מקור חיים - ג (טור ברקת חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תלד
[א] כבר נתבאר למעלה כי כל עיקר המעשי' אלו הם נעשים כדי להכניע הקליפה ולדחות אותה למטה למקומה הראשון ולכן התחיל הענין זה מיום העשירי כי כן פסח מצרים מקחו מבעשור ואח"כ כאשר נכנע יותר בליל י"ד על ידי הבדיקה והביעור ולכן צריך להיות נזהר בחמץ שנשתייר אחר הבדיקה להצניעו יפה והוא דוגמא אל מאסר הטלה שהיה אסור וכפות בכרעי המטה ארבעה ימים מקודם ואח"כ היה שוחט אותו לפי כי בעשור משתלמת השכינה בסוד עשר כנז' בזוהר ולכן הטלה שעובדים לע"ז היה נאסר בכרעי המטה העליונה דאלו מתחילה נא' ויגע בכף ירכו ועתה נהפוך הוא כי הקליפה אסור שם בכרע שלה ארבעה ימים עד תשלום ט"ו יום שהיא בסוד ה' על עשר כדאיתא פ' אמור ואח"כ שוחט אותו וכך יהיה בענין זה החמץ כי צריך להזהר בו כדי שלא יהא צריך בדיקה אחרת כדי להכני' אותו ואמנ' אם כופה עליו כלי אינו צריך עוד לבדוק מפני כי סוד הכלי הוא בחינת הקדושה כמו שנתבאר במקומו כי הוא נק' כלי מחזיק ברכה ולכן כאשר החמץ סטרא אחרא הוא נכנע תחת הכלי של הקדושה מספיק אמנם לענין הביטול צריך לבטל ולומר בסוד זה לבטיל ולהוי כעפרא והענין כי הנה כאשר נחש הקדמוני החטיא את האדם נתקלל שנ' ועפר תאכל כל ימי חייך ואחז"ל לא עפר מכל מקום אלא מגיע לסלע או לבתולת הקרקע ושומט גידים מהאדמה ואוכל ואיתא בזוהר פ' ויקרא דף ט"ו. וז"ל רשב"י הוה יומא חד יתיב אבבא דתרעא דלוד זקף עינוי חמא שמשא וכו' אדהכי אתחשך נהורא וכו' עד דהוו אזלי עאלו בההוא כרם חמו חד חויא דהוה אתי ופומיה פתיחא ומלהטא בארעא בעפרא אשתניק ר"ש וקטפר ידוי ברישיה דחויא מאיך וכו' אמר גוזר אנא כמו דתתאה אתחזר לנוקבא דעפרא כך עילאה יתחזר לנוקבא דתהומא רבא עכ"ל הנה מבואר מן המאמר כי כל הדברים התחתונים הגשמיים כדמיון שלהם הוא למעלה ברוחניים שכן כאשר אמר ר"ש לנחש התחתון שהיה לשונו מרחיש אל חיויא חיויא זיל ואימא לההוא חיויא דרשב"י שכיח בעלמא עייליה לרישיה בחד נוקבא דעפרא ולכן אמר לו כך מפני כי זה הנחש הגשמי גזר עליו הקב"ה שיהיה טמון בארץ חבלו בעפר וכך נגזר על נחש הקדמוני הרוחני שהוא יהיה טמון בנוקבא דתהומא רבא אמנם על ידי מעשה התחתונים הרע הוא יוצא משם ועולה ומקטרג לפני הקב"ה ולכן על ידי מעשה המצוה נמצא כח ביד האדם להכניע אותו ולהוציא אותו מלפני הקדושה ולהחזיר אותו אל מקומו הראשון לנוקבא דתהומא רבא כי הוא עפר העליון כי לכן נאמר ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן וכו' לבדוק בו הסוטה ולכן עתה תכף אחר הביעור צריך לבטל חמץ הגשמי כדי להכניס הרוחני הוא הקליפ' סוד הנחש כאמור מאחר כי כן גזר הקב"ה ואמר תשביתו שאר מבתיכ' ובזה נמצא כח מסור ביד האדם זה הגשמי להכניע הנחש הרוחני העליון ולכן הנוסח של הביטול צריך לומר לבטיל ולהוי כעפרא ואין ראוי לומר ליבטיל וליהוי הפקר מפני כי אין תכלי' הכונה על חמץ הזה הגשמי כי בזה שייך לומר הפקר אבל בחמץ הרוחני העליון הוא הקליפה אין שייך לומר כן ולכן אין לומר זולת ענין ביטול בלבד ואמנם בביטול של הלילה אינו מספיק מפני כי כבר נתבאר כי הביטול של הלילה הוא מכוון כנגד הקליפה סטרא דנוקבא כי השליטה שלה הוא בלילה כמש"ה בנשף בערב יום וכו' והנה אשה לקראתו שית זונה אמנם ביום הוא כנגד שליטת הזכר שבקליפה ואנו מכווני' בביטול זה כי עתה יחזור לנוקבא דתהומא רבא ולכן בביטול של היום מוסיף עוד דברים ואומר דחזיתיה ודלא חזיתיה וכו' וסוד הענין הוא הדבר הנז' לעיל כי הנה כל הדברים העליונים על ידי מעשה הרע של התחתונים לכן הקליפה נכנס בבתי' ובפלטים שלהם ולכן יהיה זה הביטול בזה הנוסח כי הוא כענין וידוי דברים שאנו אומרים בנוסח הוידוי על הנסתרות ועל הנגלות כנגד זה יאמר נא דחזיתיה ודלא חזיתיה ולפי כי ימצא ג"כ דברים שאדם חטא ועשה מהם תשובה ע"ד משחז"ל אם ראית ת"ח שחטא אל תהרהר אחריו שמא עשה תשובה אלא ודאי עשה תשובה אמנם לא היה כח באותה תשובה לעקור סטרא אחרא מאותו המקום העליון שנכנס שם כדאיתא בזוהר בפ' אל תפן אל קשי העם הזה כי המקטרג עומד לפני הקב"ה ותובע דין ויש מעשה רע כי עדיין לא עשה האדם ממנו תשובה וזה ודאי כי עדיין החמץ הקליפה עודינו עומד שם ולכן על שני מיני סוג של אדם זה נתקן לומר דביערתיה ודלא ביערתיה על הכלל של צדדי' הללו הוא חוזר ואומר לבטיל ולהוי הקליפה נחש הקדמוני כעפרא כלומר יחזור להכנע ולשוב אל חלק העפר כמו שהיה מתחילה שנאמר ועפר תאכל כל ימי חייך:
[ד] שלוחו יכול לבטל וכו' מפני כ' כן נמי השליח של אדם הגשמי הוא מבטל החמץ הקליפה למעלה והשליח של האדם הוא המלאך קדוש הנברא ע"י מעשה המצוה כמו ששנינו העושה מצוה קנה לו פרקליט אחד ולכן גם למטה בענין הגשמי שלוחו של אדם מבטל ואמנם כמו כן למעלה בסטרא דקדושה כמו שהאדם דקדושה הוא מכניע סטרא אחרא ויכול לבטל אותה כמו כן השליח שלו שהוא מט"ט כדאיתא בזוהר ובתיקונים והוא יכול להכניע סטרא אחרא ס"מ כדאיתא בזוהר פ' בשלח בפ' וצא הלחם בעמלק ע"ש אין להאריך:
אם אין האיש בביתו יבטל במקום שהוא. דמאחר כי יש כח מסור בידו להכניע הקליפה בזמן הזה שנאמר תשביתו שאר מבתיכם אין ישיבת הבית מעכבת וצריך לומר הביטול מפיו כך אחז"ל דברים שבלב אינם דברים ואין עושים רושם למעלה שלכן דיבור אסור בשבת אבל הרהור מותר דלא עביד מידי כנז' בזוה' מפני כי הדיבור הוא כח אלהי מסור ביד האדם כאמור וכן האשה יש בה כח לבטל החמץ ע"י מעשה המצו' כי כן נמי גם השורש שלה למעלה הוא מכניע ומבטל סטרא אחר מפני כי עתה הלבנה העליונה היא במלואה וסטרא אחר נכנע מלפניה כאשר יבא לקמן בע"ה: