אור ברסלב

מקור ברוך (גינצבורג) חלק ב· רבי נחום ברוך גינצבורג

סימן א

ענין חדש בדין העלאה בחוץ.

תנן בזבחים (ק"י ע"א) מנחה שלא נקמצה והקריבה בחוץ פטור, קמצה וחזר קומצה לתוכה והקריבו בחוץ חייב עכ"ל המשנה, וכתב הרמב"ם ז"ל בה' מעשה"ק (פי"ט ה"ה) וז"ל קמצה וחזר קומצה לתוכה והקריב כולה בחוץ חייב עכ"ל, וקשה לי דהא שפתי הרמב"ם ז"ל ברור מללו דדוקא אם הקריב כל התערובות אזי חייב משום מעלה בחוץ, אבל אם שייר מקצת משמע להדי' דהוא פטור, ואמאי והרי הרמב"ם ז"ל כתב מפורש בה"ח דכל דבר שחייבין על העלאתו בחוץ כיון שהעלה ממנו כזית בחוץ חייב. ובה"ט כתב מפורש דקומץ או הלבונה רק אם חסרו בפנים אזי פטור על העלאתן בחוץ, ולפי"ז כשנתערב הקומץ בהשירים הרי קיי"ל דאין קומץ פחות משני זיתים כמ"ש הרמב"ם בה' מעשה"ק (פי"ג הי"ד) לפי"ז אם העלה התערובות בחוץ אפי' אם שייר מהתערובות כזית לחייב שהרי אפי' אי נימא דכל מה שנשאר הוא קומץ עכ"פ איכא בהתערובות שעורא לחיובא והיינו כזית ואמאי כתב הרמב"ם דוקא אם הקריב כולה בחוץ חייב:

והנראה לענ"ד לדון בזה דהנה הש"ס מקשה ואמאי ליבטלי שירים לקומץ וע"ז תי' ר' זירא נאמרה הקטרה בקומץ ונאמרה הקטרה בשירים מה הקטרת קומץ אין קומץ מבטל חבירו [ואפי' רבה עליו כדאמרינן בהקומץ רבה (מנחות כ"ב) ולקח מדם הפר ומדם השעיר הדבר ידוע שדמו של פר מרובה מדם השעיר מכאן לעולין שאין מבטלין זה את זה, רש"י] אף הקטרת שירים אין שירים מבטלים קומץ. ונראה לי דהא דאין השירים מבטלים את הקומץ היינו רק בשעת הקטרה שהוא עולה ע"ג המזבח אבל קודם שעלה ע"ג המזבח והיינו קודם הקטרה באמת בטל הקומץ בהשירים ואע"פ דהא דקיי"ל דאין עולין מבטלין זא"ז היינו אפי' קודם הקטרה וקודם זריקה ומתחלת תערובתן ל"ש בהו דין בטול וכדמוכח לה מדברי הר"ן ז"ל בנדרים (נ"ב ע"א) דביאר טעמא דרבנן דהא דעולין אין מבטלין זא"ז הוא מטעם הדמיון והשווי שביניהן באיכותן והרי זה מין במינו גמור ומזה נלמד לדבר שיל"מ דלא שייך בהו בטול וכמבואר שם באריכות, שא"ה דהלמוד הוא מדכתיב ולקח מדם הפר ומדם השעיר והרי גלתה תורה דכבר בשעת לקיחה נקרא דם הפר ודם השעיר אף טרם שזרק, ולכן שפיר ילפינן מזה דלעולם ל"ש בהו דין בטול, משא"כ הא דאמרינן דשירים אין מבטלים את הקומץ ה"ט מדכתיב הקטרה ולכן אין לך בו אלא חדושו דרק כשהעלה ע"ג המזבח כלומר בשעת הקטרה אזי לא בטל אבל קודם הקטרה באמת בטל הקומץ בהשירים:

וראי' לזה נ"ל מהא דכתב הרמב"ם ז"ל בה' פסוה"מ (פי"א ה' ל"א) וז"ל נתערב קומצה בשיריה או שנתערבו שיריה בשירי חברתה לא יקטיר ואם הקטיר עלתה לבעלים עכ"ל, וכשנתערב שיריה בשירי חברתה אמאי לא יקטיר והרי השירים אין מבטלים הקומץ מטעם דגם בשירים כתיב הקטרה ולפי"ז גם שירים לא יבטלו שירים, [ובשטמ"ק כתב מפורש דגם שירים אין מבטלים שירים יעו"ש] וע"כ נראה מזה דהרמב"ם ס"ל דהא דהשירים אין מבטלים קומץ הוא דוקא בשעת הקטרה ע"ג המזבח, אבל שלא בשעת הקטרה באמת בטל הקומץ וממילא השירים שאין מקטירים אותם בטלים ולפי"ז כשנתערב שיריה בשירי חברתה הוו כמו אבדו שיריה או נשרפו דקיי"ל לא יקטיר הקומץ ואם הקטיר הורצה ועכ"פ מוכח מזה דבשעת תערובות באמת בטל הוא ורק בשעת ההקטרה ע"ג המזבח דוקא לא בטל, ואחרי שהוכחנו זאת דבשעת התערובות באמת בטל הקומץ וכל דבר שנתבטל הוי כמאן דליתי' וכמ"ש רש"י בזבחים (ק"י ע"א) ועוד בכ"מ לפי"ז הוי כמאן דחסר וא"ש מאד דלהכי כתב הרמב"ם ז"ל בנתערב קומצה בשיריה והקריב דוקא כולה בחוץ חייב אבל אם שייר ממנו אפי' רק כזית פטור מטעם דהנשאר הרי הקומץ בטל בהשירים והוי חסר קומצה בפנים וכל כה"ג פטור אהעלאתו בחוץ, ואע"פ דאם עלה בפנים לא ירד מ"מ כיון דחסר בפנים פטור אהעלאתו בחוץ וכמ"ש התוס' בזבחים (ק"ט ע"א) וז"ל בד"ה כמאן מהדרינן פוקעין כו' וקצת תימה קומץ ולבונה אמאי לא מיחייב עלייהו בחוץ כשחסרו נהי דמיפסלו לכתחלה, מ"מ מתקבלין הם בפנים דאם עלו לא ירדו דהוה ליה פסולו בקודש כשחסר בין קמיצה להקטרה ולמאן דחשיב במנחות בפ"ק (ט' ע"ב) חסרון כבעל מום ניחא, וי"ל דאפי' אם תמצא לומר דאם עלה לא ירד מ"מ סברא הוא למעוטיה מדכתיב אותו על השלם הוא חייב ואינו חייב על החסר כיון דלכתחילה לא יעלה כו' עכ"ל, הרי אע"פ דהיכא דאם עלה לא ירד חייב אהעלאתו בחוץ מ"מ בדבר החסר פטור מטעם דל"מ שלם ואפי' היכא דבפנים אם עלה לא ירד ודוק:

[מיהו קצ"ע דברי התוס' שכתבו דקומץ החסר אם עלה לא ירד, והתוס' (בדמ"ב ע"ב) ד"ה הקומץ כו' באה"ד כתבו וז"ל דאי לאו הכי הוה ההוא דעל המזבח קומץ שחסר וירד, וכן מסתבר והא דכתבו התוס' שם דמיירי שחציו העלה ע"ג המזבח וחציו לא העלה, כבר תמהו ע"ז דהדרה קושיא לדוכתא כיון דלא העלה חציו בלא"ה לא מחייב משום פגול דלא קרב המתיר כמצותו, ולכאורה הו"א דהנה (בדק"י ע"א) בעי רבא לרבנן דס"ל העלה קומץ בחוץ חייב. מהו שיתיר קומץ כנגדו בשירים משרי שרא או אקלושי מקלש, ולכאורה דכמו כן יבעי לרבנן גם בהקטיר כזית קומץ אי משרי שרי דהא אינהו סברי דכזית קומץ בחוץ נמי חייב יעו"ש, ולפי"ז כשקרב חצי קומץ שפיר קרב המתיר כמצותו דהתיר חלק ידוע מן השירים אי נימא משרי שרי וראיתי אח"ז שכ"כ גם בס' עולת שלמה, אבל עדיין צל"ע ובדיקה בזה אם בהקטרת חצי קומץ לבד משתרי השירים ויעו"ש בתוס' לענין שוחט סי' א' יעו"ש ודוק, ועי' מ"ש במקור ברוך (סי' ט"ז)]:

אלא דלפימ"ש דבאמת בעת התערובות בטל הקומץ ורק בשעת הקטרה אינו בטל, א"כ הוי חסרון בעצם הקומץ דנדחה מהקטרה מעצמו שהקומץ הוא בטל, א"כ איך אמרה תורה אח"כ שאם הקטיר כשר, הא בנפל דם לתוך מים אמרינן שיש דחוי ולא נראה אח"כ לזרוק, והיכא דהוי דחוי אף אם הקטיר לא הורצה, ואם נימא דגזיה"כ הוא דאף שנתבטל אם אח"כ נראה ע"י ההקטרה הורצה, א"כ נילף מזה אף לגבי דם, ועוד דלכאורה בגמ' מפורש ההיפך מזה, והוא במנחות (כ"ג ע"ב) דמקשה הגמ' תנן שתי מנחות שלא נקמצו ונתערבו זו בזו אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו בפני עצמה כשרות ואם לאו פסולות, והא הכא כיון דקמיץ לי' מחדא אידך הוה ליה שירים ולא קמבטלי שירים לטיבלא מני אי רבנן הא אמרי עולין הוא דלא מבטלי אהדדי הא מין במינו בטל, אלא פשיטא רבי יהודה בשלמא למ"ד בתר בטל אזלינן בטל הוי כמבטל דלכי קמיץ מאידך הוו להו שירים כי הני, אלא למ"ד בתר מבטל אזלינן שירים מי הוו טיבלא לימא דלא כר"ח, התם כדר' זירא דא"ר זירא נאמרה הקטרה בקומץ ונאמרה הקטרה בשירים מה הקטרה האמורה בקומץ אין הקומץ מבטל חבירו אף הקטרה האמורה בשירים אין שירים מבטלים את הקומץ עכ"ל הגמ', והרי שם הוא בשעת קמיצה לא בשעת הקטרה ומ"מ אמרינן דאין השירים מבטלים את הקומץ ומוכח דכבר משעת התערובות אין השירים מבטלים את הקומץ ומעולם לא נתבטל ודלא כמ"ש:

ונ"ל דדברינו נכונים בעזה"י ואין סתירה מד' הגמ' וכאשר נבאר, והוא בשום אל לב בהא דמקשה עוד שם בגמ' ת"ש נתערב קומצה בשיריה או בשיריה של חברתה לא יקטיר ואם הקטיר עלתה לבעלים, והא הכא דלא הוי מבטל כבטיל ולא בטיל כמבטל [צ"ק] ולא קמבטלי שירים לקומץ מני אי רבנן כו' אר"ז נאמרה הקטרה בקומץ ונאמרה הקטרה בשירים כו', ולכאורה קו' הגמ' צ"ב דהלא בבכורות (כ"ג ע"א) איתא דבטול ברוב מהני רק לענין טומאת מגע אבל לא לענין טומאת משא ואע"פ דנתבטל ברוב מ"מ מטמא במשא ומטעמא דטומאה כמאן דאיתיה דמי דדוקא גבי אכילה שייך ביטול משום דכל משהו ומשהו שירד לבית הבליעה אמרינן דהיתרא נחית וכן טומאת מגע משום דהדבר שנוגע בזה אינו נוגע בזה אבל כל שהוא בבת אחת שע"כ הוא נושא את כולם ל"ש בי' ביטול וכמו שבארו בזה בתוס', והמל"מ בה' מו"מ (פ"א י"ד) ולפי"ז מאי מקשה דהשירים יבטלו את הקומץ והלא הכא כשמעלה התערובות ע"ג המזבח להקטיר בב"א דזה דמיא לטומאת משא ולא שייך בי' ביטול ברוב דע"כ בשעה שמקטיר כל התערובות בב"א הרי הקומץ כמאן דאיתיה דמי, ועי' בתוס' מנחות (נ"ח ע"א) ד"ה חצי מנין כו' באה"ד שכתבו וז"ל והאי דמרבי עירובין היינו כשנתערב לגמרי עם ההיתר דלא אמרינן שיתבטל איסור אגב היתר, אבל לרבא לא צריך קרא להכי דכיון דאיכא כזית פשיטא דלא בטיל כו' עכ"ל, ולכאורה מ"ש כזית מחצי זית וכי היכי דלאביי איצטריך קרא לרבות עירובו בחצי זית דהו"א דיתבטל ה"ה לרבא בכזית, ונראה ברור דכזית ליכא נפ"מ בין איתיה בעיניה או בתערובות ואף אם נתערב ביותר מכזית היתר דבכל מקום מין במינו בטל נמי לא איצטריך קרא לרבות דכיון דלענין טומאת משא ל"ש ביטול ומטעם דנושא כולם בב"א והכ"נ שמקטיר התערובות בב"א כטומאת משא דמי ולא בטיל וקצרתי ודוק, ועי' במג"א (סי' ש"י סק"ח, ובסי' תצ"ח סקכ"ח) שכתב וז"ל ונ"ל דאם נתערב אפר שהוסק בשבת עם אפר של אתמול בטל ברוב אע"ג דקמח בקמח מקרי לח בלח ובעי ס' כמ"ש (סי' תנ"ג ס"ג) מ"מ הכא כיון דעיקר איסורו מדבריהם סגי ברובא, והחת"ס יו"ד (סי' שי"ט) כתב וז"ל ושם כתבתי על הגליון עי' בכורות (כ"ג ע"א) אפר פרה שנתערב כו' דבמשא מטמא וסבירא לי' להמג"א טלטול מוקצה כמשא דמי משום הכי הוצרך לומר דמדבריהם בטל ברוב כו' עכ"ל, ומכ"ז מוכח דכ"ד שהמעשה נעשה בו בב"א כטומאת משא דמי ואינו בטל והכ"נ לענין הקטרת התערובות כיון שההקטרה נעשה בב"א כטומאת משא דמי ול"ש בזה בטול:

והנה בהא דילפינן דעולין אין מבטלין זא"ז מדכתיב ולקח מדם הפר ומדם השעיר ואע"פ שהדבר ידוע שדם הפר מרובה משל שעיר ולא בטל ולכאורה גם בזה קשיא והלא הזריקה מדם הפר ומדם השעיר נעשה בב"א על המזבח ולא שייך בזה בטול ואיך יליף מזה דאין עולין מבטלין זא"ז, ואמנם זה לק"מ דהגמ' שפיר מדייק וילפינן מדקרי לי' דם השעיר בשעה שכבר מעורב בדם הפר וחזינן מזה דגם קודם זריקתן ע"ג המזבח לא בטל וא"ש, אבל מהא דילפינן דהשירים אין מבטלין את הקומץ שפיר קשה:

והנה התוס' בבכורות (כ"ג ע"א) כתבו דהא דאמרינן דלטומאת משא לא בטל מסתברא דז"א רק מדרבנן אבל מה"ת בטל גם לטומאת משא דאין חלוק כיון דמה"ת בטל ברובא, ולפי"ז לכאורה לק"מ אבל הפמ"ג בפתיחתו (לסי' תמ"ב) באו"ח כתב דשי' הרמב"ם ז"ל דמטמא במשא מן התורה עי"ש, וכן מוכח מד' הרמב"ם ז"ל בה' חומ"צ (פ"ד ה"ח) שכתב תערובת חמץ עוברין עליה משום בל יראה ובל ימצא כו' וכתב הה"מ וז"ל וכבר נתבאר פ"א שרבינו פוסק שאין בתערובת חמץ לאו באכילתו אא"כ אכל כזית חמץ בכדי אכילת פרס ובודאי לדבריו ה"ה שאין עובר עליו אלא בתערובת שיש בו כזית בכדי אכ"פ וזהו שכתב כגון כותח הבבלי כו' ויש מן הגאונים סוברין שאפי' בפחות מכאן עוברין וגם ראיתי מי שמפרש דברי רבינו כך שאע"פ שאינו עובר על אכילתו חייב בבעורו שהרי יש כזית חמץ שם ואע"פ שהוא מעורב בכמה זיתים עובר הוא על קיומו, כך פי' דברי רבינו הרב ר' משה הכהן ז"ל כו' עכ"ל, ועי' בכ"מ שהסכים לזה הפירוש הרי משמע להדיא דלענין ביעור הרי הוא כטומאת משא ולא בטיל מה"ת וטעמא דעכ"פ איכא כאן כזית חמץ וחזינן מזה דשי' הרמב"ם ז"ל דלענין טומאת משא לא בטל מה"ת, הן דמצד הסברא הי' אפשר לחלק בין טומאת משא לאיסור בל יראה דחמץ משום דהתורה תלתה האיסור באכילה, וראיתי בשו"ת ר' ענזיל זצ"ל שהביא לחלק כן בשם הרב הגאון ר' דוב בעריש הכהן ז"ל בנו של מרן הקצוה"ח ז"ל, אבל הלא מפורש ההיפך בדברי הרמ"ך וכן כתב בשו"ת הנ"ל (סי' ל"א) שהם מדמין איסור בל יראה לטומאת משא ומכ"ז מבואר דשי' הרמב"ם ז"ל דטומאת משא הוא מה"ת, ולשי' הרמב"ם תקשי הא דמנחות:

והנה ידוע מ"ש מרן הכ"מ בשם הר"י קורקוס ז"ל (פ"א) מה' אבוה"ט דע"כ לא אמרינן דמטמא במשא אלא ביבש דכל אחד ואחד עומד במקומו בפני עצמו אבל בתערובת לח בלח אינו מטמא במשא דתערובת לח בלח נתבטל לגמרי וכמאן דליתי' כלל דמי והאריך בזה המל"מ ה' מו"מ (פ"א הי"ד), והתוס' במס' זבחים (ע"ג) ובמנחות (כ"ב ע"ב) כתבו דמתניתין מיירי במנחת הסולת יעו"ש וקמח בקמח הוי כמו לח בלח ובטל אפי' לטומאת משא, אבל כבר הביא המל"מ ד' הרמב"ם ז"ל בה' תרומות (פי"ג) דמוכח להדיא מדבריו דקמח בקמח חשיב יבש ביבש ולפי"ז לשי' הרמב"ם קשה דכאן הלא ל"ש בטול ברוב ומאי מקשה דליבטלי שירים להקומץ

ולזאת היה נראה לי לומר דבאמת הא דמוכח מד' הרמב"ם דלענין טומאת משא דאת הכל הוא נושא ביחד לא בטל מן התורה וכן לענין בל יראה הוא מה"ת אע"פ שאין כזית בכדא"פ וכל דבר הדומה למשא הוא מה"ת ולא שייך בי' בטול טעמי' באמת מהכא מדגלי קרא דהשירים אין מבטלים הקומץ וכפי מ"ש הוא רק בשעת הקטרה ובשעת ההקטרה ה"ז דומה לטומאת משא דהרי הכל הוא מקטיר בב"א, ומזה גופי' ילפינן לדעלמא דכל כה"ג ל"ש בטול, ולפי"ז הלא לאו דוקא בשעת הקטרה לבד לא בטל אלא דבכל דבר שהוא נושא הדבר ביחד ל"ש בטול וההקטרה וכל הדומה לה ל"ש בטול וכ"ד שהוא כטומאת משא ל"ש בטול, ולפי"ז בשעת קמיצה ג"כ לא בטל דבשעת קמיצה הוא ג"כ דומה לנושא כולו ביחד שהרי הקומץ דמיא לתרומה שכתב הרא"ש בפי' לנדרים (י"ב) דקדושת התרומה נתפשט בכל הטבל ורק האדם התורם מקבץ כל הקדושה של התרומה למקום אחד, והכ"נ בקומץ דקודם קמיצה הוא טבל עי' תוס' יומא (מ"ז ע"ב) יעו"ש ובמהרש"א ובס' גבורת ארי ובהקמיצה הוא מקבץ הקדושה של הקומץ למק"א וכל החלקים צריכים ליגע זב"ז ה"ז דומה לטומאת משא, ואולי י"ל דלפי תי' הגמ' דגם בקמיצה השירים אין מבטלים הטבל, באמת ס"ל דאין קומן מכלי שע"ג קרקע וצריך להגביה את הכלי בשעת קמיצה, עי' תוס' מנחות (ז' ע"א) ד"ה שכן מצינו בסילוק בזיכין שכתבו דר' חנינא ס"ל דאין קומצין מכלי שע"ג קרקע וי"ל דגם ר"ח ט"ל כן וכן באמת מוכח בגמ' שם יעו"ש גבי ר' אבימי תני מנחות בי רב חסדא יעו"ש ולפי"ז קמיצה דמיא ממש לטומאת משא ולא שייך בזה בטול וא"ש סוגית הש"ת, וממילא לק"מ מה שהקשינו מהא דדם שנפל לתוך מים, דכיון דנתבטל א"כ נדחה מהקטרה מעצמו שהקומץ הוא בטל ואיך אמרה תורה אח"ז שאם הקטיר כשר, הא בנפל דם לתוך מים אמרינן שיש דחוי ולא נראה אח"ז לזרוק, ולפי"ז לק"מ דדם שנפל לתוך מים הלא נתבטל עצם מציאות הדבר שבמציאות אין כאן דם וכמאן דליתי' דמיא וכיון שנתבטל מציאות הדבר ונדחה שפיר לא נראה אח"כ לזרוק, משא"כ הכא בקומץ שנתבטל בשירים הלא בעצם המציאות מעולם לא נתבטל, שהרי לדין הקטרה מעולם לא נתבטל ובכל רגע שהוא מגביה לא נתבטל ורק לענין דברים הדומים למגע אמינא ובטל, ולמשל אם יאכל מן התערובות לא יתחייב משום קומץ ולפי"ז שפיר אמינא דלענין הקטרה לא נדחה, אבל כיון דלענין דברים הדומים למגע בטל שפיר כתבתי דזה מקרי חסר הקומץ ודוק היטב:

וכבוד יד"נ הגאון הגדול ר' משה מרדכי שליט"א הגאב"ד ור"מ דעיה"ק חברון תובב"א כתב לי דלפי תירוצי אפשר לומר דהא דאמרה תורה דאין שירים מבטלים את הקומץ, דוקא שירים כשרים לאכילה, אבל שירים פסולים לאכילה מבטלים א"כ כשלא העלה כולה, הנשארים הוו שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה וא"כ הם מבטלים תיכף בשעת העלאה כשהתחיל האח לשרוף מקצת שירים מבטלים להקומץ הנשאר בזה שלא עלו והוי חסר הקומץ עד שלא נקטר כולו עכ"ל וגם זה נכון הוא:

אמנם בעיקר הקו' שהקשיתי לעיל בהא דמנחות דמקשה הש"ס דליבטלי השירים את הקומץ והקשיתי דהא זה דמיא לטומאת משא דאינו בטל, נראה לענ"ד דברורן של דברים הוא כן דהנה מצינו תרי גווני בטול, בטול הדבר בעצמו והעדר מציאותו ומהותו מצדו כלל, ואופן שני בטול הקשר ופרוד החבור והצירוף, והיינו דקומץ בעי לכתחלה שיעור בבת אחת והיינו שיהא השיעור שלם ומתיחס כל החלקים לתכלית אחד להקרא קומץ וכי נתבטל בהשירים אפי' תימא דלענין הקטרה ל"ב ומשום דזה דמיא לטומאת משא עכ"פ אין כאן שיעור בב"א ואין החלקים מתיחסים לתכלית אחד להקרא קומץ דלא מקרי קומץ שלם ולכן פריך דליבטלי שירים לקומץ ואין זה קומץ שלם וע"ז תי' הגמ' משום דר"ז וגזיה"כ הוא דלענין הקטרה ל"ב והוו כמו שכל החלקים בעין ודוק:

ועפי"ז נראה לבאר עוד בהא דפריך הכא בזבחים ואמאי דליבטלי שירים לקומץ, והדבר צ"ב שהרי שנינו במנחות דנתערב קומצה בשיריה כו' לא יקטיר ואם הקטיר עולה לבעלים ובגמ' פריך שם ג"כ אמאי אין השירים מבטלין הקומץ, ותי' א"ר זירא נאמרה הקטרה בקומץ ונאמרה הקטרה בשירים מה הקטרה האמורה בקומץ אין קומץ מבטל חבירו אף הקטרה האמורה בשירים אין שירים מבטלין הקומץ יעו"ש, וכיון דלענין הקטרה בפנים שנינו דכשר בכה"ג ואין השירים מבטלין הקומץ וכללא הוא דכל דבפנים אם עלה לא ירד מחייב עלה בחוץ לפי"ז מאי פריך תו בזבחים אמאי אין השירים מבטלין הקומץ ויעו"ש ברש"י ז"ל דנראה דהרגיש בזה, ולפמ"ש יתבאר היטב בעזה"י, דכיון דבאמת בטל הקשר והחבור והצירוף ואין זה קומץ שלם שהרי אנן בעינן שכל החלקים יתיחסו לתכלית אחד להקרא קומץ וכאן כיון דנתבטל אין זה קומץ שלם ורק דגזיה"כ הוא דלענין הקטרה לא בטיל, וכ"ז שייך לענין הקטרת פנים, אבל לענין הקטרת חוץ כיון דכתיב ואל פתח אהל מועד לא יביאנו לעשות אותו ודרשינן מזה דעל השלם הוא חייב ואינו חייב על החסר, והכא אעפ"י דגזיה"כ הוא דלענין הקטרה ל"ב, אבל עכ"פ לענין הקטרת חוץ ל"מ אותו כדי לחייבו שהרי עכ"פ אין כאן קומץ שלם כיון דאינו מבורר ואין הקומץ מובדל וניכר בפ"ע ולא ידעינן מי הוא הקומץ ושוב לא מקרי אותו, והוי כמו קומץ חסר [דוגמא לזה מצינו בתו"כ פ' תזריע (אות ק"ז) וטמא אותו את הודאי הוא מטמא ואינו מטמא את הספק, כיצד שנים שבאו אצל כהן בזה בהרת כגריס ובזה כסלע בסוף שבוע בזה כסלע ובזה כסלע ואינו יודע באיזה מהן פשה בין באיש אחד בין בשני אנשים טהור כו' ויעו"ש בפי' המלבי"ם ז"ל דחכמים ס"ל שמלת אותו מוסב על הנגע וצריך שידע בודאי איזה נגע טמאה וממעט את הספק אעפ"י שבודאי יש כאן נגע מ"מ כיון דאינו יודע איזהו מקרי ספק ולא מקרי אותו, וכן הוא במשנה נגעים (פ"ה מ"ד), והכ"נ ל"מ אותו כיון דהקומץ הוא מעורב ואינו ניכר ומקרי חסר ופטור], וע"ז משני ר"ז דגזיה"כ הוא דגם בהקטרת חוץ שפיר חייב בכה"ג ומקרי אותו, וכעין סברא זו מצינו בתוס' בכורות (כ"ג ע"א) ובנדה (כ"ז ע"ב) שכתבו בד"ה משום בטול ברוב נגעו בו דאעפ"י דלא נתבטל ברוב לענין טומאת משא מ"מ מת שלם לא מקרי דעכ"פ אין כאן שלם, והכ"נ הכא כיון דגזיה"כ דעל השלם הוא חייב ומטעם דכתיב אותו ושוב ל"מ שלם ואמאי חייב, ומשני ר"ז דשירים לא מבטלין הקומץ וע"כ דגזיה"כ דחייב על העלאתו בחוץ, ונראה הכוונה דר"ז חדש דאע"פ דל"מ הקומץ שלם מ"מ גם חסר לא הוי והעיקר דפטור משום חסר והכא עכ"פ חסר ל"מ ולהכי שפיר חייב ועוד יש לי להאריך הרבה וקצרתי ודוק היטב:

ועפ"י מה שנתבאר נסתרו דברינו הנ"ל, והיה נראה לכאורה עוד ליישב דלהכי דקדק הרמב"ם ז"ל וכתב דאם הקריב כולה בחוץ חייב דדוקא כולה והיינו דאם נשאר חלק אחד שלא הקריב בחוץ, הלא באותו החלק הנשאר איכא לספוקי אם נשאר בהתערובות כזית מן הקומץ, וכל היכא דליכא כזית מן הקומץ הלא קיי"ל דאין הקטרה פחות מכזית ואם הקטיר פחות מכזית פסול וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בה' פסוה"מ (פי"א ט"ו), נמצא לפי"ז אם לא הקטיר כולה בחוץ הוה חסר הקומץ ופטור ע"ז בחוץ:

אבל אכתי איכא למידק שהרי שי' הרמב"ם ז"ל ה' מעשר (פ"י ה"ז) וה' מע"ש (פ"א) דלכל דבר יש בילה ולא קיי"ל כשמואל וכמ"ש המהרי"ט ח"א וסי' י"ח) וכמ"ש שם המל"מ, לפי"ז אם נתערב הקומץ בהשירים היטב היטב במנחת הסולת מהראוי להיות חייב אפי' אם הקריב מחצה מן התערובות בחוץ, שהרי באותה מחצה שהקריב בחוץ איכא כזית שהוא שעור כדי להתחייב ע"ז בחוץ, ובמחצה הנשאר ג"כ איכא כזית מן הקומץ [לפום מה דקיי"ל דאין קומץ פחות משני זיתים] שהוא כדי הקטרה בפנים, והרמב"ם ז"ל בה' פרה אדומה (פט"ו ה"ד) כתב וז"ל אפר פרה שנתערב באפר מקלה וקידש בכולן, אם היה הרוב אפר פרה מטמא במי נדה, ואם היה הרוב אפר מקלה אין מטמא במגע אבל מטמא במשא, ויש לדקדק במה שכתב הרמב"ם וקידש בכולן והן הן דברי ר' אליעזר שאמר מקדשין בכולן, ודברי ר"א באמת מתבארים יפה כיון דקיי"ל בסוטה (ט"ז ע"ב) שאפר פרה צריך שיעור שיראה על המים, ודאי דאפר מקלה לא משלים להאי שיעורא ולפיכך צריך שיקדש בכולן שיהא בתערובות שיעור זה מאפר פרה לבד האפר מקלה, משא"כ להרמב"ם שפוסק כת"ק דר"א שהאפר פסול לקדש בו, רק שאם קידש בו יש בו חומר שהוא מטמא במגע אם הרוב אפר פרה ובמשא אם הרוב אפר מקלה. א"כ אפילו נתן מכל התערובות רק כשיעור שיראה על המים הול"ל שיטמאו דהוי לן למיחש דלמא איתרמי לי' אפר פרה לחוד ועכ"פ הו"ל להרמב"ם לבאר דעכ"פ מטמא מספק כה"ג, וראיתי אח"ז שעמד בזה בשו"ת עמודי אור (סי' ע"א אות י"ד) והוכיח מזה דס"ל להרמב"ם ז"ל בזה דיש בילה עכ"פ באפר ואפר ובכה"ג ליכא ספיקא כלל עד שיקדש בכולן ובפחות מזה אינו מטמא דאמרינן יש בילה באפר אפי' לקולא עכ"ל יעו"ש, ולפי"ז ה"ה קמח בקמח יש בילה כמו אפר באפר ובמחצה מן התערובות אם הקריב בחוץ מהראוי להתחייב והדרא קושיא לדוכתי' ודוק:

וכבוד ידנ"ע הגאון הגדול כקש"ת ר' ארי' ניב רובין שליט"א הגאבד"ק ווילקומיר יצ"ו כתב לי וז"ל, וע"ד הקו' על מה דדקדק הרמב"ם בהא דנתערב הקומץ בהשירים וכתב אם הקריב כולה בחוץ דמשמע מלשונו דאינו חייב עד שיקטירנה כולה בחוץ והוא סותר ד"ע שכתב בה"ח דאם הקטיר כזית מן הקומץ בחוץ חייב נראה לענ"ד במעט חיפוש אם אין סתירה לזה, עי' זבחים (ק"י ע"א) אב"ל חסרון דחוץ שמי' חסרון או לא שמי' חסרון מי אמרינן כיון דנפק איפסלו להו מה לי חסר מה לי יוצא, א"ד יוצא דאיתיה בעיניה אין דליתיה בעיניה לא ונשאר בספק וכן פסק הרמב"ם ז"ל, ועי' מנחות (נ"ז ע"א) בעי ר"פ, וכן לעיל (צ"ט ע"א) ובחגיגה (ט' ע"א), ולכאורה צריך להבין הא הכלל הוא דכל דבר שאם עלה לא ירד מקרי מתקבל בפנים, א"כ מאי דמיא חסר ליוצא הא יוצא אם עלה לא ירד אבל חסר דהוי כבעל מום עי' מנחות (ט' ע"ב) לכאורה אם עלה ירד:

לכן נראה לענ"ד כך זה הכלל דאמרינן כל שאם עלה לא ירד מקרי מתקבל בפנים ואם העלה בחוץ חייב, לא גלתה תורה זאת רק בהדבר הנקטר בחוץ דעיקר החיוב משום שמקטיר בחוץ. רק אם הוא דבר הפסול פטרה אותו תורה משום דלא מקרי הקטרה, אבל אם הוא פסול שכזה שאם עלה לא ירד מקרי שפיר הקטרה, אבל אם הקטיר רק כזית ונשאר שאר הקומץ וזה דחייב רק על כזית אף שההקטרה הוא דוקא בכל הקומץ, כבר כתב רש"י ז"ל (ק"ט ע"ב) שכתב ולרבנן בהני נמי הויא הקטרתן בכזית וכו' ותנן הקטיר קומצה פעמיים כשרה יעו"ש, חזינן מזה דהא דהויא הקטרה בכזית ויש עליו שם הקטרת קומץ, ה"ט משום דיכול להשלים, ועי' בתוס' ד"ה מלא חפניו לאו דוקא וכתבו תימא אפילו יהא דוקא הוה מחייבי רבנן אכזית ממנו מידי דהוה אקומץ יעו"ש, ולא אוכל להבין דבריהם דבקומץ כיון שיכול להקטיר פעמיים להכי שפיר חייב בכזית, אבל מלא חפניו הלא אם דוקא הוא הלא בעינן דוקא בב"א כמ"ש רש"י ד"ה מלא חפניו דוקא ובב"א יעו"ש, עכ"פ זה דחייב גבי קומץ בכזית הוא משום דהשאר מקרי בר הקטרה אף דעתה דהקטיר בחוץ אינו יכול להקטיר השאר בפנים, אהכי חייב רחמנא, אבל כ"ז אם החסרון משום יוצא הוא, וכיון שאם עלה לא ירד מקרי הקטרה, אבל אם לא הקטיר רק כזית והא דחייב משום דהשאר יש להקטיר, וכיון דהשאר אין רשאי להקטיר לא מקרי שיכול להשלים ההקטרה כיון שאין ראוי לכתחילה להקטיר, וא"כ לא הקטיר רק כזית ואין בו שיעור קומץ, רק כיון דזה דאין יכול להקטיר השאר הוא משום פסול יוצא אהכי חייב רחמנא דהוי כאלו לא נפסל ביוצא וחייב, להכי שפיר מבעיא לן אם חסר השאר ג"כ אפשר דג"כ חייב, ולא שייך לחלק בין פסול יוצא דאם עלה לא ירד לפסול חסרון דאם עלה ירד, דזה המעלה שאם עלה לא ירד לא מהני רק על זה מה שהקריב בחוץ דעשה הקטרה בחוץ ויש ע"ז שם הקטרה, אבל אם הקטיר רק כזית והנשאר לכתחילה לא יקטיר אף שאם עלה לא ירד, עכ"ז כיון שלכתחילה לא יקטיר לא מהני לעשות הקטרת כזית להקטרה ועכ"ז חייב אם הקטיר כזית משום דחייבי' רחמנא אהכי, א"כ שפיר פריך הגמ' מה לי פסול יוצא מה לי פסול חסרון א"ד יוצא איתיה בעיניה אבל חסרון ליתיה בעיניה ונשאר בספק, אבל אם השאר יש עליו פסול יוצא חייב:

וכ"ז אם נעשה רק פסול יוצא או חסרון לאחר שנעשה פסול יוצא, אבל אם נעשה פסול חסרון קודם פסול יוצא ודאי פטור, ולהכי אם נתערב בפנים קומץ בשירים ולא יקטיר לכתחילה קודם שנעשה פסול יוצא או אם הקטירה כולה ועשה מעשה הקטרת כל הקומץ חייב ואי שלכתחילה לא יעלה ע"ז אמרינן כיון שאם עלה לא ירד מקרי מתקבל בפנים והויא הקטרה, אבל אם הקטיר רק כזית והשאר לא יעלה לכתחילה משום דנתערב בשירי', לגבי השאר לא מהני הסברא דאם עלה לא ירד והוי השאר כאלו אינם ראוים להשלים משום פסול דנעשה קודם פסול יוצא ולהכי שפיר כתב הרמב"ם ז"ל דאינו חייב משום העלאת חוץ עד שיקטיר כל הקומץ והויא הקטרה שנתקבל בפנים, ואם שזה סברא חדשה עכ"פ מפשע הגמ' גבי בעיא דחסרון מוכרח לומר כן:

עוד אפשר לומר דהנה כיון שנתערב בשיריה ולא יקטיר משום כל שממנו לאישים. א"כ נדחה כמו שאמר רבא בזבחים (ע"ג ע"ב) השתא דאמר רבנן לא נקריב אם מקריב לא מרצי אף שאם עלה לא ירד אפ"ה אין מרצה וכן משמע בתוס' ומשמע שגם אין מתיר הבשר באכילה ועי' זבחים (כ"ו ע"ב) אמר שמואל פסול בשר אבל בעלים נתכפרו ועי' בתוס' ד"ה אמר שמואל, אלמא דאף דודאי זריקה כשרה היא ואם עלה לא ירד עכ"ז אינו מתיר הבשר ויש לחלק קצת, ולפי"ז אם נאמר דהדם שנדחה לזרוק אף אם עלה לא ירד עכ"ז אינו מתיר הבשר, וא"כ אם הקטיר כזית מזה אינו עושה פגול כמו דאמרינן זריקה המתרת בשר לאכילה עושה פגול, והתוס' (ק"ט ע"ב) ד"ה ומר סבר כתבו וז"ל ויש לומר דעד כאן לא מחייבי רבנן בקומץ אלא משום דחשיב להתפגל על מנת להקטיר כזית ממנה עיי"ש, וכיון דהקטרה שכזה שנדחה אינה מפגלת לא חשיב כזית ממנה להתחייב בחוץ עד שיקטיר כולה ואם אמת הדבר הוא הסבר טוב אכן לא עיינתי אם אין סתירות לזה עכ"ל הגאון דווילקומיר שיחי', ודפח"ח ודברים נמרצים הם.

ומ"מ יש לי להעיר בדבריו הנה מה שהקשה כבוד הגאון הנ"ל בהא דאב"ל חסרון דחוץ שמי' חסרון או לא שמי' חסרון מי אמרינן כיון דנפיק איפסלו להו מה לי חסר מה לי יוצא, א"ד יוצא דאיתיה בעיניה אין דליתיה בעיניה לא והדבר נשאר בספק והקשה דהא הכלל הוא דכל דבר שאם עלה לא ירד מקרי מתקבל בפנים, א"כ מאי דמיא חסר ליוצא, הא יוצא אם עלה לא ירד, אבל חסר דהוי כבעל מום כדאיתא במנחות (ט' ע"ב) לכאורה אם עלה ירד כו' עכ"ל, והנה בעיקר הדבר בחסר הקומץ אם נימא בי' אם עלה ירד מטעם בעל מום כבר העירו בזה התוס' בזבחים (ק"ט ע"א) וכבר הבאתי דבריהם לעיל ומד' התוס' נראה בעליל דמספ"ל אם בחסר ירד מטעם בעל מום יעו"ש היטב, אמנם גם אם נימא דחסר ירד מ"מ לק"מ לענ"ד, דכבר כתבו התוס' בזבחים (ק״ח ע"א) ד"ה שחיטת לילה א"ב כו' באה"ד שהקשו התוס' לר' יהודה דאמר (לעיל פ"ד ע"א) ביצא דמה אם עלה ירד הרי זורק מקצת דמים בחוץ דחייב אע"ג דאין קודש מקבלו ובחד תי' כתבו ושמא לר' יהודה לא הי' חייב והא דדרשינן מקרא לרבות הזורק דלמא בשחוטי חוץ ולא בשחוטי בפנים ועוד כתבו ליישב דהא דמיפטר לר' יהודה משום דאין קדש מקבלו היינו כשאין קדש מקבלו מחמת פסול אחר מלבד פסול זה שיצא לחוץ והעלהו, וניחא נמי מתניתין דמחייב הקומץ והלבונה והקטרת ומנחת כהנים שהעלן בחוץ אע"ג דאמרינן בריש המזבח (לעיל פ"ג ע"ב) דמנחות לר"י הגלילי ירדו וכן נסכים הבאים עם הזבח דאמרינן לדברי כולן ירדו, וברייתא דבסמוך, (ק"ט ע"א) דמרבי פסולין לא חשיב נשחטה בלילה ונשפך דמה שמע מינה דר' יהודה הוא ולא מחייבי אהני משום דירדו, ואפ"ה מחייב אקומץ ומנחת נסכים וניסוך המים והיין והיינו טעמא כדפרישית יעו"ש בתוס', וחזינן מזה דיש הרבה דברים דאם נפסלו ביוצא וכיון שעלו ירדו ומ"מ חייב עליהן כשהטלן בחוץ וממילא לק"מ מה שהקשה הג' הנ"ל ויוצא בקומץ הוי כמו חסר, ויעו"ש עוד בתוס' מה שהקשו דלפי"ז קשה מה שהשיב ר' אלעזר בר"ש תחת ר"י הגלילי דאכתי תקשי ליה אף הקומץ בפנים והעלה בחוץ כיון שהוציאו פסלו, ועי' בתוס' מרן רעק"א ז"ל במשניות ריש פ' השוחט ומעלה מה שהקשה על הס"ד יעו"ש ולפמ"ש מהתוס' לכאורה לק"מ יעו"ש ודוק:

ומה שהקשה ע"ד התוס' ד"ה מלא חפניו לאו דוקא וכתבו בתוס' תימה אפילו יהא דוקא הוה מחייבי רבנן אכזית ממנו מידי דהוה אקומץ וע"ז הקשה וכתב דלא יוכל להבין דבריהם דבקומץ כיון שיכול להקטיר פעמיים להכי שפיר מחייב אכזית, אבל מלא חפניו הלא אם דוקא הוא הלא בעינן דוקא בב"א כמ"ש רש"י ד"ה מלא חפניו דוקא ובב"א עכ"ל, הנה כבר עמדו בזה הפמ"א והחק נתן בחי' יעו"ש, ועי' במל"מ ה' מעשה"ק (פי"ט הי"ב) ד"ה ומש"כ רבינו כו' שתמה בד' רש"י דמאי הוצרך לומר בבת אחת הא אפי' אי לא בעינן בבת אחת פוטר ר"א כמו בכזית קומץ בחוץ דפוטר אע"פ דאם הקטיר קומצה פעמיים כשרה כדאיתא במנחות (כ"ו) יעו"ש ובאמת לק"מ דרש"י כוון רק ליישב קו' התוס' דלהכי קאמר לרבנן מלא חפניו לאו דוקא דאי דוקא הא בעינן דוקא בב"א ולהכי ל"ד לקומץ וז"ב ודוק:

והנה בשנת תר"צ בח' שבט הייתי בק' ריגא והצעתי כל החזון הנ"ל לפני כבוד הגאון הגדול ר' מנחם מנדל ז"ק שליט"א הגאב"ד שמה והראה לי בכי"ק חי' הגאון מופה"ד מרן ר' מאיר שמחה זצ"ל שעמד בקו' על הרמב"ם ז"ל שכתב אם הקריב כולה בחוץ וכמו שהקשיתי אני ונתן לי רשות להעתיק הדברים מה שנוגע לדברינו הנ"ל והנני מציג כאן דברי הגאון הנ"ל וז"ל בחידושי זבחים (ק"י ע"א) נראה בעיני דאם נתערב חצי קומץ במנחה והקטירו בחוץ דפטור דמיבטל בטיל דחצי קומץ לאו עולין הוה, וההצטרפות שלו עם חבירו ג"כ בטל ע"י הקטרתו. ונמצא דבא הביטול וההקטרה ביחד וזה מסתבר, ועמדתי על זה מלשון הרמב"ם ז"ל שכתב קומצה וחזר קומצה לתוכה והקריב כולה בחוץ חייב ודוקא כולה וכמ"ש, ואם נתערב חצי קומץ במנחה בלא הקטרה לא בטל, דאם תאמר דלא יבטיל חזי להצטרף עם האחר דאם הקטיר עלה לבעלים, רק הכא דבטל ההצטרפות ע"י ההקטרה וצ"ע עוד בכל כללא דעולין ודוק, עכ"ל הגאון זצ"ל בחי', ועוד הראני מה שכוונתי לד' הגאון ז"ל בחי' למנחות (כ"ג) וז"ל בחי' והנה פלוגתא דר"ח ורב חסדא תמוה מאוד כמו שהקשו התוס' דמשנה מפורשת בזבחים (ע"ז) אין דם מבטל דם, וגבי כסוי אין דם מבטל דם דכל כי האי סתמא פליג עלייהו ר"ח וסתמא דהכא מדחיק הש"ס לשנוייה אליבייהו וזה באמת דבר זר, והנראה לענ"ד דיש תרי גווני בטול, בטול הדבר בעצמו והעדר מהותו מצדו כלל, אופן שני בטול הקשר ופרוד החבור והצירוף, והנה כבר ביארתי בזבחים טעמיה דר' יהודה דמין במינו לא בטל משום דאם נתערב מין במינו לא נתחלף טעמו ומהותו אל השאר המעורבים, שמהיכי תיתי יפרד ויבדל המהות מאותו דבר לדבר אחר שעיקר הוא בשביל השינוי, משא"כ הכא שאין כאן שינוי, נמצא דאינו בטל ממציאותו כמו בשר שנתערב באלף חתיכות אף אם יבשלם מי יברח טעמו הלא יתקיים בכל הפרטים שמהם נתהווה הכלל הזה רק שאינו מורגש, וכיון שלא נפסד מציאות הדבר ממילא חייב אם יאכל בכא"פ כיון דמציאות הדבר לא נתבטל א"כ כל נקודה ונקודה ישנה במציאותו וכי יאכלם אף בזאח"ז חייב ומאי איכפת לן, לא כן הכא דבעי שיעור בבת אחת כמו כזית מנבילה בטומאת מגע וכן קומץ דבעי שיהא השיעור שלם ומתיחס כל החלקים לתכלית אחד להקרא קומץ וכן מנחה קודם קמיצה בזה אף דמין במינו לא בטל מ"מ הקישור שיש להחלקים נפרד ומתגבר קשור התערובות מול קשור הביטול, וכי יומשך הקשור אל המבטל, הוי כחלקים מפוזרים שאינן נעדרין ממציאותן אבל אין מתקשרין יחד, ובזה בעי שלא יהא פעמים קשור התערובות כאחד ופליגי בהא ר"ח ור"ח לבתר מי אזלינן ופלוגתתם צ"ב רב] ולכן אמר הגמ' בבכורות דמטמאים במשא, רק דאינו מטמא במגע, וכן הכא פריך דליבטל ההתיחסות של הקומץ בשירים והוה קומץ שאינו שלם וכן כולהו בהך דליבטלי שירים הך דטבלא דבעי שיהא השיעור בפעם אחד, ומתורץ לפי"ז קו' רש"י מאי דלא פריך דליבטלו טיבלא הך דשירים והוה רבה סולתה דזה לא קשיא דהוה מין במינו ולא בטל להתיחס להקרא סולת דידה, רק היא נקודה בפני עצמה ובטל הצירוף וההתיחסות אל הקומץ ולא מקרי קומץ שלם, ואף דאם קמצה פעמיים כשרה, הכא דבטל הצירוף גרע, משום דכח המבטל מבטל הצירוף, ולא בעי הגמ' רק בשמפוזר בלא שום דבר המתנגדו, אבל בשהמתגד מבטלו בודאי אינו עשרון שלם ולא קומץ שלם. ואף אם יקטירם כאחת הוה כמגע של כל התערובות דאינו מטמא במגע כמ"ש הכ"מ בשם הרי"ק בה' אבוה"ט (פ"א) עיי"ש ודפח"ח, ועוד דקיי"ל דאין הקטרה פחותה מכזית, משא"כ גבי דם וכסוי ודוק בכ"ז:

ונראה דלפי תירוץ הגמרא משום דר"ז הוא רק מה שנוגע להקטרה דקומץ חבירו, אבל לשירים דאכילה לא, ואם כן אם הוי מבטלי טיבלא לשירים היינו דיפסד צירוף השירים ולאו אזכרה אחת נינהו דליבעי צירוף וחסר לא הוה דהא בפרוד איתה א"כ מותרים לאכול השירים ודלא כתוספות ואפשר דלר' ינאי לעיל (ד"ט ע"ב) דיליף שירים שחסרו מן המנחה זה יורה שתהא שלימה כמו שהיתה, היינו שלא יפסד הקשור והפירוד ובזה שפיר מבטל הטבל השירים ואסורים השירים באכילה, ולפי"ז פליגי טובא ודלא כפירש"י דמשמעות דורשין איכא בינייהו, אך זה דחוק דלפי הצעה הנ"ל לפום המסקנא לרבנן דמין במינו בטל ואשירים לא גלי קרא א"כ יאסרו השירים באכילה וזה אינו במשמע כלל ודוק היטב, עכ"ל הגאון מופת הדור מרן רמש"ך זצ"ל בחי' אות באות ות"ל ב"ה כי בעיקר חידושו כוונתי אני לדעתו הגדולה:

תוכן העניינים

מקור ברוך (גינצבורג) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה