מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן רצב
[א] במנחה אומרים ואני תפלתי קודם הוצאת ס"ת והטעם מפורש במאמר הקודם פרשת יתרו דף פ"ט וזה לשונו אבל ביומא דשבתא כד מטא עדן דצלותא דמנחה רעוא דרעוין אשתכח ועתיקא קדישא גלי רצון דיליה וכל דינין אתכפיין ומשתכח רעותא וחדו בכלא ולכן אנו אומרים ואני תפלתי לך ה' עת רצון. ואמנם איתא בזוהר פרשת תרומה דף קנ"ו. וז"ל פתח ההוא טייעא ואמר ואני תפלתי לך ה' עת רצון תנינן אימתי אקרי עת רצון בשעתא דצבור קא מצלאן ושפיר איהו והכי איהו ודאי דהא כדין צבורא מתתקני ומסדרי תיקונא דהאי עת וכדין איהו עת רצון ואצטריך למשאל שאלתא דכתיב אלהים ברוב חסדך ענני באמת ישעך דהא כדין אצטריך למשאל שאלתא ואני תפלתי לך ה' הא הכא רזא דיחודא ואני דא דוד מלכא אתר דאקרי גאולה תפלתי דא תפלה והכא איהו סמיכה גאולה לתפלה דאיהו חד כד איהו סמך גאולה לתפלה כדין איהו עת רצון עת רצון אוף הכי איהו כללא חדא עת חד רצון חד אתכלילו דא בדא והוו חד ודוד ממלכא בעא ליחדא בהאי קרא ייחודא חדא ואי תימא אמאי אתמני האי קרא בצלותא דמנחה דשבת. יאות איהו למהוי בשבת בההוא צלותא דמנחה ולא בצלותא דחול דודאי לאו צלותא דמנחה דשבת כחול בגין דהא בחול בשעתא דמנחה דינא תלייא בעלמא ולאו איהו עת רצון אבל בשבת דכל רוגזא אתעדי וכלא אתכליל כחדא וכדין עת רצון כתיב וכו'. הנה מבואר מדברי המאמר כי צריך לומר פ' ואני תפלתי לפי כי הוא עת רצון לפי שמתגלה מצח הרצון ולכן צריך להקדים הנחת הטלית וישלשל אותו על המצח להצנע מצח הרצון זה:
ומוציאין ס"ת וקורין שלשה אנשים עשרה פסוקים מפרשה הבאה כדאיתא בזוהר פרשת ויקהל דף ר"ו וז"ל ורזא דמלה אלין דרגין עילאין אקרון פרשתא חדא ולבתר נפקין מנייהו תשע דרגין דאתאחדן כחדא ובגין כך תשעה גוברין תלת בשבת במנח' ותלת ביומא תניינא ותלת ביומא חמישאה הא תשעה ובספר' דרב ייבא סבא במנחה בשבתא הא אתער רזא דשמאלא ונקודה תתאה בההוא סטרא דשמאלא מקבלא רזא דאוריתא כדין בההיא שעתא נטלא מרזא דשמאלא ומדיליה קרינן דהא איהי קיימא ברזא דתשע וקרינין תשע ואינון שית דחול ותלת בשעתא דאתער שמאלא בשבת ולאתכללה כלא כחדא ואיהי מתעטרא בהו בתלת סטרין כגוונא דתלת סטרין עילאין דאיהו כללא דפרשתא דשבתא עכ"ל. הנה מבואר מדברי המאמר מה ענין אלה העולים ולכן אם חל יום טוב להיות בשבת קורים בפרשה הבאה ולא בשל יום טוב כדבר האמור: [ב] אומרים צדקתך כאשר מתבאר בזוהר פרשת תרומה דף קנ"ו. וז"ל תלתא אינון דאסתלקו מעלמא בהאי זמנא וכלהו כלילן במשה חד משה נביאה מהימנא עילאה וחד יוסף צדיק' וחד דוד מלכא בג"כ תלת צדוקי דינא הכא חד דיוסף צדיקא קדים לכל הני ודא איהו צדקתך כהררי אל וגו' דא יוסף דאיהו בלחודי כהררי אל ככולהו טורין עילאין וחד משה נביאה מהימנא ודא איהו דכתיב וצדקתך אלהים עד מרום אשר עשית גדולות בגין דאיהו נטיל לכל סטרין ימינא ושמאלא וחד איהו דוד מלכא ודא איהו דכתי' צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת דא דוד מלכא כדין אתכניש כלא בהאי זמנא תורה שבכתב ותורה שבעל פה וכו' בשעתא דמית יוסף צדיקא יבשו מקורין ומבועין וכלהו שבטין נפלו בגלותא פתחו עילאי ואמרו צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה וגו' בשעתא דמית משה אתחשך שמשא בטיהרא ואנעל' תורה שבכתב נהורהא דאספקלרי' דנהרא בשעתא דמית דוד מלכא כנישת סיהרא נהורהא ואורייתא דבעל פה כנישת נמי נהורהא וכו'. ובגין כך אמרינן הני צדוקי דינא כמה דאתמר ולפי כי פסוקים האלו הם בדרך צידוק הדין כאמור. ולכן אם חל בשבת יום שאם היה חול לא היו אומרים בו במנחה נפילת אפים אין אומרים בו צדקתך וכבר מפורש במאמר זה כי צריך להקדים פ' צדקתך כהררי אל וגו' ואחריו וצדקתך וגו' לכן המשנה תועה מדרך השכל: