אור ברסלב
מקדש דוד חלק ד סימן נט - שביעית › א

מקדש דוד חלק ד· רבי דוד רפפורט

סימן נט - שביעית · א

סימן נט - שביעית

אמרינן בחולין (ז') גבי רבי התיר בית שאן הרבה כרכים כבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל וקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לע"ל והניחום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית וכתב רש"י ז"ל דלא קדשו לע"ל כשגלו בימי נ"נ ולא רצו להחזיר קדושתה כדי שיהא מותר לחרוש ולזרוע שם בשביעית שאין נוהגת בחו"ל ויסמכו עליהן עניים ליטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני כו' והרגמ"ה ז"ל כתב שם והניחום שלא קידשום בפעם שניה כשעלו מבבל שלא יהיו בכלל מעשר ולא בכלל שביעית שיחרשו ויזרעו בשביעית שיסמכו עניים עליהם בשביעית ובית שאן לא כבשוה עולי בבל מש"ה לא היתה חייבת לא במעשר ולא בשביעית לפיכך אכל ר"מ עלה ירק בלא מעשר ע"ש. והנה עמ"ש רש"י והרגמ"ה ז"ל דמותרים לחרוש ולזרוע קשה טובא דהא אותן מקומות שכבשו עולי מצרים אסורין בעבודה בשביעית כדתנן בשביעית (פ"ו) כל שהחזיקו עולי בבל מא"י ועד כזיב לא נאכל ולא נעבד וכל שהחזיקו עולי מצרים מכזיב ועד הנהר ועד אמנה נאכל אבל לא נעבד. והנה המל"מ (פ"ד מהל' שמטה) הקשה כעין זה על רש"י ז"ל ביבמות וחגיגה גבי עמון ומואב מעשרין מ"ע בשביעית כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית ופי' רש"י ז"ל דעמון ומואב הוא עבר הירדן שכבשו מארץ סיחון ועוג ואף שכבשום עולי מצרים לא כבשום עולי בבל וזורעין שם בשביעית ומעשרין מ"ע והקשה המל"מ הא אמרינן דמה שהחזיקו עולי מצרים נאכל אבל לא נעבד ע"ש. והנה הרמב"ם ז"ל נזהר מזה שכתב (פ"א דתרומות ה"ה) כל שהחזיקו עולי מצרים כו' כיון שגלו בטלה קדושתן כו' כיון שעלו בני הגולה והחזיקו במקצת הארץ קדשוה קדושה שניה כו' והניחו אותן המקומות שהחזיקו בהן עולי מצרים ולא החזיקו בהם עולי בבל כשהיו ולא פטרום מן התרומה ומן המעשרות כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית כו' היינו זה דהניחום אינו שלא קדשום אלא אדרבה הניחום כמו שהיו קודם שגלו ולא פטרום מן המעשרות כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית והיינו מן הספיחים דחייבין במעשרות דאותן שהחזיקו עולי מצרים נאכל והספיחים מותרין בהם כמ"ש הרמב"ם ז"ל (פ"ד מהל' שמטה הכ"ו) ואותן הספיחים חייבין במעשרות. והנה הרמב"ם ז"ל הזכיר רק תרומה ומעשרות שלא פטרום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית ולא הזכיר לקט שכחה ופאה כמ"ש רש"י ז"ל ומשום דאותן מקומות שהחזיקו עולי מצרים אין בהם לקט שכחה ופאה בשביעית כיון דאינו נעבד בשביעית ואסור לקצור כל השדה בב"א כמ"ש הרמב"ם ז"ל (פ"ד מהל' שמטה) דאם קצר כדרך הקוצרין לוקה כיצד כגון שקצר כל השדה כו' אלא קוצר מעט מעט וחובט ואוכל ע"ש וכה"ג לא מיחייב בפאה כמ"ש הרמב"ם ז"ל (בפ"ב מהל' מ"ע) דכל שקוצר מעט מעט לצורך עצמו ולא למכור לשוק ה"ז קיטוף ופטור ועיין בכ"מ שם והיכא דלא שייר דחייב בפאה הוא רק משום מראית העין כמ"ש הלח"מ מפני שסוברין שמלקט לשוק ע"ש א"כ בשביעית דאסור לעשות מהם סחורה ואסור ללקט לשוק דזהו סחורה כמ"ש התוס' סוכה (ל"ט) ורק קוצר מעט מעט לצורך עצמו פטור מלקשו"פ:

והנה ליישב דברי רש"י והרגמ"ה ז"ל שכתבו דמותר שם לחרוש ולזרוע נראה לפי מה דאמרינן בשביעית (פ"ו שם) עושין בתלוש בסוריא אבל לא במחובר כו' והביא הר"ש ז"ל שם מהירושלמי דזה דגזור במחובר הוא שלא יהו תקועין ומשתקעין שם ומקשינן בתלוש למה מותר ומתרצינן דבשביל ריוח מועט לא יצא מא"י ע"ש והנה במקום שהחזיקו עולי מצרים מכזיב ועד אמנה הוא ג"כ כן דעושין בתלוש ולא במחובר כמ"ש הר"ש ז"ל שם דדין מקום שכבשו עולי מצרים כדין סוריא ע"ש א"כ זה דאין עושין במחובר הוא כדי שלא יצאו לשם דאסור לצאת למקום שהחזיקו עולי מצרים מכזיב ועד אמנה דהתוס' ריש גיטין הוכיחו דעכו כבשום עולי בבל מדאמרינן דכי מפטרי רבנן מהדדי בעכו הוי מפטרי דאסור לצאת מא"י לחו"ל דעכו כצפון ע"ש דאי עכו לא היו כבשום עולי בבל היה אסור לצאת לשם וכן הוא לטומאת ארץ העמים דדין טומאה ואיסור יציאה אחד הוא כמ"ש תוס' נזיר (נ"ד ע"ב) דגזרו טומאה על ארץ העמים שלא יצאו לחו"ל [ועיין מל"מ פי"א מהל' טו"מ] וכיון דאסור לצאת מכזיב. ולהלן למקום שהחזיקו עולי מצרים עושין רק בתלוש ואין עושין במחובר כדי שלא יצאו לשם כמו בסוריא כדאמרינן בירושלמי אך זה רק על מקומות דנקט במשנה שם מכזיב ועד אמנה ועד הנהר אך יש עיירות שהן מכזיב ולפנים והן מובלעות בגבול א"י ומ"מ לא כבשום עולי בבל להנך עיירות אין אסור לצאת ואין מטמאין משום ארץ העמים כמ"ש הרמב"ם ז"ל (פי"א מהל' ט"מ הי"ב) עיירות המובלעות בא"י כגון סיסית וחברותיה אעפ"י שפטורות מן המעשרות ומן השביעית אין בהם משום ארץ העמים כו' וזה דהתיר רבי את בית שאן הוא מכזיב ולפנים רק לא כבשום עולי בבל דאם היתה מכזיב ולחוץ למה צריך לעדותו של ר"י בן זריז על ר"מ הא כל שהוא מכזיב ולחוץ לא כבשום עולי בבל כדאמרינן במתני' וכן אמרינן בירושלמי דמאי דרבי התיר קסרין ורבי התיר בית גוברין רבי התיר כפר צמח וקסרין אף דפטורה מן המעשרות מ"מ אינה טמאה משום ארץ העמים וגם מותר לצאת לשם כדאמרינן בתוספתא שלהי אהלות ע"ש דאיסור לצאת לשם וטומאת ארץ העמים הא בהא תליא כדמוכח ג"כ מירושלמי שביעית שם דשקלינן וטרינן אי אשקלון טמאה משום ארץ העמים כיון דפטורה מן המעשרות ומקשינן וכי צור אינו אסור לילך לשם והקונה שם אינו מתחייב ע"ש היינו דדייקינן דאינה טמאה משום ארץ העמים מדאינו אסור לילך לשם וכן אמרינן שם מפני מה לא גזרו על אותו הרוח שבגדריקו היינו מפני מה לא גזרו טומאה ר' סימן בשם ריב"ל שנוויה רע היינו דליכא למיחש שילכו לשם כמ"ש המפרשים ז"ל ע"ש דהטעם דגזרו טומאה הוא כדי שלא יצאו לשם א"כ רק מכזיב ועד אמנה דאסור לצאת לשם וטמאה משום ארץ העמים כדאמרינן בחלה (פ"ד מ"ח) ג' ארצות לחלה כו' מכזיב ועד הנהר ועד אמנה ב' חלות ואחת לאור כו' ומשום דנטמאת בארץ העמים כמ"ש בפי' הרא"ש ז"ל שם עושין בתלוש בשביעית אבל לא במחובר ומשום כדי שלא יצאו לשם כדאמרינן בירושלמי אבל אותן המקומות שהן מכזיב ולפנים רק יש כרכים שלא כבשום עולי בבל ובטלה קדושתן מותר לעשות בהן אף במחובר דל"ש הטעם שלא ישתקעו שם דמותר לצאת לשם והן כא"י לענין זה ומש"ה בבית שאן מותר אף לחרוש ולזרוע בשביעית וכן עבר הירדן אינו טמא משום ארץ העמים כדמוכח להדיא מההיא דחגיגה (כ"ה) דאמרינן שם עבר הירדן והגליל ה"ה כיהודה נאמנין על היין בשעת היין כו' ומוכח דאיכא טהרות בעבר הירדן וא"כ מותר ג"כ לכנוס לשם א"כ לשיטת רש"י ז"ל דעבר הירדן לא כבשום עולי בבל דלא כהתוס' מותר גם לחרוש ולזרוע שם וזה דאין עושין במחובר הוא רק מכזיב ועד אמנה משום דאסור לצאת לשם. והנה מ"ש הרגמ"ה ז"ל שלא קידשום שלא יהו בכלל מעשר ולא בכלל שביעית כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית ואע"ג דאינן בכלל מעשר ומה שייך שיסמכו בשביעית צ"ל שישתכרו בעבודת קרקע ורק מכזיב ועד אמנה וכן בסוריא אסרו כדי שלא ישתקעו שם בשביל הריוח בעבודת קרקע כדאמרינן בירושלמי ובהנך מקומות ל"ש זה:

והנה ז"ש רש"י ז"ל שיהא מותר לחרוש ולזרוע ויסמכו עליהם עניים בשביעית בלקשו"פ ומעשר עני ולא פי' כהמל"מ דלעולם אסור בעבודת קרקע רק הפירות שגדלין מאליהן שהן פירות שביעית יסמכו עליהן עניים בלקט שו"פ ומ"ע משום דרש"י ז"ל לשיטתיה דנראה מכמה מקומות מרש"י ז"ל דפירות שביעית שהן הפקר לא היו לוקטין אותן רק עניים כמ"ש בסנהדרין (כ"ה ע"ב) על הא דאמרינן שם בסוחרי שביעית ואימתי חזרתן משתגיע שביעית אחרת ויבדלו וכתב רש"י ז"ל שלא ישאו ויתנו בפירותיהן ויפקירו גנותיהן לעניים ע"ש וכן במנחות (פ"ד) על ההוא דשומרי ספיחי שביעית כו' כתב רש"י ז"ל דצריך לשומרן מפני החיה ומפני העניים שלא ילקטוהו קודם העומר ע"ש וצ"ל דאף דשמיטה הוא הפקר לכל מ"מ לא היו מלקטין רק עניים וכן נראה מדאמרינן בתענית מתריעין על פירות האילן בשביעית מפני שהן פרנסה לעניים ע"ש ואין לומר דלעולם הכל מלקטין פירות שביעית רק בשביל עשירים לא איכפת לן הא מתריעין על פירות האילן בשאר שני שבוע ונראה מזה דפירות שביעית היו רק פרנסה לעניים. והנה בסוכה (ל"ט ע"ב) גבי לוקח מן השמור כתב רש"י ז"ל ששדה היתה משומרת כו' זה נחשד לענין שאינו מפקיר לעניים דכתיב ואכלו אביוני עמך כו' ע"ש היינו זה דמפקיר לעניים הוא מקרא דואכלו אביוני עמך וכבר עמד שם הרש"ש ז"ל הא שמיטה הוא הפקר לכל וכתב ואולי לישנא דקרא נקט ע"ש אך עוד יותר מוכח ממ"ש רש"י ז"ל בנדרים (נ"ג) גבי הנודר מן הירק בשאר שני שבוע אסור בירקות גנה ומותר בירקות שדה ובשביעית אסור בירקות שדה ומותר בירקות גנה וכתב רש"י ז"ל ומותר בירקות השדה שעליהן סומכין בשביעית שהפקירו הגנות לעניים ואין מסתפקין אלא בירקות השדה ע"ש ומדברי רש"י ז"ל כאן נראה דאין רשות לעשירים לזכות בפירות שביעית דאי הוי הפקר אף לעשירים מ"ש ירקות גנה שהיו לוקטין אותן רק עניים ומ"ש ירקות שדה שהיו הכל לוקטין אותן שהרי כתב רש"י ז"ל דמש"ה מסתפקין רק בירקות שדה מפני שהגנות הפקירו לעניים הרי אלו ואלו הפקר ומ"ש הני מהני ונראה מרש"י ז"ל דפירות שביעית הן הפקר רק לעניים ומש"ה הגנות שהפקרן רק מדין שביעית היו רק לעניים אבל ירקות שדה שהן ירקות המדבריות [כמ"ש בפה"מ עוקצין פ"ג מ"ב] שאף בשאר שני שבוע הן הפקר היו הכל לוקטין אותן והנה בפי' הרדב"ז ז"ל (פ"ז משמיטה ה"ג) כתב דזה דשמיטה הוא הפקר בין לעניים ובין לעשירים הוא בפלוגתא דר"י ור' יוסי ע"ש ואף אי נדחוק בדברי רש"י ז"ל דירקות גנה דהפקרן מדין שביעית היה רק דרך עניים ללקטן ולא משום שלא היה רשות לעשירים ללקטן אבל ירקות שדה שהן הפקר אף בשאר שני שבוע היה גם דרך עשירים ללקטן יהיה איך שיהיה מכל דברי רש"י ז"ל מוכח דפירות שביעית היה רק דרך עניים ללקטן א"כ איך אפשר לפרש דזה שלא קידשום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית היינו בלקט שו"פ ומ"ע של הפירות הגדלין מאליהן בשביעית הא אדרבה אם יקדשום ויהא נוהג בהם שביעית גמורה ויהיו הפירות הפקר יהיו הכל לעניים ולכן פי' שיהא מותר לחרוש ולזרוע בשביעית ויזכו בלקט שו"פ ומ"ע וזה עדיף לעניים משיהיה אסור לחרוש ולזרוע ויהיו הפירות הגדלין מאליהן כולן הפקר דספיחין הן רק מעט והנה הרמב"ם ז"ל שלא כתב דמותר לחרוש ולזרוע שם נזהר בזה דודאי עדיף לעניים שיהיו כל הפירות הפקר משלא יהא הפקר ויתנו מהם לקט שו"פ ומ"ע [וכן אמרינן להדיא בירושלמי שביעית (פ"ז ה"ב) גבי הסיאה האזוב והקורנות כו' וכולן שנכנסו מששית לשביעית כו' מוטב ליתן לו אחד בודאי כו' דנוח לעני שיהיה עליהן קדושת שביעית משיתחייב במעשר עני ע"ש] ולכן כתב דזה דהניחום היינו שלא פטרום מן המעשרות כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית והיינו זה דלא קדשום אין זה כדי שיסמכו עניים בשביעית רק דעולי בבל החזיקו רק במקצת הארץ כמ"ש שם ורק זה דהניחום כמו שהיו ולא פטרום מתו"מ היה כדי שיסמכו עניים בשביעית דבלא"ה היו פטורין בין מן המעשר ובין מן השביעית וע"י שלא פטרום מן המעשר סומכין עליהם עניים בשביעית במעשרות מן הפירות הגדלין מאליהן אך רש"י ז"ל שפי' דהניחום היינו שלא קדשום ע"כ צריך לפרש דמותר לחרוש ולזרוע:

חקר המל"מ בכבוש מצרים וכן סוריא אי נוהג בהם מעשרות בשביעית אי הפירות הם הפקר וכתב שם להוכיח דאין מעשרות בשביעית במקום שכבשו עולי מצרים וכן בסוריא מדלא כתב הרמב"ם ז"ל על מקום שהחזיקו עולי מצרים מה הן בשביעית מע"ש או מעשר עני וכן בסוריא ע"ש אך על סוריא ל"ק כלל דהא כתב הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' מע"ש דאין מע"ש נוהג כלל בסוריא אף בשאר שני שבוע ואף מ"ע אינו נוהג שכתב שם ויראה לי שמע"ש שמפרישין בארץ שנער ומצרים כו' וכן יראה לי שלא חייבו מקומות אלו במע"ש אלא כדי לקבוע מ"ע כו' ע"ש ומוכח בבסוריא דאינו נוהג מע"ש ה"נ אינו נוהג מ"ע דאם היה נוהג מ"ע היה צריך ג"כ לנהוג מע"ש כדי לקבוע מ"ע:

הנה המל"מ נסתפק שם להר"ש ז"ל שפי' במקומות שהחזיקו עולי מצרים דנאכל היינו לאחר הביעור אי מ"מ יש להפירות קדושת שביעית אי אי"ל קדושת שביעית לגמרי ע"ש. והנה יש לעיין שהרי כתב הר"ש ז"ל שם על ההיא דעושין בתלוש בסוריא אבל לא במחובר דדוקא בשמור אבל במופקר מותר ע"ש אלמא הפירות הפקר ויש בהם קדושת שביעית ומקומות שהחזיקו עולי מצרים דינן כדין סוריא כמ"ש הר"ש ז"ל שם דזה דמכזיב ועד אמנה נאכל אבל לא נעבד היינו דוקא במחובר אבל בתלוש שמותר כמו בסוריא וכ"ש דלא קיל מסוריא והנה להר"ש ז"ל כיון דהפירות הן הפקר א"כ אינו נוהג בהן תרומה ומעשרות קשה הא אמרינן דהרבה כרכים כבשום עולי מצרים כו' והניחום כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית על מה יסמכו כיון דאי"ב תרומה ומעשרות ואין לומר דנ"מ לאחר הביעור דמקומות שהחזיקו עולי מצרים נאכל לאחר הביעור הא עניים לעולם אוכלין אחר הביעור כשיטת הר"ש ז"ל (פ"ט מ"ז) א"כ מאי תקנה לעניים במה שיהא נאכל אחר הביעור וצ"ל אף להר"ש ז"ל כמ"ש דאותן כרכים המובלעות בא"י שלא כבשום עולי בבל דין אחר לגמרי להם ואין שביעית נוהגת בהם כלל א"נ י"ל משום ספיחין דכיון דנאכל שם אחר הביעור כ"ש דספיחין מותרין שם והספיחין הן פרנסה לעניים כדאמרינן בתענית (י"ט) מתריעין על הספיחים בשביעית מפני שי"ב פרנסה לעניים:

והנה הרמב"ם ז"ל בפה"מ שם כתב על ההיא מא"י ועד כזיב לא נאכל ולא נעבד היינו שאסור לנו עבודת הארץ ההיא ואם תעבד ע"י אחר אסור לאכול ממה שתוציא ושאמר נאכל אבל לא נעבד ר"ל שאינו מותר עבודתה ואם נעבדה הצומח בה נאכל בקדושת שביעית ע"ש היינו דמפרש דמקום שהחזיקו עולי מצרים דנאכל היינו אם נעבד הארץ מותר באכילה. ונראה מקור להרמב"ם ז"ל מירושלמי דמאי (פ"ב ה"א) דאמרינן שם דמעשה דר"מ דאכל עלה ירק בבית שאן היה בשביעית דאמרינן רבי התיר בית שאן מפי יהושע בן זריז כו' שאמר אני ראיתי את ר"מ לוקח ירק מן הגנה בשביעית והתיר את כולה ע"ש והטעם משום דירק גנה אסור בשביעית דאמרינן בנדרים (נ"ג) הנודר מן הירק כו' בשביעית אסור בירקות שדה ומותר בירקות גנה וכתב הר"ן ז"ל שם דמש"ה מותר בירקות גנה דא"א לומר שנתכוין לירק גנה דהא אין זורעין ואין נוטעין בשביעית ע"ש היינו דירקות גנה באין ע"י זריעה והנה מזה דלקח ר"מ ירק מן הגנה בשביעית התיר רבי את בית שאן כולה דמוכח דאין שביעית נוהגת שם דאי נוהגת ירקות גנה אסורין מפני שבאין ע"י זריעה ונראה מזה דמקומות דכבשו עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל מותר לאכול כשנעבד הארץ דהא הרמב"ם ז"ל ס"ל דאין נ"מ בין מובלעות בא"י ומכזיב ועד אמנה ובכולן אסור עבודת קרקע בשביעית [והנה להר"ש ז"ל דהאי נאכל הוא לאחר הביעור וכתב דדין סוריא הוא כדין מקומות שכבשו עולי מצרים דאם לא לתני ד' ארצות ע"ש יש לעיין מהירושלמי (פ"ט ה"ב) דאמרינן תני אין בסוריא ג' ארצות היינו לביעור דאוכלין על הראשון עד שיכלה האחרון שבה ומוכח דביעור נוהג בסוריא]:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה