אור ברסלב

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תנט

סימן תנח

[א] הנה נתבאר למעלה כי התכלית של כל אלו הדברים הנזכרים ונעשים בפסח הוא כדי להכניע הקליפ' עתה בהווה כדי לייחד סטרא דקדושה ולא ימצא זר ביניהם ומה גם הוא הוראה על מה שעתיד להיות במהרה בזמן הגאולה ולכן יאמר אין לשין תחת השמש מפני כי להיות זה השמש ממהר החימוץ מפני שהוא נותן כח לס"א ואיתא בתיקון ח' דף כ' וז"ל בראשית שמים ירא שמים ירא בית דיליה דאיהו ראש בית דחיל ליה בביתיה דא הוא בראשית ואיהו וממנן דיליה לא דחילו מניה וחריבו ביתיה בית ראשון ובית שני ובגין דא וחפרה

הלבנה דאיהי נחש אשת זנונים ובושה החמה דאיהי גיהנם וכו' ובההוא זמנא דיתבני בניינא ע"י קב"ה לעילא ותתא אתמר בשכינתא עילאה ותתא והי' אור הלבנה וכו', ובגין דלא דחיל סמאל מן קב"ה דאיהו שמים ובת זוגי' לא דחילת מן שכינתי' דאיהו ארעיה אתמר בהון כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה הוא סמאל ובת זוגיה עכ"ל הנה מבואר מזה המאמר היות שמש זה מסטרא דסמאל הקליפה ומה גם השמים אלו הם מכונים לסטרא אחרא ולכן מפני כי כל מגמתינו הוא עתה להכניע הקליפה כאמור ולכן אין לשין במקום השמש זה מפני כי נותן כח אל הקליפה הוא החמץ להחמיץ מיד וביום המעונן אסור אסור תחת כל אויר של הרקיע מפני כי זה הענן הוא מסטרא אחרא והיינו מעשה דרבי עקיבא כשהיה מתפלל ובא הענן והפסיק מיד הוציאו אותו להריגה ולכן רבא ביומא דעיבא לא מצלי דכתיב סכות בענן לך מעבור תפילה וכדאיתא בתיקונים ולכן תחת כל האויר אסור ללוש תחת הרקיע משום דיומא דעיבא כוליה שמשא לפי כי מצטרף העב שהוא מס"א עם השמש זה שהוא מסטרא אחרא נמי כאמור ומתגברת הקליפה ומחמיץ במהרה ולא יתקרב ללוש אצל התנור כי גם זה הוא הרמז לסטרא אחרא הוא גיהנם שנא' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלם מפני כי חום התנור ממהר החימוץ: [ב] לא יניחו העיסה בלא עסק אפי' רגע אחד וכו' כי מפני שהתחיל התיקון בסטרא דקדושה מחצי היום ואילך לכן ראוי שלא להתעצל בענין העיסה כלל מפני כי העצלות הוא מסטרא אחרא כדאיתא בזוהר ובתיקונים וזה הוא סוד מש"ה גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית כאשר ביארתי בפירוש המגילה וכדאיתא בהיכלות פקודי כי כמה כיתות ממונים יש על כל הלומד בתורה ומה גם ההולך לעשות מצוה להביא עצלות בלבו למנוע אותו מלמוד התורה ועשיית המצוה והיינו הטעם מ"ש הינוקא פ' בלק וז"ל השתא לאו עידנא לאמתנא אלא לאלקהא בקירטא אבנא בתר אבנא כדאיתא קולע באבן וכו' ולכן הצדיקים נק' גבורי כח עושי דברו כנזכר שם ולכן יזהר האדם שלא יניח העיסה אפילו רגע אחד דמאחר שהנחנו כי העיסה היא רמז לשכינה מטרוניתא לכן מאמר שהתחיל לתקן בה לא יניח אותה אפילו רגע אחד שלא ישלוט שם העצלות בסוד מתרפה במלאכתו מלאכת שמים ולכן כל זמן שמתעסקים בעיסה זו אפילו כל היום אינו מחמיץ כי אין שולט שם סטרא אחרא ושים לבך מ"ש בזוהר פרשת פנחס דף רמ"ז. וז"ל בלולה בשמן כתית וכו' אמר ר' שמעון יאות אמרת אבל מאי כתית אלא רמז עילאה הוא דכיון דאיהו שמן מאי כתית אלא רמז הוא דקא רמיז לשמשא בנוקבא לאנגדא לגבה שמן כתית כדקא יאות לא הוי אלא כתית לאפקא מזתים דאינון שייפין דגופא ולא משכא ההוא נגידו מלעילא בכל שייפא ושייפא לא הוי אלא כתית וצדיק איהו דכתיש כתישין ואפיק מכל אינון שייפין עילאין דאינון זתים קדישין משח רבו בתיאובתא שלים לגבי נוקביה ואי לא כתיש לא יפוק ההוא משחא אלא בלא תיאובתא דשייפן וההוא נגידו לא אתהני מניה נוקבא ולא הוי כדקא יאות עד דתהא בלולה מיניה לאתהנאה מיניה עכ"ל ולכן אם הניחוהו בלא עסק שיעור מיל הוי חמץ ושיעור מיל הוי רביעית שעה וחלק מעשרים מן השעה ושולט בה הקליפה ומחמיץ אמנם אחר שנתעסק בבצק והתחיל לתקן בו בסוד שמן כתית כאמור ונתחמם בידים הוא מ"ש הינוק' פ' בלק דף קפ"ו: וז"ל ועשית בריחים וכו' לקבל דא חמש אצבען בידא דבר נש והבריח התיכון באמצעיתא רב ועילאה מכולא ביה קיימין שאר אחרנין ואינון חמש בריחים דאקרון חמש מאה שנין דאילנא דחיי אזיל בהו וברית קדישא אתער בחמש אצבען דידא ומלה תימא הוא על מה דאמרת וע"ד כל ברכאן דכהנא באצבען תליין פרישו דידא דמשה על דא הוה עכ"ל לענייננו ואם עיני שכל לך מכאן תראה ותדין כמה גורם המעשה אשר נעשה על יד האיש הישראל והנה מבואר מה מועיל מה שמתעסק בבצק בידים שהוא מתחמם בשלהובי דרחימותא ולכן אם יניחו הבצק בלא עסק דא מטרוניתא מיד יחמיץ כי הנה סטרא אחרא משתאה מבקש מקום להתאחז בסטרא דקדושה ולכן כאשר מוצא מקום מיד מתאחז משם לפי כי כן מעיקרא נתעורר מתוך שראה אותם עסוקים בדרך ארץ כנ"ל ואז בא נחש על חוה והטיל בה זוהמא ואמר ואם התחילו בשתי עיסות כאחת הוא הדבר שנת' למעלה כי כמו שיש בסטרא דקדושה כך יש בס"א כי גם זה לעומת זה עשה האלהים ולכן יש עיסה טהורה והיא מסטרא דקדושה ויש שהיא מס"א שעליה נאמר משחז"ל עלובה העיסה שהנחתום מעיד עליה שהיא רעה שנא' כי יצר לב האדם רע מנעוריו ולכן יאמר ואם התחילו בשתי עיסות כאחד הלא הם זה לעומת זה כאמור והחמיצה האחת כי זה מורה שהיא מסטרא אחרא שנתגבר בה לכן גם השנית אף על גב שהיא מסטרא דקדושה בידוע שהחמיצה מפני שנתגבר סטרא אתרא ואפילו אין בה סימני חימוץ היינו כי אין השליטה שלה בפרהסיא אבל כבר החמיצה ואם החמיצה עד שיש בה סדקים אפי' לא נתערבו הסדקי' אלא אחד הולך הנה ואחד הולך הנה הרי זה חימוץ גמור שהרי נאמר הנה ה' מצוה והכה את הבית הגדול רסיסים והקטן בקיעים והבן ולכן האוכלו חייב כרת מפני שהרי נק' מחמצת שהם אותיות מות כדאיתא פ' פנחס דף רנ"א:

וז"ל מחמצת מ"ט בגין דריחא דמותא אית תמן חמץ דכר מחמצת נוקבא רגליה יורדות מות ברישא ובסופה דתיבה תשכח לה ובגין דא מאן דאכיל חמץ בפסח איהי אקדימת ליה מותא בעלמא דין ובעלמא דאתי דכתיב ונכרתה הנפש ההיא וכו' ואם אין בו סדק אלא הכסיפו פניה כאדם שעמדו שערותיו פטור מן הכרת של עה"ב:

[ג] אם האשה שהיא לשה היא מקטפת וכו' הנה נתבאר למעלה כי שלש נשים הם עוסקות בבצק אחת לשה וכו' ולכן האשה שהיא לשה ומתקנת העיסה בסוד ויבן ה' את הצלע אם הוא מקטפת במים של החסד לא תקטף באותם המים שמצננת בהם ידיה מפני שהם מתחממים וממהרים להחמיץ את העיסה לפי דאית חסד ואית חסד כמ"ש חז"ל כתיב כי גדול עד שמים חסדך וכתיב כי גדול מעל שמים חסדך והיינו מש"ה יהי רקיע וכו' ויהי מבדיל בין מים למים ולכן יהיה לה כלי אחד מלא מים שתקטף בו שהנה נתבאר למעלה כי ע"י הידים בא החימום ואתער שלהובין דרחימותא וחיישינן מן החימוץ שלא יתעורר ס"א כאמור לפי שהוא חשוד על ג"ע ויבא לחמץ העיסה זו כמו שעשה אז בזמן הבריאה אשר בא על חוה והטיל בה זוהמא כנזכר למעלה: [ד] אם לש אחר זמן איסור חמץ וכו' מאחר כי כבר נתבאר כי כל מעשינו הם לתת רמז אל האדם לשוב אל ה' בזמן הבחרות כמש"ה מפני שיבה תקום קודם כנ"ל ולכן הלש אחר זמן האיסור לא שם אל לבו ולא דעת ולא תבונה לראות כי אחריו רדף לכן נתעורר ללוש ולתקן עיסה זו הוא הגוף ולרדות את יצרו הנקרא עיסה כנ"ל אחר זמן איסורו כי הנה עבר עליו שיעור ראשון שנתחייב בב"ד של מטה וגם עבר הזמן אשר נתחייב בב"ד של מעלה ולכן המים אלו שלש בהם לא ישפכם ר"ל מים זרים אלו עם שאר המים שהם של גהינם תחתון עם המים של נהר דינור שאלו רוחצים בהם הנשמות למטה ולמעלה הכל לא ישפכם אלא במקום מדרון ר"ל הנה אמר הכתוב אותי עזבו מקור מים חיים ונטמע באותם בארות נשברים שהמים שלהם מכונסים ולכן הם סרוחים ונטמא בהם העיסה הוא הגוף שלו לכן מאחר שנטמע ונשתרש בחטא כמה שנים ובא לשפוך אלו המים זרים שלש בהם ע"י התשובה שנאמר שפכי כמים לבך זכור יזכור באותם מים שנדונים בהם הרשעים נהר דינור על ראש רשעים יחול בגהינם לכן ישפכם במקום מדרון ישפיל עצמו ביותר ויזהר מדרכי הגאוה כדי שלא יתקבצו במקום אחד ויחמיץ כלומר בתחילה יתבונן להיות זהיר לשוב אל ה' אע"ג שהמתין ונתאחר מלעשות תשובה בזמן הבחרות מ"מ יעשה תשובה עד שלא יתקבצו מים זרים של העונות אל מקום א' מיוחד זה הלב ויסגר ממנו דרך התשובה שהיא מים חיים ועוד אחר שישוב ישפיל עצמו ביותר ויעשה תשובה מאהבה עד שהעונות יהיו כזכיות כדי שלא יתקבצו אותם מים זרים העונות וילכו למקום אחר שאם עדין הם נחשבים כשגגות יבואו עליו ייסורין לכפר עליו ויחשוב כי התשובה אינה מצלת: [ה] עבר' ולשה תחת השמש וכו' כבר נתבאר לעיל כי השמש רומז לס"א שעליו נאמר וחפרה הלבנה ובושה החמה והוא שמחמץ העיסה החומר של בני האדם ומחטיא אותם ולכן אין לשין תחת השמש כדי שלא לעורר את הקליפה אמנם אם עבר ולש תחת השמש הפת מותרת והענין כי הנה חז"ל אמרו ישב אדם ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושי מצוה וכגון שבא לידו עבירה וניצול ממנה אמנם זה הענין יהיה במקרה ולא במתכוין שהרי אחז"ל לעולם לא יביא אדם עצמו לידי נסיון יתבונן מה שהגיע לדוד המלך עליו השלום שאמר בחנני ה' ונסני. ולכן אין ראוי לאדם ללוש ולתקן העיסה שלו הוא החומר תחת השמש הוא סטרא אחרא לעין כל עין קוץ וזה במעשה או בדיבור כענין דפלימו עליו השלום שהיה אומר תמיד גירא בעינא דשטנא לא נכון לומר כן כי הנה יראה מה הגיע מן הצער לאותו חסיד בעבור דיבור זה ומה הגיע לדוד המלך עליו השלום בעבור כן וכן נמי מוסב הענין למעלה כי אותה עיסה קדושה אם לש אותה אחר זמן האיסור לא ישפוך המים אלא במקום מדרון שיהיה שפל רוח כאמור:

[ו] ולכן יאמר אם העיסה זה החומר שלו הוא רך בטבעו לא יוסיף בה קמח אשר חז"ל הגידו יבא כל בשר מי שלבו רך כבשר וכן נמי אמרו למנצח על שושנים אלו ישראל שלבם רך כשושנים ולפי כי האדם צריך להחליף מעשה הרע במעשה הטוב כנ"ל מחז"ל ולכן הנמצא אתו העיסה רכה דהיינו כי מטבעו וסורו הוא רך החומר שלו לא יוסיף קמח כלומר כך אחז"ל הרחמני' חייהם אינם חיים ולכן אם ירצה לתת קמח ליבש הטבע שלו אשר לא טוב עשה אמנם יעשה עיסה קטנה מגיבול קשה כלומר יעשה החומר שלו באקראי בעלמא קשה ואכזרי מעט קט אך לא לעד מפני כי מדת האכזריות מדה רעה עד מאד כך אחז"ל ג' מדות טובות ביד אומה זו רחמנים וכו' אמנם יערבנ' עם העיסה הגדולה הרכה כך הוא הרחמנות ורכות הלב וחי בהם או יהיה לצורך כדי שלא לרחם על הרשע כמשחז"ל:

עוד לאלוה מילין לצד עילאה ימלל אין לשין במקום השמש וכו' דאע"ג שנתבאר למעלה אותם ג' נשים שהם עוסקות בבצק הלוא לך לדעת כי זה התיקון אין עושין אותו במקום השמש שהנה נא' ויבן ה' אלהים את הצלע וכו' ואח"כ ויביאה אל האדם כי זה יהיה אח' הדין הקודם מ"ש טוב לקרב העיסות יחד וכו' שישקו זו בסוד מש"ה עקב ענוה ירא' ה' וזה יהיה בשע' של הפרשת חלה בלבד ואח"כ נעשה תיקון אחר לעיס' זו תחת השמש ולכן בדומה לזה בגשמי אין לשין אותה עיסה קדושה ואין מתעסקין בה תחת השמש הוא הנרצה בפ' מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעשה לתיקון מדה זו מאחר שיעמול בה תחת השמש ולכן כל כונת האדם יהיה בתורתו ובמעשיו אחר שנתקנה תחת השמש להעלות אותה לפי כי כאשר היא תחת השמש בסוד נקודה אין תיקון זה עושה על יד האדם אמנם אח"כ יתקן להעלות אותה למעלה מן השמש כדאיתא בזוהר פ' בלק בסוד גבורי כח עשי דברו וביום המעונן אסור תחת כל אויר הרקיע ולפי שנאמר עד אשר לא יבאו ימי הרעה משמע כי יש ימים אשר אין בהם חפץ ונקרא יום המעונן ע"ד שפירש הרשב"י פ' ויקהל במלת מעונן שר"ל כי נמצא מלת עון מעכב ולכן אז תחת כל אויר הרקי' אסור ר"ל כי הנה בכל זמן תיקון עיסה זו לא תהיה תחת השמש לגמרי אבל למעלה מעט שנא' ובזה הנערה באה כדאיתא פ' פקודי ע"ש אמנם ביום המעונן תחת כל אויר הרקי' אסור כי הרקיע הוא בסוד חי עלמין והאויר שתחתיו הוא עולם שלמטה ממנו וזה לפי כי למטה ס"א הם מעכבים כדאיתא פ' תרומה שהם מונעים הייחוד עליון ולכן הם דוחים הקליפה למטה כנ"ל וכד אתת לא אתת אלא כמאן דמזדמנת למחמי ביקר' דמלכ' והכרוז מכריז ואומר צאנה וראינה בנות ציון במלך שלמה וכדין ס"א לא ניחא לה ואתפרש ואזיל לה ואח"כ נעשה הייחוד ולא יתקרב ללוש ולתקן עסה זו אצל התנור דהיינו בעולם הבריאה לפי כי שם מאריהון דיבבא ויללא והיינו חום התנור ולא יניח העיסה אח"כ מלהתעסק בה כנזכר אמנם אין לשין תחת השמש לפי כי לא יתכן להיות מפנין ס"א המעכב או לפחות יהיה בענין שנאמר וישקף אבימלך וכו' וירא והנה יצחק משחק וכו' אמנם מ"מ אם עבר ולש תחת השמש ועשה מעשה הפת מותרת מפני כי הנה נמצא שם ייחוד בעולם היצירה ע"י מט"ט כנודע מן התיקונים שנאמר כי עוף השמים דא מט"ט יוליך את הקול וגו' ולכן הפת מותרת ונאכל בסוד הלחם שהוא אוכל: אם לש אחר זמן איסור חמץ וכו' דהיינו לאחר שנתפרש ס"א והלך לו כאמור אלו המים עם שאר המים וכו' הנה נתבאר למעלה אית חסד ואית חסד ולכן יש מים שנמשכים מלמעלה מימי החסד עליון והמים שרוחצים בהם היינו חסד תחתון כי אלו הם שרוחצים בהם הכלי בסוד ואל זועם בכל יום כנ"ל כי הוא זועם למאריהון דדינים ואמנם יש מים אחרים עליונים שרוחצין זה הכלי כענין הטבילה הוא הדבר הנ"ל אם רחץ ה' צואת בנות ציון ואת ד"י ירושלם ידיח מקרבה כי יש רחיצה מבפנים שנא' ידיח מקרבה ויש שטיפ' מבחוץ שנאמר רחץ צואת וכו' וכל זה ברוח משפט לענין הפנימיות וברוח בער לצורך החיצוניות ולכן המים אלו ואלו לא ישפכם אלא במקום מדרון כדי שיהיו מתפשטים ונגרים למטה והיו מכניעין הקליפה שלא תחזור לעלות למעלה למנוע הייחוד כאמור והיינו מ"ש כדי שלא יתקבצו במקום אחד ויחמיץ שאם בחינת החסדים הללו עתה הם מתקבצים אל מקום א' הוא מקום מיוחד שהוא גנוז עם הקב"ה שנאמר הנה מקום אתי והבן ויחמיץ שיתאחז שם הקליפה:

עברה ולשה תחת השמש וכו' כבר נתבאר כי מאחר שנמצא ייחוד למטה אצל מט"ט לכן הפת מותר ואח"כ יחזור לתקן למעלה:

אם העיסה העליונה רכה ביותר לפי שהמשיך בה אותם המים הנ"ל נעשית רכה דהיינו שעתה מורה חלישות כא ח"ו ואיתא פרשת בשלח דף נ"א. וז"ל ויסע מלאך האלהים וכי יקרא הוא דמטרוניתא תזיל והיא תגח קרבא וכו' למלכא דאזדווג במטרוניתא עילאה חמא יקירו דילה וכו' אפקיד מלכא בידא כל זיינין דיליה כל אינון מארי מגיחי קרבא וכו' רומחין שייפין קשתין חיצין וחרבין בלסטראין קסטיראין כל אינון מגיחי קרבא עכ"ל ואמנם התחתונים ע"י מעשה הרע הם מחלישים כח עליון כביכול כמשחז"ל כשישראל זכאים מוסיפים כח וגבורה למעלה שנאמר תנו עז לאלהים וכאשר אין הם זכאין מחלישים כח עליון שנאמר צור ילדך תשי ולכן יאמר נא אם העיסה הנ"ל היא רכה כי מצד העון אותה עיסה שאחז"ל עלובה העיסה שהנחתום מעיד עליה שהיא רעה ולכן נעשה חלישות כח בעיסה הקדושה לא יוסיף בה קמח כלומר לא יעשה התיקון באופן זה להוסיף במדה עצמה קמח מניה וביה ע"י מעשה הטוב שיעשה אמנם היותר טוב לתקן בסגנון זה כמשחז"ל קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים ולכן יעשה עיסה קטנה יתקן נשמתו תחילה הנקרא' עיסה בערך השכינה ויעשה אותה גיבול קשה בשני פנים אם שיהיה קשה כנגד היצר אל יכשילהו בשום ענין וגם שיהיה קשה במעשה הטוב כדאיתא בזוהר פרשת בראשית דף ד'. זכאה איהו מאן דעאל כא בלא כיסופא וזכאה מאן דקאים בההוא עולם העליון תקיף בכולא עכ"ל:

והנה ממ"ש תקיף בכולא ממנו נבין שהרצון לומר על מ"ע ועל מל"ת ולכן ממנו נקח ליראה את ה' כי מה טוב לאדם כי בתחילה יחזק נפשו ויגבל עיסתו להיות בלולה במ"ע חזקה ואח"כ יערבנה עם העיסה הרכה החלושה כנזכר ואז מה טוב לאדם ועליו נא' תנו עז לאלהים כדבר האמור:

תוכן העניינים

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק א)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה