מקור חיים - ג (טור ברקת חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תעה
[א] הנה נודע כי גלות מצרים הוא כנגד ארבע גליות וכן נמי גאולת מצרים הוא לעומת ארבע גאולות כדאיתא פרשת ויקהל דף ר"ו וז"ל ובג"ד בעי לאחזאה פורקנא דאית בה ארבע גאולות ורזא הכא בשעתא דנפקא שכינתא בגלותא דמצרים תבעה מקב"ה דיפרוק לה השתא ארבע זמנין דאינון ד' גאולות לקבל ד' גליות בגין דתהא בת חורין ולא תהא מחתרכא וכו' ולכן נאמר ד' גאולות במצרים ואילו זכו ישראל לא היה עוד גלות ולא גאולה ולא היה צריך להיות מצה פרוסה כלל אמנם מה שהיה ענין של לחם עוני במצרים היה לסיבה שלא היה להם פורה כמשחז"ל אין עני אלא מ התורה אמנם אחר כך בא הענין של לחם עוני להורות על הגליות והחרבן כמש"ה ושברתי את גאון עוזכם. והשימותי את מקדשיכם וכן נמי הוא יורה על הגאולה העתידה שנא' הנה מלכך יבא לך עני ומפני כי כן נאמר וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתי ואחז"ל זכו עם ענני שמיא לא זכו עני ורוכב על חמור ולכן בא החיוב להיות מצה אחת שלימה עם הפרוסה וכן נמי אחז"ל בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב ולכן אע"ג שהוא יום טוב או שחל להיות בשבת אין שם לחם משנה אמנם מאחר כי על האמת הם תרין משיחין לכן יהיה הפרוסה כנגד משיח בן אפרים כי אין המלכות שלו שלם אלא לזמן מועט לכן הוא הפרוסה ומה גם כי יש גם כן ממשלה לחד דעמיה הוא משוח מלחמה כמ"ש פ' נשא לפני אפרים ובנימן ומנשה וכו' לכן נרמז בפרוסה ועוד מטעם כי בימיו תפשוט מלכות פרס בארץ כדאיתא פ' שלח לך ואמנם השלימה כנגד המלך דוד כי המלכות שלו שלם ובימיו נמצא השלימות בעולם כמשחז"ל אלה תולדות השמים מלא ואלה תולדות פרץ והשאר חסרים לומר כי בימי מ"ה יחזור העולם על מלואו כבראשונה ובלע המות לנצח ואחז"ל עשרה דברים מתחדשים בימיו ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם ולכן על נטילה זו מברכים שעתיד הקב"ה. לטהר אותנו שנא' וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם ועל רוב הטובה מברכים המוציא לחם דמשמע שעתיד להוציא לחם שנאמר יהי פסת בר בארץ ומברך על אכילת מצה והוא לשון מסה ומריבה כנ"ל לפי כן משיח בן אפרים עתיד לעשות מצה ומריבה ולשפוך דם רשעים כמשחז"ל בפ' ידין בגוים מלא גויות וכו', מנחל בדרך ישתה כאשר נתבאר אצלי בפי' התורה וצריך שיהיה שיעור כזית לכל אחד כי כן נאמר ואני כזית רענן דאלו עד עתה עלה זית טרף בפיה הוא בן דוד כדאיתא בזוהר פ' שלח לך ואמרה מזונותי מרורים כזית מידך ולא מיד בשר ודם ולא כן היה רק השביעני במרומים אך לעתיד יהיה כזית שלם ויהיה שיעור לכל אחד מיד הקב"ה וכן נאמר ואני כזית רענן וכן נאמר ושנים זתים עליה זה אהרן ודוד שנמשחו ולכן יאכל שניהם יחדיו לפי כי כן השני גואלים מחוברים שנאמר אתה בן אדם וכו' עץ אחד לאפרים וכו' ועץ אחד ליהודה וכו' והיו לאחדים בידך ולא יחצו עוד לשתי ממלכות ומה גם כי הכהונה מחובר להם אמנם יטבל אותם במלח דאע"ג כי אין בהם מלח היינו מפני כי נתחסר ברית מלח של המלכות וברית כהונת עולם אמנם עתה מטבל במלח מפני כי כן המלכות ערוכה בכל ושמורה לדוד שנא' לעולם אשמור לו חסדי ומה גם הכהונה קיימת לאהרן ואח"כ יקח כזית מרור וישקענו כלו בחרוסת כבר נתבאר כי המרור הוא לטוב לנו מפני שהוא מתוק ר"ל חסא דחס רחמנא עלן וסופו מר לרשעים ולכן לא ישהנו בחרוסת שלא יבטל טעם מרירותו כי מוכרח הוא הדין שיעשה ואינו מתבטל לעולם וכבר נודע סוד של חרוסת דהיינו רו"ת ס"ח והם שני הפכים הנזכר רות הוא רמז לדין והפורענות שמגיע לרשעים כד"א כי רוחה בשמים חרבי וכו' והנחמה לישראל ח"ס כמו שהיה במצרים ופסחתי עליכם דחס רחמנא עלן ולפריקינן שנאמר וחמלתי עליהם וכו' ולכן צריך לברך על אכילת מרור דאע"ג כי אין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים לא כן באלו שפשטו ידם בזבול וביותר שכבר נתמלאת סאתם ולכן מברך על אכילת מרור כד"א וחרבי תאכל בשר ויאכלנו בלא הסיבה מפני כי אז עדיין לא נשלם הגאולה וההסיבה מורה דרך חירות ועדיין לא נשלם כך אחז"ל עתיד הקב"ה להוליך לישראל בענני כבוד כמו בזמן מצרים מסובים עוד ירמוז המרור למש"ה בחרב ימותו כל חטאי עמי שלכן מרור בגי' מות להורות כי אז מתקיים מש"ה וברותי מכם המורדים והפושעים בי והם בני תשעה מדות ממזרים שהם מדרבנן ואח"כ נוטל מצה שלישית שמורה על הגאולה זו מגלות רביעי שהרי האחרת שנחלקה לשנים הרמז שלה לשני גליות ולפי שגלות יון לא היה גלות שלימה כמשחז"ל יונתי בגלות יון שהיה ההיכל בנוי והיו מקריבין תורים ובני יונה אמנם השלישית היא כנגד גאולה זו ולכן היא נשארת שלימה לפי כי אין אחריה עוד גלות ובוצע ממנה כזית כנגד אות ד' כי משם סוד הגאולה כדלקמן וכורכה עם המרור להורות על הפורענות העתיד לבא עליהם כאמור ומה גם כמשחז"ל בפ' והנה עלה זית טרף בפיה אמרה היונה זו כ"י מר מזית מיד הקב"ה ולא מתוקים מיד האדם לפי כי סוף הזית נעשה מתוק וכן לענין השמן לכן הביאה עלה זית והרמז לבן דוד שנאמר ואני כזית רענן כי בימיו מתקיים כנ"ל ולכן נמי אנו כורכים הלחם עם המרור לומר כי כל זמן זה הוא מר לנו עד לעתיד שיהיה מיד הקב"ה שנאמר יהי פסת בר בארץ בזמן בן דוד וטובלת בחרוסת לפי כי כן יש באותו זמן דין לכותים והצלה לישראל כנ"ל ואומר זכר למקדש כהלל כי סימן לגאולה ולבנין ב"ה הוא העוני כהלל לקיים מש"ה על מצות ומרורים יאכלוהו ואוכלם ביחד בהסיבה לפי כי בזמן הגאולה העתידה עתיד הקדוש ברוך הוא להסיב לישראל בענני כבוד כמשחז"ל לכן נמי מסיב הקב"ה עה הצדיקים בג"ע ולכן משברך על אכילת מצה לא יפסיק לפי כי כן אין הפסק מזמן של הגאולה לכל השבחים האמורים ולכן ברכת אכילת מצה וברכת מרור מועילין גם לזה מפני כי כל אלה הדברים סמוכים זה לזה הגאולה שלנו והנקמה שלהם שהיא עתידה להיות ברשעים והדברים שעתידים להיות מתחדשים כמשחז"ל י' דברים מתחדשים לימות המשיח כאשר יבא בע"ה:
[ב] והנה נתבאר למעלה כי הירק הוא רמז לענין השכר הצפון לצדיקים שהוא י"ש בגי' ירק כמשחז"ל עתיד להנחיל הקב"ה לכל צדיק יש עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש ואמנם המרור הרמז שלו לענין הנקמה שעתיד לעשות הקב"ה בפושעי ישראל והוא מכלה ט' מיני ממזרים מדרבנן והעונש על כותים ג"כ שלכן מרור בג' מות אמנם אות ת' נחלקת לשנים אות ר' אחת הוא מורה רשע כמ"ש הנהו דרדקי ר' רשע צ' צדיק ולכן אחת הרמז שלה להפרע מרשעי ישראל ואות ר' האחרת על כותים רשעי עע"ג מות ירעם ולכן אם אין לו ירקות לטיבול ראשון שהוא בחומץ שמורה כי השכר ההוא מקהה את שיניהם כמש"ה הנה עבדי יאכלו והם ירעבו ירונו והם יזעקו מכאב לב מאחר שיש לו מרור שהוא הפורענות הנזכר יברך עליו בטיבול ראשון בפה"א ועל אכילת מרור הברכה ראשונה היינו כי לעתיד בטלה אותה קללה שנאמר ארורה האדמה ונא' יהי פסת בר בארץ וכו' והוא מכלל השכר של הצדיקים הנרמז בירק וברכה שניה על אכילת מרור כי כן שנינו מברכין על הרעה מעין הטובה ואין לך רעה שהיא טובה כזו ואיתא פ' בראשית ה' מינים הם ענקים גבורים רפאים וכו' וכנגד אלו בא הרמז בה' מיני מרור ששנינו אלו דברים שאדם יוצא בהם ידי חובתו בפסח בחזר' ובעולשין וכו' דעתיד קב"ה לאעברא יתהון מעלמא ולכן בטיבול השני יטבלנו המרור בחרוסת שמורה מות על רשעים וחס עלן רחמנא ואמנם יאכלנו בלא ברכה שאין הקב"ה מבקש שימות אפי' אחד מישראל כמשחז"ל ונאמר חי אני אם אחפוץ במות הרשע ויאכל בלא הסיבה לפי כי עדיין לא הגיע זמן שהקב"ה מסיב עם הצדיק כנ"ל:
[ג] בלע מצה יצא וכו' מאחר כי כבר הנחנו כי המצה הוא רמז אל הגאולה ולכן אע"ג כי מן הראוי הוא ללעוס אותה בלב שלם בל"ב שינים עד אשר דק כדי לברר ענין גאול' שנאמר וברותי מכם ומה גם כי הוא מורה על ייחוד עליון הנקרא אכילה שנ' הלחם אשר הוא אוכל ונוסף עוד בסוד אכלו רעים עכ"ז אם בלע מצה יצא מאחר כי כבר הורה על ענין הגאולה אבל אם בלע מרור לא יצא מפני כי כבר נתבאר כי המרור מורה מות על רשעי ישראל ועל כותיים ולכן נהי כי לענין פושעי ישראל איפשר שיעשו תשובה כנ"ל ואין הקב"ה מדקדק עמהם שלכן אם בלע מצה יצא להורות כי אין צורך לדקדק בענין הגאולה בכל האיפשר ולכן לא הי' צריך לעיסת המרור אבל ומה לעשות כי הוא דין בעע"ג לא יוכלו מלט ולכן צריך להיות ע"י לעיסה הדק הטיב עד כי יתפרדו כל פועלי און דטעם מרור בעינן וליכא כי ענין ההבלעה הוא מורה ג"כ כי בלע המות לנצח וזה אינו רק לישראל אבל לכותים באה הנקמה והמיתה שנאמר בהם כי הנער בן ק' שנה ימות כמשחז"ל כתיב בלע המות לנצח וכתיב כי הנער בן ק' שנה ימות לא קשיא כאן לע"ג ולכן לא יצא ואפי' אם בלע מצה ומרור כאחד שמורה על הגאולה ועל הנקמה הבאים כאחד אעפ"י כן לא יצא ידי מרור רק יצא ידי מצה מפני דאע"ג שהגאולה באה בהבלעה ר"ל כאחת מ"מ סוף כי לא יגרע דבר מכל הדברים אשר חז"ל הגידו אמנם ידי מרור לא יצא מפני שהנקמה הוא דבר מוכרח כדאיתא במדרש קומי אורי כשהקב"ה בא לנחם לכ"י אמרה להקב"ה איני מתנחמת עד שתראני נקמה באותם שהיו מחרפים אותי וכו' ואם כרכם בסיב ואכלו אף ידי מצה לא יצא דאע"ג כי לענין הוראה של הגאולה אין זה מעכב מאחר שכבר יש שם מצה מכל מקום הוראת הייחוד עליון צריך שתהיה המצה לחוד מפורסמת והא ליתי ולכן לא יצא והיינו מ"ש לפי שאין דרך אכילה בכך היינו בסוד הלחם אשר הוא אוכל דמשמע מינה תרתי אחת כי צריך שיהיה ניכר שהוא לחם וגם שיהיה בדרך אכילה ולא בהבלעה ולכן בענין ההבלעה מותר אבל מוכרח שיהיה ניכר שהוא יותר מאכילת פרס שנא' טוב מראה עינים וכו' כי הראיה יותר ממעשה כמשחז"ל: [ד] אכל מצה בלא כונה וכו' והנה כאשר המוסכם הוא כי מצות צריכות כונה לכן היה מקום לומר כי בסגנון זה לא יצא ידי חובתו מאחר שאנסוהו עו"ג או ליסטים אמנם מפני כי כבר הוא ידע שהלילה זה פסח הוא שהוא מורה על ענין הגאולה העתידה ושהוא חייב באכילת מצה כי זה מורה על ענין הייחוד הנעשה בלילה זה שהוא מורה על זמן העתיד שמתקדש שמו של הקב"ה יצא אבל אם הוא סבור שהוא חול כי אין בזה ידיעה כלל על ענין הגאולה או שאין יודע כי זו מצה כי בזה אין היכר שעתיד להתקדש שמו של הקב"ה ע"י כך לא יצא מפני כי אין שם כונה טובה כלל:
[ה] אכל כזית מצה בשעה שהוא נכפה בעת שטותו ודאי כי לא יועיל לו כלום כי זה יותר גרוע מאדם אשר נמצא בו דעת אמנם לא היה מתכוין לעשות מצוה שנאמר גם בלא דעת נפש לא טוב ולא יוכל להמשיך הארות עליונות ע"י מעשיו אדרבה מוסיף כח בסטרא אחרא שהוא זקן וכסיל ולכן צריך לאכול אחר שנתרפא והיה בו דעת להמשיך במצה סוד הדעת לפי שאותה אכילה היתה בשעה שהיה פטור מכל המצות והגם שלא הזיק לא הועיל ואותה אכילה לא עשתה רושם למעלה ולא כלום ולא היה שם הוראה לא על ההווה ולא על מה שעתיד להיות:
[ו] אכל כחצי זית וחזר ואכל כחצי זית וכו' מאחר שהנחנו כי שיעור כזית הוא מן התורה שהענין הוא כי מאחר שחז"ל אמרו כל התורה שמותיו של הקב"ה ומפני כי שמו של הקב"ה הויה נמצא כי שיעור כזית הוא אות י' והוא מן התורה אמנם עדיין ראוי לבאר מהו מן התורה וגם כי כל השיעורים הם מן התורה אמנם ראוי להודיע הדבר ברמז כי הנה חז"ל אמרו נובלת חכמה של מעלה תורה ואיתא בזוהר פרשת שמות אכלו רעים לעילא הנה למדנו ממאמר זה כי סוד האכילה הוא למעלה בסוד הלחם אשר הוא אוכל ר"ל המדה הנקרא הוא הלחם שלו עליה נאמר מאשר שמנה לחמו (בראשית מט) והמדה הנק' והוא משפיע ויתן מעדני מלך עליון הנקרא מלך העולם אמנם שיעור האכילה הוא כזית בסוד אות י' והוא עיקר האכילה בסוד אכלו רעים מ"מ אות יוד במלואה ימצא בה שני חצאים ולכן אם אכל כחצי זית וחזר ואכל כחצי זית יצא שהרי מצטרפין ובלבד שלא ישהה בין אכילה לחברתה יותר מאכילת פרס מפני כי אין נשלם הצירוף של אות יו"ד ונמצא כי לא נשלם תכלית צורך האכילה שאם אין כזית שלם שהוא בחינת אות יוד אין נקרא אכילה שלימה ואין מתקיים אכלו רעים ואכילת פרס שהם סוד ג' בצים בשיעור נה"י בסוד והאם רובצת על הבצים ולכן פחות מג' כלבוד דמי כאשר יתבאר בדין הסיבה וכאשר אוכל במיתון אין מתקיים שמן כתית לאמשכא ההוא נגידו מזתים עילאין כנ"ל והבן:
[ז] מפני שנאמר ליל שימורים הוא לה' לכן אין חיוב אכילת מצה רק לילה ראשונה בלבד כי אז זמן הגאולה העתידה ומה גם עתה למעלה גם לכל איש ישראל גאולה תהיה לו כנ"ל לכן חייב אדם לראות בעצמו כאלו הוא יצא ממצרים בפועל אך בכח יצא ודאי ואף בלילה הראשון יוצא בכזית דאף על גב כי יש ארבע זתים שראוי לאכול ראשון של מצה שני דהמוציא שלישית כריכה דהלל רביעי של אפיקומן מכל מקים יוצא בכזית אחד כדלקמן: