מקום שנהגו· רבי אברהם חיים אדאדי
הן בלשוני מלה - קו'ל מידי דאכילה · ה
נהגו לאכול חלב של גוים שאין ישראל רואהו וטעמם שאינו נמצא כ"כ חלב טמא וכדעת הפר"ח סימן קט"ו ועיין מה שהאריך בזה הרב זכ"ל ח"א דקצ"ה וכ"כ הרשב"ש סי' תקנ"ד. איברא דקשה עלי דבר זה לעשות נגד מרן הקדוש מה שסתם בסקט"ו דאסור בלי שום חילוק ואנו קבלנו הוראותיו כידוע בשלמא באתריה דהרשב"ש ניחא דהוא והרב מר אביו היו קודם מרן הקדוש ועיין בה' זכ"ל שם במעשה שהביא וכן אירע בפה מתא ממש דבר הלמד כמה גדולים דברי חכמים שאסרו בסתמות. ועתה נמשך להם לאכול גם הינור"טי שקורין בערבי לב"ן דחוץ מאיסור גיעולי גוים דמחממין אותו בימי החורף ובשגם שיש להקל בזה מ"מ הרי איסור אחר יש בחלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו ולכן ה' מהרי"ע במנהגים היקל בימות הקיץ שאין מחממין אותו מחמת שהם נוהגים כהרשב"ש שאין חוששין לחלב שחלבו גוי וכו' מטעם דאינו מצוי ובמקום דחוששין לחלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו לאסור. היתר היגור"טי הנ"ל הוא ליתנו בתוך שק של פשתן עד שיזוב כל המים שבו ואח"ך מדיחין אותו ואוכלין אותו כמ"ש ה' הל"קט די"ז ע"ג מה' פרח מ"א ח"ב סל"ג והטעם הוא כיון שזב כל המים שבו ונשאר קפוי הרי סימן דהוא חלב טהור שאם הוא טמא לא היה נקפה. וביגור"טי של פה העירה א"א לעשות כן שמביאין אותו כולו זב כמים ואין בו צד קפוי כלל ואם ישימוהו בשק זב כולו ולא ישאר ממנו מאומה תוך השק. ומז"ה חק נתן זיע"א לא היה טועם לא זה ולא זה. וכן החמאה של גוים נהגו בה היתר ובזה אין לגמגם עליהם יען דמרן בסקט"ו תלה במנהג המקומות וכן בע"הק צפת את"ל אוכלין אותה בשופי אבל היגור"טי הנ"ל אע"פי שהוא קפוי קצת נהגו בו איסור מלבד שאיזה ארחי ופרחי ששם מערי טור"קיא נותנים אותו בתוך שק של פשתן כנ"ל כהוראת ה' פרח מ"א הביאו ה' זכ"ל שם אבל בע"הק מירון בהליכתינו לשם בהלולא דרשב"י זיע"א אוכלין אותו ואמרו לי דהתקנה הוא בע"הק צפת דוקא וטעם מגומגם הוא בעיני. ומה שאוכלין אותו בפה העירה יע"א יען כי לא קפדי על חלב שחלבו גוי וכו' ואין כאן אלא משום גיעולי גוים וסתם כלים גוים אינן בני יומן ויש מיראי ה' שאין טועמים היגור"טי הנ"ל עד ימות הקיץ שאז אין צריך שום חימום וכ"כ מהרי"ע במנהגים כנ"ל: