מקור ברוך (גינצבורג) חלק ב· רבי נחום ברוך גינצבורג
סימן כד
לכבוד ידנ"ע הגאון המובהק... שליט"א.
במה שהאריך כת"ר ע"ד מ"ש בספרי מקור ברוך ח"א (סי' א') אם אשה כשרה להקריב בבמה קטנה והעיר מהא דמבואר במשנה ריש פ' פרת חטאת דעד שלא הוקם המשכן היה העבודה בבכורות, הנה כבר העירו בזה הקרן אורה והתפארת ישראל במשניות וכתבו דהיינו דוקא בבמת צבור ובקרבן צבור, אבל בבמת יחיד ל"ב כלל בכור ומסתבר הוא שהרי כל היתר במות הוא יען שהיו עסוקים בכבוש האויבים ובירושה וישיבה ואי אפשר להם לבא אל המשכן ולכן התירה תורה להקריב בבמות וכמ"ש בפי' המלבי"ם ז"ל בפ' ראה יעו"ש ולכן אין סברא כלל שאם א' יחפוץ לאכול בשר שלמים יצטרך לחזור אחר בכור דוקא, אכן לכאורה סתירה גלויה מסוגיין דזבחים (קי"ח ע"א) דקאמר כי כתיב איש להכשיר את הזר [לעבודת במה, רש"י], זר מוזרק הכהן את הדם על מזבח ד' נפקא סד"א ליבעי קדוש בכורות כמעיקרא יעו"ש, ומשמע דגם בבמת יחיד הי' הדין דבכורות מקריבין וצ"ע:
ונראה לי דהא דמוכח דגם בבמת יחיד טעון בכור זה דוקא למ"ד דבעינן מזבח בבמה, דכיון דבעינן מזבח והמזבח גם בבמה מקדש פסולים, נמצא דגם מזבח הבמה יש בו קדושה והוא כעין עבודה בפנים לכן בעינן גם בכור דיש בו קדושה שהוא מקדש הקרבן, משא"כ למ"ד דלא בעינן מזבח בבמה ואין בהקרבת קרבן בבמה קדושת פנים ול"ש בי' לקדש פסולים, ורק דין תורה הוא דמותר להקריב קרבן לד' ובזה אין שום סברא דקרבן במה יהא נדרש בכור, והסוגיא שם (בדקי"ח) קאי לר' יהודה והוא ע"כ ס"ל דבעינן מזבח בבמה וכמ"ש באור שמח ה' פסוה"מ (פ"ג) יעו"ש ולהכי לדידי' שפיר בעינן בכור גם בבמת יחיד ודוק:
וכת"ר הביא בשם ס' הר המריה בה' בית הבחירה שהקשה בהא דזבחים (קט"ז ע"ב) דרבא הורה להם הקרבת קרבנותם, ואמאי לא אמר נמי דבעינן בכור להקרבת קרבנה, ונראה לי פשוט דבעכו"ם דהם פרוצים בעריות ל"ש להזהיר שיקריב בכור דלעולם הוא ספק ואין אנו יודעים אם באמת הוא בכור, עי' רש"י יבמות (מ"ב ע"א) ד"ה ויפטור דסתם נכרית היא זונה ועוד (בד' צ"ז) יעו"ש, ואע"פ דיש לצייר באופנים דלא חיישינן שמא זינתה עכ"פ עפ"י הרוב חיישינן:
ויש לעיין בהא דצוה רבא ושקלו ציבי חדתי ואפיקו נורא ממרא חדתא והיינו דבעינן שלא יהא דבר שנשתמש להדיוט, והא בקרבן במה בעינן גם כלי לקבלת הדם וכמו שהוכחתי במקור ברוך (סי' ב') מכמה ראיות דכל העבודות נוהג בקרבן במה, ומה גם כיון דבעינן מזבח גם בבמת עכו"ם שמקריב לש"ש, א"כ בעינן נמי כלי לקבלת הדם לפי"ז אמאי לא צוה נמי שיקחו כלי חדשה, ועוד דהא עכ"פ בעינן שחיטה בבמה קטנה ובעינן כלי לשחיטה כדכתיב ויקח המאכלת לפי"ז בעינן נמי דבר שלא נשתמש להדיוט ואמאי כמ"כ לא צוה נמי רבא על סכין השחיטה, ובפשוטו נראה דההיקש נאמר על העצים אשר על האש על המזבח, והיינו דרק עצים ואש הוקש למזבח דבעינן שלא יהא דבר שנשתמש להדיוט, אבל יתר הדברים הלא לא הוקש למזבח ואין קפידא, אם גם נשתמש להדיוט, אבל באמת ז"א שהרי כל כלי הקדש בעינן שיהא נעשו מתחלתן לשם גבוה ואם נעשו לשם הדיוט אסור להשתמש בהן לגבוה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל ה' בית הבחירה (ספ"א) ועי' מ"ש בזה בפר"ד דרוש י"ב יעו"ש:
והנה בבכורות (י"ד ע"ב) איתא א"ר אלעזר מנין לזובח בהמה בעלת מום בבמת יחיד בשעת היתר הבמות שהוא בל"ת שנאמר לא תזבח לד"א שור ושה אם אינו ענין לבמה גדולה דכתיב עורת או שבור וגו' תנהו ענין לבמת יחיד יעו"ש, ולכאורה קשה שהרי בתמורה (ז' ע"א) ילפינן בעל מום בבמת יחיד דאסור מקרא אחרינא מלא תקריבו דמעוך ועמד בזה הרש"ש ז"ל בסוף מס' זבחים, ונראה לי פשוט שהרי בתמורה שם גבי מקריב בע"מ בעזרה מצריכינן קרא לכל עבודה ועבודה ביחוד והיינו שחיטה וקבלה וזריקה והקטרה ואי לאו קרא מיוחד לכל עבודה בפ"ע הו"א מאי דגלי גלי ועל יתר העבודות אינו חייב, לפי"ז כמ"כ בבמת יחיד איצטריך קרא מיוחד לכל עבודה ועבודה, ובבכורות הילפותא הוא על שחיטת בע"מ בבמת יחיד דהלא כתיב לא תזבח וכו', ובתמורה הילפותא הוא על הקטרת בע"מ בבמ"י דכתיב לא תקריבו וז"פ, אכן לפי"ז הלא לא מצינו כ"א שחיטה והקרבה (או זריקה) ומנ"ל שאר עבודות בבעל מום בבמת יחיד. ויש לעי' בזה עפי"ד התוס' יומא (ס"ג ע"ב) יעוש"ה מ"ש שם ויש לדון בזה:
אמנם בקרבנות עכו"ם בבמות שלהם מסופקני אם צריכים גם קבלה וזריקה, ואפי' נימא דצריכין כל העבודות גם קבלה וזריקה כמו בקרבנות ישראל בבמת יחיד, מ"מ י"ל דקבלה בכלי לא בעינן וי"ל דסגי בקבלת הדם ביד, והטעם, שהרי איתא בזבחים (ל"ח ע"ב) אמר ר' יוחנן שלש מתנות שבחטאות כו' אמר רב פפא יש מהן כתחלתו ויש מהן כסופו חוץ לילה זרות וכלי שרות כו' כתחלתן כו' יעו"ש, ומבואר מזה דדוקא ג' מתנות שבחטאת טעון כלי שרת, אבל שירים שבחטאת [וכ"ש בשאר קרבנות] אינם טעונין כלי שרת, וטעמא דמלתא דדוקא הדם שבא לכפר ולרצות או שבא עכ"פ בתורת זריקה טעון כלי שרת, משא"כ שירים שאין בהן אחד מכל אלו שאינם באים לכפר ולרצות ואינם באים בתורת זריקה רק בתורת שפיכה להכי לא בעי כלי שרת שהרי השירים אינן באים כ"א בתור מצוה וכבר ביארתי במקור ברוך (סי' י"ב) דאפי' למ"ד שירים מעכבים אין הכוונה דמעכבין הכפרה, רק דחסר לו מצות שירים, וכיון דהשירים אינן באין כ"א בתור מצוה, ולא בתור כפרה ורצוי להכי ל"ב כלי שרת בהו, ולפי"ז דון מינה נמי לענין קרבן עכו"ם בבמות שלהם כיון דאין להם שום רצוי וכפרה ורק מצוה בעלמא להכי ל"ב בהו בקרבנן כלי שרת, ובעזרה שאני אע"פ דגם שם ל"ש רצוי בקרבן עכו"ם שהרי לאו בני הרצאה נינהו, מ"מ לא גרע קרבנם מקרבן שאין לו בעלים כלל, משא"כ בבמות שלהם, ועוד שהרי העכו"ם בעצמו שוחט את קרבנו ושחיטת עכו"ם נבלה ול"ה ממשקה ישראל וכבר ראיתי שהעיר בזה בס' באר משה להגאב"ד מסלאבודקה זצ"ל בחחו"מ סי' ט'] ועי' בירושלמי מגילה [פ"ב הי"א] איכן הן נשרפין ופי' בחי' הרד"ל דקאי על קדשי נכרים ומפרש דנשרפין אפי' ע"ג הקבר דקדשי נכרים אין בהן משום טומאה יעו"ש, וע"כ כוונתו בקדשי נכרים בבמות שלהם, אבל בעזרה הלא אסור להקריב בטומאה גם קדשי נכרים וכדאי' בזבחים (ט"ו ע"ב) ורק דאין חייבין על אכילתם בטומאה ודוק, ומכ"ז י"ל דל"ב קבלה בכלי וסגי ביד, וכן לשחיטה א"צ כלי וסגי בקרומיות של קנה ולהכי לא צוה רבא על כלי לקבלת הדם ושחיטה ויעו"ש בתוס' דמשמע דבעינן כל העבודות בקרבנות נכרים בבמות שלהם ודוק:
ויש לעיין בבמת יחיד אי בעי נמי שפיכת שירים, וראיתי בפי' הראב"ד ז"ל במס' תמיד בפ' לא היו כופתין את הטלה כתב וז"ל שכל הקדשים טעונים שפיכה בשירי הדם חוץ מבכור ופסח ומעשר שהיה שופך שפיכה אחת כו' עכ"ל, ולמדנו מדבריו דכל היכא דאינו טעון אלא שפיכה אחת שם אינו טעון שפיכת שירים, ולפי"ז בבמת יחיד דכל הקרבנות שם אינם טעונים כ"א שפיכה אחת וכדאי' במתניתין (קי"ג ע"א), ומתן סביב יעו"ש, ממילא אין שם שפיכת שירים. אבל עי' בזבחים (פ' ע"ב) ד"ה בל תוסיף מהיכא כו' באה"ד הקשו וז"ל ואם תאמר איזה בל תוסיף יש ולהוי מתנה שניה בשביל שירים של בכור כו' וצ"ע:
ועל יתר דבריו שהעיר כתר"ה אי"ה עוד חזון למועד. יתברך כתר"ה בכט"ס, והנני אוהבו וידידו המכבדו כערכו.