אור ברסלב

מקדש דוד חלק א· רבי דוד רפפורט

סימן ו

סימן ה

אהדורי פוקעין

מצות אהדורי פוקעין לגבי מזבח נפקינן לה מקרא בר"פ המזבח מקדש מדכתיב העולה על מוקדה שך מסיק לה התם מדכתיב אשר תאכל האש את העולה ושמעינן מינה דעיכולי עולה אתה מחזיר כו' ובמנחות כ"ו ע"ב מרבינן לכל הנקטרין כגון קומץ ולבונה כו' לאהדורי פוקעין מקרא דזאת תורת העולה ולא ממעטינן מפוקעין רק קטורת מפני שהוא על מזבח הפנימי וכמ"ש בתוס' שם וזמן של אהדורי פוקעין באותן שיש בהם ממש מחזיר לעולם כל אימת שיפקעו ובאותן שכבר נתעכלו א"צ להחזיר כלל ובשרירי אמרינן בפ' המזבח מקדש פ"ו דעד חצות צריך להחזיר לאחר חצות א"צ להחזיר דחצות עושה אותו עיכול ובפי' קודם חצות והחזירן אחר חצות איפלגו אמוראי התם אי עמוד השחר עושה עיכול ובפי' קודם חצות והחזירן לאחר עמוד השחר פליגי התם דלמ"ד אין עמוד השחר עושה עיכול חצות שני עוכלתן ולמ"ד עמוד השחר עושה עיכול אין לו עיכול לעולם וכתב רש"י ז"ל וכל שעה שפוקעין יחזיר עכ"ל:

והקשה הקרן אורה שם על רש"י ז"ל דכ"ש שפוקען יחזיר הא כיון דפקעו קודם חצות והחזירן לאחר עמוד השחר א"כ נפסלו בלינה ובפסולין ליכא דין אהדורי פוקעין וכדקתני במתני' פ"ו ע"א דכולן שפקעו מע"ג מזבח לא יחזיר ופי' רש"י ז"ל דקאי בין אפסולין ובין אגידים ועצמות וא"כ איך כתב רש"י ז"ל כאן דכ"ש שפוקעון יחזיר וכתב הקרן אורה דמוכח מזה דאותן האיברים שכבר היו על המערכה ומשלה בהן האור שוב אינן נפסלין בלינה ע"ש והנה לכאורה על חידוש הקרן אורה קשה טובא מההיא דכריתות י"ד ע"א דאמרינן שם דלא משכחת לה פיגול ונותר בחדא בהמה ומקשינן אמאי לא הא משכחת לה באבר פיגול שהעלה לגבי מזבח ומשלה בו האור דפקע פיגולו מיניה ואח"כ נעשה נותר ע"ש ומוכח דאף לאחר שמשלה בו האור יכול להעשות נותר אלמא מיפסיל בלינה:

ונראה לענ"ד לתרץ ולומר דטעמו של הקרן אורה הוא דכיון שמשלה בו האור שוב אינו נפסל בלינה משום דנותר מקרי שניתותר הקרבן ולא הקריבו בשעתו ונפסל משום זה אבל אם הקריבו בזמנו ומשלה בו האור והיינו שהצית האש ברובו דחשיב הקטרה גמורה כדאמרינן במנחות כ"ו ע"ב [ועיין בתוס' שם ד"ה קומץ] א"כ אין הקרבן נקרא נותר שלא ניתותר שהרי הקריבו ואף פסול נותר אין בו בכה"ג א"כ לפ"ז הוא דוקא בקרבן כשר שהקטירו ומשלה בו האור דקיים מצות הקטרה וקרבן שכבר הוקטר אינו נעשה נותר אבל בההיא דכריתות דמיירי שהעלה אבר פיגול לגבי מזבח דלא היה קודם בר הקרבה ורק שמשלה בו האור פקע פיגולו ונעשה עתה בר הקרבה נמצא דבהקרבן הכשר עדיין לא היתה הקטרה דמיירי שתכף משמשלה בו האור סלקו וא"כ שפיר נעשה אח"כ נותר:

והנה לפי חידוש הקרן אורה יתורץ מה שהקשה הגרע"א בגליונו בפסחים נ"ט ע"ב על הא דאמרינן שם רמי ליה רב ספרא לרב כתיב לא ילין לבוקר זבח חג הפסח לבוקר הוא דלא ילין הא כל הלילה כולה ילין והכתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביו"ט והקשה הגרע"א ז"ל דלמא מיירי שמשלה בו האור מבעוד יום דאותן מקטירין אפילו בשבת כדאמרינן ביומא ע"ש ולפמ"ש הקרן אורה אתי שפיר כיון דאותן שמשלה בהם האור שוב אין נפסלין בלינה א"כ אמאי כתיב לא ילין לבוקר זבח חג הפסח הא שפיר מצי ילין דאינו נפסל בלינה וא"כ ע"כ לא מיירי קרא באותן שמשלה בהם האור:

ובפ' המזבח מקדש פ"ז ע"א בענין אי לינה מועלת בראשו של מזבח אמרינן לשולחן מדמינן לה דתנן אפילו הן על השולחן ימים רבים אין בכך כלום ופי' התוס' שם דכיון דנסדר על השולחן נעשה לחמו של שולחן ואינו נפסל בלינה ע"ש וא"כ זה דבעינן בגמרא לומר דאין לינה מועלת בראשו של מזבח משום דלשולחן מדמינן לה הוא ג"כ ע"כ משום דנעשה לחמו של מזבח כמו בשולחן ואע"ג דלחמו של מזבח אינו נעשה אלא לאחר שמשלה בו האור כדאמרינן בגמרא צ"ל דע"י שמשלה בו האור נעשה לחמו של מזבח לעולם אפילו לאחר שירד אבל אם לא משלה בו האור והוא בראשו של מזבח חשיב לחמו של מזבת רק כ"ז שהוא בראשו של מזבח ואין לינה פוסלת בו שם אך עכ"פ מדברי התוס' נראה דאין לינה פוסלת בלחמו של שולחן וכן בלחמו של מזבח ורק לאחר שנפרק מן השולחן פוסל לינה דאז כבר אינו לחמו של שולחן וכן במזבח וא"כ לפ"ז במשלה בו האור דנעשה לחמו של מזבח אפילו אם ירד אח"כ כדאמרינן להדיא בגמרא א"כ שוב אין לינה פוסלת בהן לעולם דבלחמו של מזבח אינו פוסל לינה כדמוכח מתוס' וזהו כמ"ש הקרן אורה:

מיהו בתוס' יומא מ"ה ע"ב ד"ה סודרן כתבו דאיברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב כשמסלקן מהמערכה הישנה כשצריך לסדר את החדשה סודרן על הסובב אבל לא ע"ג היסוד דא"כ היה נפסל בלינה ורק בסובב דחשיב ראשו של מזבח אין לינה פוסלת שם ע"ש ומוכח דס"ל הכי להתוס' דאף באותן איברים שכבר היו על המערכה ומשלה בהן האור ג"כ נפסלין בלינה דהא אותן אברים כבר משלה בהם האור ומ"מ כשיסדרום על היסוד יפסלו בלינה וזה דלא כהקרן אורה והמפרש למס' תמיד פ"ה משנה א' כתב ג"כ דמש"ה סודרן על הסובב ועל הכבש הוא כדי שלא יפסלו בלינה דאין לינה במזבח וכבש הרי הוא כמזבח לכל דבר ע"ש ומוכח ג"כ דלא ס"ל כהקרן אורה ועוד יותר ע"ז כתב שם המפרש לקמן על הא דתנן האיברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב מחזירין אותן למערכה וז"ל ובמס' יומא אמרינן מנין לאיברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב שסודרין אותן ע"ג האש כדי שלא יפסלו בלינה ואחר מערכה גדולה יסדרם ויקטירם שנאמר אשר תאכל האש את העולה על המזבח עכ"ל היינו שהמפרש גורם ביומא שהיה סודרן ע"ג האש עד שיעשה מערכה שלא יפסלו בלינה ולא גורס סודרן ע"ג הסובב והיינו משום דק"ל למ"ד לינה מועלת בראשו של מזבח היכא עביד הרי יפסלו בלינה ומש"ה ס"ל דסודרן ע"ג האש וכשהן ע"ג האש לכ"ט אין לינה מועלת בהן והיינו שעושה להם מערכה על הסובב או על הכבש:

והנה לדברי התוס' והמפרש דלא ס"ל חידוש של הקרן אורה נשארה קושיתו בההיא דפקעו קודם חצות והחזירן לאחר עמוד השחר הא כיון דנפסלו בלינה א"כ לית בהו דין אהדורי פוקעין ונראה לענ"ד דזה דאמרינן דבפסולים ליכא דין אהדורי פוקעין הוא תלוי בעיקר הקטרה דאם עיקר הקטרה היתה בכשרים איכא דין אהדורי פוקעין אח"כ דחיוב אהדורי פוקעין נמשך מההקטרה שהיא המחייבת לאהדורי פוקעין אח"כ דבעינן שיתעכלו לגמרי דהא מהדרינן פוקעין אף פחות מכזית כמ"ש תוס' זבחים ק"ח ע"ב אע"ג דאין הקטרה פחותה מכזית ובתחילת הקטרה לא מקטרינן כה"ג וע"כ משום דנמשכח מההקטרה הראשונה שהיה בה כזית] ורק בהקטרת כשרים שהיא הקטרה כמצותה איכא מצות עיכול וחייב לאהדורי פוקעין ולא בפסולים א"כ הכא בפקעו קודם חצות והחזירן לאחר עמוד השחר כיון דעיקר הקטרה היתה בכשרין איכא דין לאהדורי פוקעין ואע"ג דנפסלו אח"כ בעמוד השחר כיון דהחזירן אח"כ למזבח ומשלה בהם האור ופקע הפסול שלהם חייב להחזיר אח"כ אם פקעו עוד הפעם דכל שההקטרה הראשונה היתה כמצותה יש אח"כ דין פוקעין:

ובעיקר זה דבפסולים ליכא דין אהדורי פוקעין הקשו בתוס' פ"ו ע"א ד"ה וכולן הא אמרינן בפסולין דאם משלה בהם האור יעלו ותי' שם ג' תירוצים חדא דהכא מיירי בפוקעין שנתעכלו קצת ובאלו א"צ להחזיר אבל במשלה בהם האור משמע שמשלה האור פורתא ולא נעשה מצותן ומש"ה יחזיר עוד כתבו שם דלפי' הקונטרס דזה דלא יחזיר היינו א"צ להחזיר ל"ק מידי דאיכא למימר דזה דקתני דאם משלה בהם האור יעלו היינו אם ירצה אבל אין חובה להעלותם ועוד י"ל דפקעו היינו דפקעו מאליהן ואז א"צ להחזיר וירדו יעלו יש במשמע שהורידן ואז צריך להעלותן ויש לחלק בין ירדו מאליהן בין ע"י אחרים כעין ההיא דיומא מ"ו המוריד גחלת מע"ג מזבח וכבה חייב משום דלא אנתקיה ממצותה אלמא יכול להעלותה וכי פקעה תנן במתני' דלא יחזיר עכ"ל והנה מלשון התוס' נראה דבגחלת שפקעה מע"ג מזבח דלא יחזיר היינו דאסור להעלותה ואם הורידה יכול להעלותה ובפסולים לתי' השני בתוס' היינו לפי' הקונטרס זה דאם פקעו לא יחזיר היינו דליכא מצוה להחזיר אבל איסורא ליכא וכתבו שם דלפי' הקונטרס דזה דלא יחזיר היינו א"צ להחזיר ל"ק מידי ומכלל דלאידך תירוצי שם זה דלא יחזיר היינו דאסור להחזיר ויש לעיין מה איסור יש בהעלותם כיון דמשלה בהם האור ופקע הפסול שלהם וכן בגחלת שפקעה מה איסור יש בדבר להעלותו:

ונראה היה לומר דבהנך בפוקעין דליכא מצוה להחזירם איכא גם איסורא משום דיחוי וכמו בשנשפך הדם מן הכלי על הרצפה דמקשינן בובחים ל"ד ע"ב דלהוי דיחוי ומתרצינן דכל שבידו לא הוי דיחוי והקשו בתוס' שם ד"ה כל מההיא דחולין בכיסוי הדם דחשיב דחוי בכסהו הרוח ואע"ג דהוי בידו ותי' דהכא בנשפך הדם מן הכלי על הרצפה מצוה לאוספו ומש"ה לא הוי דיחוי ע"ש וא"כ בפקעו מע"ג המזבח הוי כמו נשפך מן הכלי על הרצפה דמחוסר אסיפה והוי דיחוי (דכל שהיתה קרובה יותר למצותה ונתרחקה חשיב דיחוי וכמו ביומא פ"ב שעירי לר"י דבע"ח נדחין אם נשפך הדם ימות המשתלח משום דמחוסר עתה הגרלו. ואע"ג דאותו המשתלח קודם שהגרילו עליו לא היה חשיב זחוי אך עתה שנתקרב יותר למצותו וחזר ונתרחק ע"י שנשפך הדם ומחוסר עתה עוד מעשה חשיב דיתוי] וה"נ כיון דמחוסר עתה עוד החזרה למזבח חשיב דיחוי מיהו בהני דאיכא מצוה להחזירן לא הוי דיחוי כיון דבידו להחזירן והוי כמו התם בנשפך הדם מן הכלי על הרצפה אבל באותן דליכא מצוה להחזירן חשיב דיחוי דלא מהני מה שבידו היכא דליכא מצוה וכמ"ש התוס' [ובמעילה ז' אמרינן חישב לנשפכין מהו כתבו התוס' דחישב על מקצת הדם שנשפך על הרצפה מי אמרינן הא חזי דאם ירצה יאספנו ויזרקנו או דלמא הואיל ואין מצוה צאוספו הו"ל הולך לאיבוד עכ"ל וקשה אי בנשפך מקצת הדם אין מצוה לאוספו א"כ הו"ל דחוי כמ"ש בתוס' כאן] מיהו זה יתכן רק לשאר התירוצים בתוס' שם דס"ל דאיכא אף איסור להחזיר אך להתי' השני שם היינו לפי' הקונטרס שכתבו דזה דלא יחזיר היינו רק דליכא מצוה להחזיר הא יכול להחזיר אם ירצה מוכח דלא ס"ל הכי וס"ל דכל שבידו אפילו אי ליכא מצוה ג"כ לא הוי דיחוי:

ובירושלמי פ"ב דיומא אמרינן קטורת שכבת אפילו בקרטין הוממה דלא כתיב אוכלו אלא על מזבח החיצון עכ"ל היינו משום דעל קטורת ליכא מצות עיכול דמצות עיכול הוא רק באותן שעל מזבח החיצון וכמ"ש התוס' מנחות כ"ו ע"ב ד"ה ואי דעל קטורת ליכא אהדורי פוקעין לפי שאינו על מזבח החיצון] וכיון דליכא מצות עיכול כיון שכבת הוממה ומזה נראה דאותן עיכולים דליכא מצות עיכול עליהם וכבו נפסלים דחשיבי כבע"מ וכן י"ל בעיכולים שפקעו וליכא מצוה להחזירם כמו עיכולי פסולים כיון דליכא מצות עיכול עליהם נפסלים ואסור להעלותם והוי כמו שכבו כיון שהם חוץ למזבח:

ובעיקר בכל הפסולים שמשלה בהם האור דאמרינן דפקע הפסול מהם ויעלו קשה נהי דפקע פסולן מ"מ להוי דחויין דבכל הפסולים שפקע פסולן אמרינן כיון דנידחו ידחו והכא לא הוי בידו לתקן הפסול שהרי אסור להעלות פסולים לגבי מזבח לכתחילה שתמשול בהם האור ולהפקיע פסולן וצ"ל שע"י שמשלה בהם האור פקע גם הדיחוי שלהם דדיחוי לא עדיף משאר פסולים דנפקע ע"י שמשלה בהם האור מיהו בדיחוי איכא תרתי דלבד דחשיב פסול כיון שהודחו אין חוזרין למצותן דאף בכיסוי הדם בעינן למימר דשייך דיחוי אע"ג דפסול לא שייך התם וא"כ לענין זה דאינו חוזר למצותו לא מהני משלה בהם האור דזה רק מהני להפקיע הפסול ונראה לומר דזה באמת טעמו של התוס' בתי' השני דזה דאם משלה בהם האור דיעלו היינו רק דמותר להעלותם מיהו מצוה ליכא ומשום כיון דנדחו אין חוזרין למצותן ודוק:

ובזה אתי שפיר ג"כ בקומץ פסול כגון שיצא והקטירו על המזבח דאינו מרצה כדאמרינן במנחות כ"ה ע"א וקשה אמאי אינו מרצה הא כיון שמשלה בו האור נפקע הפסול ממנו והו"ל קומץ כשר א"כ לרצויי נמי אח"כ ובזה ניחא דאף דמשלה בו האור ופקע פסולו מ"מ אינו חוזר למצותו דהוי דחוי ומש"ה אינו מרצה ולאידך תירוצי בתוס' שם דמחלקין בין משלה בהם האור לנתעכלו קצת או מירדו לנפקעו מאליהן ומוכח דס"ל להנך תירוצי דאם רק משלה בהם האור ולא נתעכלו קצת איכא מצוה לאהדורי פוקעיהן דע"י שמשלה בהם האור ונפקע פסולין חוזרין ג"כ למצותן א"כ קשה בקומץ שיצא והקטירו אמאי אינו מרצה אחר שמשלה בו האור ונראה לומר הטעם משום דהוי קומץ החסר דכשמשלה בו האור ונפקע פיסולו ונתכשר כבר הוא חסר וכדאמרינן בזבחים מ"ג ע"ב וטומאתו עליו מי שטומאה פורחת ממנו יצא בשר שאין טומאה פורחת ממנו ומקשינן הא בבשר ג"כ טומאה פורחת ממנו ע"י שמשלה בו האור ומתרצינן וטומאתו עליו מי שטומאה פורחת ממנו כשהוא שלם יצא בשר שאין טומאה פורחת ממנו כשהוא שלם אלא כשהוא חסר דכשמשלה בו האור דאז נתכשר כבר הוא חסר ע"ש א"כ בקומץ כיון דקומץ החסר פסול ואימתי מתכשר הקומץ כשהוא חסר לא שייך לומר שיהא חשוב אח"כ הקטרה וירצה דקומץ החסר אינו מרצה:

והנה על הא דאמרינן במתני' דגחלת שפקעה מע"ג מזבח לא יחזיר דייקינן במעילה ט' ע"ב הא פקעה ע"ג מזבח יחזיר ע"ש והנה יש לעיין לר"י דס"ל דרצפה מקדשת וכל הרצפה ראויה למערכה ולכל הקטרות דרצפה חשובה כמזבח א"כ קשה הא כשפקעה הגחלת על הרצפה הו"ל כפקעה על המזבח ואמאי לא יחזיר הא אילו היה עושה המערכה על הרצפה ופקעה הגחלת מהמערכה היה צריך להחזיר א"כ השתא נמי אמאי לא יחזיר והנראה לענ"ד לומר בתירוצא דהאי מילתא הוא לפמ"ש התוס' דגחלת שפקעה אסור להחזירה, וע"כ דנפסלת ע"י שפקעה אי משום דיחוי או דהוי כמו קטורת שכבת דהוממה] י"ל דלא רק בפקעה מהמזבח נפסלת דגם משפקעה מהמערכה נפסלת מיהו זה הפסול שנפסלת ע"י שפקעה הוי פסולו בקודש דאם עלה לא ירד ומש"ה בפקעה ע"ג מזבח יחזיר דהמזבח קולטו אבל בפקעה על הרצפה אע"ג דרצפה כמזבח לענין הקטרה מ"מ לענין אם עלה לא ירד לא הוי רצפה כמזבח כמ"ש התוס' דלפסולים לא קידש שלמה הרצפה ומש"ה בפקעה על הרצפה לא יחזיר ולפ"ז אף אם עשה המערכה ע"ג הרצפה ופקע גחלת מן המערכה על הרצפה ג"כ לא יחזיר:

ובעיקר ההיא דמעילה דדייקינן דגחלת שפקעה מע"ג מזבח לא יחזיר הא ע"ג מזבח יחזיר ומקשינן שם מזה לרב דאמר הנהנה מאפר תפוח אין מועלין בו ואע"ג דאיכא עוד מצות הוצאת הדשן דבשביל הוצאת הדשן ליכא מעילה והא אמרינן דפקעה ע"ג מזבח יחזיר אלמא דבשביל הוצאת הדשן צריך להחזיר וה"נ דמועלין ע"ש והקשו בתוס' שם ד"ה וכולן דמנ"ל דהאי דצריך להחזיר הגחלת הוא בשביל הוצאת הדשן דלמא בשביל תרומת הדשן דהא הכא בפקעה קודם חצות עסקינן והוי קודם תרומת הדשן ומשום תרומת הדשן לכ"ע מועלין וכן הקשו התוס' בזבחים פ"ו ע"ב ד"ה וחציו ע"ש ונראה לענ"ד לתרץ דשפיר מקשינן התם לרב דאף אי מיירי בפקעה קודם תרומת הדשן מ"מ אי אפשר לומר דזה דיחזיר הוא בשביל תרומת הדשן דהא הכא בגחלת של עץ עסקינן וגחלת של עץ אינה ראויה לתרומת הדשן כדאמרינן בת"כ פ' צו והרים את הדשן יכול עצים ת"ל אשר תאכל האש את העולה כו' ופי' המפרשים שם היינו שלא יתרום הדשן של העצים אלא של הקרבנות וכ"כ הריטב"א פ"ק דיומא עיין כ"מ פ"ב מהל' תמידין הלכה י"ב] שלא היה חותה מהגחלים שנעשו מהעצים של המערכה אלא דוקא מהגחלים של האיברים שנשרפו כמ"ש אשר תאכל האש את העולה כו' עכ"ל וא"כ ע"כ זה דיחזיר גחלת של עץ הוא משום הוצאת הדשן דהוצאת הדשן מצותו בכל הדשן ואף בדשן שנעשו מן העצים וא"כ שפיר פרכינן לרב דאמר דבשביל הוצאת הדשן ליכא מעילה ומתרצינן שאני גחלת דאית ביה ממשא היינו זה דיחזיר אינו משום הוצאת הדשן אלא מפני שהיא עצמה ראויה עדיין למערכה]:

ובעיכולי גידים ועצמות דא"צ להחזיר וממעטינן לה מקרא דועשית עולותיך הבשר והדם עיכולי עולה אתה מחזיר ואי אתה מחזיר עיכולי גידים ועצמות הקשו התוס' זבחים פ"ו ע"א ד"ה עיכולי דא"כ ל"ל קרא לאהדורי פוקעין תי"ל מדממעטינן עיכולי גידים ועצמות א"כ ממילא שמעת מינה דעיכולי עולה אתה מחזיר (וכן הקשו שם פ"ג ע"ב ד"ה ההוא] וכתבו דמזה דעיכולי גידים ועצמות אינו מחזיר שמעינן רק דאברים בעודם על המזבח יחזיר ע"ש ומוכח מזה דס"ל לתוס' דזה דעיכולי גידים ועצמות אין מחזירין הוא אף בפקעו על המזבח והתוס' אזלי לטעמייהו שכתבו שם לעיל ד"ה מאן דמתני' דקתני פירשו לא יעלו אתיא כרבנן דאמרי דוהקטיר הכהן את הכל כו' אפילו פירשו אך זה רק בפירשו ועודם על המזבח אבל ירדו למטה אף לרבנן לא יעלו וכתבו שם דמש"ה מוקי רבנן קרא דועשית עולותיך כו' למעט עיכולי גידים ועצמות ולא מוקי לה לענין שאם ירדו למטה שלא יעלו משום דניחא להו למנקט רבותא דאפילו בעודם ע"ג מזבח ממעט עיכולי גידים ע"ש אך יש לעיין ע"ז הא במעילה ט' ע"ב דייקינן וכולן שפקעו מע"ג מזבח לא יחזיר וכן גחלת שפקעה מע"ג מזבח לא יחזיר הא ע"ג המזבח יחזיר ע"ש והאי דוכולן שפקעו מע"ג המזבח מיירי בעיכולי גידים ועצמות וכמ"ש רש"י ותוס' בזבחים שם א"כ הרי אמרינן להדיא דגידים ועצמות אי פקעו על המזבח יחזיר ולרש"י ז"ל דמפרש בזבחים שם דמתני' דאם פירשו לא יעלו אתיא כרבי דאמר פירשו אף בראשו של מזבח ירדו יש לעיין עוד יותר מאי קמ"ל מתני' דכולן שפקעו מע"ג מזבח לא יחזיר פשיטא דהא אף אם פירשו בראשו של מזבח ירדו וכ"ש בפקעו מע"ג מזבח דלא יעלו והיה נראה לרש"י ז"ל לומר דזה דפקעו לא יחזיר הוא אף אם פקעו מחוברין עם בשר אז צריך לחלוץ העצמות ולהחזיר רק הבשר דרק בתחילת הקרבה אתרבו גידים ועצמות אם מחוברין יעלו אבל מפוקעין ממעטינן גידים ועצמות ולית בהו אף דין מחוברין אך ראיתי דברי רש"י ז"ל מעילה ט' ע"ב שפירש המשנה בענין אחר לגמרי וז"ל שם וכולן שפקעו מע"ג מזבח לא יחזיר דקתני בזבחים ואלו אם עלו ירדו בשר ק"ק כו' העצמות והגידים כו' בזמן שהן מחוברין יעלו שנאמר והקטיר הכהן את הכל המזבחה פרשו לא יעלו וכולן שעלו לראש המזבח ושוב פקעו מע"ג המזבח לא יחזיר כו' עכ"ל ומזה נראה דמפרש זה דוכולן שפקעו מע"ג מזבח לא יחזיר לא שפקעו מעל המערכה אלא שהיו בראשו של מזבח ושוב פקעו ורישא אשמעינן דאם פירשו לא יעלו לכתחילה למזבח וסיפא אשמעינן דאף אם כבר היו בראשו של מזבח ופקעו ג"כ לא יחזיר ולפ"ז לא קשה קושית התוס' בזבחים שם שהקשו כיון דהאי וכולן קאי נמי אפסולים אמאי לא יחזיר הא משלה בהם האור וכן בגידים ועצמות לאידך לישנא דעולא דאם משלה בהם האור יעלו אמאי אמרינן הכא דלא יחזיר ולפי רש"י במעילה לא מיירי הכא במשלה בהם האור כלל רק שפקעו מראשו של מזבח ואשמעינן דלא רק אם ירדו דלא יעלו דאף אם פקעו מאליהן לא יעלו מיהו רש"י ז"ל בזבחים שם כתב דמיירי שעכלתן האש]:

ובעצם דין דאהדורי פוקעין יש לחקור אם חשיבא הקטרה גמורה לכ"ד וההולכה לגבי מזבח הוי לאהדורי פוקעין כמו הולכת איברים לכל דיניהם וכן החזרת הפוקעין למערכה אם צריכה להיות בכל דיני הקטרה ובזריקה דמה דם בזריקה אף בשר בזריקה ולענין זרות ודאי חייב זר מיתה דלא גרע מזר שהפך בצינורא דמקרבן לעיכול ובענין מלח נראה דודאי אין הפוקעין צריכים מלח פעם שני כיון דעיקר הקטרה היה במלח דאין אהדורי פוקעין הקטרה חדשה רק גמר ההקטרה הראשונה ולפ"ז אפשר דאם העלה פוקעין בחוץ יהיה פטור דאמרינן בפ' השוחט והמעלה קי"א ע"א ר' נחמיה אומר שירי הדם שהקריבן בחוץ חייב א"ל ר"ע והלא שירי הדם שירי מצוה הן א"ל איברים ופדרין יוכיחו כו' א"ל אי אמרת באיברים ופדרים שהם תחילת עבודה תאמר בשירי הדם שאינן תחילת עבודה ע"ש וא"כ אהדורי פוקעין שאינן תחילת עבודה רק גמר ההקטרה הראשונה לא יתחייב עליהן בחוץ:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה