אור ברסלב
מקדש דוד חלק ג קונטרס מעניני טהרות

מקדש דוד חלק ג· רבי דוד רפפורט

קונטרס מעניני טהרות

סימן נד - כלים

סימן א - אהלות

א

נקטינן דטפח על טפח ברום טפח מביא את הטומאה וחולץ בפני הטומאה ופחות מטפח אינו אהל ובבית וארובה בתוכו לאויר אפילו פחותה מטפח אמרינן בפ"י דאהלות דטומאה בבית כנגד ארובה טהור טומאה כנג' ארובה הבית טהור ומשום דלא אמרינן בטומאה לבוד וארובה שבין בית לבית או בין בית לעליה ויש בה פותח טפח וטומאה באחת מהן הכל טמא אין בה פותח טפח טומאה בבית כלים שבעליה טהורין טומאה בעליה כלים שבבית טהורין:

אמרינן באהלות (פ"ח מ"ד) אלו חוצצין ולא מביאין מסכת פרוסה וחבילי המטה והמשפלות והסריגות שבחלונות וכתב בפי' הרא"ש ז"ל שם כל אלה בשאין בנקב פותח טפח חוצץ ואינו מביא והא דחוצצין בטומאה מן הצד כגון שפרוסין על ארובה שבין בית לעליה ואין הטומאה תחת ארובה אבל אם היו פרוסות כנגד המת תניא בפ' העור והרוטב הנוגע כנגד הנקב טמא שלא כנגד הנקב טהור ע"ש היינו דס"ל דזה דאין טומאה נכנסת מבית לעליה בפחות מטפח הוא רק כשהטומאה מן הצד שלא כנגד הנקב אבל טומאה כנגד הנקב הטומאה עולה כשאר טומאה שהיא באויר שעולה למעלה ונכנסת לעליה וכיון דנכנסה לעליה אהל העליה מפשטת הטומאה על כל העליה וכ"כ הרא"ש ז"ל בפי' גבי ארובות זו ע"ג זו ואין בהם פותח טפח ואמרינן שם טומאה כנגד ארובות נתן דבר שאינו מקבל טומאה בין מלמעלן בין מלמטן אין טמא אלא תחתון וכתב בפי' הרא"ש ז"ל ואם נתן למעלה ולא נתן מלמטה העליה טמאה הטומאה נכנסת לה בפחות מפותח טפח כיון דהטומאה כנגד הארובה והבית טהור שאין הטומאה חוזרת מאהל עליה ליכנס לבית כיון דאין בארובה פותח טפח ע"ש היינו דזה דאמרינן שם במתני' לעיל בארובה שהיא לאויר ואין בארובה פותח טפח דטומאה כנגד ארובה הבית טהור ה"נ בארובה שבין בית לעליה וכ"כ הרא"ש ז"ל בהלכות קטנות דארובה שבין בית לעליה ואין בה פותח טפח וכזית מן המת למטה כנגד ארובה הבית טהור והעליה טמאה ועיין ביו"ד סי' שע"א ס"ב ע"ש:

אך המהר"ם מרוטנבורק ז"ל כתב גבי ארובות זו ע"ג זו כו' וא"ת לתני בסיפא דבר שאינו מקבל טומאה ממנו ולמטן טמא כמו ברישא ונראה דזה אינו דאפילו נתן בעליונה דבר שאינו מקבל טומאה ולא נתן בתחתונה כלום אינו טמא אלא תחתון דכיון דאין בארובה פותח טפח אפילו טומאה כנגד ארובה די לנו בזה שדבר שאינו מקבל טומאה שלמעלה בארובה העליונה מערב את הטומאה בכל הבית התחתון במקום שהטומאה מונחת שם אבל לא חזינן כאילו הטומאה נמי בעליה ע"ש היינו היפך מדברי הרא"ש ז"ל ובתרתי פליגי דלהרא"ש ז"ל כל שהטומאה כנגד ארובה העליה טמאה והבית טהור ולמהר"ם ז"ל בנתן בעליונה ולא נתן בתחתונה וטומאה כנגד ארובה הבית טמא והעליה טהורה ונראה טעם המהר"ם ז"ל דאע"ג דבארובה שהיא לאויר וטומאה כנגד ארובה הבית טהור והכא הבית טמא דהוא משום דאמרינן גוד אחית כיון שנתן בעליונה דבר שאינו מקבל טומאה דליכא ארובה בעליונה אמרינן על אהל העליונה גוד אחית והוי כנסתמה הארובה התחתונה ומש"ה הבית טמא והעליה טהורה דהארובה חשיבא כסתומה וכדאמרינן בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל שם ארובה שבין בית לעליה ואין בה פותח טפח טומאה בבית כלים שבעליה טהורין טומאה בעליה כלים שבבית טהורין שאני רואה את הקורות כאילו יורדות וסותמות ד"א אין טומאה נכנסת לאהל ואין יוצאה הימנה אלא בפותח טפח כלים שכנגד הזית רבי מטמא וחכמים מטהרין אמר רבי רואה אני את דבריהם מדברי ע"ש והנה דברי הרא"ש ז"ל לא אתיא אפילו לרבי דלרבי אינו טמא רק הכלים שכנגד הזית אבל שאר הכלים שבעליה טהורין ולהרא"ש ז"ל טמאה כל העליה וזה שרואה אני את דבריהם מדברי היינו כיון דשאר הכלים שבעליה טהורין א"כ אין הטומאה נכנסת לשם א"כ אף כנגד הזית טהור כמ"ש הר"ש ז"ל שם. והנה זה דאמרינן בארובה פחותה מטפח דהקורות יורדות וסותמות וכן אמרינן בתוספתא שהביא הרמב"ם ז"ל בפי"ח ה"ה גבי מגדל שעומד בתוך הבית כלים שבינו ובין הארץ בינו לבין הכותל בינו לבין הקורות אם אין שם פותח טפח טהורין משום דרואין את הקורות כאילו יורדות וסותמות ע"ש ואע"ג דארובה שיש בה פותח טפח וטומאה בבית העליה טמאה וכן במגדל אם יש שם פותח טפח טמא ולא אמרינן דהקורות יורדות וסותמות הטעם הוא דלא אמרינן גוד אחית רק לחבר אהל ולא למעט אהל דכל שיש שם פותח טפח חשיב הבית והעליה כאהל אחד ואי נחשוב הארובה כסתומה ממעטינן את האהל ולזה לא אמרינן גוד אחית דאל"כ לעולם כל שהטומאה למטה בבית וכלים למעלה נימא על הקורות גוד אחית בין הטומאה לכלים וליטהרו הכלים אבל כשהארובה פחותה מטפח דלא חשיב הבית והעליה כאהל אחד רק כל שהטומאה כנגד ארובה הטומאה עולה למעלה כמו כל טומאה שהיא באויר שהטומאה עולה ויורדת וא"כ נכנסת לעליה לזה אמרינן גוד אחית וחשיב כסתום ואינה נכנסת לעליה דבזה לא ממעטינן את האהל:

והנה טעם הרא"ש ז"ל שלא כתב כהתוספתא נראה דסמך על ההיא דסוכה (כ"ב) גבי קורות הבית והעליה והיו העליונות כבין התחתונות דטומאה תחתיהן תחת כולן טמא בד"א בזמן שיש בהן טפח וביניהן פותח טפח אבל אין ביניהן פותח טפח טומאה תחת אחת מהן תחתיה טמא כו' ואמרינן שם הטעם משום דבפחות מטפח לא אמרינן חבוט רמי וכתב הרשב"א ז"ל שם דלזה דנימא חבוט רמי בעינן תרתי שיהא בקורות העליונות בגגן טפח וגם שיהא באויר בין התחתונות פותח טפח ואם יש רק חדא מינייהו לא מהני ע"ש באורך היינו דהקורה שאומרים עליה חבוט וכן הפתח שרוצים לסותמו צריך להיות בהן טפח א"כ בארובה שבין בית לעליה ואין בה פותח טפח לא אמרינן דהקורות יורדות וסותחות כיון שהן באין לסתום פחות מטפח אבל הר"ש ז"ל (פי"ב מ"ה) כתב אין ביניהן פותח טפח בין התחתונות דנמצא השתא דאין עליונות רחבות טפח דשיעורן כבין התחתונות כו' ביניהן טהור משום דאין בעליונות פותח טפח וכליהנהו דמי ומדקדק מכאן בסוכה דלא אמרינן חבוט רמי כי ליכא טפח ע"ש וכעין זה כתב רש"י ז"ל בסוכה שם] ונראה מזה דכל הקפידא דנימא חבוט רמי הוא רק שיהיו בעליונות טפח ומזה דאין בין התחתונות פותח טפח דייקינן רק דאין העליונות רחבות טפח דשיעורן כבין התחתונות אבל מה שבין התחתונות עצמן ליכא פותח טפח לא איכפת לן לענין חבוט רמי א"כ בארובה שבין בית לעליה ואין בה פותח טפח כיון דהתקרה העליונה יש בה טפח אמרינן חביט רמי אף שזהו לסתום ארובה פחותה מפותח טפח וזהו טעם המהר"ם ז"ל:

והנה לפי המהר"ם ז"ל מתיישב שפיר ההיא דפ"י בארובה שאין בה פותח טפח וטומאה בבית נתן את רגלו מלמעלן לכ"ע טהור וכתב הר"ש ז"ל משום דכסתום דמי לגביה ובטומאה כנגד ארובה ונתן את רגלו מלמעלן ס"ל התם לרבנן אם רגלו קדמה את הטומאה טהור וכתב הר"ש ז"ל משום דנסתמה הארובה מקודם ולא אתיא עליה ע"ש וקשה הא הסתימה הוא ע"י רגלו ונהי דחשיב כסתום מ"מ הרי הטומאה מגעת עד רגלו ונטמא שהרי מאהיל על הטומאה ואפילו בטומאה בבית ג"כ קשה כיון שנתן את רגלו הא עירב את הטומאה ולמטה כנגד ארובה טמא א"כ הטומאה מגעת לרגלו ונטמא ונראה דהטעם דטהור הוא משום דמיירי שנתן רגלו מלמעלן היינו מחציו מעזיבה ולמעלה כמ"ש הר"ש ז"ל (פי"ב מ"ד) גבי סנדל של עריסה דל"ד לנתן רגלו מלמעלן דטהור דמיירי שנתן הסנדל בחצי מעזיבה ולמטה ע"ש א"כ אמרינן חבוט רמי דיורד וסותם והוי כנסתמה הארובה למטה ומש"ה לא אתיא הטומאה לרגלו ורגלו יש בו פותח טפח כדאמרינן בשבת פ"ה והשקית ברגלך כגן הירק מה רגל טפח אף גבול טפח ובטפח אמרינן חבוט רמי וחשוב למטה כסתום ובזה אתי שפיר מ"ש דנקט רגלו ועמדו בזה המפרשים ז"ל והרמב"ם ז"ל כתב נתן ידו או רגלו ע"ש ומשום דרגלו לעולם יש בו פותח טפח אבל ידו פעמים שאי"ב פותח טפח כדאמרינן ספט"ו דאהלות הנוגע במת והנוגע בכלי כו' אם יש בידו פותח טפח כו' ובפחות מטפח לא אמרינן חבוט רמי ואע"ג דאדם אינו נעשה אהלים לחצוץ מ"מ בארובה שהוא עם דפנות אהלים מציל כמו כלים דמצילין עם דפנות אהלים וכדאמרינן (בב"ב כ') דעכו"ם ששכן בחלון חוצץ וישראל דאינו חוצץ הוא רק משום דמקבל טומאה ונטמא דהתם מיירי בארובה שיש בה פותח טפח וכיון שנטמא אינו חוצץ אבל היכא שלא נטמא חוצץ וכן נראה ממ"ש המהר"ם ז"ל שם גבי ארובות זו כנגד זו כו' וכתב ונתן דבר המקבל טומאה כגון רגלו אבל דבר שאינו מקבל טומאה אפילו כלי טהור ג"כ חוצץ ואף דכלים אין נעשין אהלים לטהר שאני הכא דמצילין עם דפנות אהלים ע"ש. והנה ברגלו כתב הטעם רק דמקבל טומאה משום דמיירי התם שקדמה הטומאה את רגלו כמ"ש המפרשים ז"ל אבל משום זה דאדם אינו נעשה אהל לטהר לא איכפת לן משום דמציל עם דפנות אהלים כמו כלים. והנה לר"מ דמחלק בין טומאה בבית דמודה בנתן רגלו דטהור וכתב הר"ש ז"ל משום דכסתום הוי לגביה ובטומאה כנגד ארובה ס"ל אף קדמה רגלו ג"כ טמא נראה דס"ל כרבי דהתוספתא שהביא הר"ש ז"ל שם בארובה שבין בית לעליה ואין בה פותח טפח דמה שכנגד הזית טמא דלא אמרינן יורד וסותם לענין מה שכנגד הזית ומש"ה בטומאה כנגד ארובה ונתן רגלו מלמעלן כיון שהטומאה מגעת עד רגלו נטמא:

אמרינן (פי"ד מ"ה) ב' זיזין זו למעלה מזו ויש בהם פותח טפח וביניהן פותח טפח והעליון עודף על התחתון פחות מטפח טומאה תחתיהן תחתיהן וביניהן טמא ביניהן או תחת המותר רא"א תחתיהן וביניהן טמא רי"א ביניהן ותחת המותר טמא ותחתיהן טהור כו' וכתב המ"ר דפליגי בזה דר"א סבר דזיז העליון כיון שיש בכללו טפח אמרינן גוד אחית ומש"ה בטומאה ביניהן או תחת המותר הכל טמא ור"י סבר דזיז העליון כל מה שמכוון כנגד התחתון אינו מצטרף לומר גוד אחית ע"ש ולפי פי' זה הא דאמרינן דבפחות מטפח לא אמרינן חבוט רמי דהיינו גוד אחית אי זה תלוי רק שיהיה בעצמו טפח או בעינן ג"כ שיהא צריך לסתום טפח תלוי בפלוגתא דר"א ור"י דהכא הזיז העליון בעצמו יש בו טפח רק שבא לסתום פחות מטפח ובאמת קשה מהאי מתני' על המהר"ם ז"ל דב' זיזין זו למעלה מזו ויש בהם פותח טפח וביניהן פותח טפח והעליון עודף על התחתון פחות מטפח וטומאה למטה תחת המותר הוי ממש כבית ועליה וארובה ביניהן פחות מטפח וטומאה כנגד ארובה וכיון דקי"ל כר"י בטומאה תחת המותר דתחתיהן טהור וביניהן טמא היינו דהבית טהור והעליה טמאה א"כ קשה על המהר"ם ז"ל שכתב בטומאה תחת ארובה דהבית טמא והעליה טהורה:

ונראה דל"ד ההיא דזיזין לבית ועליה וארובה ביניהן דאף להרא"ש ז"ל בטומאה כנגד ארובה דהבית טהור והעליה טמאה אין זה דכל מה שבבית כנגד הארובה שייך להעליה והוי כמנחא באהל העליה ורק דכל שהטומאה נגד ארובה עולה למעלה כמו כל טומאה שהיא באויר דהטומאה עולה ויורדת וכמו בארובה שהיא לאויר וטומאה כנגד ארובה אך כיון דנכנסה הטומאה לעליה שוב אהל העליה מפזרת הטומאה על כל העליה והבית טהור משום דכנגד הארובה אף שאין בו פותח טפח אינו שייך לאהל הבית דלא אמרינן בטומאה לבוד. והנה הטעם דלמטה בבית כנגד הארובה אינו שייך לאהל העליה אעפ"י שהוא מכוון כנגד גג העליה משום דכיון דאין בארובה פותח טפח אף שיש תקרה מלמעלה אי אפשר להיות על מקום הארובה תורת אהל כיון שאין שם פותח טפח וכ"ש למטה מהארובה כיון דנפסק האהל ואי אפשר להיות ג"כ על הארובה תורת אהל מדין שפועי אהלים כיון דהארובה י"ל מחיצות לעצמה אינו נידון כשפועי אהלים וכמו מגדל שעומד בבית ואין בינו לבין הכותל פותח טפח וכלים שם וטומאה בבית הכלים טהורין ואף שיש בין המגדל להקורות פותח טפח ונמצא שיש אהל למעלה מ"מ בין הכותל ולהמגדל כיון דאין שם פותח טפח אינו שייך אל האהל ואינו נידון כשפועי אהלים כיון דלאותו המקום יש ב' מחיצות לעצמו שהוא המגדל והכותל אין זה שפועי אהלים דשפועי אהלים דהיינו אהל ששופע ויורד וכלה עד כאצבע אותו המקום שהוא פחות מטפח אי"ל מחיצות לעצמו וכן בית שחצצו וטומאה בבית וכלים שאחורי החצץ היינו בין החצץ לכותל אף שאין בהם פ"ט טהורים ואין נידונין כשפועי אהלים ומשום דיש להמקום מחיצות לעצמו שהרי הוא בין החצץ והכותל וכן חלון שבכותל האהל ואין בו פותח טפח אינו נידון כשפועי אהלים [עיין מ"א פי"ג] והטעם נמי כיון שיש להמקום מחיצות לעצמו שהם עובי הכותל אינו שייך אל האהל וכן הארובה שבתקרה אינו שייך לאהל העליה אך בההיא דב' זיזין זו למעלה מזו והעליון עודף על התחתון בפחות מטפח זה דאמרינן דטומאה תחת המותר תחת המותר וביניהן טמא וכן טומאה ביניהן ביניהן ותחת המותר טמא הוא משום דביניהן ותחת המותר עד לארץ חשיב אהל אחד ואף דתחת המותר כנגד זיז התחתון אין בו פותח טפח מ"מ נידון כשפועי אהלים כיון דאין לאותו המקום מחיצות בפ"ע וכיון שכל הזיז העליון יש בו פ"ט וביניהן הוא אהל גמור מה שנמשך למטה תחת המותר ג"כ שייך להאהל העליון א"כ אף להמהר"ם ז"ל דבית ועליה וארובה ביניהן פחות מטפח וטומאה כנגד ארובה דהבית טמא והעליה טהורה ומשום דאמרינן דקורות העליה יורדות וסותמות כדאמרינן בתוספתא זה שייך רק התם דהארובה אינה שייכת להעליה אבל בזיזין דתחת המותר שייך לאהל העליון ל"ש לומר יורד וסותם דהזיז העליון יסתום את המותר שכנגד זיז התחתון כגון דהוא שייך לאהל העליון ואין אומרים גוד אחית למעט אהל כמ"ש דא"כ בכל בית היכא שהכלים למעלה מן הטומאה נימא על הקורות גוד אחית בין הכלים להטומאה ויחצצו ומש"ה טומאה תחת המותר ביניהן טמא דהכל אהל אחד ותחתיהן טהור כיון דלא אמרינן גוד אחית. והנה זה דטומאה תחתיהן לכ"ע תחתיהן וביניהן טמא הנה לפמ"ש הר"ש ז"ל שם דפלוגתא דר"א ור"י הוא לטעמייהו בההיא דזיז שהוא סובב את כל הבית כו' וטומאה תחתיו ופליגי ר"א ור"י אי הבית טמא וזה דאמרינן שם טומאה בבית לכ"ע כלים שתחתיו טמאים כתב הר"ש ז"ל משום דדרך טומאה לצאת ע"ש וא"כ ה"נ בב' זיזין זה ע"ג זה הא דטומאה תחתיהן דלכ"ע ביניהן ותחת המותר טמא הוא ג"כ משום דדרך טומאה לצאת שהטומאה שתחת התחתון הרי סופה לצאת תחת המותר:

הנה מדברי רש"י ז"ל (חולין קכ"ה) נראה דס"ל כהמוהר"ם ז"ל שכתב שם בסריגי החלונות שחוצצין בין הבית ועליה ז"ל אם שטחו מקורה לחברתה ועשאו תקרה ובטלו כו' חוצצין בפני הטומאה שלא תכנס טומאה לצד שני שעליה כלומר לעליה כו' ועל הא דאמרינן שם פרסן על פני המת באויר הנוגע כנגד הנקב טמא שלא כנגד הנקב טהור כתב רש"י ז"ל דעכשיו לא נעשו תקרה להיות הכל כסתום לפיכך הנוגע כנגד הנקב טמא שהרי מאהיל על המת ע"ש היינו שחילק בין פרסו בין בית לעליה ובין פרסו ע"ג המת דכאן עשאו תקרה וכאן לא עשאו תקרה ולהרא"ש ז"ל אין חילוק בין פרסו בין בית לעליה ובין פרסו ע"ג מת דכאן וכאן אי הטומאה כנגד הנקב טמא כמ"ש (בפ"ח מ"ד) ושלא כנגד הנקב טהור:

הנה להרא"ש ז"ל בטומאה כנגד ארובה ואין בה פותח טפח דכלים שבבית טהורים א"כ ה"נ להפך בטומאה בבית כלים שכנגד ארובה טהורין כיון דבית ותחת הארובה לא חשיב אהל אחד והנה יש לעיין דאמרינן (פ"ה מ"ב) ארובה שבין הבית לעליה וקדרה נתונה עליה ונקובה בכונס משקה בש"א הכל טמא ובה"א הקדרה טמאה והעליה טהורה כו' דסברי ב"ש דטומאה נכנסת לכלי דרך נקב קטן וכתב הרא"ש ז"ל דסברי ב"ש דכלים העשוין לכך ולכך לאוכלין ולמשקין מטילין אותו לחומרא בצמיד פתיל ובכונס משקה וכיון דניקבה בכונס משקה שוב אינה מצלת וב"ה סברי דמצלת אלא דמחמרינן לטמאות הקדרה ע"ש. וקשה נהי דסברי ב"ש דנקב בכונס משקה צריכה צמיד פתיל ואם לאו נכנסת הטומאה לשם אבל הכא שהקדרה נתונה בארובה שבין בית לעליה הא אף למטה כנגד אותו הנקב טהור דהוי נקב שאי"ב פותח טפח דטומאה בבית כנגד אותו הנקב טהור ואם למטה כנגד הנקב טהור איך נכנסת הטומאה דרך הנקב לקדרה ואפשר לדחוק דמיירי בנקב שיכול לקבל מעזיבה בינונית דכה"ג מביא הטומאה תחת כולה אך לפ"ז רק בנקב קטן מטמאי ב"ש אבל אם היה הנקב יותר גדול אדרבה מטהרי ואין זה במשמע כלל:

אמרינן בפי"ב מ"ד) גבי סנדל של עריסה שפחתו בתוך הבית אם יש בה פותח טפח הכל טמא ואם לאו מונין בו כדרך שמונין במת וכתב המהר"ם ז"ל [עיין בתי"ט] דע"כ מיירי בטומאה בבית שלא כנגד הנקב דאי כנגד הנקב אפילו אם הנקב פחות מטפח מביא את הטומאה כדתנן בפ"י נתן דבר המקבל טומאה עירב את הטומאה ע"ש וקשה טובא הא הכא הוי ארובה שאי"ב פותח טפח בין בית לעליה וטומאה כנגד ארובה דס"ל להמהר"ם ז"ל דעליה טהורה ואמאי כתב כאן דהעליה טמאה דזה שנתן דבר המקבל טומאה שהוא הסנדל לא עדיף להביא הטומאה לעליה מלא נתן כלל בהנקב (וזה דאמרינן בפ"י נתן דבר המקבל טומאה עירב את הטומאה התם מיירי בארובות זו ע"ג זו] והנה הרא"ש ז"ל כתב שם דמיירי בטומאה תחת הפחת וקדמה טומאת הסנדל ע"ש וקשה הא הרא"ש ז"ל ס"ל בארובה בין בית לעליה ואי"ב פותח טפח וטומאה כנגד ארובה דהעליה טמאה ואיך כתב כאן דמיירי בטומאה כנגד הפחת א"כ אמאי אין העליה טמאה וקשה על המהר"ם והרא"ש ז"ל דכאן החליפו שיטותיהן:

אמרינן (פ"י מ"ד) ארובות זו ע"ג זו ויש בהן פותח טפח טומאה בבית כנגד ארובות טהור כו' נתן דבר שהוא מקבל טומאה בין מלמעלן בין מלמטן הכל טמא וכתב הר"ש ז"ל דהכל טמא אפילו מה שבעליה אעפ"י שנתן בתחתונה ולא בעליונה דכיון דדבר המקבל טומאה הוא ואינו חוצץ בפני הטומאה שבבית אמרינן גוד אסיק ורואין אותן כאילו הוא נתון עפ"י ארובה העליונה ועירב את הטומאה וכתב ומיהו לא יתכן כלל לפרש כן דאטו מי עדיף משאם היתה טומאה בעליה עצמה כנגד ארובה ונראה לפרש הכל טמא היינו בין מה שתחת המאהיל בין ממה שלמעלה כנגד ארובה א"נ בין מלמעלן בין מלמטן לא שנתן בזה או בזה אלא שנתן בשתיהן כו' ע"ש. אך הרמב"ם ז"ל בפה"מ וכן הרע"ב ז"ל פי' דמיירי אף שנתן בתחתונה ולא בעליונה דטמא כל מה שבעליה ע"ש וקשה קושית הר"ש ז"ל מי עדיף משהיתה הטומאה בעליה כנגד ארובה דהעליה טהורה ונראה לפרש הטעם דאם הטומאה בעליה כנגד ארובה דהעליה טהורה ולא אמרינן גוד אסיק ולחשוב מה שנתן בארובה התחתונה כאילו היא בעליונה דהוא משום דלא אמרינן הלכתא מגו הלכתא כמ"ש הר"ן ז"ל בסוכה וכן לא אמרינן לבוד וגוד היכא דא"א לומר זה בלא זה [עיין תשו' הרעק"א ז"ל סי' י"ב] ומשום דלא אמרינן הלכתא מגו הלכתא וכן בטומאה לא אמרינן תרתי [עיין בפי' מהר"ם ז"ל אהלות פט"ו מ"א] והנה לומר גוד אסיק שייך רק היכא שכבר יש שם אהל הטומאה רק שבאין לחברו עם אהל הכלים ע"י גוד אבל היכא דליכא אהל הטומאה כלל ל"ש שנימא גוד לעשות אהל הטומאה דא"כ בקורות הבית והעליה והיו העליונות כבין התחתונות ויש בהם פותח טפח דאמרינן טומאה על גביהן עד לרקיע טמא היינו רק כנגד הטומאה הא אם היתה הטומאה ע"ג קורה התחתונה אמאי אינו טמא כל מה שעליה אפילו לא כנגד הטומאה נימא על הקורה התחתונה גוד אסיק כיון דיש בה פותח טפח ונחשוב כאילו היא למעלה בין קורות העליונות ומאהלת על הטומאה ועל הכלים אלא דל"ש לומר גוד היכא דליכא אהל הטומאה כלל ורק היכא שכבר ישנו אהל הטומאה אמרינן גוד לחברו עם אהל הכלים. והנה בארובות זו כנגד זו ונתן דבר המקבל טומאה בתחתונה ולא נתן בעליונה אם היתה הטומאה בעליה כנגד ארובה ליכא אהל הטומאה שהרי הטומאה למעלה מהארובה התחתונה ואף דכלים שתחת הארובה התחתונה טמאים ומשום דהוי דבר המקבל טומאה ואינו חוצץ והוי כמו נדבך שנתון על ד' בנ"א כיון דאדם וכלים אין נעשין אהלים לטהר טומאה על גביו כלים שתחתיו אף שלא כנגד הטומאה טמאים והתם הטעם אע"ג דליכא שם אהל הטומאה כלל שהרי הטומאה למעלה כל דאינו חוצץ אמרינן רואין כאילו הטומאה תחת הנדבך [עיין ר"ש ז"ל פ"י מ"ז ובפי' הרא"ש ז"ל רפ"ה ובכ"מ פי"ט ה"ב דאמרינן רואין ע"ש וה"נ בנתן דבר המקבל טומאה בארובה התחתונה וטומאה בעליה כנגד ארובה מה שתחת ארובה התחתונה טמא משום דרואין הטומאה כאילו היא למטה אבל לטמא מה שבעליה אי אפשר כיון דלזה צ"ל גוד אסיק וכיון דליכא שם אהל הטומאה רק ע"י רואין לא אמרינן גוד אסיק דלא אמרינן הלכתא מגו הלכתא אבל אם הטומאה תחת הארובה התחתונה דיש שם אהל הטומאה בלא רואין אמרינן שפיר גוד אסיק וטמא כל מה שבעליה:

כתב הרמב"ם ז"ל (פט"ז ה"ה) בארובה בתוך הבית וקדרה מונחת בארץ כנגד ארובה כו' היתה הקדרה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה או תחת תקרת הבית הבית כלו טמא ותחת הקדרה טמא כו' היתה טומאה בתוכה או ע"ג הבית כלו טהור שהרי הטומאה כנגד ארובה בלבד כו' והראב"ד ז"ל הקשה עליו כיון דנטמאה הקדרה ודבר טמא אינו חוצץ הוי כאילו הטומאה למטה וכיון שגבוהה מן הארץ טפח מביאה הטומאה לבית ע"ש והנה כאן כתב הרמב"ם ז"ל בטומאה בתוכה או ע"ג דרק הבית טהור אבל תחת הקדרה טמא ולא כמ"ש בפה"מ דגם תחת הקדרה טהור שהרי כתב בטומאה תחתיה הבית כלו טמא ותחת הקדרה טמא ואח"כ כתב אם הטומאה בתוכה או ע"ג הבית כלו טהור ומוכח דתחת הקדרה טמא והטעם דהבית טהור נראה ג"כ משום דלא אמרינן תרתי רואין וגוד כיון דהטומאה בתוכה או ע"ג רק כיון דדבר טמא אינו חוצץ רואין כאילו הטומאה למטה מהקדרה וכיון דאין הקדרה מונחת בארובה רק למטה בארץ וזה דחשיב תחת הקדרה והבית אהל אחד הוא מכח גוד אסיק לא אמרינן תרתי רואין וגוד ומש"ה הבית טהור. והנה בפי"ט בכוורת שהיא בתוך פתח הבית ופיה לחוץ וגבוהה מן הארץ טפח כתב הרמב"ם ז"ל דאם טומאה על גבה מבחוץ תחתיה והבית טמא ע"ש ומשום דרואין את הטומאה כאילו היא למטה ויוצאה הטומאה לבית ל"ד להכא דהתם כיון דמקצת הכוורת בבית וכיון דאינה חוצצת ורואין הטומאה כאילו היא למטה ומתפשטת תחת כל הכוורת וכיון דמקצת הכוורת בבית והכוורת אינה חוצצת ממילא הטומאה הוא תחת אהל הבית ומתפשטת לכל הבית וא"צ כאן לגוד אסיק כלל אבל בקדרה דכולה כנגד הארובה ולעבור הטומאה מתחת הקדרה לבית ע"כ צריך לחשוב תחת הקדרה והבית לאהל אחד זהו רק מכח גוד אסיק וזה לא אמרינן הנה בקדרה הנתונה בצד האסקופה שאם תעלה ונמצא ממנה פותח טפח לפנים מן המשקוף כתב הרמב"ם ז"ל בפט"ז היתה גבוהה מן הארץ טפח והיתה הטומאה בתוכה או על גבה הבית טמא מפני שהיא נוגעת במשקוף טפח וכן תחתיה טמא מפני שהטומאה יוצאה לתחתיה מן הבית שהכל אהל אחד ע"ש ואף דבקדרה תחת הארובה וטומאה בתוכה או ע"ג כתב דהבית טהור והטעם חדא דכאן נמי הקדרה נכנסת לבית בפותח טפח וא"צ לגוד אסיק כיון דהטומאה מתפשטת תחת כל הקדירה ואין הקדרה חוצצת לפי שהיא טמאה ממילא הטומאה תחת אהל הבית ועוד שכאן כתב הרמב"ם ז"ל דתחתיה טמא מפני שהטומאה יוצאה לתחתיה מן הבית היינו דלהפך דהטומאה יוצאה מן הבית לתחת הקדרה ולא מתחת הקדרה לבית וע"כ מיירי שהטומאה כנגד השקוף דנטמא הבית ומשם חוזרת הטומאה ומתפשטת תחת הקדרה וכיון דנטמא הבית שלא מחמת הקדרה דהטומאה תחת השקוף א"צ לרואין כלל הנה הכ"מ הקשה שם ברישא באין תחתיה פ"ט וטומאה ע"ג למה הבית טהור וכתב דמיירי שאין הטומאה תחת השקוף ע"ש אך בסיפא בגבוהה מן הארץ טפח א"א לומר כן שהרי כתב הרמב"ם ז"ל דהטומאה נכנסת מבית לתחת הקדרה ואי אין הטומאה כנגד השקוף מאין נכנסה הטומאה לבית]:

כתב הר"ש ז"ל (פ"ח מ"ב) גבי סככות ופרעות שהן יכולים לקבל מעזיבה והביא שם מהתוספתא דרואין התחתונות כאילו עולות למעלה והעליונות כאילו יורדות למטה וכתב שם דכשאחת למעלה ואחת למטה בעינן שיהיו נוגעין ממש כשרואין אותן שוין וזה דמהני כשיכולים לקבל מעזיבה הוא רק אם הם שוין באמת ע"ש ונראה הטעם ג"כ משום דלא אמרינן גוד ולבוד יחדיו דזה דאמרינן דכל שיכולין לקבל מעזיבה מצטרפין הוא מדין לבוד אף דבטומאה לא אמרינן לבוד אף בפחות מטפח כדאמרינן בסוכה אבל בשיעור שיכולין לקבל מעזיבה אמרינן מדרבנן אבל זה דוקא בעומדין זה אצל זה רק שמרוחקין קצת אבל אחת למעלה ואחת למטה דצ"ל רואין התחתונות כאילו הן עולות כו' היינו דצ"ל גוד צריך דכשיעלו יגעו זה בזה דתרתי לא אמרינן גוד ולבוד:

הנה הטעם דלא אמרינן תרי הלכתא הוא משום דמחיצה או אהל הטומאה שהיא ע"י הלכתא היא קלישא כיון דליכא מחיצה או אהל הטומאה ממש ולא אמרינן בהו עוד הלכתא והנה אדרבה היכא דלא אמרינן הלכתא כלל כגון בטומאה דלא אמרינן לבוד דבטומאה לא מהני אהל שהוא ע"י לבוד דקלישא י"ל דזה דוקא היכא דעצם הבאת הטומאה הוא בלא הלכתא לא מהני לבוד לחצוץ בפני הטומאה אבל אם עצם הבאת הטומאה הוא רק ע"י הלכתא מהני לבוד לחצוץ בפניה ובזה מתפרש דברי הרא"ש ז"ל פ"י גבי ארובה שאין בה פותח טפח ומקצת טומאה בבית ומקצתה כנגד ארובה דס"ל לרבנן דכנגד הטומאה טהור כתב הרא"ש ז"ל משום דלגבי האי שבבית חשיב כסתום ע"ש ולא נתבאר מ"ש דלגבי טומאה שכנגד ארובה לא חשיב כסתום ולגבי מה שבבית חשיב כסתום ולפ"ז כיון דהטעם בארובה פחות מטפח דלא חשיב כסתום אמרינן בסוכה משום דלא אמרינן בטומאה לבוד אך כ"ז כשכל הטומאה כנגד ארובה אבל במקצת הטומאה בבית ומקצתה כנגד ארובה זה דבארובה שיש בה פ"ט דכנגד ארובה טמא הוא משום דרואין כאילו כל הטומאה כנגד ארובה וכיון דכל הבאת הטומאה כנגד ארובה הוא רק מדין רואין אמרינן לבוד לחצוץ בפניה ומש"ה לגבי הטומאה שהיא בבית חשוב כסתום דמהני הלכתא למנוע הלכתא:

כתב התי"ט (פי"א מ"ב) על ההיא דנתן את הקנה בארץ אינו מביא את הטומאה עד שיהא גבוה מן הארץ פותח טפח שהוא מדין גוד אסיק והקשה עליו הרש"ש ז"ל מההיא דהקורות הבית והעליה אם היו העליונות כבין התחתונות דאם אין ביניהן פותח טפח וטומאה תחתיה לבד טמא ואמרינן בסוכה משום דלא אמרינן בפחות מטפח חבוט רמי ואמאי נימא גוד אסיק כיון דהתחתונות יש בהם פ"ט אלא דגוד אסיק לא אמרינן וההיא דנתן את הקנה בארץ כו' הוא משום גוד אחית ע"ש אך אי אפשר לומר דלא אמרינן בטומאה גוד אסיק דהא אמרינן בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל פ"ח גבי סככות ופרעות דרואין התחתונות כאילו הן עולות למעלה והעליונות כאילו הן יורדות למטה ע"ש אלמא דאמרינן בין גוד אחית ובין גוד אסיק ועוד אמרינן בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל ספי"ב קוברי המת שהיו עוברין ברה"ר מצטרף אהילן עם אהל החלון לטמא את הבית דברי ר"א רי"א אין מעלין את הנמוך לצרף אהל עם אהל ומשום דבאהל עראי בעינן שיכנס תחת אהל החלון בפותח טפח ע"ש הא בלא"ה אמרינן מעלין את הנמוך לצרף אהל עם אהל והיינו גוד אסיק ומה שהביא הרש"ש ז"ל ראיה מההיא דסוכה דאי אין ביניהן פ"ט נימא גוד אסיק תקשה לדידיה אמאי בעינן התם להביא את הטומאה שיהא בהן פ"ט וביניהן פ"ט כדאמרינן בתוספתא היינו שהקורות התחתונות והעליונות יהיו בהן פותח טפח כי אין בתחתונות פ"ט אמאי אינו טמא תחת כולן נימא חבוט רמי כיון דהעליונות יש בהם פ"ט ועל דבר שיש בו פ"ט אמרינן חבוט והטעם הוא משום דלא אמרינן גוד אחית או גוד אסיק רק בששניהם שוין או על אהל יותר פחות אמרינן גוד לגבי אהל יותר חשוב אבל אין מושכין אהל חשוב לגבי אהל פחות ומש"ה כשהעליונות יש בהם פ"ט והתחתולות אין בהם פ"ט לא אמרינן על העליונות חבוט היינו גוד אחית לגבי התחתונות כיון דהעליונות יש בהם פ"ט והתחתונות אין בהן אין מושכין את העליונות לגבי התחתונות וכן אם יש בתחתונות פ"ט ואין ביניהן פ"ט היינו דאין בעליונות פ"ט לא אמרינן על התחתונות גוד אסיק דאין מושכין את התחתונות שיש בהם פ"ט לגבי העליונות שאין בהם פ"ט. והנה בפי"ב מ"ה דאמרינן היו העליונות כבין התחתונות טומאה תחת אחת מהן תחת כולן טמא דמיירי שיש בהן פ"ט וביניהן פ"ט כתב הרמב"ם ז"ל בפה"מ דנחשוב הקורה העליונה שהיא כאילו ירדה למה שבין הקורה התחתונה וישים הכל גג אחד וכן נחשוב הקורה התחתונה כאילו עלתה בין הקורה העליונה וישים הכל גג אחד ע"ש היינו דאמרינן בין גוד אחית ובין גוד אסיק כיון ששניהם שוין:

ב

נקטינן דטומאה רצוצה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואם טומאה רצוצה בוקעת לכ"ח המוקף צ"פ הנה דעת הרא"ש ז"ל רפ"י דכלים דאינה בוקעת ע"ש וכן מוכח דעת הר"ש ז"ל שכתב בפ"י דאהלות מ"ו גבי ארובה בתוך הבית וקדרה נתונה תחתיה כו' טומאה תחתיה כו' טומאה בוקעת ועולה כו' וכתב הר"ש ז"ל דאף דאין כ"ח מטמא מגבו הנ"מ במוקף צ"פ ע"ש ואע"ג דהתם מיירי בטומאה רצוצה ומוכח דאין טומאה רצוצה בוקעת לכ"ח המוקף צ"פ וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל ספי"ז שכתב היתה מוקפת צ"פ ונתונה ע"ג המת האוכלין והמשקין שבתוכה טהורין ועיין בכ"מ שם:

הנה רפ"ט גבי כוורת שהיא מוטה על צדה וכזית מן המת נתון תחתיה דמיירי בטומאה רצוצה ס' להר"ש ז"ל דמה שבתוכה אף כנגד הטומאה ג"כ טהור וכתב שם ומיהו לא ידענא אמאי מציל הכא אמה שבתוכה דבפ"ה בקדרה שהיא נתונה בצד דפנו של אהל מבחוץ והיא רוצצת טומאה תחתיה טומאה בוקעת ועולה ומשמע אף לטמאות מה שבתוכה ויש לחלק בין קדרה שפיה למעלה ובין כוורת המוטה על צדה ע"ש ואע"ג דאין הכוורת מצלת מדין אהל כמ"ש הר"ש ז"ל שם משום דכלים אין נעשים אהלים לטהר מ"מ מצילין על מה שבתוכן מדין כלים המצילין בצמיד פתיל ואע"ג דהכא מיירי באינו מוקף צ"פ מ"מ כיון דמוטה על צדה הוא כמו מוקף צ"פ ורק בפיה למעלה מאחר דאינה מצלת ע"מ שחוצה לה אינה מצלת נמי ע"מ שבתוכה כיון דאין הפסק בין אויר של מעלה לחוצה לה כמ"ש הר"ש ז"ל שם מי"ג ע"ש ומוכח מזה ג"כ דאין טומאה רצוצה בוקעת לכלי המוקף צ"פ אך הרמב"ם ז"ל ס"ל בפי"ט בכוורת וכזית מן המת נתון תחתיה דאף בתוכה כנגד הטומאה טמא והנה גם בכ"ח שפיה למעלה וכזית מן המת נתון תחתיה ג"כ יש חילוק בין שיטת הר"ש ז"ל לשיטת הרמב"ם ז"ל דלהר"ש ז"ל זה דתוכה טמא הוא משום דאין הפסק בין אויר שלמעלה בין אויר שחוצה לה כמ"ש הר"ש ז"ל גבי כוורת וכ"כ שם ספ"ט גבי חבית שיושבת על שוליה וטומאה תחתיה כו' דאף שאין כ"ח מטמא מגבו הכא החבית טמאה משום דאין הפסק בין אויר תוכו לאויר חוצה לו ע"ש היינו דהטומאה נכנסת לתוכו מלמעלה למטה כיון דאינו חוצץ ע"מ שלמעלה ממנו וכיון דליכא הפסק בין אויר תוכה לאויר חוצה לה נכנסת הטומאה מלמעלה למטה אך הרמב"ם ז"ל כתב ספי"ז בחבית שהיא יושבת על שוליה באויר וכזית מן המת נתון תחתיה כנגד אוירה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת והחבית טמא שהרי הטומאה בוקעת מתחתיה ונטמאת אוירה ע"ש היינו שאין הטומאה נכנסת לה מלמעלה רק בוקעת מלמטה. והנה אין טעם הרמב"ם ז"ל דטומאה בוקעת לכלי המוקף צ"פ דבכוורת כתב הרמב"ם ז"ל רפי"ט דאף גבוה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה ג"כ בתוכה כנגד הטומאה טמא ובטומאה שאינה רצוצה ודאי כלי המוקף צ"פ מציל (ואף דס"ל להרמב"ם ז"ל בב' זיזין זו ע"ג זו ויש ביניהן פ"ט דחשיב טומאה רצוצה התם אין בהם פ"ט דליכא אהל אבל הכא דאיכא אהל ומביא הטומאה לצדדין דהא תחתיה טמא אין זה טומאה רצוצה דטומאה רצוצה אינה מתפשטת לצדדין] רק הטעם דיש חילוק יסודי בדין כלי המוקף צ"פ בין הר"ש והרמב"ם ז"ל דלהר"ש ז"ל זה דבעינן צ"פ הוא רק כדי שלא תכנס הטומאה דרך פיה אבל כשאי אפשר להכנס דרך פיה כגון כוורת המוטה על צדה ופיה לחוץ לא בעי צ"פ ומצלת ע"מ שבתוכה בלא צ"פ וכ"כ התי"ט רפ"ט דהכא אע"ג דאינה צמודה פתיל הואיל ואי"ל אהל מאהיל על פיה ועל הטומאה מצלת על תוכה כמו בצמיד פתיל ע"ש ולהרמב"ם ז"ל זה דכלים מצילין ע"מ שבתוכן כשמאהילין על המת הוא רק במוקפין צ"פ דדין הצלה ע"מ שבתוכן י"ל רק במוקפין צ"פ אבל באין מוקפין ואף דאין מקום לטומאה לכנוס דרך פיה ואף דאין כ"ח מטמא מגבו ואף בכוורת שאינה מקבלת טומאה כלל ג"כ מה שבתוכה טמא וכמו דאין כלים המוקפין צ"פ מצילין ע"מ שחוצה להן דאם הכלי באויר וטומאה תחתיה מה שלמעלה מן הכלי טמא אע"ג דהכלי המוקפת צ"פ מפסקת קפצה הטומאה למעלה ממנה ה"נ כשאין הכלי מוקפת צ"פ כיון דאינה מצלת ע"מ שבתוכה אע"ג דאי כ"ח מטמא מגבו קפצה הטומאה ומטמא כ"מ שבתוכה ומש"ה בכוורת כיון דמיירי דאינה מוקפת צ"פ אע"ג דמוטה על צדה מה שבתוכה כנגד הטומאה טמא וכן בחבית שיושבת על שוליה כיון דאינה מוקפת צ"פ הטומאה בוקעת לתוכה וממילא נטמאת גם החבית מאוירה:

והנה אי אין טומאה רצוצה בוקעת לכ"ח המוקף צמיד פתיל כ"ש דאינה בוקעת לתוך אהל דאהל חוצץ טפי כמ"ש הרמב"ם ז"ל ר"פ כ"א מנין לצמיד פתיל שמציל כו' ק"ו לכל הכלים שאין מקבלין טומאה שיצילו בצמיד פתיל כו' אם הדברים שבתוך הכלי המוקף נצלו ק"ו לבלועין ולכלים שתחת האהלים ע"ש. וכן נראה מדברי הר"ש ז"ל פ"ט מ"ג גבי כוורת שהיתה פחותה ופקוקה בקש דאמרינן כזית מן המת נתון תחתיה כנגדו עד התהום טמא וכתב הר"ש ז"ל דרק עד התהום טמא וכל השאר טהור דכיון דלאו כלי הוא חשובה כאהל המת להציל תוכה ועל גבה ע"ש ואף דהתם מיירי בטומאה רצוצה אלמא דאהל מציל מידי טומאה רצוצה וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל פי"ט ה"א דאם פחותה או פקוקה רק עד התהום טמא ועיין בראב"ד ז"ל שם וכן מוכח ממ"ש הרמב"ם ז"ל פי"ז ה"ד בב' זיזין זו ע"ג זו ויש בכל אחד פותח טפח ואין ביניהן פותח טפח והטומאה תחת התחתון תחתיו בלבד טמא היה ביניהן או ע"ג העליון כנגד הטומאה עד לרקיע טמא ע"ש דלהרמב"ם ז"ל מיירי שהתחתון גבוה מן הארץ טפח ומש"ה טומאה תחת התחתון תחתיו לבד טמא ואם טומאה ביניהן דהטומאה רצוצה אמרינן דכנגד הטומאה רק עד לרקיע טמא אבל לא תחת התחתון ומוכח דאין טומאה רצוצה בוקעת לאהל: הנה (בפ"ו מ"ה) אמרינן טומאה בין הקורות ותחתיהן כקליפת השום כו' אם אין שם פותח טפח רואין את הטומאה כאילו היא אוטם וכתב הר"ש ז"ל דרואין כאילו היא אוטם ואינה יוצאה הטומאה לבית אלא בוקעת ועולה ע"ש היינו דרק העליה טמאה ולא הבית והרא"ש ז"ל שם הקשה ע"ז איך מצינו טומאה שבוקעת ועולה ואינה בוקעת ויורדת ע"ש. ונראה משום דאין טומאה רצוצה בוקעת לאהל ומש"ה הבית טהור וזה דהעליה טמאה נראה דזה דאהל חוצץ הוא גג האהל אבל קרקע האהל אינו חוצץ וזה דאף מחיצה חוצצת הוא משום דהמחיצה רק חולקת האהל ואינו אהל אחד ומש"ה אין הטומאה נכנסת מזה לזה דאין מה שיביא את הטומאה לשם דאין הטומאה מתפשטת לצדדין אלא ע"י אהל אבל כנגד הטומאה למעלה ולמטה דמצד עצמה הטומאה עולה למעלה ולמטה רק אהל חוצץ בפני הטומאה זה רק הגג חשיב אהל אבל לא הקרקע ורק לענין הבאת טומאה דטומאה בבית וכלים בקרקע מרבינן לה בת"כ מקרא דכל אשר באהל לעשות קרקע הבית כמוהו עד התהום אבל לחצוץ בפני הטומאה הגג שהוא האהל חוצץ אבל הקרקע שאינו אהל אינו חוצץ ובית ועליה וטומאה בבית זה דהעליה טהורה הוא משום דגג הבית מונעת הטומאה מלצאת ואם טומאה בעליה דהבית טהור הוא משום דגג הבית מונעת הטומאה מליכנס אבל קרקע העליה אינה מונעת הטומאה מלצאת ומלהכנס ומש"ה אם הטומאה בהקורות עצמן הבית טהור דחוצץ בפני הטומאה אבל העליה טמאה דאין קרקע העליה חוצצת וז"ש הר"ש ז"ל בפ"ט מ"ג גבי כוורת שהיתה פחותה ופקוקה בקש וטומאה תחתיה דרק עד התהום טמא משום דהוי אהל ומציל ואף דהתם הטומאה תחתיה שאני כוורת שהוא מטלטל ופעמים מוטה על צד זה ופעמים על צד זה ול"ש לחלק בה בין ארצה לגבה דכולה עשוי לשם אהל וכ"כ המהר"ם ז"ל דמש"ה כשהכוורת מחולחלת צפון ודרום הטומאה בוקעת למעלה ולמטה מפני שאפשר להפכה ויהיה נקב אחד למעלה ואחד למטה ע"ש:

והנה דעת הרמב"ם ז"ל בטומאה בין הקורות דרואין כאילו הוא אוטם דמטמא כנגדה בין בבית ובין בעליה כמ"ש בפה"מ דמטמא בעליונות ובשפלות ע"ש וקשה הא ס"ל להרמב"ם ז"ל דאין טומאה רצוצה בוקעת לאהל ונראה דעת הרמב"ם ז"ל דהקורות שהוא האהל עצמו לא חשיב לא כתוך האהל ולא כחוץ לאהל וכשהטומאה בין הקורות לא חשיב כמו טומאה בתוך הבית לטמא את כל הבית מדין אהל וגם לא חשיב כמו הטומאה חוץ לאהל שיחצוץ האהל מידי טומאה רצוצה ומש"ה הטומאה נכנסת לה מדין טומאה רצוצה הבוקעת רק כנגדה הנה מקשים על הרמב"ם ז"ל כיון דהטומאה בוקעת להבית והעליה אמאי לא יפזרו אח"כ אהל הבית והעליה את הטומאה ויטמא כל הבית והעליה ועיין במהר"ם ז"ל ובתי"ט שם] ונראה דס"ל כיון דאין גוף הטומאה בתוך הבית והעליה רק שטומאה רצוצה בוקעת לתוכן ואף דטומאה רצוצה חשיבא עצם טומאה כדאמרינן בחולין (קכ"ה) דמאהיל ונוגע לאו חד שמא הוא ומ"מ בטומאה רצוצה בין ב' מגדלים כולה נגיעה היא וכתב רש"י ז"ל שם אפילו הוא מאהיל למעלה מן הבשר הרבה קרי נגיעה כיון דהלל"מ הוא דטומאה רצוצה בוקעת הוי כמאן דמלי טומאה ע"ש היינו דכל עמוד הטומאה הבוקע חשוב כעצם טומאה והנוגע באותו עמוד חשיב טומאת מגע אך אותו העמוד אף דחשוב עצם טומאה למגע מ"מ אינו מטמא באהל וכמו חרב להרמב"ם ז"ל דאינו מטמא באהל משום דכתיב אדם כי ימות באהל דרק המת עצמו מטמא באהל אבל הטומאה שבא ע"י המת אינו מטמא באהל הכא כיון דגוף המת אינו באהל רק טומאה רצוצה נכנסת לתוכו ואותו העמוד שהוא כנגד המת חשיב עצמיות של טומאה זה רק לענין מגע אבל באהל אינו מטמא:

כתב הרמב"ם ז"ל (פי"ח ה"ד) במגדל שהוא עומד בתוך הפתח כו' היתה מוכני שלו משוכה לאחוריו כו' אבל אם אין במוכני חלל טפח הרי הטומאה רצוצה בתוך הבית והבית טמא ע"ש היינו דהכא כל הבית טמא ומשום דהכא גוף הטומאה בתוך הבית וטומאה רצוצה כהאי דגוף הטומאה בתוך הבית וכמ"ש הרמב"ם ז"ל הרי דטומאה רצוצה בתוך הבית האהל מפזרת הטומאה כמו כל הטומאות כתב הרמב"ם ז"ל ר"פ כ"ה עמוד העומד בתוך הבית וטומאה רצוצה תחתיו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואינו מטמא אלא כנגד הטומאה בלבד ואם יש במקום הטומאה טע"ט כו' ה"ה כקבר סתום והבית כולו טמא שהרי האהיל על הקבר ע"ש וע"כ מיירי הכא שיש טפח בין העמוד לקורות הבית דהא כתב שהרי האהיל על הקבר ומ"מ בטומאה רצוצה כתב הרמב"ם ז"ל דאינו טמא אלא כנגד הטומאה בלבד ואין האהל מפזרת את הטומאה רצוצה על כל הבית דהתם ג"כ אין גוף הטומאה בתוך הבית דהעמוד לא חשיב מן הבית רק טומאה רצוצה בוקעת לבית ואף דטומאה רצוצה אינה בוקעת לאהל הכא אין הבקיעה מגג הבית שהוא האהל אלא מלמטה ואינו חוצץ מטומאה רצוצה כמ"ש דרק גג האהל חוצץ אך מ"מ כיון דאין גוף הטומאה באהל רק עמוד הטומאה של טומאה רצוצה נכנסת לתוכו אותו העמוד אינו מטמא באהל:

והנה דעת הראב"ד ז"ל דטומאה רצוצה בוקעת לאהל דבריש פי"ט בכוורת שהיא פחותה או אפוצה שכתב הרמב"ם ז"ל דטומאה תחתיה תחתיה עד התהום טמא וכתב הראב"ד ז"ל דצריך ליתן טעם אמאי אינה בוקעת למעלה כלמטה דה"ה רצוצה ע"ש והנה לפ"ז כ"ש דבוקעת לכלי המוקף צ"פ וכן נראה ממה שהשיג שם על הרמב"ם ז"ל לעיל בכוורת שהיא חלולה וגבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה וכתב הרמב"ם ז"ל דהכל טמא ותוכה טהור חוץ מכלי שהוא כנגד הטומאה והשיג הראב"ד ז"ל וכתב שהכלי בתוכו טהור שאין כאן רצוצה ע"ש דס"ל דתוך הכוורת אף מה שכנגד הטומאה ג"כ טהור לפי שאין הטומאה רצוצה היינו דמחלק בזה בין טומאה רצוצה לשאינה רצוצה וע"כ דס"ל כהר"ש ז"ל דכיון דמוטה על צדה הוי כמו צמיד פתיל דאם אינה כמוקפת צ"פ בשאינה רצוצה מאיזה טעם תציל דאינה אהל דהא מיירי במחולחלת ולא פחותה ואפוצה וע"כ משום כלי המוקף צ"פ ומ"מ ברצוצה מודה דטמא כנגד הטומאה וע"כ דס"ל דטומאה רצוצה בוקעת לכלי המוקף צ"פ:

כתב הרמב"ם ז"ל (פט"ז ה"ה) ארובה שהיא בתוך הבית וקדרה מונחת על הארץ אם טומאה בתוך הקדרה או על גבה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת וכתב ע"ז הראב"ד ז"ל דלא יורדת עד התהום כטומאה רצוצה שהרי אינה רצוצה אלא מטמא מה שתחתיו עד הארץ ע"ש היינו דס"ל דטומאה שהיא באויר מטמא כנגדה רק עד הארץ אבל לא כלים שטמונים בארץ כנגד הטומאה ויש לעיין אמאי אין טמאים הכלים הטמונים בקרקע כנגד הטומאה מי מציל עליהם הא הוי כאוכלין שגבלן בטיט דאין ניצולין ונראה דס"ל דקרקע עולם חשיב כמו כלי טהור המוקף צמיד פתיל ויש סעד לזה מההיא דחולין (ע"א) דאמרינן דטהרה בלועה טהורה ק"ו מה כ"ח המוקף צ"פ שאינו מציל על טומאה בתוכו מלטמא דאמר מר טומאה רצוצה בוקעת ועולה כו' ופי' רש"י ז"ל דטומאה רצוצה בקרקע בוקעת ועולה אלמא אפילו בליעת קרקע אינה מעכבת וכ"ש בליעת כלי והרי הוא מציל על טהרה שבתוכו כו' ע"ש אלמא דבליעת קרקע חשיב טפי מבליעת כ"ח המוקף צ"פ רק דלא מהני בליעה על טומאה ואם כ"ח המוקף צ"פ מציל על הטהרה כ"ש בליעת קרקע ומש"ה טומאה באויר אינו מטמאה כנגדה רק עד הארץ ולא כלים הטמונים בקרקע אבל טומאה רצוצה בוקעת עד התהום דהא ס"ל להראב"ד ז"ל דכלי המוקף צ"פ אינו מציל מידי טומאה רצוצה וה"נ בליעת קרקע אינו מציל:

הנה בפ"י מ"ו בארובה שהיא בתוך הבית וקדרה נתונה תחתיה וטומאה בתוכה או ע"ג דטומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת כתב בפי' הרא"ש ז"ל כיון דאדם וכלים אין נעשין אהלים לטהר חשבינן כאילו הטומאה תחתיה והוי טומאה רצוצה ע"ש, א"כ אף לשיטת הראב"ד ז"ל דטומאה באויר אינה מטמאה רק עד הארץ הכא הוי רצוצה דחשבינן כאילו הטומאה תחתיה. ובעיקר דברי הרא"ש ז"ל יש לעיין מה שייך להכא זה דאדם וכלים אין נעשין אהלים לטהר הא הכא ליכא אהל כלל דהכא מיירי שאין הקדרה גבוהה מן הארץ טפח ונראה פי' דברי הרא"ש ז"ל דכמו לענין אהל להביא את הטומאה אמרינן רואין וכמו בד' שנושאין את הנדבך וטומאה למעלה כיון דאדם וכלים אין נעשין אהלים לטהר כשמפסיקין רואין את הטומאה כאילו היא למטה ומביאה את הטומאה תחת כל הנדבך ה"נ אמרינן רואין למהוי טומאה רצוצה רק לענין להביא את הטומאה תחת כולה ע"כ צריך להיות שם אהל ולהיות גבוה מן הארץ טפח אבל לענין למהוי טומאה רצוצה אדרבה צריך לזה שלא יהיה שם אהל ולזה תלי רק במין אם הוא מין שאינו ראוי לאהל כגון אדם וכלים דאין נעשים אהלים כשהן מפסיקין רואין את הטומאה כאילו היא למטה וחשיב רצוצה: כתב הרמב"ם ז"ל (בפי"ז ה"ד) בב' זיזין זו ע"ג זו דאם אין בהם פותח טפח בין שיש ביניהם פ"ט ובין שאין ביניהם פ"ט כו' טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת שה"ה רצוצה וכתב הראב"ד ז"ל דאין זו טומאה רצוצה כיון שיש בגבהו טפח רק שאין מה שיביא הטומאה לצדדין וכתב הכ"מ דהרמב"ם ז"ל ס"ל דכל שאין בגגה טפח כל שחסר אחד מאלו הוי טומאה רצוצה ע"ש, ונראה לדעת הרמב"ם ז"ל דטומאה רצוצה מקרי כל דבר שאינו אהל וחוצץ ומונע את הטומאה מלעלות או לירד אז הטומאה בוקעת החציצה ועולה או יורדת כדרכה מיהו אי דבר המפסיק הוא מקבל טומאה או אדם וכלים שאין נעשין אהלים לטהר חשבינן כמאן דליתא וא"צ ביקוע אבל דברים הראוין לחצוץ רק שאין בהם שיעור אהל אי אפשר לחשבן כמי שאינן רק שהטומאה בוקעת לתוכן כיון דאינו אהל לחצוץ ורצוצה מקרי כל שיש שם דבר המונע להטומאה לאחוז דרכה וכגון ב' זיזים אם יש ביניהן פותח טפח כל שאין בהם פ"ט וטומאה ביניהן כנגד הזיז צריכה הטומאה לבקוע הזיזין לעלות ולירד וכן נראה מדברי הר"ש ז"ל רפ"ז גבי הטומאה בכותל ומקומה טע"ט כו' וכתב הר"ש ז"ל דאי אין במקום הטומאה טע"ט בוקעת כנגדה והצדדין טהורין ואינו נידון כמחצה על מחצה כיון דאפילו סדק ליכא לצד העליות כגרסת הרע"ב ז"ל שם (דא"א לגרוס טפח דאם יש שם חלל טפח אל הבית דא"כ אפילו בחצי הכותל ולחוץ טמא דכל טפח מביא את הטומאה] וכתב אע"ג דבסנדל של עריסה שפחת את המעזיבה מחצי מעזיבה ולמטה אם טומאה בבית אין טיט הצף תחתיו מציל לא דמי לכותל שהטומאה באה מן הצד דהיכא דטומאה באה מתחתיו בוקעת טפי ע"ש. ונראה פירושו דס"ל ג"כ דכל שיש דבר חוצץ צריך ביקוע ונהי דמחצי כותל ולפנים חשיב כמו בבית מ"מ הרי הכותל מפסיק בין הטומאה שבבית ולכלים וכ"ד שמפסיק צריך ביקוע רק כל שהוא בתוך האהל אף טומאה שאינה רצוצה בוקעת אך ביקוע הוא רק למעלה ולמטה ולא להצדדין כמ"ש הר"ש ז"ל ומש"ה למעלה אם הכלים מחצי מעזיבה ולמטה דדינו כבית והטומאה בבית טמאים והטיט הצף דמפסיק בוקע אבל מהצדדין דאינו בוקע כיון דיש שם הפסק אי אפשר לטומאה ליכנס ולטמא הכלים אבל אם יש שם סדק אפילו פחות מטפח אף דבעלמא אין הטומאה נכנסת מאהל למקום שהוא פחות מטפח הכא דחצי הכותל ולפנים הוא כמו הבית ובקיעה א"צ כיון שיש שם אפילו סדק כ"ש נכנסת שם הטומאה: ג)

נקטינן דאדם וכלים נעשין אהלים לטמא אבל לא לטהר אפילו כלי גללים ומ"מ מצילין עם דפנות אהלים וקדרה הנתונה בארובה בין בית לעליה כתב הראב"ד ז"ל פכ"א דלא בעי מירוח דחשיב עם דפנות אהלים ומציל מדין אהל:

אמרינן (פ"ה מ"ב) ארובה שבין הבית לעליה וקדרה נתונה עליה ונקובה בכונס משקה בש"א הכל טמא ובה"א הקדרה טמאה והעליה טהורה רע"א אף הקדרה טהורה. והנה ספ"ט דכלים אמרינן נקב והעשוי לאוכלין שיעורן בזיתים כו' העשוי לכך ולכך מטילין אותו לחומרו בצמיד פתיל ובכונס משקה וכתב הר"ש ז"ל שם דהכא סתם מתני' דלא כב"ה ודלא כר"ע דהא קדרה עשויה לכך ולכך וס"ל לב"ה דקדרה טמאה והעליה טהורה ולר"ע אף הקדרה טהורה ע"ש, והנה הרמב"ם ז"ל פסק כב"ה ופסק ג"כ כההיא מתני' דהעשוי לכך ולכך כו' בצמיד פתיל ובכונס משקה וכתב התי"ט בכלים שם דההיא דהתם יצא מתורת צמיד פתיל כשניקב אבל בההיא דארובה שבין בית לעליה דבתורת אהל מציל אין הנקב מוציאו מאהל והלא כל המציל מתורת אהל א"צ לצמיד פתיל ע"ש, והנה יש להקשות על דברי התי"ט דא"כ כ"ח בארובה ופיו כלפי הטומאה דאינו מציל ואמאי אינו מציל איך נכנסת הטומאה לפיו כיון דמציל הוא מתורת אהל ואהל א"צ לצמיד פתיל והנה באמת כן הוא דעת ר"ש בן יהודה בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל (פ"ו מ"ב) בית שחצצו בקנקנים טהורות ופיהן כלפי הטהרה מצילות כלפי הטומאה אין מצילות ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש אף כלפי הטומאה מצילות עד שיהיה בפיהן פותח טפח ע"ש והטעם כיון דהצלתן הוא מדין אהל אין הטומאה נכנסת לפיהן אא"כ יש בפיהן פותח טפח דאז אין מצילות אף מדין אהל כשאר פותח טפח דהטומאה נכנסת לשם אבל לרבנן דס"ל דפיהן כלפי הטומאה אף אין בפיהן פותח טפח אין מצילות א"כ ה"נ אם ניקב כיון דנקב צריך צמיד פתיל ה"ה כפיו כלפי הטומאה:

כתב הרמב"ם ז"ל (פכ"א ה"ג) כל הכלים המצילין בצ"פ אם היה בהן טע"ט על רוב טפח וכפאן על פיהם על הארץ אעפ"י שלא מירח בצ"פ מן הצדדין ה"א מצילין כ"מ שתחתיהן עד התהום מפני שהן כאהל ואהל מציל ע"ש, והנה התי"ט (פ"ט מי"ג) הקשה על הרמב"ם ז"ל ממה דאמרינן שם בכוורת היתה כפויה על פיה טומאה תחתיה בתוכה או ע"ג הכל טמא ואמאי לא תציל מדין אהל כיון דכפויה על פיה וכתב דלפי מה שפי' לעיל דמחולחלת יצאה לה מדין אהל ל"ק ולא מידי ע"ש אך על הרמב"ם ז"ל אי אפשר לומר כן שהרי אינו מפרש מחולחלת שנקובה וכמ"ש התי"ט בעצמו שם לעיל ונראה לומר דזה דכפויה על פיה מצלת מדין אהל הוא רק בכפויה באהל המת דזה דאמרינן בפ"י דכלים היו כפויין על פיהן מצילין כל שתחתיהן עד התהום מיירי שהן באהל המת דאי באויר וטומאה כנגדן מה שייך שמצילין עד התהום אף בלא הצלתן אין הכלים טמאים עד התהום כיון דליכא טומאה רצוצה וכמ"ש הראב"ד ז"ל דבלא טומאה רצוצה אינו טמא רק עד הארץ ולא עד התהום ומיירי הכא שכפויה באהל המת דבלא"ה טמאים הכלים עד התהום כדאמרינן (בפט"ו מ"ה) דארצו של בית כמוהו עד התהום וכ"כ בפה"מ בכלים שם דמיירי שכפויין באהל המת ומצילין מדין אהל בתוך אהל ע"ש. והנה זה דכלים מצילין מדין אהל אף דכלים אין נעשים אהלים לטהר רק מצילין עם דפנות אהלים יש חלוקי דינים בזה דאם מונחת בארובה או נתונה ע"ג הבור והדות שבבית א"צ כלל שיהיה לה דופן כיון דאיכא דפנות אהלים וצריך להיות לדפנות האהל גובה טפח ובמוטין על צדיהן והדביק פיהן לכותל בעינן שיהא בדופן הכלי טפח כמ"ש הרמב"ם ז"ל (פכ"א ה"ג) ודוקא עם דפנות אהלים אבל עם דפנות גינה לא מהני כמ"ש שם ה"ד ובכפויין על פיהן לא בעינן אף דפנות אהלים אבל מ"מ אהלים בעינן דאהלים בלא דפנות ג"כ מועילים להציל כדאמרינן בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל (פ"ה מ"ו) ר"י אומר כשם שהכלים מצילים אותם עם אהלים שי"ל דפנות כך מצילים עם אהלים שאי"ל דפנות וכתב הר"ש ז"ל דפליג על מתני' דבעינן דפנות אהלים ע"ש ואף לר"י דלא בעי בעלמא דפנות אהלים מ"מ בעינן שיהיה עם אהלים כדקאמר כך מצילין עם אהלים שאי"ל דפנות א"כ לרבנן דבעינן בעלמא דפנות אהלים ובכפויין על פיהן לא בעינן עם דפנות אהלים אבל עם אהלים בעינן ומש"ה בעינן דוקא שיכפהו באהל המת דארצו של אהל כמוהו ומציל עם האהלים רק דלא בעינן דפנות כיון שיש דפנות להכלי אבל ההיא דפ"ט בכוורת שכפויה על פיה דמיירי שעומדת באויר אי אפשר לה להיות אהל דאין כלי יכולה להיות אהל רק יחד עם האהלים:

הנה הראב"ד ז"ל חלק על הרמב"ם ז"ל דכפאה על פיה לא בעי מירוח משום דמציל מדין אהל וכתב דבמה אזדא שם כלי מעליו ע"ש, והנה יש לעיין נהי דשם כלי עליו אך גם כלים מצילים עם דפנות אהלים וכל שי"ל דפנות לא בעי דפנות אהלים כדאמרינן בכפישה הנתונה עפ"י בור ודות שבבית והכא בכפאן על פיהם כיון דמיירי שיש בהם טע"ט על רום טפח הרי י"ל דפנות והוי ככפישה שכפאה עפ"י באר חלקה דאם י"ל דפנות טפח הוי אהל ומציל:

בפ"י דכלים דכפאן על פיהן מצילין עד התהום אמרינן דר"א מטמא והנה יש לעיין דבההיא דאדם וכלים נעשין אהלים לטמא אבל לא לטהר פליג ר"א וס"ל דנעשין אהלים לטהר אפילו לא כפאן על פיהן וא"כ כ"ש בכפאן ואפשר דזה דפליג ר"א וס"ל דנעשין אהלים לטהר הוא רק בנסמכין ע"י כלים אבל בכלים עצמן שנעשו אהלים בזה מחמיר ר"א יותר מדרבנן וצ"ע בזה ועיין בתי"ט.

כתב הרמב"ם ז"ל (פכ"א ה"ה) קורה שיש בה פותח טפח והיא נתונה מכותל לכותל וטומאה תחתיה וקדרה תלויה מן הקורה והיתה הקורה נוגעת בפי הקדרה כולה ומכסה אותה כלים שבקדרה טהורים שהרי הוצלו בכסוי האהל להם ע"ש. והנה יש לחקור אם ההצלה היא מדין צמיד פתיל דכסוי האהל חשוב כמו צמיד פתיל או מדין אהל דעם כסוי האהל חשיבי עצמן אהל ונראה דהצלתן הוא מדין צ"פ דלעיל שם ה"ג וה"ד היכא שמצילין מדין אהל כתב הרמב"ם ז"ל דדוקא אם היה בהם טפח על טפח וכאן לא כתב דצריך שיהיה בקדרה טע"ט אך אפשר שמציל מדין שניהם:

הנה זה דכלים המוקפין צ"פ דמצילין רק ע"מ שבתוכן ולא ע"מ שחוצה להן נראה דאין זה רק שאין חוצצין דחשבינן כאילו אינן רק דלענין מה שחוצה להם ג"כ מביאין דלענין זה הטומאה נכנסת לתוכן וראיה לזה ממ"ש הר"ש ז"ל פ"ד גבי מגדל היה עומד בתוך הבית כלים שבינו ובין הארץ שבינו לבין הקורות אם אין בהם פ"ט טהורין טומאה שם הבית טמא וכתב הר"ש ז"ל משום דטומאה בוקעת לתוך המגדל ויוצאת מפתחה להבית ע"ש. וקשה איך נכנסת הטומאה לתוכה הא מיירי במגדל הבא במדה והוי ג"כ כמו מוקפת צ"פ כמ"ש הר"ש ז"ל שם א"כ אף טומאה רצוצה אין נכנסת לתוכה ומ"ש מכוורת וטומאה רצוצה תחתיה דכל מה שבתוכה טהור כמ"ש הר"ש ז"ל בפ"ט וע"כ כיון דהכא מיירי לטמא את הבית שהוא חוצה לה וע"מ שחוצה לה אינה מצלת כמו התם בכוורת וכיון שכתב הר"ש ז"ל דהטומאה בוקעת למגדל ויוצאת מפתחה להבית מוכח דלענין מה שחוצה לה הטומאה נכנסת לתוכה ויוצאת מפתחה שהוא מן הצד לבית דמביאה את הטומאה לבית כמו שאר אהל:

הנה בפ"ה גבי תנור שעומד בבית ועינו קמורה לחוץ והאהילו עליו קוברי המת וס"ל לב"ה דהבית טהור כתב המהר"ם ז"ל דמיירי שיש בו פותח טפח רק אין טומאה נכנסת לכלי רק דרך פתחו ולא דרך נקב דכלי פתוח כתיב וכל שאינו עשוי להכניס ולהוציא אינו פתח היינו דחשיב נקב ולא פתח ע"ש ויש לעיין כיון שיש שם פ"ט ליעייל טומאה כשאר אהל דמביא את הטומאה בפ"ט ונראה מזה דכלי חוצץ אף שיש שם פ"ט ואיכא אהל להביא את הטומאה מ"מ מדין כלי הוא חוצץ. והנה הר"ש ז"ל כתב שם דאם יש שם פותח טפח לכ"ע טמא ונראה טעמו נהי דס"ל לב"ה דלא עיילי טומאה לכלי דרך נקב ואפילו אי ס"ל כמהר"ם ז"ל דאף לנקב של פותח טפח לא עיילי טומאה משום דכלי חוצץ אך זה דכלי חוצץ בפני הטומאה הוא רק לענין מה שבתוכו אבל הכא לטמא את הבית שהוא חוצה לו אינו מציל מדין כלי והכא מה שמציל התנור על הבית הוא רק מדין אהל דחשיב עם דפנות אהלים וכמו ארובה בתוך הבית וקדרה עליה וכיון דעל הבית התנור מציל מדין אהל א"כ הטומאה נכנסת בפותח טפח כשאר אהל ונהי דעל עצמו ועל מה שבתוכו מציל מדין כלי ואין הטומאה נכנסת לתוכו מ"מ לענין מה שחוצה לו לטמא את הבית הטומאה נכנסת לתוכו דרך עינו ויוצא לבית דרך פתחו וממילא הכא גם התנור טמא דהטומאה חוזרת מהבית להתנור דרך פתחו כשאר כ"ח דטומאה נכנסת להן דרך פתחן:

אמרינן (בפ"ו מ"ב) קוברי המת שהיו עוברים באכסדרה והגיף אחד מהם את הדלת וסמכו במפתח אם יכול הדלת לעמוד בפ"ע טהור ואם לאו טמא והקשה המ"א לפי מה שפי' המפרשים ז"ל שלא נטמא המפתח רק רבנן לטעמייהו דכלים אין נעשין אהלים לטהר הא הכא לא הוי אהל כ"א מחיצה ולמחיצה מהני אף כלים כמ"ש הראב"ד ז"ל דבחלון של בין בית לבית כל כלי טהור חוצץ וכן אמרינן בתוספתא בבית שחצצו בקנקנים אי פיהן כלפי הטהרה טהור והטעם משום דהוי עם דפנות אהלים דמהני בכלים וה"נ בדלת ע"ש. ונראה דבהניחו בחלון שבין בית לבית ודאי הוי דפנות אהלים כיון שיש שם דופן טפח ובית שחצצו בקנקנים כיון שכל המחיצה היא מהקנקנים ליכא דפנות אהלים דאיכא רק אהל ולא דפנות והוי כמו באר חלקה דחשיב אהל בלא דפנות ולא מהני והטעם דמהני בית שחצצו בקנקנים הוא לפי שהכלים עצמן שנעשו מחיצה הם דפנות וכל שיש דפנות להכלים לא בעי דפנות אהלים כדאמרינן גבי כפישה אבל בדלת שסמכו במפתח דליכא שם דפנות אהלים דהדלת מגיע עד השקוף והדלת אינו יכול לעמוד בלא סמיכת המפתח ולא חשיב הדלת דפנות אהלים והמפתח עצמו לי"ל דופן א"כ גם להכלי ליכא דופן ומש"ה לא מהני וזה דהדלת הוא דופן לא מהני דבעינן או דפנות אהלים או שיהיה דפנות להכלי והנה בפי' הרא"ש ז"ל הקשה שם מההיא דב"ב בחבית בארובה דאי פיה כלפי הטהרה טהור אלמא דהכלי עצמו נעשה אהל א"כ אמאי לא מהני בסמכו בכלים ותי' דכן הוא הלכתי דטומאה דהא אהל שהוא מקבל טומאה מ"מ מציל וכלי טהור שסמכו בו לא מהני ע"ש ויש לעיין הא בההיא דחבית שנתנו עפ"י ארובה הא איכא דפנות אהלים וגם מ"ש דכלי נעשה אהל רק שאין סומכין בו דכן הוא הלכתא דטומאה קשה הא אמרינן בכפישה שנתנה על פי באר חלקה דלא מהני אלמא דכלי אינו נעשה אהל בלא דפנות אהלים והרא"ש ז"ל בעצמו כתב שם כיון דכפישה היא כלי בלא דפנות אהלים אינה מצלת ונראה דס"ל להרא"ש ז"ל דכל שנסמך ע"י כלי אף עם דפנות אהלים לא מהני ומש"ה הקשה כיון דהאהל עצמו מהני מכלי וכמו ההיא דב"ב בחבית המונחת בארובה א"כ אמאי לא מהני בסמכו בכלים ותי' דכן הוא הלכתי דטומאה. והנה גם מדברי הר"ש ז"ל שם נראה דבנסמך ע"י כלים לא מהני דפנות אהלים שהקשה שם על ההיא דקדרה עפ"י הקורה וכן על התוספתא בנדבך שנתון ע"ג קדרות ואין בהם פותח טפח אמאי אין הקדרות טמאות מ"ש מההיא דנסר הנתון ע"ג תנור דאמרינן דהטומאה בוקעת הנסר ותי' דקורה הבולט מהכותל חשיב דפנות אהלים וכן הנדבך שהוא רחב הוי דפנות אהלים משא"כ נסר שבולט רק טפח לא חשיב דפנות אהלים ע"ש וקשה כיון דנדבך חשיב דפנות אהלים א"כ מ"ט דרבנן בנדבך שנתון ע"ג כלים דאינו חוצץ הא איכא דפנות אהלים ומוכח דכל שנסמך ע"י כלי לא מהני דפנות אהלים וא"כ ל"ק קושית המ"א בדלת שסמכו במפתח הא איכא דפנות אהלים דלסמיכה לא מהני דפנות אהלים (כתב הרא"ש ז"ל רפ"ח בההיא דכ"ע הבאין במדה דחוצצין דהאי חוצצין ל"ד לאידך דחוצצין כיון דכלים הם אין חוצצין דאין נעשין אהל כדאמרינן בכוורת דאינה נעשית אהל והאי חוצצין היינו בחלון שבין בית לבית וכן ההיא דארובה שבין בית לעליה וקדרה נתונה כו' וכן ההיא דב"ב בחבית עפ"י ארובה מיירי שהטומאה מן הצד ואדם וכלים שאין נעשין אהל"כ היינו שהטומאה תחתיהן או ע"ג ע"ש, והנה ס"ל הכא דקדרה עפ"י ארובה לא חשיב עם דפנות אהלים וצריך שתהיה הטומאה דוקא מן הצד ויש לעיין איך יפרנס ההיא דפ"י מ"ו ארובה שהיא בתוך הבית וקדרה נתינה תחתיה כו' היתה גבוהה מן הארץ טפח טומאה תחתיה תוכה וגבה טהור והא התם הטומאה תחת הקדרה ומ"מ חוצצת וע"כ משום דחשיב עם דפנות אהלים כדאמרינן בתוספתא וכמ"ש הרא"ש ז"ל בעצמו שם וצ"ע]:

כתב המהר"ם ז"ל בפי"ב בההיא דנסר שהוא נתון עפ"י תנור ישן ועודף מכל צדדיו בפ"ט דטומאה תחתיו כלים שע"ג טמאים דזה משום דכלים אין נעשין אהלים לטהר ואע"ג דזה דכלים אין נעשין אהלים הוא רק בטומאה תחתיהן או ע"ג הכא שהטומאה מקיפתה מכל צד הוי כמו טומאה ע"ג ע"ש. והנה יש לעיין דבפ"ד גבי מגדל שעומד בתוך הבית כלים שבינו לבין הארץ בינו ובין הקורות בינו לבין הכותל אם אין שם פ"ט טהורין כתב המהר"ם ז"ל אע"ג דכלים אין נעשין אהלים לטהר שאני הכא כיון דאין הטומאה ע"ג המגדל רק שבא עליו בהמשכה כה"ג נעשין אהלים לטהר ע"ש ואע"ג היכא דאין בינו לבין הקורות פ"ט מיירי דבינו לבין הכותל יש פ"ט א"כ הטומאה מקיפתה מכל צד וחשיב כמו טומאה ע"ג ואמאי נעשין אהלים ואפשר דזה דכל שהטומאה מקיפתו מכל צד אינו נעשה אהל לטהר הוא רק היכא שהכלי עצמו מביא הטומאה סביבותיו דבנסר שנתון ע"ג תנור זה שהטומאה מקיפתה הוא משום אהל הנסר שנסמך על התנור אבל במגדל העומד בתוך הבית זה דהטומאה באה סביבות המגדל הוא משום אהל הבית ואין המגדל מסייע בזה כלל וצ"ע בזה:

הביא התי"ט בשם המהר"ם ז"ל בנסר שנתון עפ"י תנור חדש דטומאה תחתיו כלים שע"ג טהורים אבל כלים שתחתיו טמאים כל סביבות הנסר וכתב דאפילו כלים שבתנור אין ניצולים מידי דהוי אכלים שגבלן בטיט כיון דלא הוסק ע"ש. והנה יש לעיין מ"מ תפסיק התנור מדין מחיצה כיון דתנור חדש לאו כלי הוא אטו מחיצה של טיט אינה מפסקת וצ"ע:

כתב הר"ש ז"ל (פ"ה מ"ה) דכל הצלות דסיפא היינו בלא מירוח טיט דליכא צמיד פתיל אבל ע"י צמיד פתיל מצילין בכל ענין ע"ש. והנה יש לעיין דהצלות דסיפא היינו באר חלקה וכפישה נתונה עליה ומה מועיל מירוח הא כלי המוקפת צ"פ מציל רק ע"מ שבתוכו והכא להציל מה שבתוך הבאר ונראה מזה דדין היקף צ"פ המציל אינו רק בכלים כ"א גם באהלים דאהל שיש בו ארובה אם הארובה מוקפת צ"פ מציל ובזה אפילו אם הצ"פ הוא כלי מהני ומש"ה כיון שמירח הכלי להארובה מציל. הנה עוד י"ל לפמ"ש המהר"ם ז"ל בפ"ד גבי תיבת המגדל כיון דאינו מטלטל כלל לא מלא ולא ריקן לא חשיב ככלי לענין שאין נעשין אהלים לטהר ע"ש. א"כ כל שמירח הכפישה להבאר כיון דשוב אינו מיטלטל כלל לא חשיב ככלי ונעשה אהל כתב המהר"ם ז"ל (פי"ב מ"ב) גבי סרידה שהיא נתונה עפ"י התנור מוקף צ"פ כו' דכ"ח המוקפין צ"פ כיון דא"א להשתמש בהן אין דינן ככלים לענין דאין נעשין אהלים לטהר ע"ש, והנה בפ"ד בההיא דמגדל כתב המהר"ם ז"ל דמיירי במוקף צ"פ והקשה שם על ההיא דאם אין בינו לבין הארץ פ"ט דכלים שם טהורין כיון דמיירי דבינו ובין הקורות איכא פ"ט א"כ הטומאה באה ע"ג איך מציל הא כלים אין נעשין אהלים לטהר ע"ש וקשה הא הכא הוא מוקף צ"פ]:

הביא התי"ט (בפי"ב מ"ד) בשם המהר"ם ז"ל על ההיא דסנדל של עריסה שפחתו בתוך הבית דלא מיירי בטומאה כנגד ארובה דא"כ העליה טמאה אלא מיירי בטומאה בבית ע"ש. והנה יש לעיין מה מועיל דהטומאה בבית דבארובה ואין בה פ"ט וטומאה בבית ונתן רגלו מלמעלן טהור א"כ גם חוצץ אבל הכא דהסנדל טמא ומשום דמיירי שנתן הסנדל מחצי מעזיבה שלצד הבית כמ"ש המהר"ם ז"ל שם וכיון דהטומאה באה תחת הסנדל שסותם הארובה ודבר טמא מבא ואינו חוצץ א"כ אמאי אין העליה טמאה ואפשר לפמ"ש הר"ש ז"ל בפ"י מ' בארובה שהיא בתוך הבית וקדרה נתונה תחתיה כו' והביא שם מהתוספתא דאם תעלה א את הארובה טומאה בתוכה או ע' תחתיה והבית טהור וכתב הר"ש ז"ל דאע"ג דהקדרה נטמאת כיון דאופצה נחשבת כתקרת הבית ומש"ה תחתיה והבית טהור וכתב דאע"ג דאמרינן בחבית שהניח בחלון דאי פיה כלפי הטומאה כיון דנטמאה החבית הבית טמא התם הוא אי חזית לה להחבית כמאן דליתא נמצאה טומאה יוצאה לבית אחר' דרך חלון אבל הכא אי משוית לה לקדרה כמאן דליתא הרי טומאה מונחת כנגד ארובה והבית טהור ע"ש היינו דהיכא דחשיב כתקרת הבית ונטמאת חשבינן רק כמי שאינה אך לא אמרינן דמביא ואינו חוצץ וא"כ שסנדל שהניחו בעובי המעזיבה ויושב שם מהתקרה הוא חשוב כמה שהביא שם התי"ט בשם המהר"י קורקוס ז"ל ע"ש. וא"כ כיון שנחשב כתקרת הבית אף שנטמא לא אמרינן שמביא ואינו חולץ רק דחשבינן כמי שאינה וכיון דהטומאה בבית ולא כנגד הארובה העליה טהורה דאף אי שקלת לה העליה טהורה כתב הר"ש ז"ל בפ"י מ"ו בההיא ארובה שהיא בתוך הבית וקדרה נתונה תחתיה שאם תעלה ואין שפתותיה נוגעות בארובה היתה גביה מן הארץ טפח טומאה תחתיה תחתיה והבית טמא כו' דאע"ג דאם תעלה אין נוגעת בארובה מ"מ הבית טמא דמיירי דיכולה לקבל מעזיבה רכה כמו גבי סככות ע"ש. והנה יש לעיין דבפ"ח כתב הר"ש ז"ל דזה דמהני מה שיכולין לקבל מעזיבה הוא רק בשוין אבל אחת למעלה ואחת למטה אף דאמרינן רואין את התחתונות כאילו הן עולות בעינן כשיעלו יגעו ממש ע"ש וא"כ הכא כיון דהקדרה למטה רק דרואין הקדרה כאילו היא עולה מאי מהני מה שיכולה לקבל מעזיבה וצ"ע]:

הקשה המ"א (פי"א מ"ג) על ההיא דסגוס עבה וכופת עבה כו' היו קפולין זו ע"ג זו אם עליונה גבוה מן הארץ טפח מביאה את הטומאה דחשבינן לתחתונה כמי שאינה הא בגל של צרורות או כרי של תבואה אמרינן טומאה בוקעת ועולה כו' ואמאי כיון דכל גרגרי התבואה והצרורות גופין מוחלקין נימא דרואין התחתונות כמי שאינן והעליונות יביאו את הטומאה ותי' כיון דאי שקלת לתחתונות יפלו העליונות אין כאן אהל ע"ש. וקשה הא בית שמלאהו עפר או צרורות נימא שם הצרורות רואין אותן כמי שאינן והבית תביא את הטומאה והנה תי' עוד שם דההיא דקפולין זו ע"ג זו היא משום דהוי דבר המקבל טומאה דאינו חוצץ אבל צרורות ותבואה שלא הוכשרה אין מקבלין טומאה וחוצצין ע"ש. הנה זה החילוק כתב הר"ש ז"ל (פט"ו מ"ג) גבי חביות שהן יושבות על שוליהן כו' דהטעם דקפולין זו ע"ג זו הוא משום דמקבלין טומאה ואין חוצצין אבל אם היה דבר שאינו מקבל טומאה כגון ההיא דחביות חוצץ ע"ש. אך בעיקר יש לעיין נהי דאינו מקבל טומאה כגון ההיא דחביות שם מ"מ כיון דאינו מבטל שם את החביות אמאי חוצצות הא לחצוץ בעינן שיבטלנו שם כדאמרינן (בב"ב כ') ונראה לומר דזה דצריך ביטול הוא רק בבית דהאהל עצמו הוא קבוע אם הסתומה אינה קבועה אינה חוצצת אבל בחביות כמו שאינו מבטל החביות התחתונות ה"נ אינו מבטל להעליונות וכל ששניהם שוין א"צ ביטול כך נראה לענ"ד:

ד

הנה בחלון שבין ב' בתים ובו פותח טפח דמביא את הטומאה דחשיב הכל אהל אחד יש לדון דהא חזינן דכל שאין התקרה שלהם שוה אלא אחת למעלה ואחת למטה צריך לחבוט רמי וכדאמרינן בסוכה בקורות הבית והעליה והעליונות כבין התחתונות דלזה שיביאו את הטומאה תחת כולן צריך לחבוט רמי וא"כ ה"נ בחלון שבכותל של בין ב' בתים זה דמביא את הטומאה הוא משום דאמרינן על תקרת הבתים חבוט רמי לגבי החלון אך לפ"ז יש לעיין אי אין עובי הכותל טפח כשהחלון פותח טפח איך מביא את הטומאה מ"ש התם גבי קורות הבית והעליה דלהביא הטומאה תחת כולן בעינן שיהא פ"ט בין בעליונות ובין בתחתונות כדאמרינן בתוספתא שם והכא אי אין עובי הכותל טפח נמצא שאהל החלון אין ברחבו טפח ואינו אהל בפ"ע איך אמרינן לגביה חבוט רמי להביא הטומאה לכולן ונראה לומר דכאן א"צ לחבוט רמי כלל דזה דחלון שבכותל של בין ב' בתים דמביא את הטומאה הוא מגדר אחר לגמרי כיון דבלא הכותל המפסיק בין ב' הבתים הם אהל אחד שתקרתן שוה רק המחיצה מפסקת ומבדלת שיחשב הבית השני כאהל אחר כל שיש פתח להמחיצה שהוא החלון אינו מפסיק דאמרינן בספרי זוטא פתוחה כל הפתוח לצורך טמא מכאן אמרו העושה מאור בתחילה שיעורו במלא מקדח כו' להשמיע את הקול ולהדליק את הנר שיעורו בפותח טפח ע"ש היינו דילפינן מחיצה מכ"ח המציל באהל המת כשהוא פתוח פתח הראוי לתשמיש וה"נ מחיצה המצלת באהל כל שפתוחה בפתח הראוי אינו מציל דאינה מועלת שם המחיצה להציל וכיון דבלא המחיצה הם אהל אחד דתקרתן שוה מש"ה הטומאה באה מזה לזה וא"צ לחבוט רמי אבל בקורות הבית והעליה שאין להם תקרה שוה כלל צריך לחבוט רמי:

והנה לפ"ז זה דפותח טפח מביא את הטומאה מקצתו על קצתו וזה בחלון שיש בו פ"ט מביא את הטומאה מבית לבית הם ב' דברים נפרדים דזה דטע"ט מביא את הטומאה מקצתו אל קצתו הוא משום דחשיב אהל ולזה בעינן שיהא טע"ט על רום טפח אבל בחלון בכותל של בין ב' בתים שאין עובי הכותל טפח ליכא טע"ט על רום טפח ובכ"ז מביא את הטומאה. והנה בסוכה (ו') על ההיא דטפח על טפח מביא את הטומאה וחוצץ בפני הטומאה כתב רש"י ז"ל שהוא הלל"מ ע"ש ובספרי זוטא מפקינן מקרא דפתוחה כל הפתוח לצורך כו' והענין שהם ב' דברים דזה שמביא את הטומאה מקצתו אל קצתו שהוא מדין אהל הוי הלל"מ וחלון שבין ב' בתים הוא משום ביטול הצלת המחיצה וזה ילפינן מכ"ח. הנה אמרינן רפי"ג דחור שחררוהו מים או שרצים שיעורו במלא אגרוף והקשה המ"א (בפ"ג מ"ז) הא אמרינן שם דאחד חור שחררוהו מים כו' שיעוריה בפותח טפח ותי' דזה דשיעוריה במלא אגרוף הוא להביא את הטומאה מבית לבית וההיא דהתם לאהל סגי בטפח ע"ש היינו ג"כ שמחלקן לב' ענינים נפרדים אך קשה בכותל בין ב' בתים ועובי הכותל טפח אמאי בעינן בחור שחררוהו מים מלא אגרוף להוי מדין אהל כיון דהחלון הוא אהל בטפח אף דחררוהו מים א"כ נימא בהבתים חבוט רמי לגבי אהל החלון ולהוי כלו אהל אחד ונראה לומר דחבוט רמי לאשוויא אהל אחד אמרינן רק היכא דהחסרון שאינן אהל אחד הוא משום דאין התקרות שלהן שוות היינו היכא דאין מחיצה ביניהם וכההיא דקירות הבית והעליה דליכא רק אויר ביניהן אבל הכא שיש מחיצה המפרידן לב' אהלים רק יש חלון ביניהן לא אמרינן חבוט רמי להחלון לבטל המחיצה המפסקת:

כתב הראב"ד ז"ל (רפט"ו) דזה דחלון של בין בית לבית מביא את הטומאה בפ"ט הוא דוקא לכזית מן המת אבל למת שלם בעינן ד"ט ע"ש והנה יש לעיין מה שייך כאן שיעור של ד"ט דשיעור ד"ט למת שלם הוא משום דכך שיערו חכמים דבד"ט אפשר להוציא מת שלם כמ"ש הר"ש ז"ל א"כ זה שייך רק לענין ס"ט לצאת להציל על הפתחים אבל להביא את הטומאה מבית לבית מה שייך לזה שיעור של ד"ט ונראה דס"ל להראב"ד ז"ל דכל טומאת אהל זה שהטומאה מתפשטת בכל האהל הוא משום רואין דבכל מקום מהאהל רואין כאילו הטומאה היא שם וזה שייך רק היכא שאפשר להטומאה להיות שם במציאות אבל בחלון שהוא פחות מד"ט דאי אפשר להמת להיות שם לא אמרינן רואין כאילו הוא שם וממילא הבית שני ג"כ טהור כיון דמפסיק מקום שאין שם טומאת אהל, והנה בהתוספתא שהביא הר"ש ז"ל (בפ"ג מ"ז) אמרינן בביב שהוא קמור תחת הבית דבמת שלם וטומאה בבית אם אין בביב ד"ט כלים שבביב טמאים ע"ש, ויש לעיין מה שייך לכאן שיעור של ד"ט שהוא שיעור שאפשר לצאת בו המת הא הכא הטומאה בבית וכלים בביב ואפשר דהתם שיעור של ד"ט הוא רק משום חשיבות דכל ד"ט חשיב אהל יותר חשוב כמו לענין דנימא פי תקרה יורד וסותם ועוד ולגבי מת שלם בעינן אהל יותר חשוב ואפשר שזהו גם סברת הראב"ד ז"ל ומקורו מהתוספתא [אמרינן בפ"ט כוורת שהיתה יושבת על שוליה באויר כו' היתה פחותה ופקוקה בקש כו' טומאה תחתיה או על גבה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת וכתב הרא"ש ז"ל דאם טומאה תחתיה בוקעת ועולה דהוי טומאה רצוצה ואם טומאה ע"ג בוקעת ויורדת דהוי טהרה רצוצה וכמו ביב שהוא קמור בתוך הבית ואין בה פ"ט דטומאה בבית כלים שבביב טמאים ע"ש ויש לעיין מה זה ענין לכאן הא התם הטומאה הוא משום אהל דארצו של אהל כמוהו עד התהום ואף הכלים שלא כנגד הטומאה שהן בביב ג"כ טמאים א"כ אין זה משום טהרה רצוצה וצ"ע]:

כתב הראב"ד ז"ל (רפי"ב) דזה דטע"ט מביא את הטומאה היינו טפח פנוי לבד מהטומאה דכל שאין בו פותח טפח חוץ מהטומאה הוי טומאה רצוצה ע"ש. והנה טומאה רצוצה אינו רק אם האהל הוא למטה מטפח דטומאה רצוצה היא ג"כ ע"י מחיצות שאין ביניהן פ"ט כדאמרינן בחולין (קכ"ה) בטומאה רצוצה בין ב' מגדלים ואין ביניהן פ"ט ע"ש ונראה דבזה ודאי לא בעינן שיהא פ"ט חוץ מהטומאה ואף דהטומאה ממלאה כל בין המחיצות כל שבין המחיצות הוא פ"ט לא הוי טומאה רצוצה והטעם כיון דלמעלה מהטומאה יש ריוח טע"ט לא הוי תו רצוצה וכן נראה ג"כ דאם למעלה מהטומאה ליכא טע"ט פנוי רק מן הצד יש טע"ט פנוי ג"כ לא הוי טומאה רצוצה דהא אמרינן (בפי"ב מ"ז) בעמוד שהוא מוטל באויר אם יש בהיקפו כ"ד טפחים מביא את הטומאה תחת דפנו כו' דאז יש טע"ט מצומצם ע"ש, וקשה להראב"ד ז"ל דס"ל דבעינן טע"ט לבד מהטומאה איך העמוד מביא את הטומאה וע"כ צ"ל כיון דהעמוד ארוך נהי דבמקום הטומאה ליכא טע"ט פנוי מ"מ בצד הטומאה איכא טע"ט פנוי לא הוי טומאה רצוצה ואפשר לומר הטעם כיון דיש בצדו טע"ט פנוי דהוי אהל הוי מקום הטומאה כשפועי אהלים. הנה יש לחקור להראב"ד ז"ל דבעינן טע"ט לבד מהטומאה דהטומאה ממעטת משיעור טפח הא דאמרינן בד' נושאין את הנדבך טומאה ע"ג כלים שתחתיו טמאים דרואין את הטומאה כאילו היא למטה אם למטה הוא רק טפח מצומצם אם טמאים הכלים כיון דאם היתה הטומאה למטה לא היה שם אהל דהטומאה ממעטת ל"ש לומר רואין או כיון דעכ"פ עתה ליכא שם טומאה רק רואין כאילו היא למטה ליכא רצוצה:

אמרינן (בפ"ח מ"ד) דחבילי המטה וסריגות החלונות חוצצין ואין מביאין הנה לכאורה הטעם בפשוטו דאין מביאין משום דהחבל אין בו פותח טפח וזה דחוצץ הוא משום דאין בכל נקב פותח טפח וכשנותנו עפ"י ארובה חוצץ משום דליכא נקב של פ"ט להביא הטומאה מבית לבית אך נראה דאינו כן דהא אמרינן בחולין (קכ"ה) דחבילי המטה וסריגי החלונות פרסן ע"פ המת באויר הנוגע כנגד הנקב טמא שלא כנגד הנקב טהור וזה שאם נגע שלא כנגד הנקב דטהור כתב רש"י ז"ל לפי שאין החבל מקבל טומאה ע"ש. והנה יש לעיין מה מועיל מה שאין החבל מקבל טומאה הא בקורות הבית ועליה והיו העליונות כבין התחתונות ואין ביניהן פ"ט וטומאה ביניהן עד לרקיע טמא כדאמרינן בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל פי"ב ה"ה וכן בב' זוזין זו ע"ג זו ואין בהם פ"ט אף שיש ביניהן פ"ט טומאה ביניהן בוקעת ועולה וטמא עד לרקיע ואף דהקורה והזיז אין מקבלין טומאה כיון שאין בהם פ"ט אין חוצצין וטמא עד לרקיע וה"נ כיון דהחבל אין בו פ"ט הנוגע כנגד החבל אמאי טהור ונראה מזה דהא דחבילי המטה וסריגות החלונות חוצצין ואין מביאין היינו דלחצוץ חשיבי אהל ואף דאין רוחב החבל טפח מ"מ מצטרפין כל הסריגות יחד והוי כאילו הן במקום אחד וחשיבי אהל לחצוץ אך זה רק לחצוץ ולא להביא ולענין לחצוץ חשיב כבית וארובות בתוכו והטומאה ע"פ כולה דהנוגע כנגד ארובה טמא שלא כנגד ארובה טהור:

כתב הראב"ד ז"ל (פט"ו) דזה דאמרינן דמה שמונח בהחלון אינו ממעט עד שיבטל אותו שם הוא רק בממעטו מד"ט אבל כשבא למעט מטפח א"צ לבטלו והרמב"ם ז"ל חולק שם ע"ז ע"ש. הנה אמרינן בפ"י בארובה שהיא בתוך הבית ואין בה פ"ט וטומאה כנגד ארובה נתן את רגלו מלמעלן אם רגלו קדמה לטומאה טהור והקשו המפרשים ז"ל הא רגלו לא מבטל ליה ותי' כפמ"ש התוס' דכל דסותם הנקב לגמרי א"צ ביטול אך קשה להרמב"ם ז"ל דס"ל דאף בסותם את כלו בעי ביטול ונראה דאף דהרמב"ם ז"ל חולק על הראב"ד ז"ל שכתב דזה דבעי ביטול הוא רק בבא למעטו מד"ט אבל בא למעטו מטפח א"צ ביטול אך בזה גם הרמב"ם ז"ל יודה דכל שבא למעטו מפחות מטפח א"צ ביטול וכיון דהתם הוא בא לסתום ארובה שאין בה פ"ט א"צ ביטול:

אמרינן דכותל המשמש את הבית ידון מחצה על מחצה דחציו מלפנים דינו כבית לטומאה ובשלהי פי"א אמרינן בחדות שבבית טומאה בבית כלים שבכותלי החרות אם יש במקומו טע"ט טהורים ואם לאו טמאים אם היו כותלי החדות רחבים משל בית בין כך ובין כך טהורין והביא שם הר"ש ז"ל מהתוספתא כותלי הבית וכותלי הדות שהיו שוין זה לזה וטומאה בין בבית בין בדות כלים שבכותלי הבית ושבכותלי הדות נידונין מחצה על מחצה ואם היו כותלי הבית רחבים משל דות וטומאה בתוך הבית כלים שבכותלי הדות טמאין ושבכותלי הבית נידונין מע"מ אם היו כותלי הדות רחבים משל בית וטומאה בתוך הבית כלים שבכותלי הדות טהורים ושבכותלי הבית נידונין מע"מ ע"ש. ונראה דכותלי הדות אין שייכים אל הדות כלל ולא הוי ככותל בית דנידונין מע"מ והכא הטומאה בכותלי הדות הוא רק מחמת הבית והיכא שכותלי הבית וכותלי הדות הם שוין וכיון דכותלי הבית נידונין מע"מ וחציין לפנים הוא מן האהל וכיון דארצו של אהל כמוהו עד התהום ומש"ה כותלי הדות ג"כ נידונין מע"מ וחצי הכותל ולפנים טמא אך הטומאה הוא מחמת שהן כנגד חציו שלפנים של כותלי הבית ואם היו כותלי הבית רחבים משל דות כל כותלי הדות טמאים שהן מכוונים כנגד הבית וארצו של בית כמוהו עד התהום ואם היו כותלי הדות רחבים משל בית כל כותלי הדות טהורים לפי שהן חוץ לבית. והנה הרמב"ם ז"ל (פכ"א ה"ח) מוקי לה שהדות מכוסה וכתב שאם היתה טומאה בבית כלים שבכותלי הדות אם יש במקומן טע"ט טהורין ואם לאו טמאים ע"ש. וע"כ אין הטומאה מחמת הדות דהא אין הדות פתוחה לבית והדות עצמו טהורה ורק הטומאה מכח כותלי הבית. עוד כתב שם ואם היו כותלי הדות רחבים משל בית בין כך ובין כך טהורין מפני שאינן מכותלי הבית ע"ש הרי להדיא דהטומאה היא רק מכח הבית וכן פי' המהר"ם ז"ל דמיירי בדות מכוסה וזה דכלים בכותלי הדות טמאים הוא משום טומאת הבית דהוי קרקע לה ע"ש. והנה מוכח מזה דכותלי הדות אין שייכים אל הדות כלל דאי הוי ככותל הבית דחציו ולפנים שייך להאהל א"כ איך אפשר להם ליטמא מכח הבית הא הו"ל אהל החוצץ וכמו ביב שהוא קמור תחת הבית ויש בו פותח טפח דאינו טמא מחמת הבית כיון שהוא אהל בפ"ע ונראה דזהו נמי מה דאמרינן (פ"ה מ"ו) גבי בור ודות שבבית וכפישה נתונה עליו דאם היה באר חלקה אינה מצלת משום דבעינן דפנות אהלים ובבור אין כאן דפנות כמ"ש הר"ש ז"ל וקשה אמאי ליכא דפנות בבור ולפ"ז הטעם משום דאין דפנות הבור שייכים אל האהל והוי אהל בלא דפנות והנה בזה אתי שפיר מה דאמרינן (בפי"א מ"ט) בחדות שבבית טומאה שם הבית טמא והיינו טומאה בתוך הדות ואעפ"י שהכפישה ע"ג הדות טמא משום דאין צמיד פתיל לטומאה כמ"ש הר"ש ז"ל שם והיינו דאין אהל בתוך אהל לטומאה דילפינן זה ממה דאין צ"פ לטומאה כמ"ש הר"ש ז"ל (פט"ו מ"ד) וכ"כ הרמב"ם ז"ל (פכ"א ה"ח) דמש"ה הטומאה בתוך הדות הבית טמא שאין האהל שבתוך הבית מונע הטומאה ע"ש וקשה הא זה דאין אהל בתוך אהל לטומאה הוא רק כשהאהל כלו בתוך האהל כמ"ש התי"ט (פ"ד מ"א) וכן מ"ש הרמב"ם ז"ל (בפ"כ ה"ו) בחלק הבית במחיצה כלפי ארצו וטומאה בין המחיצה והארץ דכלים שבבית טמאים שאין האהלים מונעין את הטומאה כתב הכ"מ דמיירי שלא חצץ ע"פ כל הבית דאם חצץ ע"פ כל הבית הוי כבית ועליה דאם טומאה באחת מהן השניה טהורה ע"ש. וא"כ בההיא דדות שבבית דמיירי בשוין כותלי הבית וכותלי הדות א"כ הוי כבית ועליה ואמאי חשיב אהל בתוך אהל ולפ"ז כיון דאין כותלי הדות שייכים אל הדות אלא לאהל הבית א"כ אהל הדות מובלע לגמרי בתוך אהל הבית והוי אהל בתוך אהל אך יש לדון בטעם הדבר אמאי אין כותלי הדות שייכים אלא הדות והנה לכאורה י"ל משום דהוי ככותל מערה דאמרינן (פ"ו מ"ו) בית המשמש את הכותל כגון כותל של בין ב' כוכין או ב' מערות נידון כקליפת השום דאין הכותלים בכלל האהל אך שם כתב המהר"ם ז"ל הטעם משום שהכותל נעשה מאליו והרמב"ם ז"ל כתב לפי שהוא מגוש הקרקע הוי כמו כותל סלע ע"ש. אך זה ל"ש בדות דדות הוא בבנין כדאמרינן בב"ב (ס"ד) ונראה דהני טעמי צריכי רק לכותל שבין ב' כוכין או ב' מערות דהכותל מסוים אבל כותל שבצדי המערה דאינו מסוים הכותל שלה שכל קרקע עולם הוא כותלה אינו שייך שהכותל ידון מחצה על מחצה ואף דמקצת הכותל הוא בבנין כיון שהוא מאוחד עם קרקע עולם אי"ל תורת כותל שיהא שייך להדות:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה