אור ברסלב
מצות כהונה סימן סח

מצות כהונה· רבי אברהם הכהן יצחקי

סימן סח

סימן סז

א' כ' התוס' בסוף זבחים דלרבה דס"ל בנשחטה בדרום דירדו אם משלה בהם האור לא ירדו ע"ש וק' דא"כ מאי פריך בריש מעילה לרבה אמאי מועלין בהם כיון דלא קדישי ע"ש נימא כיון דבמשלה בהם האור לא ירדו ע"כ דקדישי ומ"ש מעלו לא ירדו לר"י דניח"ל דמועלין בהם ומ"מ נר' דבשאר פסולין כגון נשתטה בל בלילה. וכיוצא אם משלה בהן האור לא ירדו ול"ד לשחטה בדרום דהוי כמאן דחנקינהו כדאיתא התם וכן ראיתי להמש"ל בפ"ג מה' פס"המ דין ו' שכתב גבי נשחטה בלילה דלא ירדו במשלה ע"ש ואני מסתפק באיסורי מזבח כגון רובע ונרבע ובע"מ ומחוסר זמן אי ירדו אפילו במשלה דודאי הני גריעי כיון דלא היה פיסולן בקדש ועיין בזבחים דפ"ד ע"א בפלוגתא דר"י ור"ש ע"ש ואם אמת הוא דהני ירדו אפילו במשלה ניחא שפיר מ"ש הר"מ שם בה' פס"המ בר"פ ז' ע"ש להלח"מ ונ"ל להוכיח דגם בהני לא ירדו במשלה ממ"ש התוס' בחולין דפ"א ע"א שהק' אמאי אצט' קרא ליום להקרבה ת"ל מביום צותו ותי' דנ"מ לשחט בלילה דאי לאו משום מח"ז הוי דינא דלא ירדו וכ' דלא ניחא בזה אלא לר"ש ע"ש ואי איתא הא גם לר"י ניחא שפיר דאי משום לילה דינא הוא דלא ירדו במשלה אבל משום מח"ז ירדו אפילו במשלה אלא ע"כ דגם במח"ז לא ירדו במשלה וה"ה לשאר א"מ דחד דינא אית להו כדמוכח בר"פ פרת חטאת וע"ש בחידושי' במסכת חולין:

ב' כ' התוס' בפ"ק דמציעא ד"י ע"ב בכהן שקדש אשה גרושה ע"י שליח דאי אמרי' אשלד"ע לא הוי שליחות ובטלי הקדושין ע"ש וק"ל מהא דאמרי' בפ' הלוקין די"ו ע"א דמ"ל ביטלו באונס שקבל לה קדושין מאחר ופריך אי שויתיה שליח איהי קמבטלא ליה ע"ש והשתא הא הוי שליחות לד"ע דע"י הקדושין יבטל העשה דולו תהיה לאשה והיכי קרי ליה ביטלו הא הקדושין לא הוו קדושין ן ואע"ג דהיא אינה מוזהרת דהא אי אמרה לא בעינא ליתיה לעשה כלל מ"מ ד"ע הוא לגבי הבעל שהוא השליח ואשלד"ע דהא טעמא הוא משום דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין וכיון דלדידיה ד"ע הוא שייך ה"ט ושליחות שעשתה לקדשה לא הוי כמי שאמרה לא בעינא כדמשמע מפשטא דשמעתא שם בפ' הלוקין וטעמא דמצד הבעל הוא ולא מצדה דכיון שהוא גירשה עשתה שליח לקדשה והדק"ל אמאי הוו קדושין ומכח קו' זו היה נ"ל דלא שייך אשלד"ע אלא בל"ת ולא בביטול מ"ע והצ"ת:

ג' במאי דקי"ל האנשים מוציאין את הנשים י"ח בב"המז נר' דדוקא אם הזכירו האנשים ברית ותורה אבל אם לא הזכירו ברית ותודה כיון דבכה"ג אין מוציאין את עצמן אין מוציאין את הנשים אע"ג דנשים גופיהו אין אומרים ברית ותורה ויש ללמוד דין זה מהירוש' דפ' הקורא את המגלה דאמרי' התם מי שיודע אשורית ולעז אינו מוציא את מי שא"י אלא לעז כשקרא לו בלעז כיון שהוא גופיה אי בכה"ג דמי למי שאינו מחוייב בדבר דאינו מוציא אחר י"ח ע"ש וה"נ דכוותא דאין. מוציאין את הנשים אלא דוקא אם הזכירו ברית ותורה והנשים יוצאות במה ששומעות ממנו ב"המז ומתכוונות לצאת בזה ואינ' מכוונות לברית ותורה שאמר המברך ויש להוכיח ספיקו של ה' ברכ"י שנסתפק אם א' אכל כסנין וגפן ועץ דמברך ברכה א' מעין ג' על ג' ואחד השומע לא אכל כ"א שנים מהם אם יצא י"ח השומע בזה אי תרתי מתלת אתיא או לא ע"ש והרי הכא גבי ב"המז דיוצאין במה ששומעין אפי' דהמברך הזכיר ברית ותורה ויש לחלק:

ד נכרי אדעתא דנפשיה עביד אי ספיקא הוא או ודאי:

הנה מרן בכ"מ בפ"ג מה' גירושין דין ט"ו כתב דאיכא לספוקי שמא עביד לשמה וכ"כ הת"הד סי' רכ"ח ע"ש:

ונ"ל מדברי התוס' דליכא שום ספיקא בדבר דודאי לא עביד לשמה והוא ממה שהקשו במנחות דמ"ב בד"ה אל ימול אמאי אצט' וקשרתם ת"ל דנכרי אדעתא דנפשיה עביד ע"ש ואי איתא מאי קושיא נימא דאתא קרא למפסליה בודאי ונ"מ לנמצא ביד גוי דאי ספיקא הוא הו"ל ס"ס שמא כ' ישראל:

ואת"ל כ' הגוי שמא. כ' לשמה וכי פסיל ליה מוקשרתם ליכא אלא חד ספיקא מיהו לפמ"ש התוס' בפ' השולח דמ"ה ע"ב דלמ"ד נמצא ביד גוי קורין בו דמסתמא ישראל כתבו ליכא שום נפקותא ומדברי רש"י שם בפ' השולח שגתב דטעמא דקורין בו משום דהוי ס"ס ע"ש אין להוכיח דאיכא לספוקי דילמא עביד לשמה די"ל דס"ל דס"ת סתמא. לשמה קאי כמו שנר' מדברי התוס' שם בד"ה עיבור אבל בגירושין דסתם לאו לגרושין קיימא י"ל דודאי לא עביד לשמה ועיין למהריק"ש בהגהותיו בא"ה סי' קכ"ג ע"ש והפר"ח שם הסכים דס' הוא שמא אינו עושה לשמה והוכיח כן מדברי רש"י בפ"ב דגיטין ע"ש ובזה י"ל מה שהק' הפר"ח בה' פסח סי' ת"ס דין א' עמ"ש הב"ח דמי שאין לו בלילה א' אלא מצה שנעשית ע"י גוי אוכל ממנה דאיך יניח מ"ע דאורייתא:

מפני איסור דרבנן והק' הפר"ח הא שימור לשם מצה דאוריי' ונכרי אדעתא דנפשיה עביד ע"ש ומן האמור י"ל כיון דגוי ס' הוא אי עושה לשמה א"כ לדעת הר"מ דחומר הספיקות מדבריהם לא הוי אלא איסורא דרבנן ושפיר כתב הב"ח דלא יניח מ"ע דאוריי' מפני איסו' דרבנן ואפי' להסו' דחומר הס' מדאוריי' מ"מ מספיקא מחוייב לאכול דשמא מקיים בכך מ"ע דאורייתא:

ה' ראיתי לה' קדושת יו"ט סי' שהק' עמ"ש הר"מ בספק מעילות אינו חייב בתשלומין דממ"ש בהלכות ערכין האומר הרי עלי זהב חייב ליתן עד שיאמר לא לכך נתכוונתי הרי דספיקא לחומרא ותי' דשאני גבי ערכין דמ"מ ברי שחייב מקצת אבל ס' מעילות ספק אם חייב כלום ע"ש וק' דא"כ מאי פריך הגמ' ס"פ הזרוע דקל"ד מתני' דחורי הנמלים אמתני' דגר שנתגייר ועיין בהר"ן בפ"ק דנדרים ד"ז גבי יד לצדקה:

ו' ביו"ד סי' ש"ה כתבתי בגדל הבן ורוצה לפדות עצמו והאב רוצה הוא לעשות המצוה ע"ש עתה ראיתי בתשו' הרשב"א ח"ד סי' שכ"א שהאריך. בזה ומסיק דאב עדיף ומצוה דידיה היא ע"ש:

ז' ב' התוס' בפ"ק דחולין די"ד דבפעם א' לא הוי מומר ועיין תשו' מהר"ם מלובלין סי' ט"ו וק' דמהגמ' במס' ע"א דכ"ו ע"ב מוכח דבפ"א הוי מומר דמוקמי' לברייתא דאכל פרעוש א' במומר לתיאבון דבעי לטעום טעמא דאיסורא משמע דבפ"א מיירי ע"ש בתוס' וקרי ליה מומר ולפמ"ש הט"ז בי"ד סימן רנ"א יתיישב שפיר:

ח' כתב מהריק"ש בס' אהלי יעקב סי' ן' דאין ביד האשה למחות מלדור עם חמותה אלא דוקא אם גורמת קטטה וכיוצא והוכיח כן מדברי. הר"מ בפי"ג מה"א איברא דשם מיירי בדירה בחצר א' אבל בלדור עם חמותה בבית א' אין משם ראיה אלא דמהריק"ש השוה את מדותיו דאפילו בבית א' א"י למחות אלא אם אם גורמת קטטה וכיוצא ע"ש ומהרימ"ט בסי' קי"ג כ' דיכולה למחות מלדור בבית א' ואפילו אינה גורמת כלום כיון דחמותה היא מה' נשים דשונאות אותה אינה מחוייבת לדור עמה בבית א' ע"ש הרי ך הדבר במחלוקת הוא שנוי:

ט' הרב אדמת קדש ח"ב בראשו מסתפק במאי דאמרו לא תנשא ואם נשאת לא תצא אם גירש אי מותר להחזירה לכתחי' ולא השיב ע"ז כלל ע"ש והדבר מבואר בירוש' ספ"ב דיבמות בנטען וכיוצא דאם כינס לא יצא גירש מהו שיחזיר והשיב דאם לא יחזיר מוצא אתה לעז על בניו משמע דאם אין לו בנים אסור להחזירה וכ"פ כל הפו' בא"הע סי' יו"ד ע"ש וקצת משמע כן ממתני' שם בסוף הפ' דלא קתני אלא אם נשאו לאחרים ונתגרשו מותרות. לינשא לזה ע"ש וכ"מ בגמ' בס"פ חזקת דאמרי' איסורא שאני דגבי איסורא דכיון דאינו בונה לכתחילה אם נפל אסור לחזור ולבנות ע"ש מיהו לפמ"ש התוס' שם אין משם ראיה ויש לכוין דבריהם בפירשב"ם שם ע"ש ולפי"ז גם מה שהביא ראיה משם מהרימ"ט סי' קי"ד גבי היזק ראיה בפלוגתא דרבוותא דספיקא הוא אם נפל חוזר ובונה אותו ע"ש אין משם ראיה ועיין להמש"ל בהלכות עדות שנסתפק אי בספיקא דדינא אמרינן אוקי אחזקתיה ועיין מ"ש בחידושי' בנדרים ד"ז ע"ש:

י' כתב הרא"ם בתשו' סי' י"ו כשהאחד מוחזק מן הדין והאחד ממנהג הזוכה מהדין חשיב מוחזק וה"ד ה' אהלי יעקב סי' ן' ע"ש וכיוצא לזה מצינו בבן המצר. דהלוקח מקרי מוחזק משום דמדינא היא של הלוקח ומשום ועשית הטוב והישר הוא דמחזיר לבן המצר כדאיתא בדברי הראשונים וכמ"ש בב"י סי' קע"ה ע"ש:

י"א כתב הרדב"ע ח"ב סי' קל"ב שותפין שמת אחד מהם בטלה השותפות אפילו לנשארים ע"ש טעמו ודבריו סתראי למ"ש שם בסימן ק"ך דחד טעמא שכ' בסי' קל"ב משום מזלא דבי תרי עדיף שייך גם בנדון דסימן ק"ך ע"ש וכן הסכים מהריק"ש בתשו' סי' ע"ד דבטלה גם לגבי הנשארים דלא כמהרשד"ם סי' קנ"ג ע"ש להכנ"הג סימן קע"ו אות קצ"ד וקצ"ז ע"ש:

י"ב יש לחקור בהא דאמרי' כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון אי אמרי' כן אפילו במילתא דבדאורייתא גופה אינה. אלא מדרבנן או דילמא דוקא כעין דאורייתא בדינין שהם מדאורייתא ובענין ח"ש כתבתי בפשיטות דאי ח"ש דרבנן לא הוו גזרי רבנן ח"ש אפילו במילתא דרבנן ע"ש וכ"נ מדברי התוס' בפ' ע"פ דקי"ד ע"ב בד"ה אכלן ע"ש במהרש"א ועיין להשע"ה בה' תרומות דכ"ג ע"ב ע"ש:

י"ג בשר וחלב אי הוו ב' מינין עיין להפר"ח ביו"ד סי' צ"ח ונ"ל ראיה מדאמרי' בזבחים דק"י המקריב קדשים ואימורין בחוץ חייב ופריך בגמ' והא איכא חציצה ומשני רבא מב"מ אינו חוצץ הרי להדיא דבשר וחלב מב"מ קרי להו וי"ל:

י"ד נשבע ע"ד רבים אין לו הפרה כמו נדר ץ כ"נ מדלא חשיב לה בשבועות דכ"ה בהדי חומר דנדרים משבועות ובדכ"ט אמרי' לא ע"ד אני משביע אלא ע"ד וע"ד המקום וי"ל מדאמרי' בדכ"ד דפריך ליחשוב שבועה ומשני מידי דאיתא בשאלה ל"ק והשתא ליחשוב נשבע ע"ד רבים וכן י"ל בגמ' במכות דכ"ב ע"א ע"ש וי"ל:

ט"ו תרי ותרי מוקמי' אחזקתיה אי איכא חזקה ץ ועיין להתוס' ביבמות דפ"ח ע"ב והבא וכו' ועיין למהרש"א שם שנעלם ממנו דברי התוס' בבתרא דל"ב ע"א בד"ה אנן שכ' כיון דאיכא עדים המכחישין דייקא ואיכא חומרא אם תעמוד תחת בעלה בטענת בריא שלה ע"ש וזהו כוונת התוס' בע"א ביבמה שהביא מהרש"א ז"ל דהתם נמי דייקא קצת כמ"ש התוס' שם ע"ש ועפי"ז אין דבריהם סותרין:

ט"ז מבואר בבתרא דל"א דטעמא דר' מנחם דאמר אם באו עדים ואח"כ נשאת תצא משום זילותא דב"ד ועיין בתשו' חכם צבי בסימן ב' וג' ע"ש:

י"ז ה"דא בקונט' ט' דפ"ו ע"ד תמה דביבמות דמ"א אמרי' אם יבא אליהו וכו' ובבכורות דל"ד ל"ל האי סברא אלא ר"א ע"ש ונ"ל דשאני ההיא דבכורות דכתיב לך דבעי' הראויה לך עכשיו דכה"ג כ' התוס' בפ"ק דבכורות ד"ט ע"ב בד"ה ותנן גבי עריסותכם ושללה ע"ש:

י"ח כתב הר"מ בה' מלכים דב"נ מוזהרין גם על הבשר מן החי וכ"מ בגמ' בחולין דקכ"ט ע"ב וע"ש להר"ן בחי':

י"ט דעת הר"מ בה' מ"א דחלב מותר בסחורה מקרא דיעשה לכל מלאכה ונחלקו האחרונים בחלב בהמה טמאה אי קרא לא איירי אלא בטהורה או לא ע"ש ומדברי רש"י בחולין דקכ"ט ע"א בד"ה וחלב נר' דלא איירי קרא אלא בבהמה טהורה ע"ש:

ב' ר"י בר יוסף ל"ל דאמר ר"י הלכה כסתם משנה ורבב"ח אית ליה כ"מ בגמ' בחולין דמ"ג ע"א וזה סותר. למ"ש מגמ' בפ' הזורק דפ"א ועיין לה' דברי אמת בקו' ג' די"ב ע"ב וע"ש שנסתפק ברבין אי אית ליה האי כללא:

כ"א משנת ראב"י קב ונקי דוקא אי פלוג יחיד עליה כ"כ הר"ן בפ' שבועת הדיינין והכ"מ בפ"א מה' שמיטה ועיין להב"י בהלכות שופר ולהד"א בקו' די"ג ע"ד ע"ש:

כ"ב ס' דרבנן ואפשר לברורי אי אזלי' לקולא נר' ץ להוכיח מדאמרי' בנדה דס"א ע"ב האי מאן דרמי חוטי דכתנא בגלימא דעמרא ולא ידיע אי נתקיה שרי משום דמדרבנן הוא אע"ג דאפשר לברורי ע"י צביעה כדאיתא התם לעיל מזה ואפשר דלא מקרי אפשר לברורי כיון דצריך הוצאות לברורי דכה"ג כתבו הפו' בי"ד סי' ק"ב גבי דשיל"מ ע"ש ועיין להר"מ בפ"י מה' כלאים דין כ"ז ע"ש:

כ"ג כתב מהרש"א בס"פ תמיד נשחט דהא דאמרי' עולין אין מבטלין זא"ז דוקא בשניהם כשרים אבל א' מהן פסול לא ע"ש ועיין בפ' התערובת בהא דנתערב דם תמימין בדם בע"מ ע"ש בפירש"י ז"ל ובפ"ב דזבחים דכ"ה ע"א אמרי' השוחט צריך שיגביה ידיו למעלה כדי שלא יפול הדם שעל הסכין דפסול הוא והיכי עביד ליה מכפר ליה. בשפת המזרק וע"ז נק' כפורי זהב ע"ש ולדברי מהרש"א הא מתבטל הוא ואמאי צריך לכפורי במזרק ואי משום ביטול לכתחי' הא כי לא מכוין לבטולי לית ביה לתא דאין מבטלין איסור לכתחי' כמ"ש הטור ואף אם נאמר כיון דפסיק רישיה הוי כאלו מכוין מ"מ ק' להסו' דמדאודיית' מבטלין איסור לכתחל' מכפורי זהב דכתיב בקרא וי"ל:

כ"ד יש לחקור מי אמרי' בנשבע לבטל המצוה מילתא תלי כדאמרי' גבי איסור חע"א ועיין למהרש"ך ח"ב סי' פ"ב בסופר ע"ש.

כ"ה במה שהסתפק המש"ל בה"ח בפ"ז אי תרומה נטמאת בטומאה דרבנן אי יש בה מיתה או עשה ע"ש יש להוכיח. מדאמרי' בחולין דקכ"ט דה"ט דר"ש דנשחטה הבהמה לא הוכשרו בדמיה משום אוכל שא"י להאכילו לאחרים וקשה הא מדאורייתא שרי לאוכלו ואין בו אלא מצות פרוש מדרבנן כדאיתא בדע"ד ע"ש בפירש"י אלא ע"כ דאסרו חכמים א"י לאוכלו קרי' ביה מדאורייתא ולגבי ב"נ דל"ג רבנן מ"מ אסיר להו מדאורייתא דלדידהו דבמיתה. תליא מילתא הוי נשחטה כמו מיתה דקי"ל מיתה עושה ניפול ודוקא גבי ישראל דאפילו מפרכסת:

דחיה לכל דבריה ניתרת ובאותה שעה שמפרכסת עושה ניפול ומה"ט הוא דאמרי' מיתה עושה ניפול ואין שהי' עושה ניפול ועיין להתוס' בדקכ"ט ע"א בד"ה טומאתה:

כ"ו ר"י ס"ל יש שחי' לעוף מ"ה כ"מ מפשטא דשמעתא בנזיר דכ"ט אך במנחות דמ"ה מדלא אוקמה לקרא דנבילה וטריפה כרבינא משמע דס"ל אשלמ"ה ומבואר שם בנזיר דר"ל ס"ל אשלמ"ה אך לפמ"ש התוס' בחולין דכ"ח לרבי יכול להיות דגם ר"ל ס"ל ישלמ"ה ורבינא ס"ל אין שלמ"ה במנחות שם ואביי ורבא נר' מגמ' דחולין ד"כ ע"ב דס"ל אשלמ"ה דאל"ה קשה הא הוי נבילה אפילו בלא מפרקת ותנא דבי לוי ס"ל ישלמ"ה כ"מ מגמ' בזבחים דמ"ד ע"ש:

כ"ז כ' הב"י בא"ח סי' ל"ב דכתיבת תפילין ביד שמאל כשירה ומדברי התוס'. במ"ק די"ט שכ' גבי ח"המ דבתפילין לא שייך בו שינוי דבעי' כתיבה תמה נר' דביד שמאל פסול ואפשר משום דלכתחילה לא יכתוב אלא בימין

כ"ח כתב הר"ן בהלכות בפ"ק דגיטין בשמעתא דמעמד ג' במאי דאמרי' משתעבדנא לך ולכל דאתי מחמתך דלא שייך בהא דין ברירה משום דאפשר דמשתעבד לכולהו בז"אחז וכ"כ הריטב"א בחי' שם ע"ש ונ"ל דלזה כוין הנ"י בסוף בתרא. דקע"ב בשמעתא דממך אפילו מריש גלותא ול"ק:

מה שהק' ע"ד מהר"א ששון סי' קכ"ב ע"ש:

כ"ט כתב הרא"ש בתשו' כלל ס"ח היכא דכתב

בשטר דמשתעבד לכל המוצא שטר זה אע"פ שלא הזכיר שם המלוה מהני וה"ר ממעשה דגולית וכו' ע"ש וכ"כ בכלל י"ג סימן ך' ולפמ"ש מהרימ"ט ח"א סי' כ"ב דמדין שכירות היא אין משם ראיה שו"ר למהרימ"ט בח"ב חח"מ סי' כ"ג שכ"כ ועיין להמח"א סוף ה' ערב ע"ש:

ל' כופר דמי הנרצח אי משתעבד לכתובה וב"ח מהרימ"ט חא"ה סי' מהר"ם לובלין בתשו' סי' פ"ו ע"ש:

ל"א כתב מהרשד"ם ח"מ סי' שע"ט אם א"י המאנה שאנאו נשבע שא"י ונפטר דהוי כאומר מנה לי בירך והלה אומר א"י אבל בס' מקור ברוך סי' נ"ה חלק בזה דכה"ג הוי כאומר א"י אם פרעתיך ע"ש ומתשו' הרדב"ז ח"ה סי' ב' אלפים ק"ל נר' כמהרשד"ם בדם י"ל בדבריו דנדונו אינו טוען בריא אלא ע"פ סעד ובכה"ג אפילו כאומר אלי אם פרעתיך פטור כמ"ש. בס' מקור ברוך סי' נ"א ונ"ד ע"ש:

ל"ב אחד מהשותפין שרצה למכור ועיכבו שותפו ואח"כ הוזלה אינו חייב המעכב דגרמא היא מהר"ם ב"ב בתשו' הקצרות סימן י"ו וראיתו מגמ' דגיטין ספ"ג נ"מ לשותפין ע"ש:

ל"ג גוי הבא. על בת ישראל:

דקי"ל הולד כשר משמע מדברי רש"י בס"פ האומר בקדושין דס"ח ע"ב דדוקא לכשיתגייר ע"ש אבל מדברי הגה"מי בפי"ב. מה' תפלה והובא בב"י א"ח סימן רפ"ב שכתב דכנעני שהיתה אמו מישראל עולה למנין שבעה לס"ת דגוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ע"ש משמע דכשר אפילו לא נתגייר ולפמ"ש בס"ה משמרות כהונה שם בקדושין לחלק בין עבד לגוי א"ש דל"פ אדברי רש"י דבעבר מודה דש"י מיהו ק' דאפילו למ"ד הולד ממזר הא קי"ל דממזר עולה לתורה וכמ"ש מהר"ם מפדואה ופ' מור"ם שם בסי' רפ"ב:

ת"ו ש"ל ב"ע

סי' מ' ש"וט ע"ד הר"מ בפ"א מה' חו"מ

סי' מ"א על האי דקי"ל כל הנקברין אפרן אסור אי דאורייתא או דרבנן.

סי' מ"ב במבער אש תחת הקדרה בשבת אי חייב ב או א'

סי' מ"ג אי ישראל מומר איתיה בשליחות סי' מ"ד ישראל שמכר פרה מבכרת לגוי לפוטרה מבכורה וקנה ממנה בכסף ולא משך

סי' מ"ה סומא שכתב גט לאשתו במדינה זו ורוצה להוליכו לה למדינה אחרת

סי' מ"ו פלפול בענין אחע"א

סי' מ"ז כהן שהודה שבא על הפנויה והרי היא מעוברת ממנו אי שרי לישא אותה

סי' מ"ח ש"וט ע"ד הרדב"ז בהא דקי"ל הפוגם שטרו וע"א מעידו שהוא פורע אדם מוריש לבניו שבועה

סי' מ"ט בענין מכירת הכמפי'אל אי אית ביה משום רבית

סי' נ' לאו הבא מכלל עשה אי הוי עשה לענין הדחיה

סי' נ"א גזל ונתיאשו הבעלים אי מקרי ממונו לקדש בו האשה

סי' נ"ב ש"וט ע"ד הריטב"א בפ"ק דקדושין בענין קנין אגב

סי' נ"ג בהא דקי"ל האשה שהלך בעלה למ"הי ובאו וא"ל מת והלכה ונשאת ואח"כ בא בעלה תצא מזה ומזה אי האי דינא איתיה בקטנה שהשיא לה אביה

סי' נ"ד ש"וט ע"ד הר"מ בפ"ח מה' נזקי ממון.

סי' נ"ה ש"וט ע"ד הר"מ בפ"ג מה' שכירות

סי' נ"ו אשה שגנבה מן הגוי אי זכי בהו בעלה

סי' נ"ז אונסא דשכיח ואיכא אומדנא

סי' נ"ח סתם נתינה אי בכ"ש או אית בה שיעורא

סי' נ"ט בא' שנתן ב' ניירות לסופר לכתוב לו גט ובירר א' מהם הסופר אם יש לחוש לדין ברירה

סי' ס' בעיסקא דנאמן לומד החזרתים לך

סי' ס"א בראובן שיש לו עיסקא ביד שמעון ומת שמעון ובאו הגוים ולקחו כל עיזבון שמעון בחוב שיש להם עליו ועמדה אלמנת שמעון נגדם למשפט בדיניהן ויצא משפטה שכתובתה קודמת להב"ח ועמד ראובן פעל הסחורה ותבע את האלמנה בד"ת ליטול הסחורה מהעיסקא שלו

סי' ס"ב בא' שמת ואחר מותו מצאו כ"י א' בתוך כתביו שהקדיש קרקע שלו אחר העדרו לקבוע לו ישיבה

סי' ס"ג "וט ע"ד הירוש' בפ' "הע

סי' ס"ד אם כתובה נגבית מדמי הנהרג שלקחו מן ההורג

סי' ס"ה במתנת בריא שכ' בה נתתי חצי החצר ליורשי פ' והחצי הנשאר הנחתי לשאר יורשו

סי' ס"ו בענין הק"ק פורטוגיזיס כשמוכרין הבשר לק"ק תואנסא אי עוברים משום לפני עור

סי' ס"ז שטר מתנה שכתוב בו נתתי חצרי הגדולה לבני פ' ואגבה כל המטלטלין והספרים שיש לי וכו' וגם השטרות אשר ולא כ' בו וכך א"ל קני לך הני שטרי אגב דאק'

סי' ס"ח כולל בו ל"ג ענינים מפורדים

שאלה בת שכתבה לאחיה בעת נשואיה שטר שלא נשאר לה אצל אחיה מעישור נכסיה שום תביעה וטענה ואח"ז נודע שעישור נכסיה עולה כפלי כפלים ממה שהכניסו לה בכתובתה:

תשובה נראה ברור דיכולה לתבוע שארית עישור נכסיה מאחיה דנר' מלשון השטר דלא מחלה כלום אלא שסברה שכך הוא עולה וכיון שנתגלה שעולה לסך גדול הודאה בטעות היא ואפילו נימא דלשון מחילה הוא מ"מ הרי מחילה בטעות היא ולא הויא מחילה וכמ"ש מהרי"קו בשורש קי"א ומהרשד"ם ח"מ ס"י ואע"פ שנדונם היה כשאמרו לה אחיה בתחי' שעישור נכסיה הוא פחות ממה שהכניסו לה בנדוניתה וע"פ דיבורם הוא שמחלה מ"מ מבואר בדברי מהרי"קו שם דאפילו לא אמרו לה כלום כך הוא הדין דאומדנא דמוכח הוא דהיתה סבורה שלא יש יותר דלא שקיל איניש מגמלא אונה ע"ש בד"ק ועוד מט"א דהמוחל צריך שיקצוב דבר הנמחל כמ"ש הרשב"א בתשו' ח"ב סי' רע"ח והביאה הב"י ססי"ב שצריך שיאמר יודע אני ששוה יותר ע"ש ונ"ל שיאמר יודע אני ששוה מאתים וכלשון הברייתא דפ' הזהב שהביא שם כמ"ש מהרימ"ט סי' מ"ב ומבואר שם דלאו מכח סברת הר"מ דאין אדם מתחייב בדבר שאינו קצוב אלא משום דכל שלא כ' כן הויא מחילה בטעות כמ"ש הכנ"הג ח"ב בסי' י"ב ובתשו' סי' ק"צ עש"ב וכ"ש בנ"ד דאינך מעות שנתגלו עתה לא ידע סכומם אפילו מורישם שהם בבאנ"קו של ערי ארום ולא מורישם מתעסק בגבייתם כלל דהכל הוא ביד אחיו הגדולים כידוע ומפורסם ואומדנא דמוכח דלא יש לה ידיעה להבת הלזו סכומם ובפרט אם נשאת בעודה קטנה דלדעת הראב"ד בפכ"ט מהל' מכירה דאין מחילת קטן כלום וכ"נ דעת רש"י בכתובות אמתני' דיתומה שהשיאוה אחיה יכולה היא משתגדיל לתבוע ע"נ שכ' רש"י דקטנה לאו בת מחילה ע"ש וכ"כ הר"ב בש"מ שם לדעת רש"י לחד פי' ע"ש:

מיהו לאידך פי' שפי' בדברי רש"י דדוקא לענין דלא אמרינן מסתמא מחלה אבל אם מחלה בפי' גם רש"י מודה דמהני מחילה והר"מ בפ' ט' מה"א כתב טעמא משום דקטנה לאו בת מחילה היא ע"ש ואם מחלה בפי' מהני גם בקטנה ודע דאם הנדון שלפנינו נשאת ובוגרת לא היה לו להשואל לשאול מכח השטר שכתבה להם דבלא"ה כיון שלא מחלה בעת הנישואין מחלה כמו שמתבאר שם בגמרא דכתובות וכ"פ כל הפוסקים ומ"מ בנדון דידן בכל גוונא ואפילו מחלה בפי' הוי מחילה בטעות אי משום אומדנא כדברי מהרי"קו אי משום שלא קצב לו סך הנמחל ויכולה היא להוציא מידם שארית עישור נכסיה וראיתי להרדב"ז ח"א ס' קל"ו שעמ"ש הר"מ בפ' ט"ו מהלכות מכירה עד שיאמר כל מום שימצא במקח זה הפוחת מדמיו עד כך וכך קבלתי אותו שהמוחל צריך שידע דבר הנמחל וכ"כ הרדב"ז שהוא אזיל לשי' דאין מתחייב בדבר שאינו קצוב ע"ש ומן האמור נתברר דד"ז כ"ע מודו בו משום דהוא מחילה בטעות לכך צריך שיקצוב הסך שמוחל בו:

שאלה אחד שאמר לחבירו זבין לי סחורה פ' והשליח מנה שליח אחר לקנות לו וקנה השליח השני במעות המשלחו שהוא השליח הראשון שהיו אצלו:

תשובה נראה שמצד שלא נתן השליח הראשון מעות קנה כמ"ש הטור בסי' קע"ג בשם הרמ"ה דאי אמר זבין לי מידי וזבן זכה המשלח ואפילו נתן השליח מעות משלו ופסקו מרן בש"ע ונראה מדבריו דאפילו אמר לעצמי כוונתי לקנות מעיקרא לא מהני אלא צריך עדים וכ"כ הב"ח ואע"פ שמדברי הסמ"ע אין נראה כן ע"ש דמ"ש ליישב דברי מור"ם בהגה לא כ"כ אלא לדעת מור"ם אבל מרן בש"ע מצריך עדים ולפ"ד הב"ח בתשו' סי' י"ט גם דעת מור"ם כן דצריך שיגלה דעתו בפ' עדים ע"ש ואין לומר דאפילו הרע"ה לא כ"כ אלא אם קנה השליח עצמו במעותיו דגילה דעתו דניחא ליה למיקם בהימנותיה שהבטיחו לקנות לו אבל כשקנה השליח הב' מדעתו במעות משלחו לא הא ליתא דכיון דטעם הרמ"ה משום דכשא"ל זבין ליה כמי שאמר ליה זכי א"כ לדעתם הוא לקנות במעותיו של השליח כמ"ש המח"א בה' שלוחין סי' י"ח א"כ דעתו הוא לפרוע משלו ומה שעשה שלוחו עשוי ואין לומר כאן מי הודיעו לבעל החטין וכו' במערבא בפ' הגוזל דק"ב דלדידן דלא קי"ל כמערבא אלא כר"י דס"ל דדעת בעל החטין לקנות לבעל המעות וכמ"ש בש"ע הרא"ש והרשב"א ע"ש גבי עובדא דריש גלותא דבסמוך והכא כיון דדעתם להלות לו משלו הוי שפיר בעל המעות וכן צ"ל בדעת הרמ"ה והוי כמאן דאוזפיה כמ"ש הטור בשמו מיהו לפי מה שמתבאר מדברי הרשב"א ח"ב סי' שצ"ט וטעמא משום דלא בעי' דעת בעל החטים אלא דעת השליח דמתכוין לקנות להמשלח ע"ש וכ"כ מהרימ"ט סי' קי"ו ע"ש וא"כ בנ"ד דהשליח הב' אינו מכוין אלא לקנות להשליח הא' ל"ק המשלח והמח"א הק' ע"ז מגמ' דמייתי מהצבע ע"ש ולמ"ק דשאני ההיא דצבע דלא יוכל הבעל לזכות לאשה בשלו בגד הצבוע אלא ע"י אחר כמ"ש הרא"ש שם ועי"ל בע"א וע"ש בתוס' זכינו לדין דנ"ד במחלוקת הוא שנוי דלהסו' דלדידן דקי"ל כר"י דעת בעל החטין להקנות לבעל המעות גם כאן קנה בעל המעות שהוא המשלח הא' אבל להסו' דהטעם הוא משום דהשליח מכוין לזכות לשליח הא' ל"ק המשלח משום דלא כוין לו ועוד דשינה דלא הי"ל לעשות שליח במקומו ועיין להמח"א בהלכות שלוחין סי' י"ז ע"ש:

ת"ו של ב"ע

סוף הספר

תוכן העניינים

מצות כהונה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה