אור ברסלב
מצות כהונה סימן נט

מצות כהונה· רבי אברהם הכהן יצחקי

סימן נט

סימן נח

ראיתי לעמוד באם מסר הבעל לסופר ב' או ג' ראית ניידות לכתוב לו גט בא' מהם ואחר שנטלם הסופר מידו בירר לו א' מהם וכתב בו הגט אם יש לחוש לדין ברירה דקי"ל בדאורייתא אין ברירה כדעת הרמב"ם ז"ל ודעימיה וגם לדעת ר"י דפ' דמ"ד יש ברירה אפי בדאורי' כמ"ש התוס' משמו בנדרים ר"פ השותפין ע"ש מ"מ יש לחוש בגיטין כמ"ש התוס' ברפ"ג דגיטין אמתני' לאיזה שירצה אגרש בשם ר"י דאפילו למ"ד י"ב גבי גט אין ברירה דכתיב וכתב לה לשמה משמע שיהיה מבורר בשעת כתיבה וכו' ע"ש:

ונ"ל דאין לחוש כלל דנר' פשוט דלא כ' ר"ן דבגט א"ב לכ"ע אלא דוקא בתולה בדעת עצמו דהבעל גופיה מסופק בדעתו אבל בתולה בדעת אחרים חשיב מבורר לגבי הבעל דכיון שבעלמא קי"ל דיש ברירה די לנו לאוקומי קרא דוכתב במסתבר וראיה לזה ממ"ש הגה"מר. במס' גטין על מה שתקנו שיצוה הבעל לסופר שיחזור ויכתוב עד שיהיה כשר לדעת הר' המסדר דתקון זה לא מהני אלא לדעת ר"י דיש ברירה אבל לדעת ר"ת דפ' דא"ב בדאוריי' לא מהני ע"ש הרי דלדעת ר"י מהני גם בגט וע"כ משום דתולה בדעת אחרים הוא ועפ"ז ניחא מה שמקשי' לדעת ר"י דבגט לכ"ע א"ב מדפריך שם ברפ"ג דגיטין ממתני' דפסחים אגיטין ומאי פריך שאני גט דכתיב וכתב לה ועפי"ה ניחא דבלאיזו שתצא וכו' דהיא תולה בדעת אחרים לא שני לן בין גט לדעלמא וכיון דפשיט לה א"ב פריך שפיר ממתני' דפסחים ואם שייך כאן דין ברירה לדעת הר"מ ודעימיה הוא דיש לחוש אמנם נר' דלא שייכא בנ"ד חששא דברירה כלל דלא שייך ברירה אלא בדבר שבאנו לקיימו למפרע כמו כתיבת גט דלא מתכשר אלא בכתוב לשמה אבל בדבר שדי לנו לקיימו להבא משעה שהוברר לית ביה לתא דברירה וכמו שיתבאר דהנה בפ' בכל מערבין דל"ז ע"ב אמרי' דר"י אית ליה ברירה מדתנן מע"ב מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס רי"א חלל וכ' הריטב"א בחי' וז"ל פי' חלל מעכשיו קודם שתעלה סלע מן הכיס לכשתעלה והיינו דאיכא דין ברירה ע"ש הרי מבואר דאם לא יחול החילול עד שתעלה לית כאן דין ברירה ואי קשי' הגמ' גופא אמאי לא מוקי לה דלא חל החילול עד אחר שתעלה ומהיכא מוכת לה דר"י א"ל ברירה י"ל דא"כ מ"ט דרבנן דפליגי עליה גבי חילול וכ"מ מדברי הריטב"א עוד בחי' בפ"ק דגיטין בשמעתא דמעמד ג' גבי מאי דאמרי' משתעבדנא לך ולכל דאתי מחמתך ע"ש בדבריו והרמב"ם בפ"ד מה' מע"ב דין ט"ו כ' וז"ל האומר מע"ב מחולל על סלע שתעלה בידי מהכיס וכו' ה"ז חילל והוא תימה דהא פ' בכ"מ דבדאורייתא א"ב וכבר עמד בזה מהרי"קו והביאו מרן בכ"מ ומה שתי' לזה דהמעשר מחולל מעכשיו בלא דין ברירה והוו כולהו סלעים בה' מעשר וכשהעלה הסלע מהכיס הותרו האחרים דאמרי' זהו הסלע שאמר דהא אמר כשתעלה והגמ' דלא משני לה הכי עדיפא מינה משני משום דמסייעא ליה סיפא תמהני דמ"מ לפום מאי דאיפכא בגמרא ור"י אמר לא חילל ע"כ דשייכא בכי האי גוונא ברירה דאי לאו הכי מ"ט דר"י דלא חילל ומתני' גופא יש להוכיח דבכהאי גוונא שייכא ברירה דא"א מ"ט דרבנן דע"כ בדין ברירה הוא דפליגי ע"כ נראה עיקר בישוב דברי הר"מ במ"ש מהר"י קורקוס בריש אמי'ר דמה שכתב הר"מ ה"ז חילל היינו מכאן ולהבא משעה שתעלה ואין כאן ברירה ע"ש והרי הוא מבואר כדכתי' ועפי"ז ניח"ל מ"ש התוס' שם בפ' בכ"מ בד"ה אלא וכו' אמאי לא פריך הגמ' לטעמא דברירה מב' רמונים ומברייתא דתרומת הכרי בתוכו וכו' ע"ש ועפי"ה ניחא דמאי דפשיט"ל להגמ' בב' רימונים דמהני היינו מכאן ולהבא ולכך לטעמא דברירה ניחא אבל לטעמא דשיריה ניכרים ל"מ דמ"מ בשעת קריאת שם אין שיריה ניכרים וכן ברייתא דתרומת הכרי דתוכו לענין חיובא דמפריש מינה ולא ממ"א הוא דמקניא אבל מ"מ מכאן ולהבא הוא דמהניא וכ"נ מדברי. הר"מ בפ"ג מח' תרומות דין ח' ע"ש ומצאתי להרשב"א. ח"ב סי' פ"ב שנשאל במכר א' מקרקעותיו דקי"ל נותן לו איזה שירצה היכי קונה הא קי"ל א"ב והשיב וז"ל אין דין ברירה אלא במה שאנו צריכין לומר הוברר הדבר כבר אז חל מעיקרא שאלו לא נאמר דוברר הדבר אין לו קיום לפי שאנו צריכין לקדימתו לקיומו של דבר כמו ההיא דהלוקח יין מבין הכותים וכו' דנמצא שותה טבלים למפרע וכמו ה"ז גיטיך אם מתי דאין גט לאח"מ וכן באומר הבעל כתוב גט לאיזו שארצה אגרש בו שאנו צריכין לעיקרו בשעת הכתיבה דבעי' כתיבה לשמה וכו' וכן בא חכם מן המזרח שאנו צריכין שיחול העירוב מתחי' וכו' אבל במוכר ונותן למה אנו צריכים לברירה כל שנותן לו מחמת מכר ומתנה ה"ז קנוי לו ואפי' לא נתן לו עכשיו וא"צ לקיום המכר והמתנה דמעיקרא עש"ב ואי ק' מדאמרי' בפ"ג דגיטין הריני בועליך ע"מ שירצה אבא רש"א רצה האב מקודשת ומוכחי' מינה דר"ש א"ל ברירה והרי התם א"צ לקיומו. של דבר לדמעיקרא אלא שתתקדש מכאן ולהבא וי"ל דמשמע ליה להגמ' רצה האב דמקודשת. דקתני סתמא אפי' ריצוי האב אחר מיתת הבן ולענין ליזקק ליבום והס"ג צריך לקיומו ש"ד לדמעיקרא ועפי"ז ניח"ל מ"ש הרמב"ם ברפ"ז מה"א דבע"מ שירצה אבא ויאמר הן רצה האב מקודשת והר"מ פ' דא"ב ובגמ' מוכח דבהא תליא והר"ן שם בפ"ב דגטין כ' בשם הרמב"ן דלפום מאי דקי"ל א"ב ההיא ע"מ שירצה אבא ע"מ שלא ימחה היא ע"ש ולדברי הר"מ דבאומר אין קאמר קש' ועפי"ה ניחא דבחיי הבן איירי הר"מ וכדמוכח מדבריו שם ע"ש:

וראיתי להר' שאגת אריה סי' צ"ג שחידש דין זה דבקיומו ש"ד מכאן ולהבא לא נכנס בגדר הברירה מסברא דנפשיה וכתב דההיא דהריני בועליך ע"מ שירצה אבא משום דהבעילה כבר הלכה לה ולכך צריכי לקיומו ש"ד לדמעיקרא דדוקא בקידושי כסף הוא דמקודשת אע"פ שנתאכלו המעות ושוב תמה עפ"ז בגמרא בפ"ק דיומא די"ג דמוקי בגמרא דמגרש לתרוייהו וכו' דאמאי לא מוקי לה בפשי' במקדש לה ע"מ שתמות חברתה שתתקדש משעת מיתת חברתה אבל אי שייך ברירה גם בכה"ג ניחא דלא מוקי לה בהכי. משום דר"י ל"ל ברירה ובגירושין דמוקי לה במגרש ע"ת שאני תנאי דשב וא"ת כמ"ש הר"ן בשם הרמב"ן בע"מ שלא ימחה וכו' עש"ב ותמהני דביו"הכ בקידושין לבד לא מהני דבעי' דכניס לה כדאיתא התם בגמ' דיומא והשתא בעת חלות הקדושין בשעת מיתת חברתה כבר הלכה לה הביאה ואפי' כינסה לחופה כבר הלכה לה ול"ד לכסף ועוד דחופה מדין ביאה גם מה שהבין בדברי. הרמב"ן בע"מ שלא ימחה דמשום שוא"ת הוא תימא דא"כ אפי' בע"מ שישתוק נמי ואמאי לא ניחא ליה להרמב"ן אלא לאוקומתא דע"מ שלא ימחה אפילו לאוקמתא קמייתא נמי ניחא דהרמב"ן גופיה מפ"ל בע"מ שישתוק כמ"ש ה"ה ברפ"ז מה"א וכוונת הרמב"ן פשוטה לפניה עש"ב אבל ד"ז שחידש אמת הוא כמו שנתבאר מתורת' של הרא' ועיין למהרי"מט ח"א סו' כ"ב ובח"ב חח"מ סי' כ"ג שהוכיח כן מההיא דהמבשרני שילד' אשתי בן יטול מנה וממעשה דגולית אלא שנר' מדבריו דדוקא אי אין כוונת המתנה אלא על להבא כמו ההיא דהמבשרני דיכול לחזור כ"ז שלא בישר ע"ש ומתשובת הרשב"א שהבאתי אין נר' כן אלא דבכל ענין חל להבא משעה שהוברר וכיון דבדבר שאנו באים לקיימו מכאן ולהבא לא נכנס בגדר הברירה בנ"ד אחר שבירר לו הסופר הוא קיומו ש"ד דלא בעי' מסירה לשמה אלא כתיבה הוא דבעי' לשמה ועיין למור"ם בהגהה בסי' קכ"ב שכתב שצריך הבעל לחזור ולצוות וכו' ולהקנות לו הקלף והדיו והכלים אם אין נשאר מהקלף והדיו והכלים הראשונים ע"ש ונ"ל ראיה דכ"ד שבאין לקיימו מכאן ולהבא ולא למפרע לא נכנס בגדר הברירה מגמ' בפ' התקבל דס"ו ע"א דאמרי' ההוא גברא דעל לבי כנישתא אשכח מקרי ינוקי ובריה דיתבי ויתיב איניש אחרינא גבייהו אמ"ל בי תרי מינייכו נכתבו גיטא לדביתהו לסוף שכיב מקרי ינוקא מי משוי איניש ברא שליחא במקום אבא או לא ואסיקנא הילכתא דמשוי וכ"פ כל הפו' ואי איתא דבכל גוונא הוי ברירה היכי מתכשר הא בדאורייתא א"ב ולא אמרי' הוברר דלאלו הנשארים שוינהו שלוחים אלא ע"כ דכיון דא"צ לברירה דלמפרע י"ב לכ"ע והכא כי מת מקרי ינוקא הוברר דלהני הנשארים שוינהו שלוחים וקודם הכתיבה הובררו ושפיר בשעת הכתיבה כבר מבורר ועומד ואפילו לא מת מקרי ינוקא השנים שהוזמנו ליכתוב הובררו מאותה שעה והוי בשעת הכתיבה מבורר ועומד וכ"נ מדברי הר"מ בפ"ט מה"ג דין ל' שהעתיק ד"ז ולא כתב דמת מקרי ינוקא ע"ש והטור סי' קמ"א כתב ד"ז בשלוחי הולכה ולא לענין הכתיבה ותמה מרן הב"י למה שינה מרין הגמ' ע"ש ונ"ל דיפה עשה דשינה מדינא דגמ' דכיון דאמר ב' מכם כתבו ע"כ א' כותב וחותם עם הב' והוי חתם סופר ועד והטור בסי' ק"ל הביא דעת התוס' לפסול חתם סופר ועד ובע"כ הגמ' דפ' התקבל אזיל כמ"ד חתם סופר ועד כשר אבל לפי מה שפ' התוס' דהלכה כמ"ד חתם סופר ועד פסול לא שייך ד"ז בשנים כלשון הגמ' אלא בשליחות דהולכה וכנ"ל מגמ' דס"פ התקבל דאמרי' כולכם כתובו כל חד מנכון וכו' ע"ש וכ"פ כל הפו' ולדעת ר"י דס"ל י"ב בעלמא ודוקא גבי גט דכתיב וכתב לה ניחא דדוקא לענין כתיבה לשמה הוא דבעי' מבורר אבל לדעת הר"מ ודעימיה דגם בעלמא קי"ל א"ב בדאורייתא ק' אלא ע"כ דלענין קיומו ש"ד מכאן ולהבא ליתיה בדין ברירה ומצאתי להרשב"א ח"ד סי' קנ"ג שכ' וז"ל אם עשתה שליח וחזרה ועשתה שליח ואפילו עשרה זאח"ז או שעשתה עשרה בב"א כל שהגיע הגט ליד א' מהם מגורשת דלא שייך בכי האי ברירה ותדע לך דהא בכתיבת הגט נמי לשם מי כתבו איכא ברירה כדאמרי' בר"פ כ"ה אמר ללבלר כתוב גט לאיזו שתצא מפתח תחי' וכו' ואלו בשליחות הולכתו וכתיבתו לא אמרי' י"ב כדאמרי' בפ' האומר בגיטא דכולכם כתובו כל חד מנכון וכו' הא יש ברירה מי הוא צוה לכתוב מי הוא צוה לחתום אבל אפשר שאם אמרה על מי מכם שירצה הבעל ליתנו לו יהא שלוחי לקבלה נאמר בזה א"ב כענין לאיזה שירצה אגרש בו דא"ב עכ"ד ותמהני דדבריו סתראי נינהו דלפמ"ש בח"ב דקיומו ש"ד מכאן ולהבא ליתיה בדין ברירה אפילו אפרה למי שירצה הבעל ליתנו לו יהא שלוחי ליתכשר דהא לא בעי' אלא לקיום השליחות משעה שנתרצה הבעל ליתנו לו וממילא גם דין דכולכם כתובו ל"ד כלל לדין כתוב למי שארצה אגרש בו וכו' ולא קשיין אהדדי דרב המרחק ביניהם כאן למפרע כאן להבא וצ"ע ומדברי התוס' במנחות דף פ' ע"א בד"ה הפריש נר' דלא שני להו בין למפרע ללהבא ע"ש בחידושי':

וראיתי להמח"א סוף ה'. ערב שהק' על. תשו' הרשב"א שהביא הב"י בא"ה סי' קמ"א והיא תשו' דח"ד שהבאתי מדאמרי' בפ' המדיר כל השומע קולי יזון או יכתוב גט לאשתי דהוי שליחות אע"פ שאינו מבורר השליח ומ"ש ד"ז ממי שירצה הבעל ליתנו וכו' ע"ש ולע"ד ל"ד כלל דכל השומע וכו' מבורר ועומד הוא השומע אלא דהוא לא ידע ליה ודמי לדאמרי' בפ' בכל מערבין וכבר בא חכם דלא שייך ביה ברירה ע"ש משא"כ בכל מי שירצה הבעל דתלוי ברצוי ובדעת הבעל ואף דעכשיו נתרצה אפשר שקודם לא היה מתרצה וכמ"ש הר"ן בפ"ג דגיטין בשם הרמב"ן בההיא דע"מ שירצה אבא ע"ש והא דאמרי' בפ' אין בין המודר דל"ו באומר כל הרוצה לתרום וכו' ומהני גבי תרומה דמשמע דהוי שליחות בכה"ג. אע"ג דע"י ברירה הוא הא דמהני גבי תרומה לאו דבעי' שליחות אלא דבגלוי דעת סגי וכמ"ש הר"ן שם אבל התוס' בפ' התקבל דס"ו ע"א כ' בתי' קמא. דכל הרוצה שליחות מעליא כמו כל השומע ע"ש והא דלא מפסיל מטעם ברירה צ"ל משום דהוי שלוחו משעה שהוברר וכדכתי' לעיל ועיין להרדב"ז ח"ג סי' תקצ"ח ע"ש וראיתי להרב נו"ב ח"א חא"א סי' צ"א שכ' באומר כל מי שיבחר פ' יהיה שלוחי דלא שייך ברירה כיון שהוא מכאן ולהבא וע"ש דאין ולאו ורפיא בידיה וכבר נתבאר דהדין דין אמת דכה"ג ל"ש ברירה ודלא כהט"ז א"ח סי' ת"מ סק"ב ועיין למהרימ"ט חח"מ סי' כ"ג שהק' דמתשו' הרשב"א שהביא מרן בב"י בסי' קמ"א נר' דדעתו דא"ב בדאורייתא ואלו ממ"ש רי"ו בשמו הביאו מרן בב"י בח"מ סי' ן' נר' דיש ברירה ע"ש וראיתי לה' דברי אמת בקו' דס"ה ע"ב שכ' דדעת הרשב"א בר"י דבגט א"ב ע"ש ולפמ"ש לעיל דדוקא בתולה בדעת עצמו הוא דס"ל לר"י דבגט א"ב ליתא וע"ע שם מ"ש בקושית המח"א דמ"מ צ"ל כמש"ל דדמי לכבר בא חכם עוד ראיתי שם שתמה מתשו' הרשב"א הובאה בב"י בס"סי קמ"א דמשם בא'רה דכל הרוצה. להוליך יוליך הוי שליחות ואמרי' י"ב והיא בח"ד סי' פ"ד הפך מתשו' שהביא שם בסי' ההוא דלמי שירצה הבעל אפשר דל"מ ע"ש ובאותה תשו' דס"סי קמ"א סיים עלה אלא שראני להחמיר ועיין להרב תורת חסד סי' קי"ד ועיין לה' חקת הפסח הנ"מ בסי' קנ"ד ע"ש סק"ב:.

תוכן העניינים

מצות כהונה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה