אור ברסלב

מקור חיים - א· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן כד

סימן כג

[א] אחר כלותו להגיד מענין הציצית החיוב הנמצא בו חזר והגיד כי אם אין אדם לובש טלית בת ארבע כנפות אינו חייב בציצית כלומר אתה בן אדם אל יהיה בעיניך למשא כבד ענין הציצית אשר העירותיך עליו דכמה תנאים ודקדוקים בכל מעשיו ובכל פרטיו כי רבים הם עתה שים לבך מש"ה אם צדקת מה תתן לו ולכן התבונן כי אם אין אדם לובש טלית בת ארבע כנפות אינו חייב בציצית לכן אם רצונך שלא לטרוח ולא לקיים המצוה הרשו' בידך לפי כי הבחירה היא מסורה ביד האדם כמ"ש הרמב"ם ז"ל אם ירצה האדם יהיה במדרגת מרע"ה ואם ירצה יהיה כירבעם בן נבט ואיהו דאפסיד אנפשיה משלש בחינות של שלימות שהם בגוף ונפש ראשונה הוא בהווה בשעה שלובש הטלית בשעה שמברך אשר קדשנו במצותיו כי בזה הוא קונה לעצמו רוח חדשה והשניה בקבר שנאמר בשכבך תשמור עליך כמשחז"ל בשכבך בקבר והשלישי' יותר בה לזמן התחיה שנאמר מארבע רוחות באי הרוח כאמור ולכן ההפך מובן מעצמו אמנם טוב ונכון להיות כל אדם זהיר ללבוש טלית קטן כל היום כדי שיזכור המצות בכל רגע לפי כי על ידי הראיה תבא הזכירה כנ"ל וכפי מה שנתבאר למעלה מה מאד מועיל הציצית בעצם האדם לכן ימצא בו תמיד כי יהיה מתמיד תוספת הארה בבחינת הרוח שבקרבו והוא מועיל להבין בתורה כמש"ה לב טהור ברא לי אלהים על ידי ל"ב חוטין של ציצית ובכן ורוח נכון חדש בקרבי והזהיר ללבוש אותו גם בלילה מועיל לו לענין סור מרע כנ"ל כי מאחר שהציצי' הציל מאשה זונה כמעש' שהי'. מכל שכן כי מציל מהרהורים רעים והנה אלו הרמזים שכתב הגאון ז"ל טוב לכוין בהם אבל העיקר הוא מ"ש בזוהר פ' פנחס דף רכ"ו וז"ל אמר קב"ה למשריין דלעילא מאן דמצלי בין יהא גבור בין יהא חכם בין יהא עשיר בזכוון גבור חכם בתורה ועשיר במצות לא ייעול בהיכלא דא צלותיה עד דתחזון בי' סימנין אלין דיהב גרמיה בי' בעשר תיקונין דילי ובג"ד אוקמוה מארי מתניתין אם הרב דומה למלאך ה' וכו' למאן דיהא רשים באילין סימנין בלבושיה תקבלון צלותי' סימנא חדא דיהא רשים בצלותי' בתכלת בכנפי מצות ציצית דאיהו דמי לרקיע וכו' הנה מבואר מדברי המאמר השלימות שהאדם קונה על ידי שלובש הטלית ושם נאמר כי בזכות הציצית ניצול האדם מארבע קליפות דאינון תהו ובהו וכו' ומתגלה אור הויה ולכן על יסוד זה יבא מכוון ה' קשרים כפולים רמז לעשר תיקונין הנזכרי' במאמר כדלקמן עוד מבואר הענין בזוהר פ' שלח לך דף קס"ג וז"ל תמים תהיה עם ה' אלהיך וכו' בר נש אצטריך למהוי בכל יומא ת"ם י"ם וכו' במה אתעביד ב"נ תמים דיהא ת"ם י"ם תם כמה דאתמר י"ם כל אינון דרגין קדישין דיליה אקרון ים וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי ע"י שילבש האדם הטלית בכל יומא אעדי מניה דרגין נוכראין ועאל לגו דרגין קדישין כנ"ל שלכן יובן מה שאנו אומרים מהר והבא עלינו ברכה ושלו' מארבע כנפות הארץ וסמיך ליה ושבור עול הגוים מעל צוארינו ולכן יהיה האדם זהיר ללבוש ציצית בשעת התפלה כי מרויח כמה דברים ראשונ' יהיה לו לב טהור ורוח נכון כי הוא פורק ממנו עול ארבע קליפות ותתקבל תפילתו כאמור במאמר:

[ב] מצוה לאחוז בציצית ביד השמאלית דכיון שהשמאל אינה רגילה במצות כמשחז"ל רק לענין התפילין ולכן נמי יאחוז בידו השמאלית הציצית וישים ארבעתם כנגד לבו כדי לזכות למש"ה לב טהור ברא לי אלהים וכו' כאמור וזה יעשה כשאומר מהר והבא עלינו ברכה ושלום מארבע כנפות הארץ כי יש רמז בדבר והוא כי הנה כנגד הנגלה אנו שואלים מהקב"ה שיקבל נפשות נדחי ישראל כמו שהבטיח אותנו בתורה אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' וכו' ואמנם עיקר כונתינו הוא על גלות הנשמות כדאיתא בתיקונים וז"ל כצפור דא שכינתא נודדת מקינה דא ירושלם כן איש אילין אינון נשמתין דאזלין ערטילאין בתר קב"ה ושכינתיה ולכן בעבור זה אנו מתפללי' ועל עיקר זה אחז"ל אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף הוא בחינת הקליפה הנקראת גוף לפי שהיא גוף ולא רוח כאשר נתבאר במקומו ויניח הציציות כנגד לבו בשעה שקורא ק"ש שנאמר והיו הדברים האלה על לבבך עד שיאמר אמת ויציב וכו' ותורתך ודברך ישים על לבו ואחר כך יניח אותם: [ג] טוב להסתכל בציצית בשעת עטיפה כשמברך מאחר כי כל תועלת הציצית הוא ע"י ראיה שנאמר וראיתם וזכרתם ומה גם כי אז יוכל לכוין בכל הפרטים ואחר כך מתעטף בו כאמור:

[ד] יש נוהגים להסתכל בציצית ולשים אותו על העינים כשמגיעים לוראיתם אותו וימצא לאדם בזה סור מרע ע"י הראיה שלא יבא להסתכל בדבר רע ומתקיים מש"ה אל תפנו אל האלילים כפשוטו גם מקיים מ"ש הרשב"י ע"ה אסור לאסתכלא בנשי עמין ואתי לידי יראת ה' בלבו שנעשה לו לב טהור והיינו ועשה טוב ומה טוב חלקו. אם יכול לכוין בשעה שהוא אומר וראיתם אותו לקבל אור משני שמות העולה כל אחד בגי' עין ובזה ינצל מעין הרע כנ"ל ולקמן יתבאר שני ענינים הללו וזהו אצלי כונת הפ' בן פורת יוסף וכו' מפני מה זכה יוסף שאין שולט בו עין כמשחז"ל עלי עין בעבור שהיה נמשך עליו השגחת עין העליונה הנקראה עינא פקיחא כנזכר בזוהר ובכלל השגחה זו נמשך נמי הארת שני עינים שהם שני פעמים ק"ל כדלקמן לכן יכנע עין הרע מאדם המכוין בהם ולא יקטרגו עליו בשעת התפילה: [ה] כשמסתכל בציצית וכו' כבר נתבאר כי כאשר יאמר מהר והבא עלינו ברכה ושלום מארבע כנפות הארץ צריך האדם לאחוז הארבע ציציות דהיינו כי צריך להקים הטלית וליתן אותו על כתפיו ואיתא בילקוט כל עצמותי תאמרנה אמר דוד אני משבחך בכל איברי ומקיים בהם המצות בראשי אני רופפו וקורא בתפילתי וכו' בחזה הציצית אני משים כנגד הלב כל זמן שאני קורא ק"ש שנאמר והיו הדברים האלה על לבבך מאחרי ומלפני השלכתי שני כנפים של טלית בשעה שאני עומד בתפלה וכו' ולכן כשאומר מארבע כנפות הארץ ראוי לעשות כך כדי שיהיו שני ציציות מלפניו ושנים מלאחריו כאמור:

[ו] גדול עונש המבטל מצות ציצית וכו' כי הנה אפילו בעה"ז נענש עליה כי הא דאמר המלאך לרב קטינא בעידן רתחא ענשינן אעשה וכבר אחז"ל בברכות מפני מה פרשת ציצית קבעוה בק"ש אמר ר"י מפני חמשה דברים שיש בה מצות ציצית יציאת מצרים עול מצות ומינות הרהור עבירה הרהור ע"ז וכו' ולכן המבטל מצות ציצית עצמה מן הראוי הוא להיות עונשו גדול לפי כי כאשר יאמר פרשת ציצית שהיא עיקר לכל הדברים אלו הוי כאלו מבטל דברים הללו מאחר שנאמר וראיתם אותו ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם זו מינות וע"ז ומה גם לענין האמור כי מצות ציצית הוא גורם טובה לאדם בשלש' זמנים בגוף ונפש ובכל יום זוכה לרוח חדשה כי כאשר מתעטף בציצית אז מתקיים בו מש"ה כי רוח מלפני יעטוף וגם אחרי מותו שנאמר בשכבך בקבר תשמור עליך ואז הוא נמי בגוף ונפש וגם לזמן של התחיה שנאמר ונתתי רוחי בכם וחייתם כנ"ל א"כ נמצא גדול עונש המבטל מצות ציצית כלומר איהו דאפסיד אנפשיה ומה גם כי מענישין אותו כדבר האמור שאמר המלאך לרב קטינא בעידן רתחא ענשינן אעשה:

ועוד נמצא למבטל מצות ציצית עונש גדול לאחר מיתה הוא מ"ש בזוהר פרשת שלח לך דף קע"ד וז"ל ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך ה' מאי קא חמא דהוה קאים קמי מלאכא ומתלבש בלבושין מלוכלכין עד דכרוזא נפיק ואמר הסירו הבגדים הצואים מעליו וכו' מאי קמשמע לן דכל בר נש דלא זכי בהאי עלמא לאתעטפ' בעטופ' דמצוה ולאתלבשא בלבושא דמצוה כד עייל בההוא עלמא קאים בלבושא טנופא דלא אצטריך וקאים בדינא עליה ת"ח כמה לבושין מזדמנין בההוא עלמא וההוא בר נש דלא זכי בהאי עלמא בלבושין דמצוה כד עייל לההוא עלמא מלבשין לי' בחד לבושא דאשתמודע לגבי מאריהון דגהינ' וההוא לבושא ווי למאן דאתלבש ביה דהא כמה גרדיני נימוסין זמינין לאחדא ביה ועיילי לי' לגהינם. ושלמה מלכא צווח ואמר בכל עת יהיו בגדיך לבנים עכ"ל לענינינו והנה הדבר מבואר מזה המאמר כמה גדול עונש המבטל מצות ציצית שהרי מלבישים אותו בגדים צואים ומכניסים אותו לגהינם ועל הגוף נאמר לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה מדקאמר בכנפות ולא אמר בקצות משמע שנאמר הכתוב לרמוז על כנפות הציצית שלכן אנו שואלים מהקב"ה בכל יום מהר והבא עלינו ברכה ושלום מארבע כנפות הארץ ולתת רמז לדבר על איזה רשעים הפ' מדבר לזה אמר מלת ממנה הוא נוטריקון "מבטל "מצות נועם "הציצית הוא ר"ת ממנה וגדול שכר המקיים מצות ציצית שנאמר חונה מלאך ה' וכו' גם בזה מצאתי און לי רמז לדבר כי פסוק חונה מלאך ה' כלו עולה בגי' תרצ"ה וכן לסוד הציצית בגימ' תרצ"ה כי מלת ציצית חסר רוצה לומר לסוד הציצית המקיים אותו חונה מלאך ה' אצלו ומציל אותו מכל רע בעה"ז ועוד ויחלצם יחלץ יניח עצמותיו בקבר ישוב ויחזקם בעולם התחיה כל הכתוב לחיים: עוד ירצה במאמרו להודיע כמה מעלות טובות למקום עלינו אשר קדשנו במצותיו ונוסף עוד שנתן כח ביד האדם הגשמי להעיר מדות העליונות ע"י מעשיו וקרב אותם אחד אל אחד והיו לאחדים במעשה ידיו ולכן יאמר אם אין אדם לובש טלית בת ארבע כנפות אינה חייבת בציצית כלומר דאלו לענין סור מרע שהם מל"ת הוא רע ומר על העובר על אחת מהנה הלא המה דברי חז"ל בילקוט הבונה בשמים מעלותיו וכו' משל למה"ד למדינה העומדת על הספינות כל זמן שהספינות קשורות זו בזו המדינה עומדת נתפרדו הספינות נפלה המדינה כך הבונה בשמים מעלותיו אימתי בזמן כי ואגודתו על ארץ יסדה ולכן יאמר נא כי בענין העדר המצות לא כך הוא רק כי אם אין אדם לובש טלית בת ארבע כנפות אינה חייבת בציצית כלומר כי נעשה ענין העדר והיינו ההפרש הנמצא בין מ"ע למל"ת דאלו העובר על אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה הוא גורם פגם למעלה אמנם המונע עצמו ואינו מקיים מ"ע הוא גורם העדר למעלה כדאיתא בזוהר מאן דפשע בחד מפיקודייא דאורייתא כמאן דפשע בגופא דמלכא ועליו נאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כביכול וקרוב הדבר לשמוע דמאחר כי הנשמה היא חלק אלוה ממעל כמשחז"ל לכן ימצא כי כאשר משלים האדם את נפשו נשלם אותו החלק וכאשר מתחסר מצוה האחת מנשמתו כך מתחסר נמי מאותו חלק העליון ולכן נאמר אם צדקת מה תתן לו וכו' כי הנה פ' אחר הוא אומר אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח אמנם בפ' זה ירצה להגיד לאדם בדרך רמז כמה המעשה שלו גורם למעלה וכך הוא אומר התבונן אם צדקת מה תתן לבוראך לפי כי פעמים אין שם רק הויה וכ"ח אותיות שנאמר ועתה יגדל נא כח ה' רוצה לומר כי משם הויה פשוט יגדל ויתפשט המלוי עד שיהיה כ"ח בגימ' ולכן יאמר אם צדקת אז שם מ"ה תתן לו לבוראך לפי שמתמלא ומתפשט שם הויה ע"י מעשיך הטובים ונעשה מ"ה בגימטרי' ונודע אשר הוא אדם בגימ' אמנם ורבו פשעיך מה תעשה לו כלומר מהתפשטו' שם מ"ה הנזכר חוזר ומתמעט כביכול ונעשה מספר לו כזה יו"ד הו"ה לפי כי אות יוד לעולם לא יתמעט כנודע ליודעי חן ולכן יאמר נא טוב והגון הוא להיות כל אדם לובש טלית קטן לפי כי כן הוא גם כן למעלה כדאיתא פ' פנחס דף רכ"ו וז"ל אמר קב"ה למשריין דלעילא מאן דמצלי וכו' לא ייעול בהיכלא דא צלותיה עד דתחזון סימנין אילין ביה דיהיב גרמיה בי' בעשר תקונין דילי וכו' סימנא חדא דיהא רשים בצלותיה בתכלת בכנפי מצות ציצית דאיהו דמי לרקיע דאיהו מטטרון דיוקנא דיליה עכ"ל לענינינו עוד שם נאמר ז"ל ובג"ד אוקמוה שיעור הציצית שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו והאי איהו דאתמר בי' ונער קטן נוהג בם והאי איהו נוהג בארב' חיוון דאינון ד' ואיהו כליל שש מעלו' לכסא דאינון ו' ובגין דאיהו כליל עשר מתלבשין ביה עשר ספיראן וכו' הנה מבואר מזה הסוד של טלית קטן שילבש האדם על כונה זו ועוד הובא לקמן דף רכ"ז וז"ל ותרין גוונין רשימן בטלית חד חוור וחד תכל' וכו' ועל תרין גוונין רמיזין רבנן מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן למהוי ברתא דמלכא ק"ש יחודא דקב"ה כליל מתרין גוונין אלין דאינון יהוה אדני רחמי ודינא וכו' למהוי כסא דין וכסא רחמים וכו' אלא לקבל כרסייא דאיתא לי' ע"ב גשרי' דיהא בר נש רשי' בע"ב קשרי' וחוליין דציצי' וכו' דאינון ח"י קשרים וחוליין לכל סטרא דכרסייא דאיהו ה' לכל סטרא בד' חיוון דכרסייא דאינון ד' ושית דרגין דכרסייא וכו' שש מעלות לכסא דסלקין שית מאה ציצית בתרין יודין ואי חסר יוד הא חיריק באתר' הכי סלקא בכל סטרא בד' כנפי ציצי' ותלת עשר חוליין דציצית אינון תרי"ג וכו' והלשון ארוך שים לבך בו כי הנה כמה חשבונות וסודות נמצאו בו שראוי לכוין האדם בהם או בקצת מהם כפי רוחב לבו ושכלו והנה נתבאר הכוונות של הטלית קטן וטלית גדול הכל באורך והצורך הגדול ללבוש טלית גדול בשעת התפלה מפני כי כן צוה ה' למשריין דלעילא לא תיעול בהיכלא דא צלותא מאן דלא רשים בסימנים אלין בכנפי מצוה כנ"ל:

מצוה לאחוז הציצית ביד השמאלית וכו' הנה לא נעלם מעין כל קורא בזוהר כי הכלה תמיד היא נאחזת מקו השמאל שלכן היא נקראת בית אלהים כדאיתא בזוהר פרשת בראשית ואיתא בתיקונים איהו בנצח ואיהי בהוד ולכן מצוה לאחוז הציצית שהוא דוגמא לכלה עם הצדיק כנ"ל.שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו וזה שיהיה ביד השמאלית הוא יהיה רמז למש"ה שמאלו תחת לראשי ויתן אותם כנגד לבו כשאומר והיו הדברים האלה על לבבך והיינו משחז"ל ששאלה כנסת ישראל מהקב"ה שימני כחותם על לבך אמר לה הקב"ה בתי לא שאלת כהוגן הלב פעמים נגלה פעמים מכוסה אבל הן על כפים חקותיך וכו' ולכן להודיע לעין כל שהקב"ה עתיד לקיים שאלת כנסת ישראל שאמרה שימני כחותם על לבך והוא אמר לא אלא ביד לכן נותנים הציצית כנגד הלב שנאמר והיו הדברים האלה על לבבך והיינו הרמז לדברים ששאלה כנסת ישראל מן הקב"ה והיו על לבבך להאמין כי כן יהיה והם נתונים ביד לקיים מ"ש הקב"ה הן על כפים חקותיך ואף על גב כי מה שאמרה שימני כחותם הם התפילין מכל מקום התפילין הם מבפנים על הלב ממש כדלקמן אבל ענין זה היינו כנגד הלב מבחוץ שהם כנגד הל"ב חוטין של הציצית והסוד כדאיתא ויקח אחת מצלעותיו כתרגומו מסטרוהי:

טוב להסתכל בציצית בשעת עטיפה כשמברך לקיים מש"ה ישר יחזו פנימו כדאיתא בזוהר כשמסתכל עין עליון בעין תחתון ונאמר אשר עין בעין נראה אתה ה' ונאמר כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון דאף על גב שנאמר תמיד עיני ה' אלהיך בה ולא נתקיים אמנם לעתיד מתקיי' כי עין בעין יראו אימתי בשוב ה' ציון וכדאיתא באדרא רבה:

יש נוהגים להסתכל בציציות וליתן אותם על העינים. כשאומר וראיתם אותו ועיקר הכונה הוא להמשיך אור בציציות שהם בסוד הכלה שנאמר בה מכנף הארץ כנזכר לעיל והוא סוד מ"ש בזוהר בסבא דמשפטים עולמתא שפירתא דלית לה עיינין שמדבר על רחל לפי שנאמר ועיני לאה רכות אמנם רחל אינו משבח אותה בעינים אלא ורחל היתה יפת תאר וכו' ולא זכר בה בחינת עינים ואין הענין מדבר בנשמה כמו שחשבו המקובלים ראשונים ולכן צריך להסתכל בציצית פעם אחר פעם כדי להמשיך לה בחינת שני עינים אמנם בהסתכלות פעם ראשונה תכוין בשם אהיה דההין העולה קנ"א תסיר השורש שהוא כ"א נשאר ק"ל בגימטריא עין בהסתכלות פעם שניה מכוין בהויה בהבאה כזה יוד יוד הא יוד הא ואו יוד הא ואו הא הרי בגימטריא ק"ל כמנין עין וממילא משתמע כי ימשך הארה נמי לאדם המתכוין בזה כך פירש מורי הרב האלהי זלה"ה:

גדול עונש המבטל מצות ציצית וכו' מאחר שהנחתי כי המצות השורש שלהם הם בשיעור קומה העליונה ומאן דפשע בחד מנהון כמאן דפשע בגופא דמלכא שנאמר הפושעים בי כנ"ל התבונן בשכלך כמה שיעור ראוי להיות לאדם זה ועוד אחז"ל למלך שאמר לעבדו הבא לי מרגליות אחת טובה ולאחר אמר הבא לי זכוכית אחת ושניהם לא הביאו כלום כי הנה אין ראוי להעניש אותו שלא הביא המרגליות לפי כי לא תמצא אמנם ירבה העונש על אשר לא הביא הזכוכית המוטלת באשפה כך בזמן התכלת שלא היה מצוי בנקל אין להעניש עליו אבל על הלבן הנמצא בריבוי המתרשל ואינו לובש אותו ואינו מניח ציצית בפרט בתפילת המנחה שהוא עת רצון כמשחז"ל לעולם יהיה אדם זהיר בתפילת המנחה שהרי אליהו ז"ל לא נענה אלא בשעת המנחה וכו' ולכן עונשו גדול ועליו נאמר לאחוז בכנפות הארץ הוא ארץ החיים וינערו רשעים ממנה ר"ל השורש שיש להם שם כנודע והזהיר בציצית זוכה ומקבל פני שכינה ויש לי לתת רמז בענין זה כי הנה כאשר תחשוב מספר אותיות זהי"ר בציצי"ת עולה בגימטריא תתי"ד וכן עולה אותיות זוכ"ה ומקבי"ל פנ"י שכינ"ה בגי' תתי"א תן זה כנגד זה נמצא זהיר בציצית יותר שלשה לרמוז על עיקר אשר אשר נתבאר בתחלה כי לובש ציצית משלים עצמו שלש פעמים תחלה בהווה בשעה שלובש הציצית ומתכוין בו קונה לעצמו רוח חיים ופעם שנית במותו שנאמר בהתהלכך תנחה אותך בשכבך בקבר כמשחז"ל ובהכי נק' חי כי כן הצדיקים נק' חיים שנאמר ובניהו בן איש חי ומה גם על ידי הציצית דאית ביה ח"י חוליין וקשרין כנזכר בזוהר ולכן ראוי להלביש טלית כשר למת כי לכן נקרא חי והשלישית יותר בה לזמן של התחיה שנאמר בפתחי את קברותיכם וכו' ונתתי רוחי בכם וחייתם הרי שלש פעמים "יחיה "הנשמה "והגוף "הלובש ציצית כל הכתוב לחיים בירושלם:

תוכן העניינים

מקור חיים - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה