אור ברסלב
מצות כהונה סימן לא

מצות כהונה· רבי אברהם הכהן יצחקי

סימן לא

סימן ל

נתתי אל לבי לבאר בא' שיש לו בן לפדותו ואמר לכהן א' שהוא נותן לו בנו לפדותו אם יכול לחזור בו וליתנו לכהן אחר אי זכה בו הכהן באמירת האב או לא ואם ת"ל דחזרתו מהניא אי איסורא עבד האב משום שארית ישראל וכו' וכן י"ל במכירי כהונה:

הנה יש ללמוד ד"ז מדתנן בפ' כל הגט ד"ל ע"א המלוה מעות את הכהן ואת הלוי להיות מפריש עליהן מחלקם מפריש עליהם בחזקת שהם קיימים ופריך בגמ' אע"ג דלא אתו לידיה ומוקי לה רב במכירי כהונה ושמואל מוקי לה במזכה הרי מתבאר מהגמ' הלזו דמכירי כהונה אית להו זכיה בגוויהו והו"ל כמי דמטו לידייהו דהני כהני ומקיימא בהו מצות נתינה אע"ג דלא מטו לידייהו ואפילו לשמואל דמוקי לה במזכה ל"פ ארב בד"ז והא דלא מוקי לה במכירי משום דמכירי ל"ק וכדאיתא שם בגמ' וכיון שכן נראה דלא מצי לחזור כיון דכבר זכה בו הכהן וגם י"ל מגמ' הלזו דבאמירה בעלמא בלא מכירי ומזכה לא מהני דאי איתא הא כבר א"ל שהוא יזכה במתנותיו ושיטלם בחובו ע"כ דבאמירה בעלמא לא מהני אך ראיתי להמרדכי שם שכתב דטעמא דמכירי כהונה יש להו זכיה משום דכל מ"כ חשיבה מתנה מועטת ואסור לחזור בו כדאמדי' בפ' הזהב ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי יכול לעשותו תר"מ על מקום אחר וטעמא משום דאסור לחזור בו אפילו בדברים וכו' ומיהו אם בדיעבד חזר בו חזרה היא וכ"פ מהר"ם בנתינת מצוה דמוהל וב"ב עכ"ד נר' מדבריו דמכירי כהונה ואמירת בעל הברי חד דינא אית להו דבתרוויהו אסור לחזור בו משום שארית ישראל כדאיתא בפ' הזהב ואם עבר וחזר בו מהניא חזרתו וה"ט משום דהוי כאלו זכו בו משום דמסתמא לא יחזור אבל אם חזר מהניא חזרתו וק"ל דלפ"ד אמאי הוצרכו לאוקומא במכירי ומזכה הרי כבר מילתו אמורה בתחי' ההלואה ונ"ל דס"ל דמתני' מיירי גם בשעדין הפירות לא באו לעולם וכ"מ בירוש' דמתני' מיירי שעדין לא נזרעו ע"ש וכה"ג דבשעת אמירתו עדין לא באו לעולם לית ביה איסורא וכמ"ש הרא"ש כלל ק"ב סי' יו"ד דלא אמרי' דברים יש בהם משום מחוסרי אמנה אלא בשאמר לו בשעה שהדבר בא לעולם ובדבר שיש בו ממש אבל בנותן בנו למולו מותר לחזור בו ואפילו אם אמר לו אחר שנולד הבן הוי דבר שאב"מ ע"ש והמרדכי ס"ל כוותיה בדבר שלב"לע אבל בדבר שאב"מ פליג עליה וס"ל דהו"ל כאלו מקנה לו בנו למולו וכמו שצדד השואל להרא"ש שם ע"ש ולכן ס"ל להמרדכי בנותן בנו למולו אסור לחזור בו והיינו אחר שנולד אבל אכתי קשה לשמואל דמוקי לה במזכה אמאי הוצרך לזיכוי ע"י אחר באמירה בעלמא שיאמר בשעת ההפרשה זה אני נותן לפ' סגי דכיון דאסור לחזור בו הו"ל כדין מכירי כהונה דחד טעמא אית להו וי"ל דדוקא באמר לו בפניו אבל שלא בפניו אינו בכלל שארית ישראל וכו' ולכך מוקי לה במכירי ובמזכה דאפילו שלא בפניו מהני ועפי"ז ניח"ל מה שהק' המח"א בה' שלוחין סי' כ"א דבההיא דפ' הזהב סמכי' אשארית ישראל אפילו באיסור תורה להקל דרשאי ן' לוי לעשות תר"מ על מ"א ואלו בקידושין דמ"ה בההוא דאמר לקריבאי רבא לא סמיך אשארית ישראל ע"ש ועפי"ה ניחא דההיא דאמר לקריבאי שלא בפניו ובהא פליגי אביי ורבא ובלא"ה י"ל דש"ה דמתחי' הוא אמר לקריבאי וע"י שכפאתו הוא דהודה לדבריה ואמר לקריבה וע"ש להריטב"א בחי' איך שיהיה למדנו מדברי המרדכי דאמירת בע"ד ומכירי כהונה חד דינא אית להו ואסור לחזור בו ואם עבר וחזר מהניא חזרתו וכ"ד התוס' דפ' י"נ דקכ"ג בד"ה הכא ע"ש וראיתי להרב במקו' שם שכתב וז"ל במכירי כהונה י"מ כיון דמסתמא לא הדר ביה הו"ל מוחזק וכו' כההיא דישראל שאמר לבן לוי וכו' ומסתברא לן כיון שיכול ב"ה לחזור בו אינו ממונו של זה כלל וכו' ומה שהוא רשאי לעשותו תרומת מעשר על מ"א מידי דהוה התורם משל חבירו ברשות חבירו וכיון דמסתמא לא הדר ביה הרי עשאו ת"מ ברשותו והא דחשבינן הכא לחיים וקיבה מוחזק משום דבמכירי כהונה א"י לחזור בו מעידנא דאתשחיט ומשום דס"ל כר"י דאמר עשו שאינו זוכה כזוכה כדאמרי' בפ' כ"ה וכו' ע"ש וי"ל במ"ש דטעמא דמכירי כהונה הוי כאלו אתו לידיה משום עשו שאינו זוכה כזוכה דבפ' כל הגט שם עולא הוא דמוקי לה כר"י דעשו שאינו זוכה ואמרי' דמ"ד במכירי כהונה ומזכה לא מוקי כעולא משום דכיחידאה לא מוקי הרי מבואר דמכירי לכ"ע מהני וי"ל דמ"ש הר"ב כר"י ל"ד אלא דרבנן מודו לר"י במכירי דעשו שאינו זוכה כזוכה נקטי' דהדבר במחלוקת הוא שנוי דלדעת המרדכי והתוס' טעמא דמכירי משום שארית ישראל ומכירי ואמירת בע"ד חד דינא א"ל דבתרוויהו אסור לחזור ואם חזר בו מהני ולדעת הר"ב במכירי לא מהני חזרתו ובאמירה מהני אבל אסור לחזור ומהגמ' שם בפ' י"נ נראה קצת כן מדלא מוקי לה באמירה וכ"ש למ"ש הר"ב בש"מ שם ליישב גי' הספרים דגרסי' בקו' הגמ' ראוי הוא דס"ד באמר ליתנה לו ע"ש ואי איתא לא הו"ל לשינויי אלא באתשחיט בחיי אבוהון וא"ש באמירה כדס"ד מעיקרא ומדברי התוס' בפ"ק דמציעא דף ו' בד"ה והא נר' דדעתם דבמכירי כהונה אינו יכול לומר לכהן לכהן אחר אני נותנו ע"ש וראיתי להרב מוצל מאש קצבי סי' י"ט שכתב הטעם שאינו יכול ליתנו לאחר משום דחשדי' ליה דרוצה לעכבו לעצמו ע"ש ולא ראה דברי הר"ב במקו' שכתבתי ועיין לרשב"ם בפ' ח"ה דמ"ו ע"ב שכ' באריסי בתי אבות שאינו יכול להחליפם באריסי אחריני ע"ש:

וראיתי למרן בב"י ביו"ד סי' רס"ד שהביא דברי המרדכי שכתבתי והגה"מר דהנותן בנו למולו אסור לחזור בו ואם חזר בו מהני ואח"כ כ' אבל הרא"ש כלל י"ב כתב דיכול לחזור בו ול"מ אלא בתקיעת כף ע"ש והד"מ כתב דגם הרא"ש מודה דאסור לחזור בו ולא איירי בתשו' אלא לענין דאם חזר בו הוי חזרה ע"ש וכה"ג כתב מהראנ"ח ח"ב סי' ע' להסכים דעת הרא"ש לדברי המרדכי דאסור מיהא לחזור בו ע"ש. ותמהני דבתשו' כלל ק"ב שהבאתי לעיל מבואר להדיא דמותר לחזור בו ואין בו משום מחוסרי אמנה דליכא מחוסרי אמנה אלא בדבר שאם הקנה אותו בקנין גמור מהני משא"כ בדבר שלא בא לעולם וכדבר שאין בו ממש באופן דדברי הרא"ש ברור מללו דרשאי ושרי לחזור בו ומ"מ נר' דדוקא בנותן בנו למולו הוא דהוי דבר שאב"מ אבל בנותן בנו לפדותו ממונא הוא ודמי לת"ומ ומודה הרא"ש בפדיון הבן דאיסורא איכא ואם חזר מהני לכ"ע אע"ג דעבר אשארית ישראל וכו' וכ"ז באמירת בע"ד לבד אבל במכירי כהונה פלוגתא דרבוותא היא אי מהניא חזרתו ומן האמור ניחא אצלי דברי ה' החידושי' לא נודע למי מקדושי' בפ"ק דקי' דכ"ט אהא דאיתא התם דאזיל כהן וטריף ממשעבדי הק' איך טריף ממשעבדי הא ממון שאין לו תובעים ותי' דנתן לו הרשאה א"נ במכירי כהונה ע"ש ותמה ע"ד ה' הלכות יו"ט דקצ"ב ע"ד מה הרשאה שייך בזה בדבר שהוא חייב לאחרים ע"ש ועפי"ה ניחא שפיר דכתב לו שהוא נותן לו הפדיון ודינו כמו מכירי כהונה כמו שנתבאר ואזל איהו וטריף:

והנה כגמ' שם בפ' כל הגט מוקמי' לברייתא דאיתא התם דהק' מעשר יש לך בידי הילך דמיו אין חוששין שמא עשאו ת"מ עמ"א כור מעשר יש לך בידי הילך דמיו חוששין שמא עשאו ת"מ עמ"א ופירש"י אע"ג דלא מיחסרא משיכה לא קנייה ישראל דבמאי קנייה האי לוי דלקניה לישראל ע"ש נראה דס"ל דע"י אמירה לא קנאו ומאי דיכול לעשותה ת"מ עמ"א אע"ג דלא קנייה ה"ט משום דהוי כתורם משל חבירו ברשות חבירו כמ"ש הר"ב בש"מ בפ' י"נ כנ"ל והריטב"א בחי' שם תמה ע"ד רש"י דא"כ איך יכול לעשותו ח"מ עמ"א הא אפילו במכירי כהונה לא זכה אלא מדרבנן ופי' דאיירי שזיכה לו הישראל בפי' ע"י חצירו דזכה הלוי זכיה גמורה וחוששין שמא עשאו ת"מ קודם שקיבל הדמים דלא נתן לו הרמים באותה שעה ומאי אדפריך אטו ברשיעי עסקינן היינו ר"ל דשקלי דמי על דבר שעשאו כבר ת"מ ע"ש ותמהני דבגמ' בפ' הזהב מבו' דיכול לעשותו ת"מ עמ"א אע"ג דלא הקנה לו קנין גמור דהא אמרי' דאי נתנו לאחר אין לו עליו אלא תרעומת ואי הקנה לו ע"י חצירו שלו הוא וא"י ליתנו לאחר וצ"ע ומ"ש דמכירי כהונה לא זכו אלא משום תקנה והיינו ע"פ מ"ש הריטב"א גופיה לעיל משם הירושלמי דדוקא בהלוהו עכשיו ע"ש בירושל' שלפנינו מבואר דמסקנא דמילתא אע"ג דהלוהו כבר וא"כ מכירי כהונה לאו משום תקנה אלא זכיה גמורה וכ"נ מדברי הרשב"א בחי' שם ע"ש ועיין בתוס' שם בד"ה הילך ומ"מ אפשר דמדרבנן הוא דא"ל זכיה וכן הוא לפי הטעם שכתב הר"ב דמשום דעשו שאינו זוכה כזוכה ועיין למהריט"א ז"ל בס' קי' סי' רמ"ט בסופו ע"ש ובגופא דשמעת' ק"ל אמאי הגיה הברייתא בא"ל הילך דמיו ואמאי לא מוקי לה דהק' אם בא לחזור בי הישראל וליתנה ללוי אחר א"י דחיישי' שמא עשאו הלוי ת"מ עמ"א כיון דאמרי ליה כור דנראה פשוט דאם נודע שעשאו ת"מ שוב א"י ליתנו לאחר כיון דכבר עשאו ת"מ וכן נאסר כבר משום תרומה דכיון דכבר חלה ודאי דלא פקעה ועו"ק בשמעת' דפ' הזהב מאי קמ"ל ר"י הא מברייתא הלזו לכולהו אוקמתי שמעי' דרשאי ן' לוי לעשות ת"מ עמ"א ולפחות הו"ל להגמ' למי' תניא נמי הכי ונ"ל דס"ל להגמ' דמברייתא הלזו אין להוכיח ד"ז. די"ל בהקנה לו ע"י חצירו כמ"ש הריטב"א ז"ל ור"י אשמעי' אפילו באמירה ולכך לא מוקי לה הגמ' באמירה ולענין חזרה דא"כ מאי קמ"ל ר"י וע"י חצר א"י לחזור בו ולכך לא מוקי לה הגמ' אלא בהילך דמיו אבל קשה למאי דאוקמא בהילך דמיו ונתרצה ן' לוי במכירה ואפ"ה חיישי' שמא עשאו ת"מ לאחר המכירה לפירש"י ואמאי חיישי' מ"ש מההיא דפ' הזהב דרשאי ן' לוי לעשותו ת"מ עמ"א ולא חייש דילמא הדר ביה בע"הב משום דאסור לחזור כדאי' התם וה"נ אע"ג דהמכירה בטלה לא גרע מדברים דיש בהם איסורא משום שארית ישראל וכה"ג כתב הרא"ש שם בפ' הזהב בראייתו מההיא דבני ר"ח זבון אמתא ע"ש ולא מבעיא להסו' דאפילו בדשב"ל אית ביה משום מח"א אלא אפילו להרא"ש בתשו' שהבאתי לעיל שכתב דלית ביה מח"א הכא שאני דאית ביה קנין ע"י שיקנה לו הישראל ע"י חצירו ויחזור וימכרנו לו ונ"ל דיש לחלק דלא אמרי' בפ' הזהב דלא חיישי' ורשאי בן לוי לעשות ת"מ עמ"א אלא דוקא היכא דהתחיל הישראל ואמר לבן לוי שהוא רוצה ליתן לו אבל היכא דהבן לוי ביקש ממנו שיתן לו וא"ל הן אין בו משום מח"א ודכוותה בהילך דמיו דפ' כל הגט כיון שע"י בקשת הישראל היה אין בו משום מח"א ותבלין יש לחילוק זה ממ"ש הר"מ בפ"א מה' מעשר דין ח' וז"ל האומר לחבירו הריני מעשר ע"י א"צ לעמוד עד שיראה אם יעשר ואם לא יעשר ואם אמר הוא לחבירו עשר ע"י ה"ז צריך לעמוד עמו וכתב מרן בכ"מ מירוש' דפ"ב דמעשר והטעם דכיון שהשליח פתח לו שהוא רוצה לעשר ע"י חזקתו שעשה שליחותו משא"כ בשלא פתח הוא ע"ש ומהרי"ק שם ביאר יותר דכשלא פתח הוא אע"פ שהודה וכו' אפשר דלאו בלב שלם הוא וא"כ ה"נ במאי דאמרי' דברים יש בהם משום מח"א היכא דהודה ע"י בקשת חבירו אפשר דלאו בלב שלם הודה וכל כה"ג לית ביה משום מח"א וכן ראיתי להכנ"הג סי' ר"ד בהגהב"י אות ח' שכתב לדעת מהרי"ו דדוקא באמר בתחי' בדעת שלימה ע"ש כנ"ל לשי' רש"י ז"ל:

וראיתי להרדב"ז בס"פ יקר תפארתי שם שכתב דהטעם הוא דכי אמ"ל בע"הב אני מעשר ע"י ועשה אותו שליח חזקה שליח עושה שליחותו וא"צ לעמוד עמו אבל אם אמ"ל חבירו עשר ע"י הרי בע"הב לא עשה אותו שליח ולא קפיד לעשות השליחות וצריך לעמוד עמו ע"ש ותמהני דבהדיא פ' הר"מ בפ"ד מה' תרומות דין ו' דהאומר לשלוחו צא תרום אע"פ שמצא כריו תרום אין חזקת שליח עושה שליחותו ע"ש וה"ב כי אמ"ל בע"הב ועשאו שליח אין חזקת שליח עושה שליחותו וע"כ דהכא כשפתח השליח וכמ"ש מרן ומהרי"ק וכן תפס במושלם המש"ל בפ"ד מה' בכורות מזה כלל גדול דכל היכא דפתח השליח חזקת שליח עושה שליחותו לכ"ע ע"ש:

מן האמור מתבאר דדוקא משום דפתח השלוח אבל אם פתח הבע"הב ואח"כ אפר השליח בפי' אני מעשר ע"י אין חזקתו לעשות שליחותו ולא אמרי' כיון דהבטיחו ודאי עושה שליחותו משום שארית ישראל ודלא כמ"ש המח"א בה' שלוחין סי' כ"א דכה"ג חזקת שליח עושה שליחותו לכ"ע משום שארית ישראל וכדאמרי' בפסחים דצ"א בהבטיחוהו ישראל להוציאו מבית האסורים דשוחטי' עליו בפ"ע משום שארית ישראל וכו' ובפ' הזהב וכו' וע"ש שחי' ביניהם ולע"ד בדברי הר"מ דה' מעשר א"צ לפ' כן דהטעם הוא משום דודאי יקיים דבריו משום שארית יש' שהרי עיקר ד"ז הוא מהירוש' כמ"ש מרן בכ"מ ע"ש ובירוש' דפסחים שם בפ' האשה אמרי' דמתני' בחבשו ישראל וקתני דאין שוחטין עליו בפ"ע הרי דהירוש' ס"ל דלא סמכי' ע"ז לשחוט בפ"ע דלא כתלמורן וכ"כ התוס' שם בפ' האשה ע"ש וע"כ דהטעם משום דפתח השליח ומ"ש המח"א שם דבז"הז דתרומה דרבנן היא חזקה שליח עושה שליחותו עמ"ש התוס' בפ"ג דעירובין דל"ב בד"ה תאנים ע"ש ומ"ש בפשי' דהר"מ פ' כר"ן דאין חזקת שליח עושה שליחותו כ"כ גם המש"ל בפ"ד מה' בכורות והוכיח כן ממ"ש בפ"י מה' מעשר דין יו"ד ע"ה שאמר לחבר וכ' חזקה על חבר שאינו יוצא דבר שאינו מתוקן מתחת ידו וטעם זה לא הוזכר בגמ' אלא לר"ן ע"ש ואינו מוכרח דט"ז עכ"ל גם לר"ש משום דיש כנגדו חזקה דלא נחשדו חבירים לתרום שלא מן המוקף ובגמ' בס"ד הוה ניח"ל לר"ש משום די"ל דרבי לית ליה הא דמוקף אבל למסקנא א"צ לדחוק בכך אשר עפי"ז ניחא מה שלא הוכיחו התוס' שם דהלכה כר"נ משום דר"ח חוזאה קאי כוותיה כדהוכיח מרב שמעיה ע"ש מיהו לזה י"ל דעיקר דברי ר"ח חוזאה אבריתא דמגורה שהביאו בגמ' בפ"ק דפסחים ד"ט ע"א ואע"ג דאמרי' שם ואבע"א ספק וספק י"ל דר"ח חוזאה מ"ל לאוקמא בודאי וודאי גם מה שהוכיח ממ"ש בפ"א מה' מח"כ חזקה דאין ב"ד של כהנים וכו' אינו מוכרח כ"כ ונ"ל להוכיח דהר"מ פ' כר"ש והוא ממ"ש בפ"ו מה' ק"פ דין ד' מח"כ שחל יום הבאת קרבנותיהם בי"ד וכו' ואין שוחטין עליהם עד שימסרו קרבנותיהם ביד ב"ד שמא יפשעו ולא יקריבו אותם ע"ש ויש להבין דבגמ' בפ' האשה בפסחים ד"צ לא הוצרכו למסירת קרבנותיהם אלא לס"ד דטעמא דאין שוחטין על ט"צ משום דילמא פשע ולא טבל ופריך א"ה מח"כ נמי ומשני דמסרינהו אבל למסקנא דמסיק דט"ש מדאורייתא לא חזי א"צ למסירת קרבן דלעולם ל"ח דילמא פשע וצ"ל דהר"מ דפ' בדין א' שוחטין על ט"ש מדרבנן הוא דילמא פשע ופ' דלא כרב דמדאורייתא לא חזי ומי הוא זה דסבירא ליה דמדרבנן דילמא פשע דיפסוק הר"מ כוותיה כיון דלא אמר אין שוחטין עט"ש אלא רב ואיהו מדאורייתא קאמר וצ"ל דס"ל להר"מ דרב שמעיה דהוצרך לחזקה דב"ד משום דס"ל אין שוחטין עט"ש דילמא פשע ועפי"ז ניחה מ"ש הלח"מ שם מגמ' דפ' כ"צ בבעיא דרמי ב"ח בכהן המרצה בקרבנותיהן ע"ש דעפ"ה י"ל דהגמ' דקאמר הניחא למ"ד אין שוחטין מדאורייתא קאמר והיינו רב אלא למ"ד שוחטין ר"ש דמדאורייתא שוחטין והר"מ פ' כותיה ומעתה ע"כ דהר"מ פ' כר' ששת דחזקת שליח עושה שליחותו אפילו בדאורייתא דלדידיה ע"כ רב שמעיה אההיא דפסחים קאי ומינה הוכיח דר"ש ס"ל אין שוחטין עט"ש מדרבנן דאי איתא דפ' כר"נ מנ"ל דר"ש ס"ל אין שוחטין מדרבנן דילמא רב שמעיא אההיא דעירובין קאי הן אמת דבסוף ההיא שמעתא דפסחים דאמרי' אצט' סד"א וכו' קמ"ל כדר"ש נר' דאפילו שוחטין עט"ש ולא חיישי' אעפ"כ צריכי לדר"ש מה שלא נר' כן מרישא דשמעתא דפריך א"ה מח"כ נמי ומ"מ מדברי מרן הכ"מ שם בדין א' נראה דס"ל כדעת הר"מ דפוסק אין שוחטין עט"ש דמדרבנן הוא אבל מדאורייתא מיחזא חזי ע"ש:

וראיתי למרן בב"י בח"מ ס"סי קנ"ו שהביא תשו' הרשב"א שנשאל בחייט שרגיל אצל עירוני א' והלך יהודי א' ופיתה את העירוני לעשות הוא מלאכתו בזול אי הוי כמזיק בידים וכו' והשיב דמוחין בידו וכו' ועוד דכל מכירי הוו כאלו באו לידו כדאמרי' מרי' בפ' י"נ וכו' ע"ש והיא בח"ג סי' פ"ג ולפמ"ש. התוס' והמרדכי שהבאתי דבריהם לעיל דטעמא דמכירי כהונה דהוי כאלו בא לידו משום דאסור לחזור בו אין ענין לד"ז גבי גוי אלא בישראל דוקא דכתי' שארית ישראל:

חזרתי על המקרא וראיתי דמה שהוכחתי מדברי התוס' דפ"ק דמציעא דבמכירי כהונה א"י לחזור י"ל דלעולם יכול לחזור כמ"ש התוס' בפ' י"נ אלא דהתם בתקפו כהן שאני דבא ליד כהן ובאומר ליתן לחבירו מתנה מועטת דיכול לחזור בו י"ל דאם קדם חבירו ותפס המתנה ההיא א"י הנותן לחזור בו וקצת יש להוכיח כן מגמ' דריש בתרא ד"ג דפריך קנין דברים הוא ומסיק ר"א בהלך זה והחזיק וכו' וכתבו התוס' בהחזיק שלא בפניו ע"ש הרי דבמידי דהיה יכול לחזור בו אם קדם והחזיק אפילו שלא בפניו שוב א"י לחזור וה"נ דכוותא ועיין להרמ"ה שם ע"ש:

וראיתי למהר"ץ בתשו' סי' ע' שהעלה דאפילו במכירי כהונה מצי בע"הב לחזור בו וליקנה לצורבא מרבנן או לקרובו ע"ש ולכאורה מדברי התוס' בפ"ק דמציעא שהקשו אמאי אין מוציאין מידו הא יאמר לכהן אחר אני נותן ותי' במ"כ ע"ש נראה דאפילו לצ"מ או לקרובו ל"מ הדר דאי איתא אכתי קשה היכי פסיק ותני המע"ה הא אי איכא צ"מ או קרובו מצי אמר לכהן אחר אני נותן ואולם ע"פ מ"ש י"ל דש"ה דכבר בא ליד כהן ובכה"ג מודה מהר"ץ דל"מ הדר ביה ליתנם לצ"מ או קרובו ועיין להש"ך בס' ת"כ סי' ה' שכתב בפשי' מסברא דבמכירי כהונה יכול בע"הב לחזור בו וליתנה לאחר ע"ש ועיין להמרדכי ר"פ אע"פ במ"ש משם אבי העזרי ובפ' הזרוע דקל"ג ע"א כתב רש"י בד"ה זכי לי וכו' ואע"ג דרבא כהן הוה וכו' מ"מ מנפשיה ל"מ שקיל והתוס' כ' דרבא גרסי' דלא היה כהן ע"ש מתבאר מדבריהם דאפילו במכירי כהונה רשאי ליתנם לכהן אחר ומותר דהא התם במכירי כהונה עסקי' כמבואר שם ואי איתא אפילו הוא כהן ל"מ שקיל דעביד בע"הב איסורא ע"י ואולם לפ"ד מהר"ץ שכתבתי דלצ"מ שרי לחזור כו א"ש:.

תוכן העניינים

מצות כהונה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה