מקום שנהגו· רבי אברהם חיים אדאדי
הן בלשוני מלה - קו'ל מידי דאכילה · ג
נהגו לאכול החלאוו"ה ש"ג שעושין אותו מדבש תמרים ובהיות שהדבש הנ"ל כשהוא עדין על האש מקפאין אותו בביצים ובלא ביצים אי אפשר להקפות. ובענין בשולי גוים לא חיישינן כיון דהדבש נאכל כמות שהוא חי אע"פי שעולה על ש"מ מ"מ תרתי בעינן ואי משום הביצים דקי"ל הביצה אע"פי שראוי לגומעה חיה יש בה משום בש"ג מאי הוי הרי קי"ל במקום שאוכלין הפת של פלטר ש"ג אפילו נילושה בביצים שרי משום דקמחה עיקר ה"נ דבשה עיקר ואע"ג דאינפנד"ה אסרה מרן שם אע"פי דקמחה עיקר התם משום שמנונית נגעו בה ואע"ג דקי"ל דבר המעמיד אפילו באלף לא בטיל ובלי הביצים שנותנים א"א שיתקפא הדבש כ"כ להיותו קשה אין לחוש דאעיקרא הא דדבר המעמיד וכו' אינו אלא מדרבנן כמו שרמז בס' ארעא דרבנן אות ד' ס"ג מהתוס' והרשב"א בת"ה כלל כ"ה וכ"כ בספרו קהלת יעקב די"ו ע"ד והו"ל דרבנן אדרבנן דגיעולי גוים אינו אלא מדרבנן ועוד הא דדבר המעמיד וכו' היינו בדבר שגופו אסור כגון המעמיד גבינה בעור קיבת נבילה אבל לא בדבר שהוא מותר וכגון המעמיד גבינה בעור קיבת כשירה דהתם בתר טעמא אזלינן כנז' בטור וש"ע י"ד סספ"ז אך מז"ה חק נתן זלה"ה לא היה אוכלה. והנה בעת'ה שיש מוכר ישראל למכור החלוו"אה הנז' בדמותה כצלמה מצד הדין אסור לישראל קנות מהגוי כמ"ש בש"ע י"ד סי' קי"ב במקום דנוהגים היתר בפת פלטר של גוים ויש שם פלטר ישראל אסור לקנות מהגוי עד שתכלה הפת של ישראל ובלא זה מצד הדין צריך להקדים לקנות מישראל כמ"ש בת"כ על פסוק או קנה מיד עמיתך והביאו הכנ"הג בח"מ סי' זכ"ר הגב"י ועיין מ"ש בזה הרב משחא דרבותא ח"ב דקע"ג ע"א והרב חק"ל ח"מ ח"א סקל"ט ואם הוא בשווי אחד אז מוסכם אליבא דכ"ע דצריך להקדים לקנות מישראל: