מצות כהונה· רבי אברהם הכהן יצחקי
סימן נז
אונסא דשכיח ואיכא אומדנא
הנה דין אונסא דשכיח מבואר בגמ' במס' נדרים דכ"ז דאמרי' שאני מברא דאונסא דמגליא וכו' ע"ש אשר מבואר להדיא דבאונסא דשכיח לא מקרי אנוס דהו"ל לאתנויי ובשגם דהריטב"א בחי' לקדושין ד"ן כתב להדיא דבהנודר הוי אנוס אפילו באונסא דשכיח ע"ש ה"ד בנודר דאדעתא דידיה נשבע אבל בדברים שבין אדם לחבירו בין נשבע בין לא נשבע אמרי' דהו"ל לאתנויי וכמ"ש המח"א בה' שבועות סי' י"ב ע"ש ודלא כמהרש"ך ח"ב סי' מ"ה והובאה גם במהר"א ששון סי' ס' ע"ש:
איברא דהיכא דאיכא אומדנא דאדעתא דהכי. לא עביד מהני אפילו באונסא דשכיח וכמ"ש מהריב"ל ח"ג סי' קכ"ב ועפי"ז מיישב מ"ש הרא"ם בתשו' דמי שיצא מקהל אחד אפי' ע"י אונסא דשכיח יכול להוציא הס"ת שלו מב"הכ שהיה מתפלל בו לב"הכ אחר אשר רוצה עכשיו להתפלל בו מכח האומדנא ע"ש ומה שקשה לזה מגמ' דנדרים דהו"ל לשנויי שאני מתפיס זכותיה דאיכא אומדנא כבר יישב שפיר ה' חיים שאל ח"א סי' י"א דש"ה דנחית לתנאה והו"ל לאתנויי משא"כ בנדון הרא"ם דלא נחית לתנאה עש"ב ברם מדברי הת"ח בחי' לקמא דק"י סע"ב נר' דפשיט"ל דלא מהניא אומדנא באונסא דשכיח אפילו לא נחית לתנאה ע"ש ונ"ל ראיה לדברי מהריב"ל מגמ' בפ' אלמנה נזונת דצ"ז דאבע"ל זבין ולא אצט' ליה זוזי הדדי זביני או לא הדרי ופשטא מההיא בצורתא דהוה בנהרדעא זבנינהו כ"ע לאפדניהו לסוף אתו חיטי אמ"ל ר"נ דינא הוא דהדרו אפדניהו למרייהו ודחי ש"ה דזביני בטעות דהוו בעקולי ומבואר התם דההוא דעקולי שכיח טובא ומסיק הגמ' הילכתא זבין ולא אצט"ל זוזי הדרי זביני ע"ש ומשמע דבאונסא דאתי בתר הכי אפי' הוא שכיח הוי אנוס ואמרי' דאדעתא דהכי לא זבין ולא אמרי' הו"ל לאתנויי וביותר משמע כן לפי' התוס' שם בד"ה א"ה ע"ש וע"כ משום אומדנא הוא הן אמת שלפמ"ש התוס' שם דאיירי בגילה דעתו בשעת המכר ע"ש אין ראיה מהתם אך מדברי רש"י שם משמע דאיירי בלא גילה דעתו כלל והוא ממ"ש בד"ה זבין ע"ש וכמו שדקדק כן מדבריו הריטב"א בחי' שם ע"ש והובאו דבריו גם בש"מ להר"ב שם ע"ש וא"כ ע"כ דמהניא אומדנא אפילו במילתא דשכיח וכ"נ דמפ"ל כן מהר"ם ז"ל בתשו' הקצרות סי' רנ"ח שכתב במי שמכר חפץ זהב לחבירו ומצא בו אבר דמקח טעות הוא דכיון דמבחוץ נראה שהוא זהב וגם הדמים מודיעים אנן סהדי דבתורת זהב קנאו מדי דהוה איזבין ולא אצט"ל זוזי דאע"ג דזבין סתם אמרי' מק"ט ע"ש:
איברא דלכאורה נר' בתשו' מהר"ם הלזו סותרת למ"ש שם בסי' שט"ו בראובן ושמעון חתנו שהיו שותפין בבית א' והשכיר ראובן לשמעון חותנו חלקו ועתה רוצה שמעון למכור זכותו שיש לו בבית לאחר וטען ראובן דאדעתא דהכי לא השכרתי לך בדמים מועטין והשיב דלא שייכא אומדנא וכו' ועוד אטו אם ראובן מכר לשמעון חפץ ונתקלקל מי נימא דאדעתא דהכי לא קנאו שמעון אלא כמו שפי' ר"י בפ' הגוזל דבדעתא דשניהם תליא ע"ש הרי דבדבר שבין אדם לחבירו לא אזלי' בתר אומדנא וצ"ל דשאני ההיא דסי' רנ"ח דאומדנא דמוכח דלא היה נכנס בס' כי האי וכמו שחילקו התוס' בכתובות דמ"ז ע"ב בד"ה שלא וז"ל וי"ל דהתם אנן סהדי דבאותו ס' היה רוצה ליכנס וכו' ע"ש ואף למ"ש בתר הכי בשם ר"י דבדבר התלוי בדעת שניהם לא אזלי' בתר אומדנא אכתי לא חזרו ממ"ש בתחי' דבריהם דהיכא דאנן סהדי דלא היה נכנס בס' אזלי' בתר אומדנא וכ"כ מהראנ"ח בחי' שם והוכיח כן מלוה ולא אצט"ל זוזי ע"ש ומ"ש ע"ד הרב עדות ביעקב סי' ל"ד דש"ה דגילה דעתו בשעת המכר כמ"ש התוס' ע"ש ליתא דא"כ מה הוכיחו התוס' שם לתי' דאנן סהדי וכו' מההיא דלוה ולא אצט"ל זוזי אלא ע"כ דהתוס' שם אזלי בשי' רש"י דפ' אלמנה נזונת דבלא גילה דעתו מיירי ומעתה התוס' דפ' הגוזל שכ' דברי ר"י לבד ולא הזכירו החילוק דאנן סהדי אזלי לשיטתייהו דפ' אלמנה דבגילה דעתו בשעת המכר איירי וע"ע לה' עדות ביעקב בסי' נ"ט ע"ש איך שיהיה. נר' דדברי מהריב"ל עיקר דמהניא אומדנא אפילו במילתא דשכיח ולא אמרי' אבע"ל לאתנויי איברא די"ל בזה ממ"ש מהריב"ל בח"ב סי' כ"ב במי שנשבע שלא ישא אחרת על אשתו ואירע לאשתו סתימת פתחה שלא יוכל לומר אדעתא דהכי לא נשבעתי דלא אשתמיט שום פוסק לומר דהיכא שאין לו בנים שיכול לו' אדעתא דהכי לא נשבעתי והטעם דאונס בנים מילתא דשכיחא שיש כמה נשים שאינן יולדות והו"ל לאתנויי ועיין למהרא"ש סי' ס"ד ע"ש הרי דהתם ודאי דאיכא אומדנא טובה דאדעתא שיהיה בל"ב לא נשבע ואפי"ה אמרי' דהו"ל לאתנויי כיון דמידי דשכיח הוא היפך ממ"ש בתשו' דח"ג הנ"ל ועיין בס' חוט המשולש ח"א סי' כ"ח שכ' באונסא דשכיח הו"ל לאתנויי אע"ג דאיכא אומדנא דמוכח ע"ש שכ"כ משם הריב"ש ומ"מ איך מזה ראיה דהתם בנחית לתנאה מיירי ובכה"ג גם מהריב"ל בתשו' דח"ג מודה וכמ"ש בס' חיים שאל:
אחר כ"ז מצאתי הדבר במחלוקת שנוי דהרשב"א בחי' לחולין דנ"א ע"א כתב בשם רבינו אפרים ז"ל דבטרפיות דסירכות כיון דמישכח שכיחי הו"ל לאסוקי אדעתיה ולאתנויי וכיון דלא התנה מחל ואינו חוזר על המוכר והרמב"ן חולק דל"א הו"ל לאתנויי אפילו בשכיח וה"ר מדאמרי' בריש המוכר פירות המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן אי לאו דמצי אמר לשחיטה מכרתיו לך הוי מק"ט אע"ג דרובא. נגחנין הם וכן ממוכר עבד ונמצא גנב ול"א הו"ל לאתנויי ומדלא התנה מחל עכ"ד ולהרמב"ן ע"כ דמשום דאיכא אומדנא הוא דבלא אומדנא מבואר בגמ' דנדרים דאמרי' הו"ל לאתנויי במילתא דשכיחא אע"כ משום אומדנא הוא וכס' מהריב"ל ורבינו אפרים חולק דאפי' איכא אומדנא הו"ל לאתנויי דבודאי אומדנא טובא איכא דאין אדם קונה טריפה:
וראיתי להרב ברכי יוסף ז"ל חח"מ ס"סי ר"א שכתב בשם הרב מהרי"ך ז"ל שנסתפק להסו' דבאונסא דשכיח הו"ל לאתנויי אם יש חילוק בין היכא שמתחייב ע"ת להיכא שכבר היה מחוייב איזה דבר ובא לפטור עצמו מחמת אונס דאפשר דכה"ג לא הו"ל לאתנויי שהרי החיוב לא היה ע"ת עכ"ד ומן האמור נראה ברור דבכל גוונא הו"ל לאתנויי באונסא דשכיח שהרי ההיא דטרפיות הסירכות לא היה חיוב ע"ת וסברת רבינו אפרים דאמרי' הו"ל לאתנויי וכ"כ הרא"ש שם בפא"ט ומייתי עלה ההיא דנדרים ואפילו להחולקים אינו אלא משום אומדנא כדכתי' הא היכא דליכא אומדנא לכ"ע אמרי' דהו"ל לאתנויי עוד ראיתי להרב שם שהביא משם תשו' פ"מ ח"א סי' ס"ב והרב בני חיי סי' ר"ז דאפילו באונסא דשכיח אנוס מקרי ולעת עתה אין מצויין בידי לראות שורשן של דברים נקטי' דבנחית לתנאה אמרי' הו"ל לאתנויי באונסא דשכיח אפילו איכא אומדנא והיכא דלא נחית לתנאה ואיכא אומדנא נר' עיקר דמהניא אומדנא וכמ"ש מהריב"ל בח"ג וכס' הרמב"ן גבי טרפיות הסירכות וכן היא סברת הרמב"ם וכמ"ש מרן בב"י בסימן רל"ב מדסתם דבריו ע"ש וכ"פ בש"ע שם ומדברי הרא"ש בס"פ נערה שנפתתה נר' דאפילו א איכא אומדנא אמרי' אבע"ל לאתנויי באונסא דשכיח ש"כ בשכיר לזמן ועשה לו בע"הב בגדים וכשנשלם זמנו יצא מבע"הב דנוטל השכיר אותם הבגדים דכיון דשכיח לצאת בנשלם זמנו הו"ל לבע"הב לאתנויי ע"ש והתם איכא אומדנא דלא עשה לו הבגדים אלא אדעתא למיקם קמיה כדאיתא בגמ' שם ע"ש: