אור ברסלב

מקור חיים - א· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן ל

סימן כט

[א] הנה בא יבא בדין זה הודעה גדולה אל האדם אשר נמצא בידו מציאות לקנות נשמה על ידי מעשיו אמנם לא ימצא בזה זמן קבוע כלל ולכן יאמר נא כי זמן הנחת התפילין בבקר וכו' ורצה להודיע בזה ענין גדול הלא זה הדבר הוא מ"ש בזוהר פ' משפטים דף כ"ח וז"ל מה כתיב בשלמה בר עשרין שנין כי בן הייתי לאבי לאבי ודאי ומאחר כי הודיע במאמר זה כי חלק הנשמה הוא בא לאדם בהיותו בן עשרים שנה כמש"ה כי בן הייתי לאבי וכו' כנזכר שם אם כן יאמר האדם הנה מבואר הדבר כי נמצא זמן קבוע לענין קניית הנשמה ולא יתכן לקנות אותה קודם לכן רק עד היות האדם בן עשרים שנה ולכן בא לרמוז לנו בדין זה ענין גדול כי הכל הוא לפי מעשיו של אדם ומה שאמר במאמר הנזכר כי לזמן עשרים שנה זוכה האדם לחלק הנשמה היינו זמן הראוי לרוב העולם אותם ההולכים בדרכי יושר אמנם כמה בני אדם יש כי אין זוכים לנשמה כלל ועיקר וכמה שהם זוכים לה מקודם לכן וכמה בני אדם שזוכים לנשמה לעת הזקנה וכמו שנת' שם בתחלת פ' משפטים ז"ל זכה יתיר יהבין ליה רוח זכה יתיר יהבין ליה נשמה וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי כל חלקים הללו הם נמצאים לאישי הזמן על ידי זכות ולא קבע להם זמן כלל ולכן על יסוד מוסר זה הוא אומר זמן הנחת התפילין הוא בבקר והוא הרמז לענין קניית חלק הנשמה הרמוזה בסוד התפילין כאמור הגיד שהאדם יש בידו כח להרויח אותה בבקר בזמן הבחרות וזה יהיה לו משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ארבע אמות ויכירנו כלומר שלא יאמר האדם בדעתו נהי כי זה השבח של קניית הנשמה בזמן הבחרות ימצא לאדם שטוב לפניו והוא אדם צדיק וחסיד בכל מעשיו אמנם לא כן יהיה לזולת ולכן בא השיעור הזה והוא לתת רמז לאדם דאף אל גב אשר חטא על הנפש להיות כי אין אדם צדיק בארץ וכו' ולא יחטא מאחר שחזר בו ועשה תשובה והוא משתדל לקנות נשמה כך יעלה בידו כמשחז"ל בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו וכן נמי ראה זה דבר חדש דאף על גב דקים לן כי אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח של שטות ודקדקתי במשחז"ל אין אדם חוטא שרצונם לומר דבר חדש כי אין הבחינה הנקרא' אדם חוטא והוא חלק הנשמה לפי כי משעה שמהרהר לעשות עבירה נעקרת ממנו חלק הנשמה והולכת לה ולכן נאמר נפש כי תחטא ולא נשמה ולכן יאמר נא ישראל כי מאחר שחטא אם באולי היה בו חלק נשמה הרי נסתלק ממנו והלכה לה אם כן לא יוכל עוד להשיבה אליו ולכן יאמר כי זה הזמן אשר הוא מכוון לענין הנחת תפילין שהרמז שלהם הוא דוגמא לענין קניית הנשמה כאמור זה ימצא לאדם משיראה את חבירו הרגיל אצלו קצת ברחוק ארבע אמות ויכירנו והרמז בזה הוא ענין החוטא שנתרחק מן הקדושה מפני שחטא על הנפש נתרחק מהקב"ה שנאמר רחוק ה' מרשעים הוא החבר הרגיל אצלו קצת שנאמר ריעך זה הקב"ה כמשחז"ל ונאמר למען אחי ורעי נתרחק ממנו ארבע אמות היינו משחז"ל מיום שנחרב ב"ה אין להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה ולפי כי חז"ל אמרו בפ' אותי עזבו ותורתי לא שמרו הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו מפני כי המאור שבה מחזירן למוטב ולכן נאמר על מה אבדה הארץ ויאמר ה' על עזבם את תורתי ולכן האדם חוטא מפני שמתרחק מעסק התורה והיינו מ"ש משיראה את חבירו זה הקב"ה הרגיל אצלו כי לעולם השכינה דירתה בתחתונים מצויה עם האיש הישראלי אמנם בחטאו נתרחק ממנו שיעור ארבע אמות לפי שלא היה עוסק בתורה בארבע אמות של הלכה לכן בא לידו העון ועתה חבר זה יכירנו כאשר הוא תוהה על הראשונות ונתן אל לבו שהוא חבירו עדיין דאף על גב שחטא ישראל הוא כאשר האדם יבין כל דברים הללו אז נתחייב בהנחת תפילין רוצה לומר כי אז הוא יכול להרויח חלק הנשמה אף על גב שחטא ונסתלקה ממנו כאמור יש תקוה בעבור כן ואמנם עדיין יש לרמוז בדין זה מי גרם לאדם זה להיות רחוק מהקב"ה יצה"ר אשר יעץ אותו ומפתה אותו ולכן חבר זה לאו דווקא אדם אחד גשמי אלא הרמז הוא על יצה"ר שהוא מתחבר עם האדם משעה שננער מבטן אמו הוא רגיל עמו שנאמר לפתח חטאת רובץ כמשחז"ל והוא הנקרא חבר כמו ששנינו איזו היא דרך רעה שיתרחק ממנה האדם רבי אלעזר אומר חבר רע שצריך האדם להתרחק ממנו כדי שלא יחטיא אותו ולכן בא הרמז נמי בדין זה אימתי הוא זמן הנחת תפילין שהוא ענין קניית הנשמה לאדם מזמן אשר יראה בדעתו את חבירו זה היצר הרגיל אצלו משעה שנולד כאמור והוא ברחוק ממנו ארבע אמות שנתרחק ממנו בארבעה דברים שהם חמורים אותם שרמזתי בענין ארבע חוטים שבציצית ע"ש ויכירנו שכל רצונו לצוד את נפשו באותו פתוי שעושה לו כדאיתא בזוהר פרשת פקודי בפסוק וחלק משמן חכה וכדאיתא בזוהר פרשת וירא דף קי"א וז"ל מלה"ד לכת ליסטים שהיו אורבים בדרכים והפרישו מהם ההוא חדידא וכו' ולכן זה האדם הכיר בההוא חדידא בלישניה שרצונו להחטיא אותו וכל עצתו עליו לקחת את נפשו כי כן מתחלה הוא יועץ לאדם לחטא ואחר כך תכף עולה ומשטין עליו ויורד ונוטל נשמתו כמשחז"ל ואדם זה התבונן בדעתו דבר זה כי הוא המחטיא אותו והדיחו מהקב"ה ולכן נתרחק ממנו וחזר בו אצל הקב"ה חבר טוב שנתרחק ממנו ארבע אמות כמשחז"ל כתוב בספר בן סירא אם יום תעזבני יומים אעזבך משל לשנים שהיו בפונדק אחד והלך זה לדרכו יום אחד וזה לדרכו יום אחד ולכן צריך שני ימים לחזור ולפגוע זה את זה כך לפי שנתרחק מהקב"ה ארבע אמות ועתה הכיר בענין וחזר בו ודאי לאיש אשר אלה לו להכיר מעשיו אשר לא טוב עשה וחוזר בו לפני הקב"ה יעיר בבקר בבקר לקנות לו חלק הנשמה כי ראוי הוא לכך ואין החטא הקודם מעכב מאחר שחזר בו ועשה תשובה כאמור:

וכאשר נחזור ונאמר לקיים מאמר מ"ש פרשת משפטים כי האדם זוכה לחלק הנשמה כאשר הוא בן עשרים שנה כמש"ה כי בן הייתי לאבי וכו' יהיה הרמז בענין דין זה שמדבר באותה נשמה הנמצאת עם האדם מתחלה הוא הדבר אשר ביארתי בתחלה כי האדם מתחלת ברייתו הוא כלול משלש בחינות נפש רוח נשמה וכאשר הולך וגדל מתגלים בו ולכן על עיקר זה יאמר נא זמן הנחת תפילין בבקר דהיינו הרמז על אותה הנשמה העיקרית הנמצאת באדם שהיא מתחלת להתפשט ולהתגלות באדם לעת הבקר היינו בזמן שהוא נער קטן ולכן בא השיעור זה משיראה את חבירו הרגיל אצלו קצת ברחוק ארבע אמות ויכירנו וזה הוא רמז לחלק הרוח הוא החבר הרגיל עמו קצת לפי דאע"ג כי בזמן שהיו בבטן אמם היו שלשתן נפש רוח נשמה רגילים זה עם זה תמיד יחדיו אבל משעה שיוצא התינוק מבטן אמו ונגלה בו בחינת הנפש ואחר כך מתגלה בו בחינת הרוח אז אינו רגיל הרוח עם הנשמה לגמרי לפי כי הנה הנשמה אז בהעלם עם הנפש אמנם חלק הרוח נתגלה ופנה למעלה בלב האדם והיינו מ"ש משיראה אדם זה בסוד הנשמה את חבירו הוא חלק הרוח הרגיל אצלו קצת כאמור ויכירנו אז הוא זמן הנחת תפילין ר"ל שהוא יכול להתגלות כח זו הנשמה העיקרית וכן באדם הגשמי:

[ב] אסור להניח תפילין בלילה וכו' והוא ע"ד הנ"ל מאחר שנתבאר כי הנחת תפילין הוא הרמז לענין קניית הנשמה ולכן בא להודיע בדין זה כי כל זמן שהאדם לא נתן אל לבו לשוב אל ה' מדרכיו הרעים אשר הלך חשכים ולא עשה תשובה לא יוכל לקנות לו בחינת נשמה שלא תעלה על דעתו לומר כי מאחר שעזב רשע דרכו ונתרחק מן החטא יקנה כח הנשמה כאמור משיראה את חבירו מרחוק ויכירנו שמבקש להורגו אינו מספיק כן אלא עכ"פ צריך לעשות תשובה לקיים סור מרע ועשה טוב ולכן יעיר בבקר בבקר כמשחז"ל בא להורגך השכם להורגו שמדבר על יצה"ר כדאיתא בתיקונים דף פ' וז"ל בא להורגך השכם להורגו בתפלה דאתמר בה וישכם אברהם בבקר וחז"ל אמרו השכם עליו לב"ה וכו' ולכן יאמר נא דין זה לילה לאו זמן תפילין הוא כלומר לאדם שמעשיו דומים ללילה אשר הלך חשכים במעשיו הרעים ועדיין אין נוגה לו מכח התשובה אין זה זמן הנחת תפילין לקנות לו נשמה חדשה ואסור לאדם להניח אותם כדי שלא יחשוב בדעתו ולבבו יבין כי יש תוחלת לאדם להרויח ולקנות לו נשמה חדשה על ידי שמתרחק מן החטא בלבד והיינו הטעם שאמר שמא ישכחם ויישן בהם הוא הדבר האמור כי מאחר שיבין שעל ידי עזיבת החטא בלבד שהוא סור מרע יכול לקנות לו נשמה חדשה על ידי מצות תפילין אז יהיה רובץ על חטאיו וישכח מה שחטא על הנפש ויישן לו מלעשות תשובה ולכן בגשמי אסור להניח תפילין בלילה כאמור:

אם הניחם קודם שתשקע החמה וכו' הנה ענין החמה הוא דוגמא אל הנשמה כמשחז"ל במדרש קהלת בפ' וזרח השמש ובא השמש עד שלא שקעה שמשו של צדיק נולד צדיק אחר והיינו השמש הנזכר המורה על הנשמה ולכן בא הרמז בדין זה אם הניחם התפילין הוא סוד הנשמה קודם ששקעה החמה כלומר קודם שחטא על הנפש והעריב שמשו ופרחה נשמתו וחשכה עליו אפילו הם עליו כל הלילה בזמן שהוא חוטא מותר ואין מורים כן כדי שלא יהיה האדם רובץ תחת משאו של העון ולא יעשה תשובה ויסמוך עצמו על עזיבת החטא בלבד ולא יתחרט ולא יתודה כלל וזה הוא העיקר לפי שהוא מן התורה שנאמר והתודו את עונם וכן פסק הרמב"ם ז"ל ולכן אין מורים כן:

אם לא חלץ תפילין מששקעה חמה מפני שלא היה לו מקום לשומרן וכו' הנה בא הרמז בדין זה על ענין השינה כי הנה בלילה בזמן שהאדם ישן מפקיד רוחו ביד קונו ומכ"ש נשמתו כשאומר פ' בידך אפקיד רוחי אמנם אם אינו ישן אדם זה מה יעשה לו בענין הנשמה שהרויח בו ביום מה תהא עליה ולכן יאמר נא אם לא חלץ תפילין אדם זה הוא בחינת הנשמה כאמור ולא יצאה ממנו וזה מפני כי לא היה לו מקום לשומרם היינו לפי כי לא ישן דאלו ישן לו היה לו מקום לשומרם אצל הקב"ה שהוא נקרא מקום כמשחז"ל הקב"ה למה נקרא שמו מקום לפי שהוא מקומו של עולם שנאמר הנה מקום אתי ולכן נמצא עליו התפילין בסוד הנשמה כדי לשומרן ר"ל לא שיהיה מתעסק בדברים המפגלים כגון אכילה ושתיה ודברים בטלים כי אין זה ענין שיאמר אף על גב שלא יישן כל הלילה רק קלקול אבל שימור יהיה בענין נאות בעסק של מצוה והתורה אז מותר ומורים לעשות כן כדי שישאר בו הנשמה וכבר נתבאר בענין נטילת ידים כי אין הולכת הנשמה מן האדם כאשר אינו ישן שתין נשמי על המטה ולא תשרה עליו רוח הטומאה ולכן מורים כן:

[ג] היה רוצה לצאת לדרך בהשכמה וכו' גם זה מכלל הרמז האמור כי הנה האדם הנלבב תמיד לנגד עיניו יום המיתה ע"ד שאמרו החכמים הרוצה שיחיה ימות ואמר רבי אליעזר לתלמידיו ענין שוב יום אחד לפני מיתתן אמרו לו וכי אדם יודע אימתי ימות אמר להם כ"ש יעשה היום תשובה שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה ולכן אדם זה שם מגמת פניו ולבבו יבין לצאת לדרך היינו מש"ה אנכי הולך בדרך כל הארץ כן יעשה בהשכמה לפי כי לא היה בוטח בעצמו כי יחיה עד זמן הזקנה אלא נתן אל לבו לצאת לדרך היינו של המיתה זו היא דרך לקטון ולגדול כך עשה בהשכמה מזמן הבחרות כאמור מניחם. זה ראוי להניח תפילין כי בלי ספק יקנה לו נשמה חדשה במהרה קודם שמגיע לזמן עשרים שנה כנ"ל ולכן כשמגיע זמנם היינו עשרים שנה ימשמש בהם כי הנה אז מתקיים בו מש"ה כי בן הייתי לאבי כנזכר ממאמר הזוהר פרשת משפטים ואז ימשמש בהם ויברך עליהם לפי דקים לן כי אין מענישים למעלה בב"ד אלא עד עשרים שנה וכדאיתא בזוהר בפסוק ויש נספה בלא משפט ולכן כאשר מגיע לעת עשרים שנה כי זה הוא זמן שלהם היינו לענין קניית הנשמ' כנ"ל לכן אז ימשמש בהם כלומר ימשמש במעשיו תמיד שלא יחטא ותברח ממנו הנשמה ותסתלק לגמרי ויברך כי יהיה זהיר בברכות כך אחז"ל האי מאן דבעי למהוי חסידא להוי זהיר בברכות והיינו ברכות הנהנין לפי כי מכאן ואילך הולך ומתגבר כח הנשמה צריך להמשיך ברכות מלמעלה לקיים מש"ה ברכות לראש צדיק ונתן טוב טעם דליכא למיחש שמא ישן בהם כיון שהשכים ויצא לדרך כלומר אע"ג שאמרנו כי האדם העושה כך לחשוב מחשבות טהורות בדעתו לומר כי אפשר למות קודם שיגיע לזמן הזקנה ולכן השכים ויצא לדרך הוא דרך כל הארץ קנה לו ענין הנשמה ליכא למיחש שמא יישן בהם כלומר שלא יתרשל ודאי בעבודת הבורא מאחר שכבר קנה השלימות כי הנה מי דחק עליו ומי הכריח אותו לדחוק על עצמו ולעשות כך ולכן כיון שהשכים ועשה זוודין לדרך זו ולפי שהיה זריז קנה הנשמה ודאי לא יישן עוד ולא יתרשל בעבודת הקב"ה:

[ד] היה בא בדרך ותפילין בראשו וכו' כלומר אם היה אדם זה מתנהג באופן כי תמיד היה חושב מחשבות אלו כי הוא הולך בדרך כל הארץ ולכן קנה לעצמו חלק הנשמה שהדוגמא לזה הוא שהיה תפילין בראשו ושקעה עליו חמה הוא ענין המיתה שמסתלק ממנו חלק הנשמה קודם שימות שלשים יום כאמור בזוהר וז"ש ששקעה עליו דווקא ר"ל מחיים כך היה בדעתו או שהיה יושב בבית המדרש ותפילין בראשו הוא כח הנשמה כאמור וקדש עליו היום כלומר באו עליו היסורין כי הנה היסורין הם מזבח כפרה ובכן הם מקדשין את האדם והיינו אע"ג כי אותם היסורין הם מצד העון כדאיתא בברכות כל שיש בו אחד מארבע מראות נגעים הרי הם מזבח כפרה ומאחר שנתכפר לו העון קדוש יאמר לו מכ"ש אם היסורין הבאים עליו הם יסורין של אהבה בלי ספק צדק במאמרו כי קדש עליו היום ולכן בין כך ובין כך מניח ידו עליהם כלומר לא מפני כך הפסיד דאף על גב דקים לן כי כאשר האדם חולה ונפל למשכב מסתלק ממנו כח הנשמה כדאיתא בזוהר פ' ויחי דף רכ"ז וז"ל כל זמנא דאדם בבי מרעיה ולא יכיל לצלאה אתעברת מניה נשמתא וכו' אף על פי כן מניח ידו עליהם ר"ל ידו היינו כחו ורשותו עדיין הם תחת ידו וברשותו מפני כי לא נסתלקה הנשמה מסיבת עון ולכן שלו היא ומניח ידו עליהם עד שמגיע לבית הוא בית מועד לכל חי כאשר ילך לבית המיוחד לו בג"ע כמשחז"ל כל צדיק וצדיק יש לו מדור לפי כבודו שנאמר כי הולך האדם אל בית עולמו ואם יש בית סמוך לחומה וכו' הענין מתבאר הטיב בדיני ביעור חמץ בדין מי שיש לו הרבה בתים ע"ש והענין כי הנה אין לך כל אחד מישראל שאין לו כמה בתים באותו העולם לא ראי זה כראי זה ואחז"ל עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק י"ש עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש ולכן יאמר נא אם יש לאדם זה בית סמוך לחומה של ג"ע כדאיתא בזוהר כי ג' חומות יש לג"ע פרשת בלק קצ"ו וז"ל תלת שורין לגנתא דעדן ובין כל חד וכו' ואדם זה נמצא שיש לו בית סמוך לחומה של ג"ע לפי כי נמצא כמה מיני בני אדם שאין זוכים להכנס לפנים לג"ע רק הם נשארים מחוץ לחומה כנזכר שם ולכן אדם זה אשר זכה להיות לו בית בג"ע והוא סמוך לחומה שמשתמרין שם התפילין שהם חלק הנשמות מפני כי מוכרח הוא כי הנשמה מסתלקת מאותו בית אמנם חולצן ומניחן באותו בית שבתוך ג"ע הארץ עד עת בא הזמן שלה שתעלה למעלה וכמשחז"ל עד שנים עשר חדש הנשמה היא עולה ויורדת ולאחר השנה היא נשארת למעלה במקומה ואיתא בזוהר פרשת ויקהל על מכון הר ציון ועל מקראיה דף רי"א וז"ל כד בעי קב"ה לאתתקנא בתיקונוי ולאתקשטא וכו' ואינון ארבע אנפין יהבין קלא ולית מאן דישמע לון בר אינון דאתחזון לסלקא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי תחלה הנשמה יושבת בג"ע למטה זמן ואח"כ עולה למעלה ובזה מובן מ"ש מי שהשכים ויצא לדרך וכו':

[ה] יש מי שאומר שאם התפלל תפל' ערבי' מבע"י וכו' מפני שכבר הנחנו בדין הקודם כי לילה לאו זמן תפילין הוא כי בא הרמז ברוב ענין להגיד כי האדם אשר הלך חשכים בעונותיו לאו זמן תפילין הוא לקנות לו נשמה חדש' לפי כי ליל' לאו זמן תפילין היא ואין נמשך מלמעלה נשמות כלל כי הן אמת כי העושה תשוב' כקטן שנולד דמי אבל זה ששנה בחטא ופירש ועדיין לא עשה תשובה אינו יכול לקנות לו נשמ' אע"ג כי הוא מניח תפילין כנ"ל ולכן יש מי שאומר שאם התפלל תפלת ערבית מבע"י שהדוגמא לזה הוא מי שעשה עבירה לשמה כי הנה חז"ל אמרו גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה והיינו תפילת ערבית כלומר אף על גב כי תפלה היא והוא ענין מצוה מכל מקום הכינוי הוא של ערבית כי ישת חשך סתרו ולכן אף על גב שהיה זה מבעוד יום שהוא ענין אור לפי שהיא לשמה כיום יאיר מאחר שלא הניח תפילין ולא יכול לקנות אז כח הנשמה אינו יכול להניחם עוד ר"ל לא יקנה אחר כך חלק הנשמה מאחר שהיה דבר של עבירה אף על גב שהיה לשמה ואינו כן:

עוד דין זה הוא יורה על ענין הנחת התפילין שהוא המשכת אורות העליונים למטה כנ"ל ולכן יאמר כי זמן הנחתם של התפילין הנזכרים הוא בבקר והוא סוד הפ' חדשים לבקרים הלא הוא כמוס עמדי עם מ"ש בזוהר כי שני בקרים הם בקר דאברהם שנאמר וישכם אברהם בבקר ובקר דיוסף שנאמר הבקר אור והאנשים שלחו ולכן על ידי מה שהוא מתחדש על ידי שני בקרים הללו נעשית רבה וגדולה אמונתך ולכן זמן הנחת תפילין דהיינו תפילה של יד בתחלה ואחר כך תפילה של ראש הוא בבקר לפי כי הנה הבקר דיוסף הוא מועיל לכלתא דא תפילה של יד שנאמר בקר אערוך לך ואצפה כדאיתא בזוהר פ' בלק אערוך כד"א ערכתי נר למשיחי ואצפה כד"א ויצפהו זהב טהור ובקר דאברהם הוא מועיל לזכר ויט אליו חסד כל מדותיו ואמנם בא השיעור של הנחת תפילין משיראה את חבירו הרגיל אצלו היינו הכלה הצנועה חבר טוב שנאמר בה היא חברתך ואשת בריתך והיא רגילה אצלו שנאמ' הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד ואמנם אמר כי חבר זה הוא הרגיל עמו קצת לאפוקי שלא יהיה רגיל תדיר כגון הצדיק שהוא חבר של תפארת ישראל והוא רגיל אצלו תדיר אמנם הכלה אינה רגילה עמו תמיד שנאמר בערב היא באה ובבקר היא שבה וכו' ועוד תנאי אחר צריך לזמן הנחתן שיהי' ברחוק ארבע אמות ויכירנו הוא בסוד הכלה כאמור מה שאין כן הצדיק לפי כי הצדיק אינו רחוק מתפארת ישראל ארבע אמות דהיינו ארבע מדות לפי כי כן איתא בתיקונים גוף וברית חשבינן כחד וגם כפי מספר המדות של הזכר אינו רחוק ארבע מדות רק נצח הוד ואחר כך הוא היסוד אבל הנקבה היא ברחוק ד' אמות דהיינו ארבע מדות שהם תפארת נצח הוד יסוד והיא רחוקה ממנו ומ"מ מכיר אותה שנאמר יהי מכירך ברוך עוד יהיה חבר זה באופן אחר דהיינו כי לעולם החבר הוא בסוד הנקבה שנאמר הלא היא חברתך ואשת בריתך אמנם שני תנאים הללו הם לאפוקי לאה ולכן יאמר משיראה את חבירו הרגיל אצלו וכי תימא הנה זו היא לאה הרגיל עם הזכר תמיד והיא קודמת שלכן לאה הגשמית נשאת ליעקב בתחלה ולכן הדין הוא צריך שיהיה חבר זה הרגיל אצלו קצת מעט לא כביר ודבר זה אינו צודק בלאה לפי כי תדיר היא עם הזכר כנודע אמנם יצדק ברחל שהוא פעמים רגיל עמה וגם שיהיה ברחוק ממנו ארבע אמות ולאה אינה רחוקה מן הזכר שעליה נאמר חסידה ברושי' ביתה היינו בראש כדאיתא בזוהר פרשת בראשית אמנם יצדק ברחל שהיא רחוקה ממנו ארבע מדות כאמור ומכיר אותה קצת והיינו ההארה שהוא מאיר בה באותו הנקב של החזה מבין חדוי כדאיתא באדרא רבא והוא מפורש בשום שכל בפסוק חזה ציון קרית מועדנו עיניך תראינה ירושלם וכו' כדאיתא באדרא רבא ע"ש ועיקר הדבר לפי כי זמן ק"ש הוא משעה שהחמה זורחת כדלקמן שנאמר ייראוך עם שמש ולכן הודיע כי הנחת תפילין לא כך הוא אלא זמן הנחתן הוא בבקר לפי שיש באותם האורות ענין צורך מאותו זמן והסוד ויהי בבקר והנה היא לאה ולכן בא השיעור משיראה את חבירו היא רחל כאמור הרגיל עמו קצת לפי שפעמים הוא מתחבר עם לאה אמנם רחל היא אז ברחוק ארבע אמות ממנו שהם ארבע מדות ת"נה"י כאמור ויכירנו לתת לה הארה לא כן הוא חבר של אותה שעה שהיא בסוד לאה כי אין זאת רחוק ממנו ארבע אמות אלא כי גם היא מתחברת עמו עתה כאמור:

אסור להניח תפילין בלילה וכו' עיקר הדבר מפני כי אורות עליונים הללו של התפילין הם מסתלקים בלילה מתפארת ישראל להיות צל על ראשו ולכן בענין הגשמי נאסר להניח תפילין בלילה ובא הטעם שמא יישן בהם והנה ספק זה נמצא ביום נמי נהי כי אין זה אל עמק שוה כי הרצון הוא שבלילה שכיח ענין השינה בנפול תרדמה על אנשים אמנם עיקר הדבר הוא כדאמרן לכן נתנו חז"ל אמתלא לדבר שמא יישן בהם והרי עיקר השינה הוא ענין הסתלקות הנשמה למעלה והרי בלאו הכי כבר נתבאר כי אלו האורות נסתלקו למעלה בלילה וגם שיישן בהם אינו עושה פגם רק הסתלקות ההשגחה כנ"ל אלא העיקר כדאמרן אין תפילין למעלה בלילה ולכן אם הניחם קודם שתשקע החמה כי עדיין האורות של תפילין למעלה לא נסתלקו ואחר כך חשכה עליו אפילו הם עליו כל הלילה מותר מן הטעם האמור שהרי אף על גב כי יישן בהם אינו עושה פגם למעלה לפי כי בלאו הכי כבר נסתלקו האורות והם צל על ראשו אמנם לכן אין מורים כן לפי שהרי נתבאר כי לילה לאו זמן תפילין הוא מאחר כי תכלית התפילין הם לצורך היחוד והא ליתא כי אין יחוד בלילה כנודע:

אם לא חלץ תפילין מפני שלא היה לו מקום לשמרן מששקעה עליו חמה וכו' הנה נתבאר כי כאשר תפילין העליונים הם האורות הנמשכים מלמעלה מחכמה ובינה לתת' ישראל הם מסתלקים ממנו אמנם הם מאירים עליו מרחוק להיות צל על ראשו אמנם מכל מקום יש להם מקום אשר הם עולים לשם בלילה כאשר נתבאר קצת למעלה אצל ענין כיס של התפילין מה עניינו והרמז בפ' כיס אחד יהיה לכלנו ר"ל כי הנה כיס זה הוא מועיל לחכמה עליונה ומועיל נמי לתפארת ישראל והבן ולכן מי שלא חלץ תפילין מששקעה חמה מפני שלא היה לו מקום לשמרן והרי אין זה דוגמא של מעלה כי שם הם נגנזים בכיס כאמור ונמצאו עליו לשמרן מותר ומורים כן כדי שלא יבא לזלזל בענין קדושת התפילין כאמור:

היה רוצה לצאת לדרך בהשכמה וכו' כבר נתבאר למעלה כי כל מעשה של איש הישראלי הוא עושה רושם גדול ופנה למעלה ולכן נמי מי שרוצה לצאת לדרך בהשכמה מניח תפילין לפי כי על ידי כך הוא גורם להתעורר אותם האורות עליונים ולהכנס בתפארת ישראל מצד האיש הפרטי הזה שלבש אותם אמנם לא יברך עליהם מפני דאע"ג כי נכנסו האורות הללו מפני כי הם שלא בעונתן לכן אינו נעשה בהם ייחוד העליון מפני כי אין זמן הייחוד בלילה והברכה היא בסוד הייחוד כמשחז"ל שרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה שנאמר להניח ברכה אל ביתך ולכן לא יברך עליהם וכשמגיע זמנם הנז' בבקר ימשמש בהם לפי כי ענין המשמוש הוא סוד גדול כנ"ל והיינו סוד הברכה של הכהן בידים כדאיתא בזוהר פרשת נשא גם הובא בזוהר פרשת בלק ע"ש וכו' ולכן אז יברך כדי להמשיך הברכה אל ביתך לכלה ונתן טוב טעם למה התירו זה ליוצא דווקא שמותר להניח תפילין בלילה מאחר כי לאו זמן תפילין הוא משום דליכא למיחש שמא יישן בהם דכיון שהשכים ויצא לדרך והנראה מזה הוא כי הם יוצאי דרכים שרוכבים על גבי בהמה דאי תימא על המהלך ברגליו פשוט הוא שלא יישן כי יפול לא יוטל:

היה בא בדרך ותפילין בראשו ושקעה עליו חמה וכו' הנה נתבאר כי לילה לאו זמן תפילין הוא מפני כי אין נעשה ייחוד למעלה עם רחל ולכן באו כל הדינים הללו בכל אלו הפרטים של ענין הגשמי בענין המהלך בדרך ושקעה עליו חמה ותפילין בראשו או שהיה בב"ה יושב ותפילין בראשו וקדש עליו היום ואין זה זמן של תפילין לכן יניח ידו עליהם עד שמגיע לביתו זה יעשה מפני הרואים אף על גב דליכא איסור ברכה ואם יש בית סמוך לחומה כד"א בחכמה יבנה בית והוא סמוך לחומה בסוד מש"ה אם חומה היא כלומר מלת אם היינו כמש"ה אם לבינה תקרא כי מלת אם ר"ל אם כדאיתא באדרא זוטא היא אמו של תפארת הנקרא בינה וכן נמי מש"ה אם חומה היא היא אמו שהוא סוד חומה הוא מקום שמשתמרין בו התפילין העליונים ולכן נמי בענין הגשמי הוא הדין כי כאשר יש בית סמוך לחומה שמשתמרין שם התפילין חולצן ומניח' שם:

יש מי שאומר שאם התפלל תפילת ערבית מבע"י וכו' מפני כי התפילין שהם אורות העליונים הם מועילים לזמן התפלה וחוזרים ומסתלקים כאמור ואמנם בתפלת ערבית כבר נסתלקו משחשיכה ואמנם זה שהתפלל הוא גורם הסתלקות אורות התפילין מצד עצמו בענין הנוגע לנשמתו ולא מפני כן מסתלקין לגמרי לפי כי עדיין לא הגיע זמנם להסתלק ולכן יכול להניחם אח"כ לפי כי הסתלקות התפילין הוא בזמן הראוי להסתלק היינו בלילה כנ"ל ולכן יכול להניח תפילין אחר כך:

תוכן העניינים

מקור חיים - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה