מצות כהונה· רבי אברהם הכהן יצחקי
סימן טו
ש"מ שכתב אגרת לחבירו דע שהכביד החולי ואפ' שימות ובנו קטן תזכה בפקדון שיש לי בידך לבני אם הכתובה נגבית מהפקדון או לא
תשובה כתב הר"מ בפ"ח מה' זכיה וז"ל מתנת ש"מ אינה קונה אלא לאח"מ ואין א' זוכה בדבר שצוה לו בין במקרקעי בין במטלט' אלא לאח"מ לפי' מוציאין לכתובת האשה ומזון האלמנה ובנות מיד אלו שצוה לתת להם שהרי במיתתו נתחייבו הנכסים בכתו' ומזונות ואלו שנתן להם לא יקנו אלא לאחר מיתה נראה מדבריו דאפילו במתנת מטלטלין גובה כתובה ממתנת ש"מ ואינה גובה ממתנת בריא וע"כ דהיינו טעמא משום דעשו תקנת השוק במתנת בריא ולא במתנת ש"מ כיון דאינה קונה אלא לאחר מיתה ולא הוי אלא מדרבנן ולא עשו תקנתא לתקנתא וכה"ג כתב מהר"ם מפאדווה סי' נ"ד על צואה בעש"ג דתקנתא לתקנתא לא עבדי' ע"ש וה"ה כתב דכתובה דכ' הר"מ היינו כתובת ב"ד דלא טרפי ממשעבדי גמורים וטרפי ממתנת ש"מ דאלו כתובה ממש אפילו ממשעבדי גמורים טרפי וס"ל להר"מ כדעת הרא"ש דגם במתנה עשו ת"הש משום דהר"מ מיירי גם במקרקעי וכתובה טרפי במקרקעי במתנת בריא ולעולם כתובה גובה ממתנת ש"מ במטלטלי דבתרוויהו מיירי הר"מ ומרן בש"ע סי' רנ"ב העתיק לשון הה"מ ובמקום כתובה כתב כב"ד וכתב הסמ"ע דא"ל כתובה ממש ובמטלטלין דגם כתו' ב"ד אינה גובה ממטלטלי דמתנת ש"מ כיון שקדם וגבה ע"ש נראה מדבריו דס"ל דלא כתב הר"מ דגובה אלא במקרקעי אבל במטלטלי אינה גובה אף כתו' ב"ד וכ"ש מזונות האשה והבנות ומשמע הא. כתובה ממש ס"ל דגובה וס"ל דלא עשו תק"הש בש"מ והא דאינה גובה כב"ד משום דלא תיקנו הגאונים דמטלטלי משתעבדי אלא לכתובה ולא לכתובת ב"ד כמ"ש הר"מ בפי"ד מה' אישות וס"ל להסמ"ע דדוקא בניתנו במתנה הוא דלא תיקנו אבל אם הם בעין גובה כנ"ל. לפי דרכו ומ"מ גם מדבריו למדנו דכתובה ממש גובה מש"מ דלא עשו ח"הש בש"מ וכ"כ מהרימ"ט בחי"ד סי' כ"ב בפשי' דבמתנת ש"מ לא עשו ת"הש והביאו הכנ"הג הגהב"י אות ה' וכתב שכן נראה דברי הסמ"ע לקמן ע"ש וטפי הו"ל להוכיח מדברי הסמ"ע שכתבתי וע"ש שהביא פלוגתא דרבוותא בזה ומ"מ דעת מרן בש"ע שהעתיק לשון הר"מ נראה דס"ל דגובה וכ"כ הכנ"הג שם בדעת הר"מ ועוד דבנ"ד דהמתנה היא ליורש לכ"ע גובה דמתנה ליורש ירושה היא וכמ"ש הת"הד ומהרי"ו הביא דבריהם הכנ"הג אות י"ז דכ"ע מודו בזה ע"ש נקטי' דכתובת אשה גובה ממתנת ש"מ זה ואין לומר דשא"ה דאמר לו תזכה לבני והוי כמי שזיכה מחיים הא ליתא דבגמ' בפ' מ"ש דקנ"ב איתא כ' וזיכה לא' וכ' וזיכה לב' שני קנה לשמואל דקי"ל כוותיה ואם כ' וזיכה וקנו מידו לראשין קנה א' ופירשב"ם זיכה היינו מסר השטר והתוס' והרא"ש דחו דבריו וכ' דזיכה היינו דזיכה לו המטלטלין ע"י אחר וכ"כ הטור סי' ר"ן וכ' בשם הרמ"ה דמצוה מח"מ אפילו כתב וזיכה וקנו מידו. לא מהני ונראה דאפילו לפירשב"ם מודה מודה בזה דבמצוה מ"מ ל"מ זיכוי דלא מצינו שחלק בזה ואין לאפושי בפלוגתא וע"ש בסמ"ע ובנ"ד מצוה מח"מ בהדיא ולכ"ע ל"מ זיכוי דלא נפקא מדין ש"מ וכתובה גובה מהם איברא דהטור סי' קכ"ה כתב בשם הרמ"ה בש"מ שאמר הולך מנה זה לפלוני א"י לחזור דכיון דהוציא הממון מתחת ידו הוי כאלו אמר זכי במנה זו לפ' מהיום אם מתי ע"ש טעמו וזה סותר למ"ש בסי' ר"ן והסמ"ע שם נרגש מזה בסקמ"א וכתב דבסי' קכ"ה מיירי בנתנו ליד השליח ליתנו ליד המקבל מיד והכא מיירי דאמ"ל שלא יתנו לו עד שימות ע"ש וא"כ בנ"ד י"ל דדמי דסי' קכ"ה כיון שלא א"ל שלא יתנו עד שימות וא"כ לא הוי מש"מ אלא מתנת בריא דהוי כמו שאמר מהיום אם מתי מיהו נראה פשוט דכל זה בנתנו ליד השליח בשעת המתנה דכיון דהוציא הממון בשעת המתנה דעתו לזכות לו זכיה גמורה כמו שמבואר בדברי הרמ"ה שהביא הטור בסימן קכ"ה וכ"מ להדיא מדברי הסמ"ע שם בס"ק ל"ד ע"ש וי"ל בזה דההיא דסי' ר"ן מיירי בהיה מופקד אצלו מקודם אלא דהסמ"ע משמע ליה ל' זיכה במסרו. לידו מיירי וא"כ בנ"ד שהיה מופקד אצלו מקודם אפילו שא"ל בלי זכיה הוי כמצוה מ"מ דעלמא כתובה נגבית מהם ועוד ט"א דאפילו בבריא וא"ל זכה לפ' כנ"ד לא מהני כיון שלא אמר הנפקד תקנה לי חצירי כדאיתא בפ' הספי' דפ"ה ברשות דלה המופקדים אצלו עד שנקבל עליו הנפקד ופירשב"ם שייחד רשותו ללוקח והרא"ש פו' שיאמר תקנה חצירי ללוקח וכ"כ הטור סי' ר' והב"י הביא שם בשם הרמב"ן דמיירי דאמר המוכר לנפקד זכה ללוקח ע"ש הרי דאפילו בא"ל זכה לפ' בפירות המופקדים אצלך ל"ק עד שיאמר הנפקד תזכה חצירי ללוקח וא"כ בנ"ד שלא אמר הנפקד תזכה חצירי לפ' לא הוי אלא מתנת ש"מ וכבר נת' דכתובה נגבית ממתנת ש"מ ועיין להש"ך סי' קכ"ה ס"ק ל"ב ונ"ל דאפילו לסמ"ע שם סקכ"א שכתב דמהניא חצירו בזכה בבריא דוקא באמר הנפקד תזכה חצירי לפ' כמו שנת' ודע דבנ"ד הפקדון הוא תכשיט זהב וסך מאה גרושוש והסך הנז' אע"פ שהוא פקדון שלח בו יד הנפקד מקודם המתנה ונעשה גזלן עליה וא"כ בודאי דלא חלה זיכוי כלל עליהם דלא היו מונחים בחצירו ולא הוצרכנו לכל מ"ש אלא לבטל אפילו זכיית התכשיט נקטי' דכתו' נגבית ממתנה זו. כמו שנתבאר:
וע"ע השטרי חוב שהי"ל ונתנם ביד הזוכה במתנה ע"י כ"ומס לזכות בהם לבנו קטן גם בזה נראה דהאשה גובה כתובתה אע"ג דנתנם במתנת בריא מטעם דאפשר דבעי' מסי' ליד המקבל ולא ליד הזוכה כמ"ש האו"ת בדיני מיגו אות קכ"א ויישב עפ"ז תשו' הרא"ש ע"ש איברא דק' ע"ד שהרי בידו להקנותם בקנין אגב ואכתי איכא מיגו ואין לומר דהרא"ש סובר דלא מהני קנין אגב. בשטרות שהרי בכלל ע"ה הביא מחלוקת:
הרי"ף ור"ח אי מהני ק"אג בשטרות ולא הכריע ואפ' דגם באגב בעי' נמי שיאמר קני לך המקבל ממש ולא הזוכה ומ"מ בנ"ד דע"י כומ"ס כיון דהמתנה היא בס' וחיוב הכתובה ברור גובה כתובתה מהם: