אור ברסלב
מקור ברוך (גינצבורג) חלק ב סימן כג › הערה בדין שתי הלחם.

מקור ברוך (גינצבורג) חלק ב· רבי נחום ברוך גינצבורג

סימן כג · הערה בדין שתי הלחם.

סימן כג

מנחות (דף ע"ד ב') ומאי בזו לאפוקי ממ"ד שתי הלחם הבאות בפני עצמן לשריפה אתיין קמשמע לן דבזו יפה כח כהנים לעולם יעו"ש, ולכאורה הוא תימה דהנה המעיין בסוגיא לעיל (מ"ו ב') יראה דבאמת ליכא למ"ד דשתי הלחם הבאות בפני עצמן דנאכלין ורק דכו"ע מודי דנשרפין רק דכל השקלא וטריא הוי אי דנשרפין מיד בלי עבור צורה או דטעונין עבור צורה אבל כו"ע מודי דנשרפים וליכא למ"ד דנאכלין, והכא אמרינן לאפוקי ממ"ד שתי הלחם הבאות בפני עצמן לשריפה אתיין ומשמע דזהו רק מאן דאמר ולאו דכו"ע מודי בזה, וראיתי בגליון הש"ס שציין לד' ע"ד וכנראה שכוון לזה הקו' והוא באמת צ"ע:

ואפשר לומר דכוונת הסוגיא רק לאפוקי ממ"ד דשתי הלחם באות בפני עצמן וממילא לשריפה אתיין ואין בזה כח כהנים קמ"ל דאינן באות בפני עצמן ויש בזה כח כהנים, ויש להעמיס זה בפירוש השני דרש"י, אבל זה דחוק כי מה שייך כח הכהנים יפה כיון שאין לכהנים רק באופן שיש גם למזבח, ואמנם יותר תמוה טובא דברי הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה שכתב בהדיא דנאכלין וזה תמוה טובא דזה ליכא למ"ד, ודוחק לומר דכוונת הרמב"ם מן התורה נאכלין דמדבריו משמע דכן הוא הדין בפועל ובחיוב, וכן כתב מפורש בפ"ד שדינם שנאכלין, והוא סותר דבריו מה שכתב בספרו היד בה' תו"מ (פ"ח) דנשרפין יעו"ש וצ"ע בזה:

ואפשר לומר דסבר הרמב"ם דע"כ התנא דמתניתין לא סבר לה גזירה זו דשריפה, והיינו מדשונה התנא הכבשים אינן מעכבין את הלחם משמע דאינו מעכב כלל אף מאכילה דאם היה איזה עכוב לא היה שונה התנא שאין בזה עכבה כיון שע"כ יש בזה עכבה במצוה דאכילה, וגם על עכבה דרבנן מצינו לשון עכבה כמו בהא דתפילין אם אין לו אלא חדא כדאיתא במנחות (כ"ז) ובפיה"מ (פ"ד), ואין לומר דכיון דמקיימין מצות הבאה להכי שפיר שונה התנא שאין בזה עכבה, דליתא דאם אסור באכילה הרי יש בזה עכבה דאכילה, ומזה למד הרמב"ם דע"כ כוונת התנא דאין כאן עכוב כלל ונאכלין וכמו שמורה כן פשטות הסוגיא בד' ע"ד, ואם בשביל הגזירה ע"כ סובר האי תנא דאין גוזרין גזירה במקדש וכמו שמצינו בזבחים (ע"ט) לאוקימתא חדא דפליגי תנאי בזה ולגי' ר"ח לכו"ע אין גוזרין, וע"כ התנא דברייתא דסבר דמביאין לשריפה סבר גוזרין גזירה במקדש ופסק הרמב"ם כתנא דברייתא וא"ש:

ולפי מה שפירשנו דהרמב"ם מפרש כוונת התנא בר"ע דהכבשים אינן מעכבין ונאכלין וזהו דברי ר"ע, יש להוכיח לפי מה שמצינו בתוספתא מנחות (פ"ו) בדברי ר"ע דאמר שם הלחם מעכב הכבשים כיצד יעשו יניפו ותעובר צורתן ויצאו לבית השריפה דברי ר"ע עי"ש, הרי חזינן דאמר ר"ע שריפה באופן זה דחסרון הלחם, אבל בהיפך בחסרון הכבשים משמע דאין כאן דין שריפה וזהו כד' הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה, וע"כ דסובר ר"ע דאין גוזרין גזירה במקדש וזהו גם שי' ר"ע במתניתין, ולהכי שפיר פי' הרמב"ם ז"ל בפיה"מ דהכבשים אינן מעכבים את הלחם דהלחם גם בתורת המצוה דאכילה וא"ש:

תוכן העניינים

מקור ברוך (גינצבורג) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה