אור ברסלב
מצות כהונה סימן כח

מצות כהונה· רבי אברהם הכהן יצחקי

סימן כח

סימן כז

שאלה בגביר א' מן הרמתי"ם מעי"ת בבל יע"א שהקדיש מנכסיו קרקע לפירותיו לי' ת"ח בע"הק טבריא שיבררו האפוטרפוסים שמינה וחייב עצמו ונכסיו בקיום דבר זה והכל היה בקש"ם בדל"ב כמ"ש בשטר המתנה באורך ויצאו עוררין לבטל ההקדש הנז' ושלחו לנו רבני טבריא לעמוד על תוכן ד"ז וזה אשר כתבתי והסכימו עמי כל הדיינין ועל ראשם מו"ה מהרי"ב ש"י וזה החלי בס"ד:

הנה בשטר זה כתוב בו קנייה וחיוב שכ' בו שהקנה להם קרקע לפירותיו מעתה ומעכשיו וגם כתוב בו שחייב עצמו ונכסיו לקיום ד"ז ומצד הקנין נר' דתליא בפלו' דברירה וכדאי' בפ"ג דעירובין מעשר שיש לי בביתי מחולל על סלע שיעלה בידי מן הכיס לא חלל משום דאין ברירה ודעת ר"ת דאין ברירה בדאורייתא בסוגיא דביצה ודעת ר"י אפילו בדאורייתא יש ברירה דקי"ל כראב"י בנדרים בפ' השותפים כמ"ש התוס' שם וא"כ בנד"ז שהקנה קרקע לפירותיו לעשרה ת"ח שיבררו האפוטרופוסים שמינה לדעת ר"ת לא זכו ולדעת ר"י זכו מעכשיו שיבררו איברא די"ל דאפילו לדעת ר"ת שפ' דאין ברירה זוכים הם משעה שיבררו דלא שייכא ברירה אלא אי בעי' למימר זוכים למפרע אבל מכאן ואילך משעה שהובררו לכ"ע זכו כמ"ש מדברי הריטב"א ז"ל בחי' שם בעירובין באהא דמעשר מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס כתב וז"ל פי' חילל מעכשיו קודם שתעלה מן הכיס לכשתעלה והיינו דאיכא דין ברירה ע"כ הרי מבואר שאם לא יחול החילול עד שתעלה לית כאן דין ברירה ואי קשה לפ"ז מאי פריך שם בגמ' ובר' יוסי דאמר אין ברירה מהא דתניא מעשר שיש לי בביתי מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס רי"א מחולל ומאי פריך נימא דר"י דאמר מחולל היינו משעה שתעלה י"ל דא"כ מ"ט דרבנן דפליגי עליה והרמב"ם בפ"ד מה' מע"ב דט"ו כ' וז"ל האומר מע"ב מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס ה"ז חילל והוא תימה דהא פ' בכ"ד דבדאורייתא אין ברירה וכבר עמד ע"ז מהרי"קו הביאו מרן בכ"מ ותי' דהמעשר מחולל מעכשיו בלא דין ברירה והוו כולהו סלעים ס' מעשר וכשהעלה הסלע מן הכיס הותרו האחרים דאמרי' זהו הסלע שאמר דהא אמר כשתעלה והגמ' עדיפא מינה משני משום דמסייעא ליה הסיפא עכ"ד וזה תימה דא"כ מ"ט דרבנן ועוד לפום מאי דאפכה הגמ' ואמר ר"י לא חילל ע"כ דשייכא ברירה בכה"ג ע"כ נר' עיקר בישוב דברי הר"מ כמ"ש מהרי"קו בראש אמי'ר דמ"ש הר"מ ה"ז חילל היינו מכאן ולהבא משעה שתעלה ואין כאן ברירה ועפי"ז י"ל מ"ש התוס' שם בד"ה אלא שהקשה אמאי לא פריך אטעמא דברירה מב' רימונים די"ל דמאי דפשיט"ל להגמ' דבב' רימונים מהני היינו מכאן ולהבא ואי טעמא משום דבעי' שיהיו ניכרים אפילו מכאן ולהבא לא מהני דבעי' ניכרים בשעת קריאת שם ואי קשיא מדאמרי' בפ"ג דגיטין הריני בועלך ע"מ שירצה אבא רש"א רצה האב מקודשת ומוכחי' מינה דר"ש אית ליה ברירה והרי התם א"צ לקיומו של דבר מעיקרא ונימא מקודשת משעת רצוי האב קאמר וי"ל דמ"ל להגמ' דסתמא קאמר ואפילו רצה האב אחר מיתת הבן ולענין ליזקק ליבם ובכה"ג בעי' קיומו ש"ד מעיקרא ועפי"ז ניחא מ"ש הר"מ בפ"ז מה"א ע"מ שירצה אבא ויאמר הן רצה האב מקודשת ותימה דהא הר"מ פ' דבדאורייתא א"כ והר"ן שם בגיטין כתב משם הרמב"ן דלמאי דקי"ל א"ב ההיא דע"מ שירצה אבא ע"מ שלא ימחה אבא היא ולדברי הר"מ דבאומר הן קאמר קשה ועפי"ה ניחא דבחיי הבן מיירי הר"מ כדמוכח מדבריו שם ומקודשת מכאן ולהבא דלא שייכא בדין ברירה וכ"מ להרשב"א בח"ב סי' פ"ב בכללא כייל דלא שייכא ברירה בדבר דסגי לן בקיומו של דבר מכאן ולהבא עש"ב איברא דברי הרשב"א ז"ל סתראי נינהו דבח"ד סי' קנ"ג כתב בעשתה שליח וחזרה ועשתה שליח ואפילו עשרה בזאח"ז או עשתה עשרה בב"א כל שהגיע הגט לא' מהם מגורשת דל"ש בכה"ג ברירה תדע לך דהא כתיבת הגט בעי' ברירה כדאיתא בפרק כל הגט אמר כתוב גט לאיזו שארצה אגרש בו פסול ואלו בשליחות כתיבתו והולכתו לא' אין ברירה כדאי' בפ' האומר כולכם כתבו כל חד מנכון חתומו ול"א א"ב אבל אם אמרה כל מי שירצה הבעל מכם ליתנו לו יהיה שלוחי לקבלה נאמר בזה א"ב כענין באיזהו שארצה אגרש בו והרי הוא כמבואר דדברי הרשב"א סתראי למ"ש בח"ב שהבאתי:.

נקטינן דדבר שאינו רוצה בקיומו של דבר מעיקרא אלא מכאן ולהבא לכ"ע מהני וכן ראיתי להרב שאגת אריה סי' צ"ג שכ"כ מסברא דנפשיה וכ' דההיא דהריני בועליך ע"מ שירצה אבא בעי' לקיומו של דבר למפרע משום דבשעת רצוי ליכא ביאה דדוקא קידושי כסף הוא דאמרי' דמקודשת מכאן ולהבא עש"ב והנ"ב חא"הע סי' צ"א כתב באומר כל מי שיבחר פ' יהיה שלוחי דלא שייכא ברירה כיון שהוא מכאן ולהבא והן ולאו ורפיא בידיה ע"ש וכבר נתבאר דהדין דין אמת דבכה"ג לא שייכא ברירה ומעתה בנ"ד שהקנה קרקע לפירותיו למי שיבררו האפוטרו' י"ל לכ"ע מהני דמשעה שיבררו זוכים הם משעת הברירה ואילך שו"ר דהא ליתא כיון שמת הנותן קודם שיבררו לית להו זכייה אחר מיתה דכבר זכו היורשים וכמ"ש הנמק"י בפ' מ"ש אהא דאמרי' ירושה אין לה הפסק הק' הרמב"ן א"כ היכי מהניא מתנת ש"מ בתנאי הא אין זוכין אלא עד שיקיים התנאי ובאותה שעה כבר זכו היורשים ותי' דשאני תנאי דזוכין הם מעכשיו ומקיים התנאי ואזלי ואה"נ דאם אומר הש"מ שיקנו אחר ל"י ומת לא מהני דכבר זכו בו היורשים וירושה אין לה הפסק ע"ש מעתה כיון דצריכין אנו לקיומו של דבר למפרע תליא בפלוג' דרבוותא דברירה ונכסי בחזקת יורשים קיימי ואין מוציאין מידם וכן הסכימו מהרימ"ט סי' כ"ב והמח"א ה' צדקה סי' י"א דנותן למי שיבררו האפוטרופ' לא קנה כ"ז כתבתי מצד הקנין ועפי"ז י"ל עמ"ש מהר"ש ן' חסוו בס' משפטים ישרים סי' ן' ע"ש ומהרד"ך בית ל':

אבל מצד החיוב שכ' בשטר שחייב עצמו ונכסיו לקיומו של דבר לכאורה נראה שנתחייבו הנכסים אע"פ שעדיין לא הובררו עשרה ת"ח שהרי אפילו בדבר שלב"לע כתב הטור סי' ס' אע"פ דאין אדם מקנה דבשלב"לע אדם מתחייב בדבר שב"לע ע"ש וכ"ש בדבר שלא הוברר דאיתיה מיהא לעולם אלא שלא הוברר אמנם הא ליתא דלא כ"כ הטור אלא במקנה דבר שב"לע למי שהוא בעולם אבל למקנה למי שלב"לע לא מהני אפילו בלשון חיוב וכמ"ש בגמ' בפ"ק דגיטין בשמעת' דמעמד שלשתן דנעשה כאומר משתעבדנא לך ולכל דאתי מחמתך ופריך הקנה לנולדים מא"ל דאפי' לר"מ דאמר אדם מקנה דשלב"ל אין מקנה לדבר שב"לע וכ"כ מהריב"ל בח"ב סי' כ"ד דאין אדם מתחייב לדבר שב"לע ודלא כתשו' ר"ב סי' י"א שכ' דאשתמטיה דברי הטור דסי' ס' שהרי לא כ"כ הטור אלא במקנה דשב"ל כאמור וכבר תמה עליו הרב בני יעקב דפ"ט והביא דברי הנ"י ביבמות שכ' גבי מזכה לעובר ל"ק דאפילו ע"י שעבוד לא משתעבד ושעבוד וחיוב חדא מילתא היא ע"ש וכן הסכים הרב בית דוד חח"מ מ סימן י"ב מיהו כ"ז במתחייב למי שלא ב"לע אבל במתחייב למי דאיתיה בעולם אלא שאינו מבורר מהני וכמ"ש הרא"ש בתשו' כלל ס"ח סי' ט' בשטר שלא כתב בו שם המלוה אלא שכ' בו ששעבד עצמו הלוה לכל מי שמוציא עליו שט"ח זה שיגבה ממנו דמהני וכל המוציא הוא גובה בו והוכיח כן מהגמ' דפ"ק דגיטין דאמרי' נעשה כאומר לו משעבדנא לך ולכל דאתי מחמתך ומההיא דשלהי בתרא אני פ' לויתי ממך מנה וממעשה דשאול שאמר האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול וכו' ע"ש הרי מבואר דס"ל להרא"ש דהמחייב עצמו למי שאינו מבורר מהני ומתבאר מדבריו דאפילו אותו דמוציאו מודה שלא ליוה ממנו מעולם איברא דמדברי הרמב"ן והר"ן בשמעתא דמעמד שלשתן נר' דחולקים ע"ז דהרמב"ן כתב דבמעמד ג' יכול למחול שהרי לא נשתעבד כיון דאין ברירה ואינו אלא דהוו שלוחי המלוה והר"ן כתב דא"י למחול דמן הדין זכו כיון דאפשר שחוזר החיוב חלילה על כל העולם ע"ש הרי דס"ל דאין מתחייב למי שאינו מבורר כמו שאינו מחוייב למי שב"לע נקטינן דפלוגתא דרבוותא היא ומהרשד"ם חח"מ סי' ך' כתב דאדם מתחייב למי שאינו מבורר והביא תשו' הרא"ש הלזו ומהרימ"ט חח"מ סימן כ"ג תמה עליו שהרי הרמב"ן והר"ן חולקים ע"ז ונכסי בחזקתם קיימי וכתב עוד די"ל דהרא"ש בתשו' בשי' ר"י אזיל דפ' דיש ברירה אבל בפסקיו בפ' השותפים חזר בו ופ' דא"ב ובפסקיו עיקר ומ"מ לדידן דהולכין אחרי פ' מרן ז"ל בש"ע נקטי' דברי הרא"ש בתשו' שהרי מרן בש"ע סי' ס"א דין יו"ד פ' לתשו' הרא"ש הלזו ואפילו מודה המוציא שלא הלוה לו מעולם דלא כדמשמע מדברי הטור סי' ן' ולזה כוין מרן בב"י שם שכתב ע"ד הטור עיין בתשו' הרא"ש שהבאתי בסי' ס"א ע"ש ואע"פ שמת המתחייב בכה"ג דיש לו נכסים ושעבד עצמו ונכסיו חיובא רמיא על היורשים לקיים דבריו וכמ"ש ה' בנ"י דצ"א ע"א מתשו' מהר"מ שפיטר היורשים מקנס השידוכין שחייב עצמו אביהם מטעם שאביהם לא נתחייב דאנוס שמת וגם מתשו' מהריב"ל דביש לו נכסים או שעבד נכסיו חייבים היורשים ול"ד לשבועה שכתב הריב"ש ז"ל דאין חייבים היורשים לקיים שבועתו ע"ש וכ"ש בנ"ד דאיכא תרתי למעליותא יש לו נכסים בשעת המתנה וחייב עצמו ונכסיו ואע"פ שיש מקום לדחות דל"ד נ"ד לדין זה שפ' מרן לתשו' הרא"ש די"ל דש"ה דיכול לחזור על כל העולם בזאח"ו כמ"ש א גבי מ"ג כמ"ש הנמק"י בסוף בתרא וז"ל שטר שכ' בו שמשתעבד לכל המוציאו כשר ואי משום שלא נתברר וקי"ל אין ברירה ש"ה דכיון דהוא ראוי להתחייב בו לכל אדם אין כאן דין ברירה ע"ש וכוונתו כמ"ש הר"ן גבי מעמד ג' ואע"פ שמתשו' הרא"ש הלזו נר' דאפילו היכא דלא שייכא טעמא מתחייב שהרי הביא ראיה ממעשה דשאול מ"מ מן הדין שפ' מרן בש"ע אין להוכיח אלא היכא דשייך למי' מתחייב לכל העולם בזאח"ז מ"מ מהרשד"ם סי' הנז' ומהרח"ש סי' קכ"ב ומהר"ם אלשי"ך סי' צ"ז כולם הסכימו כא' שחייב עצמו לכל מי שילוה לפ' או נותן לו סחורה דחייב וסמכו על תשו' הרא"ש הלזו אע"פ דלא שייך טעמא דכל העולם זוכין בו בזאח"ז וכ"ש בנ"ד דנר' דשייך הך טעמא שהרי לא התנה שיבררו עשרה קבועים וא"כ בידם שיבררו עשרה חדשים בכל יום וא"כ הוי כמבורר והו"ל כמי שאמר לכל חכמי א"י ועוד שכ' בו שקיבל עליו סברת יחיד והרי ר"י בעל התוס' ס"ל דיש ברירה וא"כ גם מדין קנין זוכין בו ובפרט דבנ"ד איכא מעליותא דמפי השמועה שמענו והגידו לנו הני שלוחי דרחמנא כי תקנה קדומה ויתד תקועה בע"הק צפת וטבריא ת"ו כל אשר הקדיש איש לשם ת"ח הי"ו מהארצות האלו וקב'ע את קובעיהם מפורש יוצא איש על שמו במספר שמותם לגלגלותם המעות הללו זכו בהם כל החכמים הלומדים בבית ה' וחוזרים חלילה בלימוד בזמנים קבועים א"כ הא ודאי נק' בשם עניים סתם כי יד כלם שוה בהם ונק' בשם כללות עניים ולא נכנס בסוג ברירה כלל בנ"ד ונק' בשם הקדש לכל העניים כגון דא כולם מודים בזה דהא הקדש הקדש גמור:

ברם אכתי איכא למישדי ביה נרגא בשטר המתנה וההקדש הלזו שכ' בו שאם לא ישאר זרע מיוצאי יריכו יזכו בו מעכשיו ההקדש שהרי הוי כמי שאמר למי שראוי ליורשו נכסי לך ואחריך לפ' דקי"ל ירושה אין לה הפסק וא"כ אין לאחריך כלום ובכה"ג דאמר אחריך מעכשיו לפ' פלוגתא דרבוותא היא כמ"ש בב"י סי' רמ"ח והמח"א בה' זכיה סימן ט"ל הוכיח מדברי הר"מ דאפילו במעכשיו לפ' אמרי' ירושה אין לה הפסק ממ"ש בפ"ב מה' זכיה אבל הבריא שאמר אחריך וכו' דהרי מתנת בריא כמעכשיו וע"כ בדאמר אחריך מעכשיו לפ' ומינה נידוק הא מתנת ש"מ כה"ג אין לה הפסק ולשון הר"מ פ' מרן בש"ע בסימן רמ"ח וא"כ אין לאחריך כלום בכה"ג אמנם הא ליתא דכ"ז הוא במתנת ש"מ אבל במתנת בריא במעכשיו ל"א ירושה אין לה הפסק וכמ"ש הר"מ ופ' בש"ע כאמור ואע"ג שכתב מהרשד"ם חא"ה סי' קמ"ה ומהרי"ל סי' ע"ב הביא דבריהם הכנ"הג בסי' רמ"ח בהג"הט אות ז' דעת הרא"ש והטור דגם בבריא אמרי' ירושה אין לה הפסק ועפי"ז מה שהוכיח מהרימ"ט ח"מ סימן מ"ח מתשו' הרא"ש כלל פ"א דאפילו בש"מ בעי' משפטי התנאים דלא כמהר"ם אלשיך ז"ל מדכתב בא' שנתן נכסיו לבניו בתנאי ועבר א' מהם על התנאי דהו"ל ירושה אין לה הפסק ובסוף התשו' כתב דבעי' תנאי כפול והרי הא דירושה אין לה הפסק בש"מ דוקא ואפ"ה כ' דבעי' ת"כ עש"ב ליתא שארי הרא"ש סובר דאפילו בבריא אמרי' אין לה הפסק מ"מ נקטי' דדעת הרא"ש והטור דאפילו בבריא איתיה להאי דינא מ"מ מרן בש"ע פ' לסברת הר"מ דבבריא ל"א ירושה אין לה הפסק ובשטר המתנה כתוב בהדיא שהם ממקומות שקיבלו עליהם הוראת מרן ועוד דאפילו להרא"ש והטור בכה"ג כנ"ד שכ' בשטר המתנה כתבוה בשוקא וכו' ולא הוי כמתנה טמירתא הוכחה גמורה היא דלמתנה נתכוון כמ"ש הכנ"הג בהגהב"י אות י"ט משם מהר"א גאליקו ע"ש נקטינן דבכה"ג דמתנת בריא לא אמרי' אין לה הפסק ואפילו אם יתברר שהיה ש"מ בשעת המתנה ואפילו כתוב בשטר שהוא מחמת מיתה מ"מ כיון שכ' מעכשיו דין מתנת בריא יש לה ויש לה הפסק וכמ"ש מהר"י אדרבי סימן תי"ד. תורה יוצאה בהינומא שההקדש הנז' שריר וקיים:

תוכן העניינים

מצות כהונה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה