מקום שנהגו· רבי אברהם חיים אדאדי
כאן שנ'ה - דררא דממונא · ג
נהגו בענין המס מקדם קדמתה לימים ראשונים שהוא סך קצוב על כל הקהל והקהל עושים עריכה ע"י ג' חבורות ובכל חבורה וחבורה יש מהם מכל בעלי אומניות וכל חבורה יושבת לבד ועושה פנקס בפני עצמה ואח"כ מראים אותם הפנקסים לטובי העיר וכשרואים כשיש הפרש באיזה אחד דרך משל ראובן נכתב בחבורה אחת בסך עשרה וחבורה אחת בסך ט"ו וחבורה אחת בעשרים מערבים כל הג' חשבונות הנז' ועושים עליו שליש מהסכים הנז' ויש להם סמך בזה ממ"ש מרן ח"מ סק"ג ס"ב בשומת קרקע מהמלוה ללוה שאם אחד אומר במנה ואחד אומר בשמונים ואחד אומר בק"ך נידון במנה וכו' שהוא שליש הסכים הנז' יע"ש ואחר כל זה מראין הפנקסים הנז' להב"ד הזמון ואם נרא' להם איזה טעות על איזה אדם גורעין או מוסיפין. והנה בעת'ה שבאה מלכות קושטא לפה מתא יע"א והם מבקשים כסף גולגולתא הנקרא כרגא דמלכא ויש בו ג' מעלות כנודע ובשנה ראשונה שקבעו זה צוחתי ככרוכייא עם הקהל ואמרתי שצריך לעשות עריכה כמתחילה כנ"ל ולא הקשיבו אלי ולא הטו את אזנם והיו מסדרים כסף גולגלתה זה בשלשה חבורות כנ"ל והוסיפו על השמועה שמי שהוא בחור לימים ראשונים לא היו גובין ממנו כלל ועכשיו גובין מהכל אלא שהם מעריכין כך העשיר לא ירבה מסך תשעים גרוש תורכי והבינוני ששים והעני שאינו עני כ"כ שלשים והעני ט"ו. וכפי הסך ההוא שעלה בשנה ראשונה כך רוצים המלכות בכל שנה ושנה ולפי שיש חברת הקברים שאין גובין מהם כלל ע"פי תקנת הקדמונים וכן הת"ח שפטורים מדין תורה וכן העניים המחזרים על הפתחים עדין חסר מהסך ההוא שעלה באותה שנה ומה שחסר מהסך ההוא עושים אותו עריכה על כל הקהל ע"פי מדרגות הגבייה שנתנו מתחילה והן בעון אחס'ור דרי ונתחכמו יותר לסייע במס הנז' שעשו גאבילה חדשה על הבשר יותר ממה שהיה והתוספת הזה נגבה בפני עצמו לסיוע הנז' ובאותו פרק גליתי את דעתי להם שזה אינו מן הדין כיון שהת"ח פטור מזה וכן חברת הקברים והעניים וכן האורחים שכל שפטורים מן המס כמ"ש כנ"הג סקנ"ו הג"הט מאות ח"י ואילך כל אלו קונים הבשר בערך שמוכרים לכל אדם שבערך ההוא בכללו יש הגאבילה הנז' ונמצא שכל הנז' שהם פטורים מן המס הם פורעים על החייבים במס עיין בכנ"הג סקס"ג הג"הט אות ק"ג ובתשובתו בבעי חיי ח"ב סח"ן וכן בשאלה שבס"ס מזמור לדוד וכן בספר כתר תורה למהר"ש די אבילא ד"ט ע"ב מ"ש דברים הראויים אליו יעו"ש ולא עוד אלא שרוב הגאבילה הנ"ל מרויח אותה הקצב כנודע וקמי שמיא גליא כי כמה פעמים דברתי ע"ז פעמים קשות ופעמים רכות ואני את נפשי הצלתי ודי בזה וה' הטוב יכפר בעד: