אור ברסלב

מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן רסא

סימן רס

[א] חזרנו לענין ראשון כי צריך האדם לתקן מעשיו כמ"ש ר' אליעזר שוב יום אחד לפני מיתתך אמרו לו וכי אדם יודע מתי ימות א"ל כל שכן יעשה היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה כמש"ה וזכור את בוראך בימי בחורותיך אמנם החכם אמר בכל עת יהיו בגדך לבנים לומר כי אפילו יום א' אין לו בטחון האדם שיחיה אלא לעתים וחזר ואמר ימיו כצל עובר הלואי כצלו של כותל שהוא לעתים אלא כצל עובר כצל דבורה כשהוא עובר ולכן אמר ספק חשיכה דהיינו האדם בזמן שהעריב שמשו וחשכה לו והוא בין השמשות אצלו אין מעשרין הודאי וזה יהיה כפי פשוטו בתחלה אתה דורש על ענין המעשר אשר חז"ל אמרו בענין הצדקה כתיב לא יועיל הון ביום עברה וצדקה תציל ממות וכתיב לא יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממות שתי צדקות הללו למה אחת שמצלת ממיתה משונה ואחת שמצלת מדינה של גיהנם ואיזו שמצלת מדין גיהנם שנאמר לא יועיל הון ביום עברה וכתי' יום עברה היום ההוא והנה אמר כי כאשר הוא בין השמשות אצלו כי בא יומו אז אין מעשרין את הודאי כי הנה חז"ל אמרו עשר בשביל שתתעשר ואמנם ראוי לדעת כי כל התועלת של מעשר זה בין לענין להציל ממיתה משונה בין להציל מדין גיהנם צריך ליתן מנכסיו כל זמן שהוא בריא אמנם בין השמשות שלו אין מעשרין את הודאי אע"ג כי ודאי הוא כי הצדקה מועילה להציל משני דברים אלו אך לא בזמן בין השמשות ואין מטבילין את הכלים היינו דוגמא לאיברים של אדם שהם נקראים כלים לפי כי בהם יעשה הצורך לעצמה ואע"ג שנאמר תשב אנוש עד דכה אפילו עד דכדוכה של נפש מיהו אין זה כענין טבילה שנטהר לגמרי ואין מדליקין את הנרות היינו המצות כי המצוה נקרא נר שנאמר נר מצוה כי באותה שעה לא יתכן להשלים האדם מעשה המצות ואין מערבין עירובי תחומין דהיינו להועיל לו שלא יהיה לו דין חיבוט הקבר וילך תיכף לגן עדן הוא דבר רחוק אף על גב כי אין תחומין למעלה מעשרה אבל מעשרין את הדמאי כאשר שואלים דא מאי כי עדיין לא הוחזק למיתה וטומנין את החמין היינו ענין מחשבה רעה המצטרפת למעשה קרבם יחמו כתנור ומערבין ערובי חצרות כי הערוב לעלות לגן עדן עליון מכונה לעירובי תחומין לפי שפנה למעלה אבל מעולם זה הנקרא חצר כדאיתא בגמרא שמואל אזל לחצר מות אמר אבא בעינ' והליכה לגן עדן הארץ היינו חצר אחרת ויכול לילך לשם שנאמר והיה מדי שבת בשבתו עצמו יבא כל בשר להשתחות לפני ומותר לומר לעכו"ם בין השמשות להדליק נר לצורך שבת דאף על גב כי לעולם ענין התשובה אינה רצויה בשבת כנ"ל וזה מפני כי הוא מתחרט ומתעצב אל לבו ואין זה מקיים עונג שבת אמנם בענין זה לומר לעכו"ם זה היצר להדליק לו נר לצורך שבת ע"ד משחז"ל אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצות וכן מותר לומר לו לעשות כל מלאכה שהיא לצורך מצוה כאמור או שהוא טרוד ונחפז עליה של אותה מצוה: [ב] יש אומרים שצריך להוסיף מחול על הקדש כי אין מספיק בזה מה שאמרו חז"ל אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצות אלא צריך להוסיף מחול של העונות על הקדש וזה ימצא ע"י התשובה מוסיף על הקדש לפי כי זדונות נעשות כזכיות וזמן תוספת זה הוא מתחלת השקיעה כי בא יומו ושקעה שמשו כי אין השמש של נשמתו נראית על הארץ עד זמן זה מועד בתשובה עד זמן בין השמשות והזמן הזה שהוא שלשה מילין ורביע רצה לעשותו כולו תוספת עושה כאשר תשובה מאהבה כי אז זדונות נחשבו כזכיות והוא תוספת בחול כי כן הוסיף במנין המצות רצה לעשות ממנו מקצת עושה כאשר עושה תשובה מיראה זדונות נחשבות כשגגות נמצא שעשה בזה מקצת ובלבד שיוסיף איזה זמן שיהיה ודאי יום קודם שימות מעט קצת יוסיף מחול על הקדש ושיעור זמן השמשות שלשה רביעי מיל קודם המיתה כחמור שהם מהנך אלף ות"ק אמות קודם הלילה כי אם כך יעשה יזכה לילך להסתופף בגן עדן תחת עץ החיים שהוא ת"ק אמה כמשחז"ל ותעלה נשמתו לערבות שהוא מהלך אלף ות"ק שנה כדאיתא בזוהר פ' בשלח:

[ג] מי שאינו בקי בשיעור זה ידליק והוא דוגמא לנשמתו הנקראת נר שנא' נר ה' נשמת אדם ואף על גב אשר הלך חשכים בעולם הזה אחר יצרו יאיר אור נשמתו קודם הכנסת השבת שהוא דוגמא לעולם הבא ולכן ידליק בעוד השמש באילן הוא דוגמא אליו שנא' כי האדם עץ השדה ואם הוא יום המעונן מפני מעשיו שנא' בהם וכענן חטאתיך והוא לא עשה תשובה ולכן אצלו הוא נחשב יום המעונן ולכן ידליק כשהתרנגולים יושבים על הקורה מבעוד יום והוא דוגמת לבעלי מצוה הדומים לתרנגול הנקרא גבר כדאמרי קרא גברא והם יושבים על הקורה היינו משחז"ל טול קורה מבין עיניך והם דברים חמורים והם מתגברים על יצרם ויושבים על הקורה יתבונן באנשים אלו ויעשה כמעשיהם שהם כובשים יצרם ויושבים על הקורה מבעוד יום היינו זמן הבחרות שנא' אשרי איש ירא חת ה' אשרי מי שמתגבר על יצרו כשהוא איש. ואם הוא בשדה עשה עצמו הפקר לדבר עבירה כמו שאמרו חכמינו ז"ל בפסוק ויבא עשו מן השדה מלמד שהפקיר עצמו כשדה שאין שם תרנגולין ללמוד מהם להדליק נר נשמתו ידליק כשהעורבים יושבים מבעוד יום והדוגמא לזה כי ילמד מהם אשר חז"ל הגידו שמניחים בניהם כשרואים שנולדים לבנים יחשבו שהם ממזרים ועוזבים אותם והלא אלו הם בעלי חיים בלתי מדבר ולא דעת ולא תבונה ובורחין מן העבירה מכ"ש בעל חי מדבר ויודע דעת צריך לפרוש מן החטא וגם שחטא יעשה תשובה ממנו ונרצה לו לכפר עליו. אחר ענית ברכו וכו' כבר נתבאר למעלה כי כל האדם יתבונן באותם תקיעות שהם דוגמא לאותו רוכל שהיה מכריז וחומר מאן רעי סם חיי ייתי לגבאי והוא מוציא הספר ומראה מי האיש החפץ חיים וגו' נצור לשונך מרע וזה יהיה דוגמא נמי לאותו האומר ברכו את ה' אשר ברא לנו ענין התשובה כי אע"ג כי יחטא איש יש לו תקנה ולכן יאמר אחר עניית ברכו אף על פי שעדיין יום היא כי הנה עודינו באיבו אין מערבין וכל אלו מן הטעם הנ"ל כי יחם לבבו מן החרטה וההכנעה ומה גם אם יבכה על עונותיו כי בזה נמצא מבטל עונג שבת וכן לא יעשה דהא קיבל עליו השבת ולדידן הוי אמירת מזמור שיר ליום השבת כענין ברכו לדידהו שהרי כשאומר מזמור שיר ליום השבת זכור יזכור אשר חטא אדם הראשון והיה חייב מיתה שנאמר ביום אכלך ממנו מות תמות והשבת הגין עליו ונתקבל בתשובה וכן יהיה לגבי דידיה וכל זה הוא להועיל לאדם כי כאשר יעזוב רשע דרכו וישוב אל ה' ויחשוב בזמן העתיד כי כל המלאכו' הגשמיים שהם לצורך הגוף הם בטנים והגוף עצמו כלח היה אז יקנה תוספ' קדושה בלי ספק ויזכה לנשמה יתירה לטוב לו:

זה ש"ה ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה דמשמע כי החשך הוא דבר חוץ מן הלילה וכן האור הוא דבר נברא חוץ מן היום והיינו משחז"ל עשרה דברים נבראו קודם העולם חור וחשך מדת יום ומדת לילה נמצא כי ששת ימים עשה ה' היינו ו' ימי בראשי' והנה יום הששי שהוא רמז ליסוד עונם בו נכלל הכלה אות ה' דהששי להיות לה תמיד קשר עם חי העולמים ולח יתפרדו והנה לעת ערב של יום הששי נבראו הרוחו' ולא נעשה להם גוף מטעם כי גברה קדושת שבת כדאיתא בזוהר פ' בראשי' דף י"ד. וז"ל פקודא לנטרא יומא דשבתא כמה דאדכרנא ואתערנא דאיהו יומא דנייחא לעלמא וכל עבידן ביה אתעבידו ואשתכללו עד דאתקדש יומא כיון דאתקדש יומא אשתאר בריאה דרוחין דלא אתברי לון גופא וכי לא הוה ידע קודשא בריך הוא לאעכבא לקדשא יומא עד דיתברון גופין להני רוחין אלא אלנא דעץ הדעת טוב ורע אתער ההוא סטרא אחרא דרע ובעא לאתתקפא בעלמא ואתפרשו כמה רוחין בכמה זיינין לאתתקפח בעלמא בגופין כיון דחמא קב"ה כך אתער מגו אלנא דחיי נשיבו דרוחא ובטש באילנא אחרא ואתער סטרא אחרא דטוב ואתקדש יומא וכו' ומה דחשיב סטרא אחרא לאתבני בעלמא ולאתתקפא אתבני בהאי ליליא סטרא דטוב ואתתקף ואתברון גופין ורוחין קדישין בהאי לילי' מסטרא דטוב וכו'. הנה מבואר מדברי המאמר כי לעת ערב של יום הששי היה דבר והפכו כי היה התעוררות גדול מסטרא דרע ואחר כך ניתוסף התעוררות סטרא דטוב ונתגבר עליו ולכן יש דברים רבים בענין ספק חשכה וצריך להוסיף מחול על הקדש כדלקמן והיינו מ"ש ספק חשיכה והוא בין השמשות אשר על כן יש דברים שאין עושים אותם כדי שלא תתגבר סטרא אחרא אין מעשרין את הודאי להוציא הקדושה לתקן אותו להיות ראוי למאכל עקב שמץ דבר נמצא בו והוא עון אדם הראשון שאכל מעץ הדעת ולכן ראוי שיהיה הודאי נשאר הקדושה בתוכו הוא המעשר ואין מטבילין את הכלים לטהר אותם כדי להשתמש בהם כי כן נמי הכלים שנשברו בתחלה אין מטהרין אותם בשבת ואין מדליקין את הנרות הם האורות שבתוכה כי הנה אין מבררין מהם בשבת כדלקמן ואין מערבין ערובי תחומין כי הנה אלו המלכים אינם עולים למעלה בשבת וכל זה מפני שנתגברה סטרא אחרא כאמור אבל מעשרין את הדמאי והיינו כנגד סטרא דקדושה כי נתגברה עתה כנ"ל ולכן מעשרין את הדמאי כי עדיין לא נודעה מה הוא מעשרין אותו כדי שתשרה עליו הקדושה של שבת וטומנין את החמין בחינת הדין שנתעורר לשלטאה כאמור ומערבין ערובי חצירות מאותם עולמות עליונים הנקראים חצירות שנא' נכספה גם כלתה נפשי לחצרות בית ה' כי הנה באותו זמן עילום העולמות והם נכללים זה בזה ומותר לומר לעכו"ם בין השמשות להדליק נר לצורך שבת לזכות אותו אף על גב כי כל מגמתינו בשעה זו להחליש סטרא אחרא לפי כי כן הוא מתעורר עתה פעם אחרת כמו בזמן של הבריאה כנ"ל במאמר וכן מותר לומר לו לעשות כל מלאכה שהיא לצורך שבת אף על גב כי התיקון בשעה זו הוא לצורך הרבים כי עשו להם עגל מסכה וחטאו במעשה וזה היה להם מפני השבת כנ"ל ולכן מותר לומר לו להדריך אותו במעגלי צדק או שהוא טרוד ונחפז עליה איש הישראלי כאמור:

יש אומרים שצריך להוסיף מחול על הקדש וכן עיקר לפי כי בכמה מינים ניתוסף מן החול על הקדש זה יצא ראשונה כאשר נתעורר סטרא אחרא והקדים כדי להבנות ולהיות נכללים בגופים לכן הוצרך כי הקדושה תתעורר ותתגבר על סטרא אחרא כדי שלא יתגבר סטרא דרע וזה היה צורך להוסיף מחול של היום על הקדש ונתקדש היום ועוד כי לעת ערב מתעלים כל העולמות ובזה ימצא כי ניתוסף מחול על הקדש שבעולם האצילות כי רק הוא קדש ושאר העולמות הם דרך חול כנודע ועוד, כי גם במדות עליונות כאשר הם עולים זה למעלה מזה וכל מדה תופס מקום עליון ממנו נמצא כי יצדק לומר חול למדה התחתונה בערך העליונה יותר ממנה כי קדש היא וביותר יצדק להיות כי המדות אשר עולים היינו הכלים שלהם עולים והם מלבישים לאורות העליונים ונמצא כי יצדק התוספת מחול על הקדש באמת וזמן תוספת זה הוא מתחלת השקיעה שאין השמש נראית על הארץ עד זמן בין השמשות והזמן הזה שהוא שלשה מילין ורביע רצה לעשותו בלי תוספת עושה לפי כי זהו סוד מ"ש חקל תפוחין לפי כי על ידי כן הכלה נכללת בנה"י של הזכר סוד ג' מילין רצה לעשות ממנו מקצת עושה לפי כי הקדושה של שבת אין זה תלוי בענין מעשה הגשמי שלכן אנו אומרים מקדש השבת ולא על ידי ישראל כמו מקדש ישראל והזמנים ולכן רצה עושה כי התועלת זה לעצמו הוא עושה ובלבד שיוסיף איזה זמן שיהיה ודאי יום מחול על הקדש כדי להכניע סטרא אחרא שהוא מתגבר באותו פרק כדאיתא בזוהר הובא למעלה ושיעור זמן ההוא בין השמשות שלשה רבעי מיל שהם אלף ות"ק אמות קודם הלילה והיינו סוד מ"ש בזוהר פרשת תרומה דף קמ"ה: וזה לשונו ויהי שירו חמשה ואלף שירו דא שיר השירים ודאי הכי הוא חמשה אינון תרעין ופתחין דמתפתחין במלכא דשלמא דילי' ואינון ת"ק שנין דאילנא דחיי חמשין שנין דיובלא ואלף דא איהו אילנא דחיי חתן דנפיק מסטריה ואיהו ירית כל כל אינון חמשה למיתי לגביה כלה יומיה דקודשא בריך הוא אלף שנין איהו ודא איהו נהר דנגיד ונפיק מעדן יוסף זכאה דאקרי צדיק על שמיה דסיהרא כמה דאתני ביה קב"ה וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי חמשה ואלף הם סוד עץ החיים מהלך ת"ק שנה ולפי כי הוא יוצא מאות ה' ראשונה נהר היוצא מעדן היינו אות ה' ואלף הוא בסוד יוסף הצדיק יומו של הקב"ה אלף שנים ונקרא אלף כמ"ש הנהו דרדקי בפ' הבונה אלף בית אלף בינה ולכן שיעור זה שהוא אלף ות"ק אמות שצריך להוסיף מחול על הקדש להמשיך לכלה סוד יוסף שהוא אלף והוא הנמשך אליו כל השפע של ת"ק אמה שאימא עילאה מתפשטת בעץ החיים והיינו בין השמשות כד"א כי שמש ומגן דא ברית קדישא כנז' בזוהר אשרי המכוין בזה ערב שבת להמשיך כל אורות אלו לכלה כאשר הולך לעשות קבלת שבת אז ישיר ישראל השירה שייסדתי על עיקרים אלו:

מי שאינו בקי בשיעור זה ידליק בעוד השמש בראש האילנות כי גם יכוין האדם המדליק כשיעור זה למה יגרע מן הכונ' טובה בכל המעשה והוא כי הנה השמש הוא סוד הצדיק כאמור כי שמש ומגן ה' כדאיתא בזוהר פ' פנחס מה שמשא אנהיר לכל עלמא כך ברית אנהיר לכל גופא ולכן יכוין שהוא עתה בראש האילן זה עץ הדעת להתחבר עמה ואם הוא יום המעונן כנראה שהוא על דרך סכות בענן לך כמ"ש רבא ביומא דעיבא לא מצלי משום דכתיב סכות בענן לך מעבור תפלה ולכן ידליק כשהתרנגולי' יושבי' על הקורה מבעוד יום גם בזה יהיה רמז לאותו קול שמכריז בכל ערב שבת כדאיתא בזוהר פ' תרומה דף קנ"א וז"ל בכל מעלי שבת כרוזין אזלין בכל אינון מדורין דגיהנם סליקו דיני דחייביא דהא מלכא קדישא אתייא ויומ' אתקדש והוא אגין על כלא וכו' ולכן כאשר ידליק בשעה שהתרנגולים יושבים על הקורה יזכור אותם כרוזים שהם דוגמא לתרנגולים ומהם עצמם בא הענין לתרנגול שהוא קורא כדאיתא בזוהר ואם הוא כשדה שאין שם תרנגולים מסטרא דקדושה ידליק כשהעורבים יושבים מבעוד יום ויש לאדם לכוין בזה נמי לענין העורב סטרא אחרא שנתחלש עתה ונתגבר סטרא דקדושה כאמור:

[ד] אחר עניית ברכו וכו' איתא בזוהר פ' תרומה דף קל"ה וז"ל כד עייל שבתא איהי אתייחד' ואתפרש' מסטרא אחרא וכל דינין מתעברין מינה ואיהי אשתארת בנהירו עילאה ואתעטרת בכמה עטרין לגבי מלכא קדישא וכו' וכלהו מתעטרין בנשמתין חדתין כדין שירותא דצלותא לברכא לה בחדווה בנהירו דאנפין ולומר ברכו את ה' המבורך וכו' ואסור לעמא קדישא למפתח לגבה בפסיקא דדינא כגון והוא רחים וכו' והנה מה שראוי לכוין בענין ברכו שם נתבאר לקמן וז"ל ברוך דא מקורא עילאה עילאה דכל ברכאן נפקין מניה וכו' ה' דא אמצעי דכל סטרין עילאין המבורך דא שלמא דביתא. מבוע' דבירא לאשלמא ולאשקאה כלא לעולם ועד דא עלמא תתאה דאצטריך לאתברכא ומשחא ורבו דברוך ה' והמבורך כלא איהו לעולם ועד מבורך כד"א בן פורת ועל דא ברכה דא אצטריכו עמה קדישא לברכא ובמעלי שבתא ברעו דלבא ובחדוה וכו' לאתברכא האי שבת דמעלי ליליא מעמא קדישא כדקא יאות וכו' ולא מברכי ישראל ברכה דא עד דמתעטרן בעטרין דנשמתין קדישין כדקאמרן וכו', ולכן הוא אומר אחר עניית ברכו אף על פי שעדין יום הוא אין מערבין ואין טומנין דהא קבליה לשבת עליה ולדידן הוי אמירת מזמור שיר ליום השבת לענין קבלת הקדושה כענין ברכו לדידהו בערבית:

תוכן העניינים

מקור חיים - ב (טור פטדה חלק א)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה