מקדש דוד חלק ב· רבי דוד רפפורט
סימן כד - חטאת ועולת העוף
א
כתב הרמב"ם ז"ל פ"ז מעה"ק ה"ט בחטאת העוף דכ"מ במזבח כשר למליקתה ובלבד שיזה דמה למטה מאמצע המזבח ואם הזה בכל מקום כשרה והוא שיתן למטה מעט מדם הנפש וכתב שם הלח"מ דקשה טובא שהוא נגד מסקנת הש"ס בזבחים (ס"ג ע"ב) דלא סגי בהזאה מה שנותן מעט למטה מדם הנפש וכדפירש רש"י ז"ל שם וכתב דהרמב"ם ז"ל לא גריס שם כדגריס רש"י ז"ל ע"ש והנה ז"ל הש"ס שם ת"ר מלקה בכ"מ במזבח כשרה היזה דמה בכ"מ כשרה היזה ולא מיצה כשרה ובלבד שיתן מחוט הסקרא ולמטה מדם הנפש ומקשינן מאי קאמר וז"ל רש"י ז"ל [כמה שהגיה השמ"ק] מאי קאמר קתני היזה דמה בכ"מ ואפילו למעלה מן החוט כשרה והדר תני ובלבד שיתן מחוט הסקרא ולמטה והא ליכא למימר דהיזה למעלה ואח"כ חזר והיזה למטה קא מכשר דהא היזה דמה כל דמה משמע דלא קתני היזה מדמה עכ"ל ומסקינן שם בגמרא הכי קאמר מיצה דמה בכ"מ במזבח כשרה שאם היזה ולא מיצה כשרה ובלבד שיתן מחוט הסקרא ולמטה מדם הנפש ע"ש וא"כ בהיזה למעלה ואח"כ היזה למטה פסולה כמ"ש רש"י ז"ל וזהו שלא כדברי הרמב"ם ז"ל שכתב דאף ההזאה אם עשאה למעלה כיון שנתן גם מעט למטה כשרה ונראה לומר דהנה יש לעיין למה באמת פסול כשהיזה למעלה ואח"כ היזה למטה כמ"ש רש"י ז"ל כיון שהיזה למטה כדינו מה איכפת לן אם היזה קודם למעלה והנה כעין קושיא זו הקשו בתוס' זבחים (ס"ו ע"ב) ד"ה ואלא על הא דאמרינן שם בעולת העוף שעשה כמעשה חטאת בהזאתה דהיינו שעשה הזאה ומיצוי דפסולה והקשו אמאי מפסלא כיון שעשה אח"כ מיצוי מדם הנפש והיינו כמעשה עולה ומאי איכפת לן אם עשה קודם הזאה והוי רק כנשפך קודם המיצוי מעט מן הדם דאינו נפסל ותירצו דגרע מנשפך מעט מן הדם קודם דמיד כשהיזה והגיע דם למזבח נתכפרו הבעלים דקי"ל שלא במקומו כמקומו דמי והרי נתכפרו בפסול ולא מהני מה שמתמצה אח"כ כיון דכבר נתכפרו וכתבו עוד שם ומיהו תימה הוא לומר דנתכפרו כשעשה עבודה שלא כדינה דלא דמי לנתנו על הכבש שלא כנגד היסוד שהעבודה כמצותה אלא ששינה מקומו ע"ש וא"כ הכא בחטאת העוף שהוזה למעלה ואח"כ היזה למטה דלא שינה עבודתה רק מקומה כיון שהיזה למעלה כבר נתכפרו בעלים א"כ תו לא מהני מה שמזה למטה להכשיר הקרבן אך זהו רק לפי מה דס"ל להברייתא שם דמיצוי בחטאת העוף אינו מעכב וכדקתני להדיא בברייתא שם היזה ולא מיצה כשרה א"כ מיד כשהיזה למעלה נתכפרו ולא שייך תו הזאה כלל אבל הרמב"ם ז"ל לטעמיה דפסק פ"ז ממעה"ק ה"ז דמיצוי בחטאת העוף מעכב א"כ כשהיזה למעלה כיון דאכתי לא עביד מיצוי עדיין לא נתכפרו בעלים וכ"ז שלא נתכפרו בעלים אפשר לתקונא ולהזות למטה דהא אפילו בעשה ההזאות כדינן אמרינן בזבחים (נ"ב ע"ב) בהזאות הפנימיות אם עשה כל ההזאות כדינן בין הבדים ועל הפרוכת ועל מזבח הזהב ואח"כ נשפך הדם למ"ד שיריים מעכבין דמביא דם אחר ומתחיל במזבח וכתב רש"י ז"ל דאי אפשר ליתן תכף ליסוד דא"כ לאו היינו שיריים אלא במזבח יתחיל שיעשו שיריים וישפכם בחוץ ע"ש וקשה איך הוי שיריים הרי כבר נתן כל המתנות במזבח כדינן ומאי מהני מה שנותן עוד הפעם במזבח ומוכח דמ"מ כיון ששיריים מעכבין וכ"ז שלא נתן שיריים לא נגמרה הכפרה כל שנתן עוד הפעם במזבח שם הזאה עליה ועושה שיריים דלאחר נתינת שיריים דאז חלות הכפרה אז יכולה הכפרה לחול ע"י מתנות האחרונות של המזבח כמו ע"י הראשונות ושם הזאה גם עליהן ורק אם כבר נתכפרו אז אי אפשר עוד להזות ואין שם הזאה עליהן וכ"ש בחטאת העוף שהיזה למעלה ואח"כ היזה למטה שהזאה הראשונה שלא כתקנה היתה וגם עדיין לא נתכפרו הבעלים כיון דלא עביד מיצוי כשהיזה אח"כ למטה כדינה תורת הזאה עליה וכמו שהזאה כזו עושה שיריים ה"נ מתרת בשר באכילה כיון דתורת הזאה עליה ול"ד לההיא דזבחים (כ"ו ע"ב) בנתנו על הכבש שלא כנגד היסוד כו' דלא אפשר ליתן אח"כ במקומו כדי להתיר בשר באכילה משום דמי איכא זריקה דלא מכפרא ושריא בשר באכילה דהתם כבר נתכפרו הבעלים לגמרי והזריקה השניה דלא שייכא בכפרה כלל אין תורת זריקה עליה ואינה מתרת בשר באכילה וה"נ דאינה עושה שיריים דאם יתן שלא במקומו ואח"כ יתן במקומו אין הזריקה השניה עושה שיריים כיון דאינה מכפרת אין תורת זריקה עליה]:
ובעולת העוף שעשה הזאתה כמעשה חטאת דאמרינן בזבחים (ס"ו ע"ב) דפסולה והקשו בתוס' אמאי פסול כשעשה כמעשה חטאת העוף והיינו שעשה הזאה ואח"כ מיצוי כיון דעביד נמי מיצוי כמעשה עולה ודחקו שם ליישב והעלו במסקנא דמיירי הכא שלא עשה רק הזאה ולא מיצוי וס"ל כמ"ד מיצוי בחטאת העוף אינו מעכב וחשיב כמעשה חטאת העוף ופסולה משום דלא עביד מיצוי ע"ש ונראה דאפשר לאוקמא אפילו כמ"ד מיצוי בחטאת העוף מעכב דנראה דיש נ"מ בדין מיצוי בעולת העוף לחטאת העוף דאמרינן בזבחים שלהי פ' ק"ק בעולת העוף דצריך למצות דם הגוף וגם דם הראש רק אם מיצה דם הראש ולא מיצה דם הגוף לא מהני כדילפינן התם מקראי עולה אעפ"י שמיצה דם הגוף ולא מיצה דם הראש יכול מיצה דם הראש ולא מיצה דם הגוף ת"ל הוא אבל תורת מיצוי הוא על שניהם א"כ זה דוקא בעולת העוף דילפינן מקראי דמיצוי דם הראש לחודא לא מהני דבעולת העוף המיצוי הוא עיקר כפרתה אבל בחטאת העוף דמצותה בהזאה והמיצוי הוא רק בתורת שיריים כי מיצה דם הראש כיון שהראש הוא ג"כ בדין מיצוי סגי וכ"ש להרז"ה ז"ל במס' קינין שכתב בחטאת העוף אף ההזאה כשרה מדם הראש ודם הנפש לא אתי למעוטי רק דם העור ודם התמצית ע"ש א"כ כ"ש המיצוי דכשר מדם הראש א"כ שפיר מצי מיירי שעשה הזאה ואח"כ מיצה דם הראש דהוי מעשה חטאת דבחטאת כה"ג כשרה ובעולה פסולה דמיצה דם הראש לחודא לא מהני:
ומ"ש התוס' שם דליכא למימר בעולת העוף שהיזה ואח"כ מיצה דפסול משום דדרשינן דמו כל דמו דלא מסתבר שאם נשפך מעט מן הדם שתפסל בכך עכ"ל ויש לעיין בזה דנשפך מעט מן הדם קודם מיצוי דאינו נפסל אי הטעם דזה דדרשינן דמו כל דמו הוא רק למצוה ולא לעכב או לעולם הוא לעכב ומיצוי כל הדם הוא המתיר ומ"מ אם נשפך מעט מן הדם קודם מיצוי אינו נפסל משום כיון שהוא ממצה עתה את כל הדם שבגוף חשיב כל דמו וכעין זה אמרינן בירושלמי יומא פ"ה הלכה ו' לענין שיריים למ"ד שיריים מעכבין אם התחיל ליתן שיריים ליסוד ונחסרו מעכב אבל אם חסרו קודם שהתחיל ליתן מה שהוא משייר זהו שיריים] ונ"מ אם מיצה קצת ונשאר עדיין דם בהגוף אם מתכפר כל זמן שלא מיצה כל הדם והנה אי נימא כן דכל הדם שבגוף הוא המתיר אתי שפיר ההיא דספ"ק דזבחים דמקשינן איך משכחת לה מחשבה בהזאת חטאת העוף דהא מכי נפיק דם אתעביד לה מצותה וליכא שהות לפגל ואמרינן מכי נפיק דם ועד שיגיע למזבח ע"ש והנה לפ"ז קשה בעולת העוף איך משכחת לה מחשבה במיצוי הא מיצוי הוא במזבח עצמו דמגע לה למזבח א"כ מכי נפיק דם אתעביד מצותו וא"כ ליכא שהות לפגל ולפ"ז כיון דבעולת העוף בעינן מיצוי כל דמה א"כ שפיר יש שהות לפגל מהתחלת המיצוי ועד שתגמר ורק בחטאת העוף דבהזאה מכי נפיק המקצת הראשון של הדם כבר הוי הזאה דאין שיעור להזאה ונגמרה מצותה:
פסק הרמב"ם ז"ל פ"ז מעה"ק ה"ז דמיצוי בחטאת העוף מעכב והקשה עליו הלח"מ הרי פסק הרמב"ם ז"ל בהל' מעילה בחטאת העוף דהוזה דמה יצא מידי מעילה ולמ"ד מיצוי בחטאת העוף מעכב בעינן ג"כ מיצה דמה כדאמרינן במעילה ע"ש והנה בירושלמי יומא פ"ה ה"ו איבעי לן למ"ד שירים הפנימים מעכבין אם פסולים בלילה וגם אם המחשבה פוסלת בהן היינו אע"ג דמעכבין מ"מ אפשר דדין מתיר אין להם שיהו באים אלא ביום והמחשבה תפסול בהם ובתלמודא דידן זבחים (מ"ב ע"ב) אמרינן להדיא דלמ"ד שיריים מעכבין מהני בהו מחשבה ובמיצוי בחטאת העוף אמרינן בזבחים (נ"ב ע"א) שהוא מדין שיריים רק איכא למ"ד דשיריים הפנימים אין מעכבין ובחטאת העוף מעכב ע"ש א"כ כיון דמדין שיריים מעכבין הוא הוי כמו למ"ד בחטאות הפנימיות שיריים מעכבין ולהירושלמי אע"ג דמעכבין מ"מ דין מתיר אין להם וא"כ כיון שהוזה דמה יצאה ידי מעילה אע"ג דצריך עוד מיצוי דהמיצוי אינו מתיר ומעילה תלוי בקרב המתיר וההיא דמעילה דאמרינן דלמ"ד מיצוי בחטאת העוף מעכב תני מיצה דמה וקודם לא נפיק מידי מעילה הוא משום דתלמודא דידן ס"ל אף בשיריים מעכבין הוי מתיר ומחשבה מועלת בהן כדאמרינן בזבחים (מ"ב ע"ב) אבל הרמב"ם ז"ל פסק כהירושלמי:
הנה בזבחים (צ"ב ע"ב) איבעי לן בחטאת העוף שנשפך דמה על הרצפה אי יכול לאוספו אצרוכי הוא דלא מצרך בה רחמנא כלי שרת הלכך אוספו וכשר או דילמא מפסל פסל בה רחמנא כלי שרת הלכך אוספו ופסול והרמב"ם ז"ל פ"ב מפסה"מ הכ פסק בחטאת העוף שנשפך דמה על הרצפה ואספו הוי ספק אם כשר לפיכך תשרף ככל חטאת העוף שהוא ספק ע"ש ויש לעיין הא זה דאיבעי אי כשרה מתוך כלי ודאי זה רק לענין הזאה דהזאה שייך אף מתוך כלי כמו הזאות בחטאת בהמה אבל מיצוי ודאי לא שייך אלא מן הגוף שדוחק הבשר לצאת הדם כמ"ש רש"י ז"ל זבחים (ס"ד ע"ב) במתני' דזהו מצוי ואם עושה מן הכלי אין שם מיצוי עליה א"כ הרמב"ם ז"ל דפסק מיצוי בחטאת העוף מעכב א"כ בנשפך על הרצפה ואספו תיפוק ליה דפסול משום דלא עביד מיצוי וצ"ל דמיירי שנשפך רק מקצת הדם מן הצואר ואספו ומן הכלי עשה הזאה וממה שנשאר בהצואר עשה מיצוי אך הרמב"ם ז"ל מסתם לה סתומי ולא פירש כן וצ"ע:
[הנה אי ס"ל דאוספו וכשר יש לחקור כשמזה אח"כ מן הכלי אי טעון טבילת אצבע דהא בחטאת העוף לא כתיב זה ואפשר דיכול להזות אפילו ע"י דבר אחר דשמה הזאה וכמו במי חטאת דמזה ע"י אזוב]:
ב
אמרינן בזבחים (ס"ז ע"א) דעולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת כיון שמלק בה סימן אחד נמשכת ונעשית חטאת העוף ומקשינן אי הכי חטאת העוף נמי שעשאה למעלה כמעשה עולה מכי מלק בה סימן אחד תימשך ותהוי עולת העוף ומתרצינן כיון דאמר מר מליקה בכ"מ כשרה מכי מלק בה סימן אחד איפסלא כי הדר מלק באידך היכא מימשכא כו' והקשו בתוס' שם ד"ה ועולת דמשמע דאם מליקת חטאת העוף היתה פסולה למעלה היתה נמשכת לעולה אמאי הא אין שינוי המקום לבד עושה המשכה דהא בעולת העוף דנמשכת אמרינן משום דהאי הכשרה בסימן אחד והאי הכשרה בב' סימנים ולא סגי בשנוי המקום ע"ש ונראה לומר משום דזה דאמרינן מכי מלק בה סימן אחד איפסלא הוא משום חטאת שלא לשמה כמ"ש רש"י ז"ל שם ואי הוי מליקת חטאת העוף פסולה למעלה לא היתה נפסלת למעלה משום שלא לשמה דכיון דשינה את מקומה אין זו מליקה כלל שתהני בה מחשבה דכל שינוי מקום מליקה כמאן דקטליה דמי ואע"ג דהתוס' במעילה (ב' ע"ב) כתבו בעולת העוף שמלקה למטה לא הוי כעולה ששחטה בדרום דאמרינן דכמאן דחנקינהו דמי משום דשינוי מקום שחיטה הוי כמו שחיטת חוץ ואף דמליקה הוי כשחיטה מ"מ לא דמי דעולת העוף שמלקה למטה לא שינה המקום אלא במזבח עצמו ול"ד לשינוי המקום מצפון לדרום ע"ש היינו כיון דמצות מליקתה במזבח ועשאה במזבח רק ששינה ממעלה למטה חשיב רק שינוי מקום קצת ול"ד למשנה מצפון לדרום אך זה שייך רק בעולת העוף שמלקה למטה דדינה במזבח אבל בחטאת העוף שמלקה למעלה אם היה הדין שפסולה למעלה הוי שינוי מקום מעליא כמו מצפון לדרום דהא חטאת העוף א"צ למליקתה מזבח כלל ובכ"מ בעזרה כשרה וזה דאמרינן מלקה בכ"מ במזבח כשרה אתי רק לאשמעינן שאף עשאה במזבח למעלה כמעשה עולת העוף כשרה וכמ"ש הרז"ה ז"ל בקינין והשמ"ק בזבחים ס"ג עיין בהשמטות שמ"ק בסוף המסכתא] א"כ אם היה הדין שחטאת העוף למעלה במזבח במקום עולת העוף פסולה אין זה שינוי מקום ממזבח למזבח דאין דינה במזבח כלל והוי שינוי מקום מעליא וכמו עולה ששחטה בדרום וכמאן דתנקינהו דמי וכמו בשחיטת צפון דאמרינן בפ' ק"ק דהמזבח עצמו מחציו ולצפון דינו כצפון ומחציו לדרום דינו כדרום ואם שחט עולה על המזבח מחציו לדרום הו"ל עולה ששחטה בדרום וכמאן דחנקינהו דמי אע"ג דאם היה שוחט על המזבח מחציו ולצפון היה כשר אין זה שינוי מקום ממזבח למזבח משום דשחיטת עולה אין דינה דוקא במזבח וחשיב שינוי מקום מעליא א"כ לא שייך שתהני אז מחשבה דהא מחשבה בעינן בשעת עבודת המתיר והכא הוי כמו מלק בחוץ או בסכין דאין שם מליקה עליה וכמ"ש בתוס' דשלא במקומו חשיב כמו חוץ ולא שייך שתהני אז מחשבה א"כ כשמלק סימן ראשון למעלה לא נפסלה משום חטאת שלא לשמה א"כ בסימן שני מימשכא ונעשית עולת העוף דאז איכא כולהו מליקה למעלה וכמעשה עולה ולשם עולה ולא שייך נמי דבמליקת סימן ראשון תפסל משום חטאת שמלקה למעלה אם יהיה הדין דפסולה למעלה ולא תהני בה תו המשכה דהנה בהא דאמרינן בעולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת דנמשכת ונעשית חטאת העוף משום דהאי הכשרה בסימן אחד והאי הכשרה בב' סימנים ועולת העוף למטה ליתא כתב רש"י ז"ל מפני שחטאת העוף כשרה בסימן אחד וכשמלק עולת העוף למטה לשם חטאת ומליקת סימן אחד בעולה לאו כלום היא ובחטאת הוי גמר עבודה מקודם שחל עליה שם פסול עולה משום עשיית מטה חל עליה שם חטאת העוף כשרה ונמשכת ונעשית חטאת העוף עכ"ל ויש לעיין הא בעולת העוף שמלק סימן אחד למטה פסולה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ז מפסה"מ דמלק סימן אחד למטה וסימן אחד למעלה פסול א"כ מאי כתב רש"י ז"ל דמליקת סימן אחד בעולה לאו כלום היא ומקודם שחל עליה שם פסול עולה משום עשיית מטה חל עליה שם חטאת העוף כשרה הא במליקת סימן אחד למטה כבר נפסלה ונראה מזה דאף במלק סימן אחד למטה בעולת העוף דפסול מ"מ שם פסול לא חל עליה רק אחר גמר המליקה דהשם פסול הוא מליקת מטה היינו מליקה בפסול ושם מליקה הוא לאחר גמר המליקה ומליקת סימן אחד בעולת העוף לאו כלום היא ואין שם מליקה עדיין עליה א"כ לא חל עדיין עליה שם מליקה פסולה ואע"ג דלא אפשר עוד לתקונא כי מלק סימן אחד למטה מ"מ שם פסול לא חל עד שתהיה שם מליקה עליה א"כ יכולה עדיין להמשך וליעשות חטאת העוף אך זה דבעולת העוף שמלקה למטה עכ"פ בגמר מליקתה חל עליה שם מליקה פסולה זהו רק בעולת העוף שעשאה למטה דשם מליקה עליה ולא הוי כמאן דחנקינהו וכמ"ש תוס' במעילה משום דלא שינה מקומו אלא במזבח עצמו אבל חטאת העוף שעשאה למעלה אילו היה הדין שפסולה למעלה היה שינוי מקום ממש והוי כמו מליקת חוץ וכמאן דחנקינהו דמי וליכא שם מליקה עליה כלל א"כ לא שייך עליה שם פסול של מליקת מעלה דאין כאן מליקה אלא דלא אפשר לתקונא דלא אפשר תו למלוק למטה והוי כמו בעולת העוף שמלק בה סימן אחד למטה אע"ג דלא אפשר תו לתקונא כיון דאין שם מליקה עליה ואין שם פסול עליה יכולה להמשך וליעשות חטאת העוף ה"נ היתה חטאת העוף שעשאה למעלה יכולה להמשך בסימן שני וליעשות עולת העוף:
הנה יש לעיין כיון דכל הטעם דחטאת העוף שעשאה למעלה כמעשה עולה לשם עולה דאינה נמשכת לעולת העוף הוא משום כיון דמלק בה סימן אחד איפסילא משום חטאת שלא לשמה א"כ בסבור שהיא עולה ועשאה למעלה כמעשה עולה לשם עולה כיון דקי"ל דעקירה בטעות לא הוי עקירה וא"כ לא נפסלה משום חטאת שלא לשמה א"כ תמשך ותיעשה עולת העוף ומזה נראה דכל דסבור דעושה כתקנה אינה נמשכת דזה דנמשכת הוא ג"כ מדין עקירה ועקירה בטעות לא הוי עקירה [הנה להשטות בתוס' (ס"ז ע"א) דלהמשך בעינן ב' דברים הפוסלים בראשון ועולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת איכא ב' דברים הפוסלים בעולת העוף עשיית מטה ומליקה בסימן אחד ע"ש יש לעיין למ"ד שהייה בסימן שני בעולת העוף אינו פוסל אימתי נמשכת דהא כי מלק בה סימן אחד יכול אח"כ להשלים הסימן השני אימתי שירצה ואף שלאחר שמלק סימן אחד היזה ממנה כמעשה חטאת העוף היינו שהיזה ואח"כ מיצה מ"מ אף לאחר שהיזה ממנה ג"כ יכול להשלים הסימן השני דמה שעשה הזאה בעולת העוף אינו פוסל כל שיש בה עוד דם הנפש שיכול לעשות מיצוי וכמ"ש תוס' ס"ו ע"ב ד"ה ואלא וא"כ אימתי חל הפסול של מליקה בסימן אחד הוא רק לאחר שכלה דם הנפש ואז אי אפשר להמשך דהא בעינן משיכה קודם הזאתה וצע"ג]:
והנה בזה דמקשינן שם דחטאת העוף שעשאה למעלה תמשך ותיעשה עולת העוף כתב רש"י ז"ל דס"ד דע"י המשכה עולה ג"כ לשם חובה והשמ"ק שם כתב דדוחק לומר דהמקשה לא ידע מסקנת הש"ס דכי אמר ר"י לאפוקי מידי מעילה לאסוקא לשם חובה לא קאמר והקשה דא"כ מאי נ"מ אם תימשך ותיעשה עולת העוף אי לענין שלא תיאכל הא חטאת שלא לשמה ג"כ אסורה באכילה ואי למעילה הא חטאת שלא לשמה ג"כ אינה יוצאה מידי מעילה ע"ש ונראה דנ"מ לענין מעילה דעולת העוף שנתמצה דמה מוראה ונוצה יצאו מידי מעילה כדאמרינן בשלהי תמורה ובחטאת שלא לשמה דבת מעילה היא דאין זריקתה מוציאה מידי מעילה אין חילוק בין גופה למוראה ונוצה דבחטאת העוף מוראה כגופה ובת אכילה היא ופיגל באלל נתפגלה מוראה כדאמרינן (בזבחים ל"ה):
הקשו בתוס' שם ד"ה חטאת על הא דמקשינן בגמרא אי הכי חטאת העוף שעשאה למעלה תימשך ותיעשה עולת העוף דמ"ש דמקשינן מחטאת העוף ולא פריך משאר ק"ק ששחטן בדרום לשם קק"ל דימשכו ותי' דלא פריך אלא מקינין דאמרינן דאין הקינים מתפרשים אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן וכיון דעשיית כהן מהני הלכך תיהני נמי הכא שתמשך אבל בשאר קרבנות לא מהני כלל עשיית כהן כו' עכ"ל [לפי הגהת השמ"ק שם] וקשה טובא הא זה דאין הקינין מתפרשין אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן אין זה רק בקינין כי אם גם בבהמה כן כדמוכח ביומא (מ"א ע"א) דמקשינן שם ע"ז דאין הקינין מתפרשין כו' מב' שעירי יוה"כ דהגורל עושה חטאת ואין השם עושה חטאת ואע"ג דלא שעת לקיחה ולא שעת עשייה כו' וע"ש בתו"י שם שכתבו להדיא דכל הקרבנות ילפינן מקינין לענין זה ועיין בשמ"ק כריתות (כ"ח ע"א) שכתב ז"ל אע"ג דהכא לא בקינין איירי מ"מ קים ליה דר"ח אמר מילתיה בשאר קרבנות דאין שייך בהן קביעות אלא בהפרשה או בעשיית כהן עכ"ל וצ"ע:
ובזה דאמרינן דעולת העוף שעשאה למטה דממשכא כתבו התוס' שם (ס"ח ע"א) דמדאורייתא כשר לגמרי והנה יש לעיין דדינא דעולת העוף שעשאה למטה דנמשכת לחטאת העוף הוא ג"כ במתנדב עולת העוף דליכא עליו חיוב חטאת כלל ואף במחויב קן הא לעולם החטאת קרבה ראשונה וא"כ כשעשה אח"כ העולה כבר אינו מחויב חטאת ואיך אפשר להיות חטאת העוף בלא חטא בשלמא לרש"י ז"ל בתמורה (כ"ו ע"א) דאף שאינו חייב חטאת והפריש ג"כ חל עליו שם חטאת שפיר אך להתוס' שם דלא אפשר כלל לחול שם חטאת אם אינו חייב איך חל כאן וצ"ל דזה דאינו חל שם חטאת כשאינו מחויב אין זה דאי אפשר להיות חטאת כלל בלי חיוב רק דמי שאינו מחויב חטאת אין בו כח לקרות שם חטאת אבל כל שנעשה חטאת בענין אחר כגון ע"י שינוי מעשה כהן אפשר לחול וכן מצינו (בזבחים ט') גבי פסח שלא בזמנו ששחטו שלא לשמו דנעשה שלמים ומקשינן ואימא כל דשחיט לשמיה להוי כותיה ומשנינן דוחין קדשים הנאכלים אצל קדשים הנאכלים ומקשינן אטו חטאת ואשם לא מתאכלי כו' א"כ בעינן למימר דפסח ששחטו לשם חטאת יהיה חטאת אע"ג דליכא כאן חטא דע"י שינוי מעשה אפשר לחול ואדרבה לרש"י ז"ל יש לעיין שכתב בתמורה שם במפריש חטאת מי שאינו מחויב דחל עליו שם חטאת רק מתה דאינה קריבה כיון דאין לה על מה לבוא ע"ש א"כ הכא נהי דחל שם חטאת אך אין הקרבן כשר דאין לו על מה לבוא והכא משמע דהקרבן כשר וגם יוצא מידי מעילה וע"כ צ"ל דחטאת הנעשה ע"י שינוי מעשה כהן חלוק לגמרי בדינא [הנה לפמ"ש בתוס' דעולת העוף הנמשכת לחטאת מדאורייתא יתא עולה אף לחובה יש לעיין א"כ בחטאת העוף הבאה על הספק דאינה נאכלת אמאי יתנה בעולת העוף ויעשה כמעשה חטאת העוף דממ"נ אי חטאת היא הרי חטאת היא ואם עולה היא כיון שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת הרי נמשכת ונעשית חטאת העוף ותהא נאכלת ממ"נ וגם לא יהיה בה ספק חולין בעזרה ואפשר דזהו דאסור לחשוב בקדשים הוא אפילו אם ע"י המחשבה נמשכת ונעשית חטאת העוף ונמצא דכאורחיה קא מחשב אף זה אסור וצ"ע בזה]:
והנה בעולת העוף הנמשכת ע"י מליקתה להיות חטאת העוף דאמרינן דאינה עולה לשם חובה יש לחקור אם מזה מדמה לכתחילה אם זה דאמרינן דיצאה מידי מעילה הוא רק בעבר והיזה אבל לכתחילה אינו מזה כמו דאינו עולה לשם חובה או דמזה אף לכתחילה רק דאינו עולה לשם חובה והנה השמ"ק (ס"ז ע"א) על הא דמקשינן דחטאת העוף שעשאה למעלה ג"כ תמשך לעולת העוף הקשה למאי נ"מ כיון דאינו עולה לשם חובה ולמעילה ג"כ אין נפקותא דחטאת העוף שלא לשמה ג"כ יש בה מעילה ותירץ דנ"מ לענין הקטרה שאם עלה הבשר למזבח לא ירד ומקטירין אותו כדין עולת העוף ע"ש ונראה מזה דרק אם עלה לא ירד אבל לכתחילה אין מקטירין הבשר כדין עולת העוף אפילו אם תמשך לעולת העוף ונראה דס"ל דזה דאמרינן לאסוקא לחובה לא קאמרינן לאו דוקא לאסוקא לחובה אלא ה"נ דאין מקריבין אותו לכתחילה וא"כ עולת העוף הנמשכת ע"י מליקה להיות חטאת העוף אין מזין מדמה לכתחילה אך י"ל דהשמ"ק ס"ל כתי' הראשון שבתוס' דזה דאמרינן דלאסוקי לשם חובה לא קאמרינן הוא מדאורייתא אבל להתי' השני דאין זה אלא מדרבנן אפשר דמזין לכתחילה מיהו בפשוטו פסולה לגמרי מדרבנן:
אמרינן בגמרא דאין הקינין מתפרשין אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן דכתיב ולקח ועשה ויש לחקור אם זה דמתפרשת בעשיית כהן אם זהו דין מיוחד אך י"ל כיון דאפילו עולת העוף מפורשת שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת דנמשכת ונעשית חטאת העוף ולפמ"ש בתוס' מדאורייתא חטאת גמורה היא ועולה לשם חובה א"כ כיון דאם כבר יש עליה שם עולה נעקרת וחל עליה שם חטאת כ"ש אם עדיין לא קרא עליה שם עולה והרי היא סתומה דע"י שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת דנמשכת ונעשית חטאת העוף והטעם הוא משום המשכה ואף אם הקריב בקן סתומה קודם את עולת העוף ואע"ג דאמרינן בגמרא דחטאת העוף שעשאה למעלה אינה נמשכת לעולת העוף הכא נמשכת דהא אמרינן שם הטעם דאינה נמשכת הוא משום כיון דמלק בה סימן אחד איפסלא משום חטאת שלא לשמה ומש"ה בסימן שני אינה יכולה להמשך לעולת העוף אך זה שייך רק שכבר קרא עליה שם חטאת דנפסלת משום שלא לשמה אבל בסתומה דודאי עדיין לא שייך בה פסול דשלא לשמה דעדיין אינה חטאת דקן סתומה אינו שמעורב חטאת ועולה דא"כ היה תלוי אח"כ בדין ברירה אלא דמחוסר עדיין קריאת שם לגמרי לעולה או לחטאת א"כ בסימן שני יכולה להמשך לעולת העוף מיהו (מיומא מ"א) דמקשינן לר"ח מב' שעירי יוה"כ דמה במקום שלא קידש הגורל קידש השם כו' והא הכא לאו שעת לקיחה ולא שעת עשייה ומשנינן דה"ק ומה במקום כו' מקום שקידש הגורל אינו דין שיקדש השם בשעת לקיחה ובשעת עשייה ע"ש ואע"ג דבהנך לא שייך המשכה ומוכח מזה דזהו דין בפ"ע דיכולין להתפרש בעשיית כהן אך יש לעיין ל"ל בקינין לטעם דיכולין להתפרש בעשיית כהן תיפוק ליה משום המשכה ואפשר דבקן סתומה מתפרשות ע"י עשיית כהן אף בלא מחשבה כלל רק כשעושה באחד מן הקינין כמעשה חטאת מתפרשת ע"י מעשיה ואילו להמשך בעינן דוקא כמעשה חטאת לשם חטאת כדאמרינן בזבחים שם וצ"ע בזה. עוד איכא נפקותא דאי בשביל המשכה רק הפרידה שהוא עושה נעשית ע"י מעשיו עולה או חטאת אבל הפרידה השניה של הקן נשארת סתומה ועכשיו שיש דין שהקנין מתפרשין ע"י עשיית כהן א"כ ע"י שעושה בזו מעשה חטאת השניה מתפרשת לעולה:
כתב הרמב"ם ז"ל פ"ח מפסה"מ אם נתערבה חטאת בקן סתומה של חובה אינו כשר אלא מנין חטאות בלבד אבל מנין העולות פסולין שהרי נתערבה חטאת בעולות לפיכך אם היתה החובה שתים בחטאת חצי החובה כשר וחציה פסול ויראה לי שהוא עושה כולן למטה כמעשה חטאת ע"ש וכ"כ שם בנתערבה עולה בקן סתומה אינו כשר אלא מנין העולות ויראה לי שהוא עושה כולן למעלה כמעשה עולה והקשה הראב"ד ז"ל שם איך עושה כולן למטה איך אומרים לו הקרב פסולין למזבח והעופות אם יעשו אותן למטה יפסלו אלא ודאי אומרים לו לא תקריב אלא כמנין חטאת שבחובה עשה אותן למטה עכ"ל וכתב הכ"מ שם לתרץ וז"ל ונ"ל שודאי שרבנו נ"ל שברישא עושה למטה כמעשה חטאת ואין בזה משום מקריב פסולים למזבח כיון שקנים סתומים הם ולא קרא שם עולה על שום אחד מהפרידים וע"ד זה הוא מ"ש בסיפא ויראה לי שהוא עושה כולן למעלה כמעשה העולה עכ"ל והנה קשה טובא דהא כיון שעשה כמנין החטאות למטה הרי נתפרשו האחרות לעולות א"כ כי מקריב עוד למטה הרי מקריב מפורשות למטה ולא סתומין ונראה לתרץ דהכא כשמקריב הראשונות למטה אינו עושה זאת בתורת פירוש שמפרש שתהיה זו לחטאת וממילא השניה מתפרשת לעולה ע"י מה שהקנין מתפרשין בעשיית כהן אלא עושה זאת בתורת המשכה דמה עולה מפורשת אם עשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת נמשכת ונעשית חטאת העוף כ"ש סתומה דעומדת לחטאת כמו לעולה וכיון דהוי רק בתורת המשכה אין חברתה מתפרשת לעולה ונשארת סתומה ויכול אף אותה להקריבה למטה ואין בזה משום הקרבת פסולים כמ"ש הכ"מ דסתומין דלא קרא עליהם שם עולה אין זה פסול היינו דזה דאמרינן שעולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת אף דנמשכת מ"מ פסולה היא זה דוקא בשכבר קרא עליה שם עולה אבל סתומה שעשאה למטה כמעשה חטאת אינה נפסלת וכן מ"ש הרמב"ם ז"ל בסיפא בעולה שנתערבה בקן סתומה דיראה לי שעושה כולן למעלה כמעשה עולה ואע"ג דאמרינן בגמרא דמחטאת לעולה אינה נמשכת הא אמרינן שם הטעם משום דנפסלת בסימן ראשון משום חטאת שלא לשמה אבל בסתומה דעדיין לא קרא עליה שם חטאת ואינה נפסלת משום שלא לשמה נמשכת כמו עולה וכמ"ש (וז"ש הרמב"ם ז"ל אבל מנין העולות פסולים לפמ"ש הכ"מ דאינן נפסלין משום עשיית מטה ע"כ הכוונה דאינו יוצא בהן ידי העולות לפי שאי אפשר לעשותן למעלה כדינן]:
ג
על הא דאמרינן בפ' חטאת העוף שם דמש"ה חטאת העוף שעשאה למעלה כמעשה עולה אינה נמשכת משום דכיון דמלק בה סימן אחד היינו קודם שנעשה בה מעשה עולה כבר איפסלא משום חטאת שלא לשמה כתב רש"י ז"ל כיון דחטאת גמר עבודתה סימן אחד מקודם שיגמור מעשה עולה חל עליה שם חטאת שנמלקה כולה שלא לשמה ונפסלה משום שלא לשמה עכ"ל ויש לעיין למ"ד רוב בשר מעכב בחטאת העוף ובמליקת עולה מולק הסימנים ואח"כ רוב בשר כדאמרינן בגמרא וא"כ כשנגמרה מעשה חטאת היינו לאחר חתיכת רוב בשר כבר נעשה בה מעשה עולה:
הנה בזבחים (ל' ע"א) כתבו התוס' ד"ה והרי דבחטאת העוף איכא ב' מתירים מפרקת וסימן אחד ע"ש ויש לחקור למ"ד רוב בשר מעכב לאיזה מתיר הוא שייך אם להמפרקת או להסימן ולכאורה כיון שבין חתיכת שדרה ומפרקת לרוב בשר הוא מפסיק במליקת הסימן כדאמרינן בגמרא דחותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר אין רוב הבשר שייך אל המתיר של המפרקת ואפשר דלמ"ד רוב בשר מעכב הוא כמו מתיר שלישי ולר"מ דמפגלין בחצי מתיר אפשר לפגל בשדרה ומפרקת ובהסימן וגם בחתיכת רוב בשר וכמו דמפגלין בהולכה בכל פסיעה ופסיעה כדאמרינן בזבחים שם כיון שהוא דבר המסוים בפ"ע כמ"ש בתוס' שם:
והנה בירושלמי יומא (פ"ה ה"ו) איבעי לן למ"ד שירים הפנימים מעכבין אי באין בלילה ואי מהני בהו מחשבה היינו אם יש להם דין מתיר דעבודת מתירים הוא רק ביום ומהני בהו מחשבה או אין להם דין מתיר ומוכח מזה דאפשר דבר שהוא מעכב בזריקת הדם ומ"מ דין מתיר אין לו א"כ אפשר נמי דה"ה בחתיכת רוב בשר למ"ד רוב בשר מעכב מ"מ דין מתיר אין לו אף שמעכב ולכ"ע אין בחטאת העוף רק ב' מתירים מפרקת וסימן אחד ולפי זה יתישב ג"כ מ"ש רש"י ז"ל בחטאת העוף שעשאה למעלה כמעשה עולה דקודם שיגמור מעשה עולה כבר חל עליה שם חטאת שנמלקה כולה שלא לשמה אף למ"ד רוב בשר מעכב מ"מ כל המתיר שהוא שדרה ומפרקת וסימן אחד כבר נמלק שלא לשמה ונפסלה] חקרו התוס' זבחים (ק"י ע"א) ד"ה ואי לר"מ דס"ל דחצי מתיר משרא שרי כששחט סימן אחד אם כבר יכול לקבל הדם ולזרוק ע"ש ויש לחקור אם גם בעוף כן כשחתך שדרה ומפרקת ועדיין לא מלק הסימן אם כבר יכול לעשות הזאה]:
הקשה השמ"ק שם [עיין בהשמטות] למ"ד רוב בשר מעכב א"כ הוא מן המליקה והא כיון דחותך רוב בשר אחר הסימן נימא על הרוב בשר וכי מתה עומד ומולק ע"ש והנה בזה אפשר לומר כמ"ש דאף למ"ד רוב בשר מעכב מ"מ אינו מן המתיר ולא אמרינן בזה וכי מתה עומד ומולק אך כקושית השמ"ק יש להקשות למ"ד מחזיר סימנים אחורי עורף ומולק הא שדרה ומפרקת לכ"ע מעכב ומתיר הוא כמ"ש בתוס' שהם ב' מתירים מפרקת וסימן א"כ נימא על השדרה ומפרקת וכי מתה עומד ומולק כיון שכבר מלק הסימן:
ונראה דלמ"ד רוב בשר אינו מעכב אף שצריך רוב בשר לכתחילה אין זה מן המליקה כלל וזה שצריך לכתחילה הוא רק משום דלדם הוא צריך וכמ"ש השמ"ק ס"פ ק"ק על הא דאמרינן שם בחטאת העוף מאי לא יבדיל א"צ להבדיל וכתב השמ"ק דמסברא הייתי אומר דצריך להבדיל משום דלדם הוא צריך ע"ש א"כ גלי רק קרא דא"צ להבדיל אבל רוב בשר בעינן משום דלדם הוא צריך והוא כמו בבהמה דבחולין סגי ברוב שנים ובקדשים בעינן שנים לכתחילה כדאמרינן ביומא דמצוה למרק משום דלדם הוא צריך. ובזבחים זה דצריך למרק ג"כ אינו רק על הסימנים כ"א הבשר ג"כ צריך לחתוך כדמוכח בירושלמי יומא גבי הביאו לו את התמיד קרצו ומירק אחר שחיטה על ידו ואמרינן שם דכ"ג שוחט שנים או רוב שנים ע"ש ומוכח דאף כששוחט כ"ג שנים ג"כ צריך למרק דאף הבשר צריך לחתוך כדי להוציא את הדם. והנה הרמב"ם ז"ל השמיט דין זה דבחטאת העוף צריך רוב בשר לכתחילה וכבר עמד ע"ז הלח"מ פ"ו מעה"ק ונראה דהרמב"ם ז"ל לטעמיה אזיל דאף בבהמה השמיט דין דצריך למרק לכתחילה וכתב בפ"ד מעה"ק ה"ט דאף לכתחילה שוחט בה שנים או רוב שנים ע"ש אמרינן בחולין לר"י דקי"ל הלכתא כוותיה דצריך לשחוט את הורידין כדי להוציא את הדם אם צריך כן בשחיטת חולין כ"ש במליקה דכל עצמו לדם הוא צריך רק אמרינן שם דורידין מנקבין אפילו בקוץ ויש לעיין אם גם במליקה כן]:
ד
אמרינן בזבחים (ס"ד ע"ב) דמליקה היא מעבודות קשות שבמקדש ואמרינן דאוחז ב' גפיי בב' אצבעותיו וב' רגלים בב' אצבעותיו ומותח צוארו על רוחב גודלו ומולק ע"ש ויש לעיין למה לו לעשות כן יאחז בשמאל וימלוק בימין ונראה משום דכל היכא שצריך לאחוז בשעת עבודה אף האחיזה צריכה להיות בימין וכן מצינו גבי קמיצה דאמרינן במנחות (ז' ע"א) אי אין קומצין מכלי שע"ג קרקע וצריך לאחוז הכלי בשעת קמיצה אמרינן א"כ הוצרכתה ג' כהנים וכתב השמ"ק שם ז"ל ג' כהנים חד להגביה הכלי כשקומצים וחד לקמוץ וחד להגביה הכלי שמקדש הקומץ דהקומץ לא היה יכול לקמוץ ולהגביה הכלי שהרי היה קומץ בימין וא"כ לא היה יכול להגביה לאחוז הכלי כי אם בשמאל ומסתברא דהכל נעשה בימין עכ"ל וצ"ל דמליקה נמי פסולה ע"ג קרקע וצריך לאחוז וא"כ צריך דוקא לאחוז בימין וג"כ למלוק בימין:
אמרינן בפ"ב דזבחים כ"מ שנאמר אצבע וכהונה אינו אלא ימין ומסקינן דאו אצבע או כהונה ע"ש והנה יש לעיין ל"ל אצבע כלל דהא אצבע לא כתיב אלא בחטאת וכיון דבחטאת כתיב נמי כהונה כדאמרינן בגמרא שם לעיל א"כ תי"ל משום כהונה ול"ל אצבע כלל ונראה דזה דאמרינן כ"מ שנאמר כהונה אינו אלא ימין היינו שצריך יד ימין וכמו בכל העבודות שנאמרה בהם כהונה אבל הא דאצבע דאינו אלא ימין היינו שהאצבע צריכה להיות ימנית דהא בזבחים (נ"ג ע"א) במתן דם של חטאת אמרינן דטובל אצבעו הימנית המיומנת שבימין ושאר אצבעות אף של ידו הימנית חשיב שמאל לגבה ומש"ה צריך בחטאת להא דאצבע אינו אלא ימין היינו שהאצבע תהיה ימנית ובמליקה אע"ג דצריכה ג"כ להיות בימין ומלק בשמאל פסול ומ"מ המליקה היא בגודלו ולא בהמיומנת שבימין משום דבמליקה לא כתיב אצבע כ"א כהונה ואף כשעושה באצבע לא בעינן אצבע הימנית:
ובמלק בלילה פסק הרמב"ם ז"ל פ"ז מפסה"מ דאינו מטמא בגדים אבית הבליעה והקשה הלח"מ שם הא הרמב"ם ז"ל פוסק כר"י בשחט בלילה דתרד וא"כ מליקת לילה תרד וא"כ אין זו מליקה המתרת את האיסור ואמאי אינה מטמאה בגדים אבית הבליעה וכתב דהרמב"ם ז"ל יפרש ההיא דמליקה המתרת את האיסור בענין אחר כלומר לא לענין שאם עלה לא ירד ולא כהתוס' שכתבו דמתני' דמלק בלילה דאינו מטמא בגדים אבית הבליעה כר"ש אתיא ולר"י כיון דאם עלה ירד אין זו מליקה המתרת את האיסור ע"ש והנה אם נפרש במליקה המתרת את האיסור דבעינן דוקא שיועיל לענין שאם עלה לא ירד יש לעיין למ"ד בדם לעולם אם עלה ירד א"כ בחטאת העוף שאין למזבח אלא דמה יהיו כל פסולי מליקה מטמאין בגדים אבית הבליעה דאין זו מליקה המתרת את האיסור שאין המליקה מועלת לשום דבר וצ"ע:
ובמקום מליקה של חטאת העוף דאמרינן מליקה בכ"מ כשרה יש מחלוקת הראב"ד והרז"ה ז"ל במס' קינין אי צריכה מזבח ודעת הראב"ד ז"ל דנהי דמליקה כשרה בין למעלה בין למטה מ"מ במזבח בעי והרז"ה ז"ל נחלק עליו שם ועיין בשמ"ק זבחים בהשמטות והנה אי נימא דבעינן מזבח יש לעיין הא דממעטינן אותו בצפון ולא בן עוף בצפון איך משכחת לה למ"ד כולו מזבח בצפון קאי הא לעולם חטאת העוף בצפון וכ"ש עולת העוף דלכ"ע צריכה ראשו של מזבח כדאמרינן בגמרא מה הקטרה בראשו של מזבח אף מליקה בראשו של מזבח וכן למ"ד כולו מזבח בדרום קאי קשה אדרבה ל"ל למעוטי בן עוף מצפון כיון דצריך מזבח לא משכחת לה צפון כלל וכן למ"ד בר"פ ק"ק דמזבח אף שאינו בצפון מ"מ דינו כצפון מקרא דוזבחת עליו כו' א"כ ג"כ בן עוף לעולם בצפון וצ"ל דזהו רק אליבא דריב"י דס"ל בפ' ק"ק דמזבח חציו דינו כצפון וחציו כדרום יש לחקור בעולת העוף דצריכה ראשו של מזבח אי כשרה מליקתה על הרצפה לאחר שקידש דוד רצפה אע"ג דאמרינן דזה דקידש רצפה הוא רק להקטרה ולא לדמים מ"מ זה דמליקה דעולת העוף צריכה ראשו של מזבח גמרינן מדכתיב ומלק והקטיר מה הקטרה בראשו של מזבח אף מליקה בראשו של מזבח היינו דבעינן שיהא מזבח לענין הקטרה א"כ רצפה לאחר שקידש דוד דחשיב מזבח לענין הקטרה ה"נ חשיב מזבח למליקה]: