מצות כהונה· רבי אברהם הכהן יצחקי
סימן לח
ראיתי לבאר הא דקי"ל בגזל פחות מפרוטה אינו עובר בלאו דגזל אי טעמא משום דלאו ממונא ולאו גזל מקרי א"ד טעמא משום דכל פחות מפרוטה מחיל איניש עליה משעה א' ונ"מ אם לא נודע לו שגזלו אי כל זמן שלא נודע באיסורא דלאו קאי כיון דלא ידע דמחיל:
הנה אמרי' בפ' השוכר את הפועלים דע"א ב"נ נהרג על פחות מש"פ ולא ניתן להישבון ופירש"י ז"ל אע"ג דלגבי ישראל לאו ממונא ומחלי עליה גבי נכרי ממונא הוא ע"כ ויש להבין דנראה מדבריו דבתר הגוזל אזלי' דאע"ג דלגבי הנגזל לאו. ממונא הוא דלא קפיד עליה כיון דלגבי הגוזל ממונא הוא גזל מקרי וקשה דמ"ש ממי שאסר נכסיו דיכולין אחרים ליטול אותם ואין בהם משום גזל כמו שמתבאר מגמ' במס' נדרים דפ"ה ע"א וע"ש בדברי הר"ן ז"ל וטעמא הוא כיון דלגבי דידיה לא שוו מידי לאו גזל מקרי אע"ג דלגבי הגוזל ממונא הוא וה"נ דכוותא ועוד קשה דבפ' ד"מ דנ"ז ע"א אמרי' כיוצא בו דגזל לפחות משו"פ ופרכינן עכ"ום בישראל אמאי אסור הא מחיל ומשני בתר שעתא הוא דמחיל משמע דאי מחיל מעיקרא לאו גזל הוא אע"ג דס"ס ממונא גזל דלגבי דידיה ממונא ומשום צערא בשעתיה הוא דאסור עכ"ום בישראל וראיתי להריטב"א שם בחי' שפי' בכוונת רש"י דה"ק אע"ג דלגבי ישראל לאו ממונא הוא דמחיל ר"ל ישראל הגוזל מישראל לאו ממונא הוא ומחיל מעיקרא ולא גזל הוא כלל ה"ד לגבי ישראל חבריה אבל לנכרי לא מחיל מעיקרא אלא בתר שעתא ע"ש ולפ"ז א"ש דהגמ' בפ' ד"מ ס"ד דלגבי נכרי נמי מחיל מעיקרא כמו גבי ישראל ומשני דלגבי נכרי לא מחיל אלא בתר שעתא ולפ"ז ישראל הגוזל מחבירו פחות מפרוטה ליכא איסורא כלל כיון דמחיל מעיקרא וכ"נ מלשון הריטב"א ז"ל איברא זה הפך ממ"ש רש"י ז"ל גופיה שם בפ' ד"מ דאיסורא איכא אלא דלא עבר בלאו ודבריו שם מוכרחים מדלא קתני ברייתא ישראל בישראל וכדפריך הגמ' גבי פועל התרה הוא ע"ש בפירש"י אשר ע"כ צ"ל אע"ג דמחיל מעיקרא איסורא מיהא איכא ומ"ש הריטב"א לאו גזל כלל דוקא להעברת לאו קאמר וכ"פ הר"מ ז"ל בריש ה' גזילה דאסור לגזול אפילו כ"ש דבר תורה ע"ש ומה שקשה ע"ז מגמ' בפ' ד"מ דנ"ט דפריך והרי גזל ע"ש עיין להכנ"הג סי' שע"ו עש"ב ועיין להלח"מ שם בה' גזילה שכ' דמ"מ גוי חמור דאין בו חילוק ע"ש קש' דא"כ קשיא מחצי שיעור גבי אכילה דקי"ל ח"ש איסורא הוא דאיכא וגבי גוי אין חילוק ועמ"ש התוס' בחולין דג"ל ע"א ע"ש נמצינו למידין דטעמא דישראל בישראל משום מחילה נבעו בה ולאו מטעמא דלאו ממונא הוא:
ברם ק"ל מדאמרי' בפ' אלו מציאות דכ"ו ע"ב אמ"ר הא דאמרת לג' אינו חייב לאחזיר לא אמרת אלא דלית ביה שו"פ לכל א' אבל אית ביה שו"פ לכל א' חייב להחזיר מ"ט אימור שותפי נינהו ולא מיאשי ופירש"י והתוס' משום דלית ביה כדי השבה לכל א' וק' כיון דשותפי הם וסבר דשותפו נטלו לצערו א"כ אכתי לא מיאש ואע"ג דידעי' דלכי מתיידע ליה מיאש מ"מ כל עוד דלא מיאש באיסורא הוא גביה דקי"ל יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש וכיון דלא מיאש מחוייב הוא להחמיר שהרי טעמא דפחות משו"פ לאו משום דלאו ממונא אלא משום מחילה וכ"ז דלא מיאש חיובא רמיא עליה להחזיר שהרי מאי דאמרי' בב"נ לא ניתן להישבון משום דמחיל הוא כדפירש"י ואין לומר דרבא אזיל לטעמיה דס"ל התם בריש ההוא פרקא יאוש של"מ הוי יאוש ואה"ן דלפום מאי דקי"ל כאביי דיאוש של"מ לא הוי יאוש אפילו לית ביה שו"פ לכל א' חייב להחזיר דאכתי קשה דהר"מ בפי"ד מה' גזילה פ' כלישנא בתרא דרבא דאפילו אין בהם פרוטה לכל א' חייב להחזיר מטעמא דחד מנייהו אחולי אחליה ע"ש והשתא לפום מאי דקי"ל יאוש של"מ לא הוי יאוש בלא"ה חייב להחמיר ואפילו אחר שנודע לו חייב להחזיר כיון דחל עליה מצות השבה כמ"ש התוס' בפ' מרובה דס"ו ע"א צבי יאוש דאבידה ע"ש וצ"ל דמאי דאמרי' א"ח להחזיר ה"ד בתר שעתא שיעור דבודאי נודע לבעלים וכיון דכי ידעי מחיל א"ח להחזיר אע"ג דנתחייב כבר בהשבה והוי כמו הפקר דמהני כה"ג כמ"ש התוס' שם בפ' מרובה ול"ד ליאוש דאפילו גזל גמור כיון דמחיל תו ל"מ לאהדורי ועיין להמח"א ריש ה' גזילה ועיין בחי' שם בפ' א"מ:
ומן האמור תשובה מוצאת למה שהק' ה' מהר"י בכר דוד הביאו הברכ"י בח"מ סי' ו' אות ו' עמ"ש מהרימ"ט ח"מ סי' ק"ה דשותפין שתבעו ב' כסף אע"ג דלכל א' אינו מגיע ב' כסף הוי טענת ב' כסף כיון דבכללות השותפין איכא ב' כסף ע"ש מגמ' דפ' א"מ הלזו דלפ"ד מהרימ"ט אע"ג דלכל א' ליכא פרוטה כיון דבכללות שניהם איכא פרוטה ממונא הוא ע"ש ועפ"ה לק"מ דכיון דהא דא"ח להחזיר מטעמא דמחילה הוא כיון דמחל תו ליכא דין השבה דאפי' גזל פרוטה לאדם א' אי מחיל ליה עלווה תו ל"מ בהשבה עוד הק' ה' הנז' ע"ד מהרימ"ט מדבעי רבא בפ"ק דקדושין ד"ז ב' בניך לב' בנותי בפרוטה מהו ע"ש וי"ל דלפ"ד קשיין דברי רבא אהדדי דבפ"ק דקדושין מבע"ל ובפ' א"מ פשיט"ל וי"ל דרבא מספק"ל ומספיקא א"ח להחזיר דס' ממונא לקולא ועיין להתוס' במס' קמא דס"ו גבי בעיא דעשו תקנת מסור וכו':
והרב ברכ"י בשם רבו דחה לההיא דקדושין דש"ה דאשה בפחות משו"פ לא מקניא נפשה ע"ש וא' הרואה דזוהי סברת רש"י בריש קדושין דטעמא דאשה לא מקניא בחליפין משום דבפחות משו"פ ל"מ נפשה אכל התוס' שם בד"ה ואשה הוכיחו דטעמא משום דכתיב כסף ופחות משו"פ לא מקרי כסף ע"ש ועיין להשיו"ט סי' נ"ג ע"ש:
ודרך אגב ראיתי לעמוד בדברי התוס' שם שכ' משם ר"ת דגוי קונה בחלפין והוכיחו מדאצט' מכסף מקנתו לומר בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתבואה וכלים ע"ש וכ"כ בש"הג בפ' כ"ש גבי גוי שהלוה לישראל ע"ח שכ' שאם הקנה. לגוי בסודר או באגב שרי וראיתי להש"ך סי' קכ"ג שדחה ראיית התוס' הלזו וכ' דקרא אצט' לנמכר לישראל דודאי קרא דמכסף מקנתו אע"ג דבעכ"ום כתיב בישראל נמי משתעי קרא תדע הא דמש' מכל הפו' דאין ע"ע נקנה בחלפין מנ"ל הא אלא ודאי כדפי' ע"כ ולכאורה ראייתו לא מפרעא דכי היכי דילפי' מג"ש דש"ש או מוכי תשיג נמכר לישראל מנמכר לגוי שנקנה בכסף כדאיתא שם בפ"ק דקדושין די"ד ע"ב ע"ש ה"נ נילף דא"נ בחלפין ולעולם קרא בנמכר לגוי איירי מיהו כבר כתבו התוס' שם בריש קדושין דמיעוט קניינים לא ילפי' בהקשה וג"ש ע"ש וא"כ ע"כ דמאי דנמכר לישראל ל"מ בחלפין משום דביה משתעי קרא אך קש' דא"כ מאי קאמר בגמ' שם אשכחן נמכר לגוי דנקנה בכסף נמכר לישראל מנ"ל ולפ"ד הש"ך קרא משתעי גם בנמכר לישראל וי"ל דמעיקרא דס"ד דאצט' קרא דמכסף מקנתו לאשמועי' דמקנה בכספא ודאי דלא מפקי' קרא ממשמעותיה דבגוי משתעי אבל למסקנא לא אצט' קרא דמכסף מקנתו אלא למעט חלפין כמ"ש התוס' שם ע"ש ולנמכר לגוי לא אצט' דאינו קונה בחליפין וע"כ דקרא משתעי בנמכר לישראל כנ"ל דרכו של הש"ך אך משמעות דבריו לא מטין כן:
ויש לחקור במאי דקי"ל בדברים הנקנים. בכסף דבעי שו"פ אבל בפחות משו"פ ל"מ כסף כמ"ש הר"מ בפ"א מה' מכירה והטוש"ע בסי' ק"צ ע"ש אי ה"ד בישראל דלגבי דידיה פחות מפרוטה לאו ממונא הוא דמחיל עליה אבל גבי קנין דנכרי אפילו פחות מפרוטה קני דלגבי נכרי אפילו פחות מפרוטה ממונא הוא דלא מחיל עליה א"ד ל"ש ומדברי התוס' בפ"ב דע"א דע"א בד"ה ר"א שכ' גבי קנין דנכרי דסגי שיקנם בפרוטה דמשמע דפרוטה מיהא בעינן אין להוכיח כלום דש"ה דישראל הוא המוכר ובעי' שיהא חשוב ממונא גם לגבי המוכר אבל גוי הקונה מגוי דלגבי שניהם ממונא הוא י"ל דמהני ומסתברא כהצד הב' דמידי הוא טעמא אלא משום חשיבות דאטו פרוטה כתיבא בקרא וכ"נ מהגמ' ר"פ הדר דס"ב ע"א ע"ש הסוגיא ועפ"ז ניחא דמייתי הגמ' בפ"ק דקדושין דכ"ו ע"א קנין קרקע בכסף מדכתיב שדות בכסף יקנו ולא מייתי קרא דעפרון וע"ש בתוס' גם תשובה מוצאת למה שחקר הרב שבות יהודה בהשמטות דקל"ז ע"ג במאי דאמרי' ברפ"ב הקדושין לר"נ דאמר מנין שכל ישראל יוצאין בפסח א' ת"ל ושחטו. וכו' שליחות מנ"ל מיניה ש"ה דאית ליה שליחות בגוויה ע"ש דמ"ש מהא דאמרי' בפ' הישן דכ"ז לרבנן יוצא י"ח בשאולה מדכתיב כל האזרח וכו' ופירש"י דל"מ שותפות דלא מטי שו"פ לכ"א ע"ש וה"נ כיון דכי יוצאין בפסח א' לא מטי שו"פ לכ"א ול"מ שותפות ע"ש ועפ"ה ניחא דקרא דושחטו אותו קודם מ"ת נאמר דאכתי לא יצאו מכלל ב"נ למ"ד ופחות מפרוטה ממונא הוא לגבייהו כדין ב"נ דחד דינא א"ל לכולהו ב"נ ושפיר פריך ש"ה דאית להו שותפות ור"נ לא יליף אלא לענין אכילה ל"מ דכיון דהיו יוצאין בפסח א' ש"מ דאכילה דכתיב בקרא. ל"מ איברא דק"ל לפמ"ש הרא"ם בתוס' על הסמ"ג בהלכות חמץ דסתם אכילה. דקרא הוא בכ"ש ומהילכתא הוא דשמעי' כזית א"כ קודם דאתא הילכתא בסיני הוה משמעות קרא דואכלו את הבשר בכל שהו כמו ב"נ דחייבין בכ"ש וכמ"ש הר"מ בפ"ט מה' מלכים ומהטעם האמור הוא וכמ"ש ה' ק"י באות ח' חצי שיעור עש"ב וא"כ מנ"ל לר"נ ללמוד מהאי קרא דאכילה ל"מ הא אכילה דקרא בזמן ההוא משכחת ביה שפיר וי"ל ודו"ק ועיין לה' קהלת יעקב דס"ל שהוכיח דאפי' לר"ש דס"ל כ"ש למכות מודה דבמ"ע בעי כזית דאי איתא מנ"ל להגמ' דר"נ ס"ל אכילה ל"מ דילמא ר"נ כר"ש ס"ל ויוצאין שפיר בפסח א' דמטי כ"ש לכ"א ע"ש ועמ"ש ע"ד בחי' לפסחים שם:
והנה כבר נודע פלוגתא דרבוותא אי לא יצאו מכלל ב"נ עד סיני עיין לה' פ"ד ומדילפינן דשלוחו ש"א כמותו מקרא דושחטו אותו דכתיב קודם סיני אין להוכיח דיצאו מכלל ב"נ דאי איתא הא קי"ל אין שליחות לגוי די"ל דהא דאין שליחות לגוי אחר סיני דוקא הוא כדנ"ל מאתם גם אתם מיהו נ"ל להוכיח מברייתא דמכילתא פ' בא פי"ב דתניא התם משכו רי"א בא הכתוב ללמדך דמשיכה קונה בבהמה דקה ע"ש משמע דוקא בהמה ואי לא יצאו מכלל ב"נ הא גוי במשיכה לכל מילי לר"י דס"ל ד"ת מעות קונות ועוד דבירושלמי בפ"ק דקדושין אמתני' דבהמה דקה נקנית במשיכה אמרי' דטעמייהו מדכתי' משכו והיכי ילפינן מינה לישראל הא קרא בגוי כתיב דכל קניינו במשיכה אע"פי דיצאו מכלל ב"נ ונימא דאף קודם מ"ת היה כך דגוי במשיכה כמו אח"כ אלא ע"כ דיצאו מכלל ב"נ אך מגמ' דזבחים דקי"ו דפריך למ"ד לא קרבו ב"נ שלמים מיתרו דהקריב שלמים נראה דלא יצאו מכלל ב"נ עד מ"ת דאי איתא נימא דאחר שנתגייר הקריב אלא ע"כ דאכתי לא יצאו מכלל ב"נ:
ודע דגוי שגזל פרוטה מישראל מחוייב לאהדורה ואם גוי גזל מגוי אפי' פחות משו"פ מחוייב לאהדורה דאהא דאמרי' בפ' השוכר ב"נ נהרג על פחות משו"פ ולא ניתן להשבון ופירש"י משום דישראל מחיל וכ"כ התוס' אבל מגוי דלאו בר מחילה בעי לאהדורה אפי' פחות מפרוטה וק"ל מדאמרי' מרי' בב"ר פ' נח פ"ה בפ' כי מלאה הארץ חמס מה בין חמס לגזל חמס פחות מפרוטה גזל פרוטה וכך היו אנשי דור המבול עושים מוצא אדם קופה מלאה תורמוסין כל א' וא' נוטל פחות משו"פ עד שאינו חייב בדין ע"ש והא כולם היו ב"נ דלאו בני מחילה נינהו ואפי' פחות מפרוטה מחוייב לאהדורה בדין וי"ל:
וראיתי להיפ"ת שם שהקשה הא אפי' פרוטה ל"מ לאהדורה דלא ניתן להישבון כדאיתא בפ' ד"מ ע"ש והוא תימא דבפחות מפרוטה הוא דאמרינן דלא ניתך להישבון ונ"ל דזכ"ה מחמס אחיך יעקב תכסך בושה דמכח החמס תכסהו בושה לעשו דאלו גזל גוי לישראל פחות מפרוטה דהוא חמס הישראל מוחיל לו אפי' דלאו בר מיניה ואלו גוי מגוי לא מחיל ועל זה תכסהו בושה וחרפה לעשו ומלבד הבושה עוד ונכרת לעולם שנהרג על פחות מפרוטה ועמ"ש בח"מ סי' ו':