ"ש פ' נשא בפ' לפני אפרים ובנימן ומנשה עוררה את גבורתך וכו' לכן נאכל קודם חצות ומה גם לשלם לה השכר מה שהיתה תחת המטה משיבה דבר ליעקב כדי שלא תתבייש אחותה לכן בא הרמז בה לתת כזית תחת המפה וכן הגואל גנוז הוא בקן צפור ועתיד להגלות במהרה בימינו:
[ב] אחז"ל לאחר שאוכלים בסעודה אומרים לאברהם טול הכוס וברך וכו' ולכן הדין מחייב אם שכח ולא אכל אפיקומן וכו' אם נזכר קודם שבירך בפה"ג יטול ידיו ויברך המוציא כי כן אז יהי פסת בר בארץ ומלת המוציא משמע שעתיד להוציא כמשחז"ל ויאכל אפיקומן מפני כי גם סעודה זו היא מכלל הגאולה כאמור אמנם אם לא נזכר עד אחר שבירך בפה"ג לא יאכל אפיקומן שהרי אחר הסעודה שאוכלים הצדיקים לעתיד הם מברכים בפה"ג ואין שם עוד סעודה כנזכר:
ומענין השימור מן המים כבר נתבאר למעלה כי הענין הוא שהחטה רמז לשני דברים אם לענין הלימוד שהם כ"ב אותיות של תורה כמנין חטה וצריך שימור מהמים הזדונים של היצר לא ישלוט על האדם יחמיץ ויהיה סיבה לטמא התורה ח"ו להיות כי ת"ח אין צריך התראה ושגגות נחשב לו כזדונות כמשחז"ל בפ' והגד לעמי פשעם וכו' ואמנם זה השיעור יהיה משעת קצירה שקצר אשר זרע והוא חייב במצות אמנם יש נוהגים לעשות שימור משעת לישה כי זה יהיה אפילו עשה תשובה לבסוף ונשמר מכל דבר רע ג"כ מועיל לו: ועוד יש רמז בחטה לענין המדה הנק' חטה והנה להיות כי היא אות ה' אמנם אותיות ח"ט קרובים לה ומתאחזים בה כדאיתא פ' בלק לכן צריכה שימור וזה יהיה משעת קצירה הוא תחילת התיקון דעבדי לה אינון מחצדי חקלא אמנם היותר צורך הוא משעת לישה וכבר נתבאר למעלה סוד מה שהיה הכהן עושה שלש מאות שיפה ות"ק בעיטה מאותה שעה צריכה שימור מן החיצונים שלא יהיה מתערב בה מאותם מים הרעים שנאמר ליל שימורים הוא לה' והנה לענין הנוגע בעצם אדם יכול לסמוך על אותה מצה שאכל בתחלה אבל במקום שמשמרים אותה משעת קצירה שהוא מתחלה לא מהני ליה באותה אכילה דסבירא ליה שהסעודה לעתיד יהיה לצדיקים גמורים אבל אם עשה תשובה בסוף ימיו דהיינו משעת לישה כנזכר לא מהני אלא ע"י גלגול שמגלגל העיסה כאשר יבא במקומו ולענין הנוגע ג"כ למעלה מאחר דקים לן במשנה ג' נשים עוסקות בבצק ואיתא בתיקונים אלין תלת טיפין דאזדריקו מאתר עילאה והם תלת יודין א"כ יש לסמוך על אותה מצה שאכל מתחילה שהוא בסוד אותם ג' יודין הנזכר כי בלי ספק כאשר ג' טיפין אלו נמשכים ממילא משמע שעולה טיפה אחרת מלמטה לעומתם אבל כפי הנוהגים לשמור אותה משעת קצירה כאמור אפי' נזכר אחר ההלל דהיינו הלל גמור שכבר נשלמה אות ה' זו בי"ג מדות של רחמים הנזכר בכלל צריך ליטול ידיו ויברך המוציא דמשמע שהוא עתיד להוציא לחם כנזכר כי אז בלחם אין שם פיסולת וקליפה כמו בחטה אלא לחם נקי ואוכל אפיקומן שהוא רמז לאות יו"ד אחרונה כי היא שלימות כל הסדר שנאמר אכלו רעים: