מצות כהונה· רבי אברהם הכהן יצחקי
סימן כא
המשדך בתו לזמן ומת אחר שעבר הזמן אי יורשיו חייבין בקנס:
נראה דד"ז מתבאר מתשו' מהר"ם הביאו המרדכי בפ"ק דמציעא בשמעון שהי"ל בת קטנה וכתב שמעון לראובן כשיהא בנך ראוי לקדש אם לא אקבל קידושי בתי או בתי בעצמה לא תקבל קידושיה אתחייב לך מעכשיו כ' זקוקין כסף ומת שמעון קודם שהיה לבן ראובן י"ג שנה והיא גדלה ועמדה ונשאת לאחר ועתה תובע ראובן הקנס והשיב כיון דמת שמעון קודם הגעת הזמן הוי אונס דאם היה חי היה מפיסה עש"ב והובאה תשו' הלזו באורך בתשו' מהר"ם הקצרות סי' ל"א ע"ש נראה מדבריו דוקא מת קודם הגעת הזמן אבל אם מת אחר הגעת הזמן אף שעתה אנוס הוא כיון שלה השיאה בהגעת הזמן הוי פושע ולא מיפטר באונס דהשתא אף שלא תבעו לא מיפטר בכה"ג ודברי מהרי"ו סי' ק"ה נר' דבכה"ג איירי וכן מ"ש מהרי"ו בסי' קמ"ב בכה"ג איירי דאל"כ מאי ק"ל מדברי המרדכי ע"ש וכזאת ראיתי להרב נ"ש די"ג ע"ב שדקדק מדברי מהר"ם הללו דאפילו מיאנה הבת חייב אביה בקנס הפך דעת הרשב"א וכבר דקדק כן מור"ם בד"מ סי' נ' וכתב הנ"ש ליישב דבנדון המרדכי בידו היה אף אם אין הבת רוצה מאחר שעדין היתה קטנה באותה שעה ובידו היה לקדשה ע"ש ור"ל דאם לא מטעם שמת קודם הגעת הזמן אלא שהיה חי מ"מ כיון דבשעה שהגיע הבן לגדלות עדין הבת קטנה וביד אביה לקדשה בע"כ אם לא קדש' וגדלה ומיאנה מתחייב האב בקנס אף דעכשיו אנוס הוא כיון דיצא לשעה שלא היה אנוס הרי לך כמ"ש דבמת אחר הגעת הזמן חייבין היורשים בקנס וכנ"ל להוכיח מדאמרי' בפ' החולץ ד"מ ע"ב יבמה אחר ג"ח אין לה מזונות עמד בדין וברח ניזונת משל יבם וכ' התוס' וה"ה חלה והא דבעי בריש כתובות חלה מאי היינו שחלה מיד בהגעת הזמן אבל הכא שחלה אחר שעמד בדין דהי"ל לכונסה לאלתר קודם שאירע לו אונס ע"ש והרי התם אם לא ברח ונתרצה ליבם אלא שאיחר קצת אין לה מזונות כמ"ש התוס' אח"ז ע"ש ואי ברח או חלה אף דהשתא אנוס הוא הו"ל לכונסה קודם שיבא האונס וכ"מ מדברי הרא"ש והריטב"א ובדברי מרן סימן ק"ס ע"ש וביותר מש' כן מדברי התוס' בכתובות דק"ז ע"ב בד"ה עמד וז"ל וי"ל ש"ה שהי"ל לכנוס מיד אחר שהגיע הזמן אחר ג"ח אבל התם כשהתחיל חוליו קודם שהגיע הזמן מאי הו"ל למעבד ע"ש באופן דנר' פשוט דמת אחר שהגיע הזמן לא מיפטר מטעם אונסא כיון דיצא לשעה שלא היה אנוס:
ועוד יש לחייב את היורשין מצד אחר דע"כ לא כ' ך המרדכי דהיורשין פטורים מן הקנס מטעמא דאונס אלא בנדונו דליכא פסיקת נדוניא אבל בנ"ד שחייב עצמו בנדוניא ואם לאו יפרע קנס הוי חוב וחייבין וכמו שנראה מדברי מהרי"ו בסי' קמ"ב שכתב וז"ל ומ"ש שהיתומים פטורין מן הקנס וקמדמת הא מילתא למ"ש מהר"ם ל"ד דהתם לא היה ש"ח רק קנס בעלמא אבל הכא דאיכא ש"ח הוי כמו הלואה דלא מהני טענת אנוס ע"ש אשר נראה מדבריו דבכה"ג דחייב עצמו בנדוניא ואם לאו יתן קנס. אין לפוטרו משום אונס אלא דלפ"ז דברי מהרי"ו סתראי למ"ש בסי' ק"ה דבכה"ג נמי פטורין משום אונס ולמד כן מדברי מהר"ם וכבר ראיתי לה' נת"מ ז"ל דצ"ו ע"ד שתמה עליו בזה ע"ש וע"כ נר' דמ"ש בסי' קמ"ב אבל הכא דאיכא שט"ח היינו דכתב שט"ח והשלישו דאם יתחרט יתן לו השט"ח דבכה"ג הלואה גמורה היא וכ"נ שהבינו הח"מ סי' כ' סק"כ ומ"מ נכתב הקנס בלשון חיוב דהיינו שחייב עצמו מעו"מ בקנס המ' כנ"ד יש לדמותו להשלישו ולא מיפטרי מטעם אונס והרדב"ז בס' דברי דוד הנ"מ סי' ס"א כ' במיאנה הבת דפטור האב מהקנס משום דאנוס שאם זקף עליו הקנס בתורת מלוה חייב בקנס ע"ש ועיין להב"ש סקי"ח:
וראיתי להפמ"א ח"א ס"סי ס"ב שכתב ליישב בסתירת דברי מהרי"ו הנז' דמ"ש בסימן ק"ה מיירי שלא הגיע זמן הקנס בחייו שמת קודם שהגיע זמן הקנס אבל בסי' קמ"ב מיירי שהגיע זמן הקנס בחייו דאז ודאי חייבין היורשים ע"ש נר' שהבין דמ"ש מהרי"ו אבל הכא הוי שט"ח היינו משום שמת אחר שהגיע זמן הקנס הרי דבכה"ג אין לפוטרם דהוי שט"ח ולא קנס וק"ק דבכה"ג שמת אחר שהגיע הזמן אפילו הוי קנס ממש אין לפטור דלא חשיב אונס וכמו שהוכחתי נקטינן דבכה"ג דמת האב אחר שהגיע זמן הקנס חייבין היורשים לגדל פרע סך הקנס משלם כנ"ל ועיין להסמ"ע בסי' פר"ו ובתשו' מרן ב"י סי' י"א ועיין בתשו' מהראנ"ח סי' צ"ד הובאו בש"ך סי' ק"י בסק"ג ומ"ש ע"ד הרב אורים שם ע"ש: