מצודת ציון על תהילים· רבי דוד אלטשולר
פרק עח
פסוק א
האזינה. ענין הקשבה:
פסוק ב
אביעה. ענין אמירה כמו יום ליום יביע אומר (לעיל יט):
פסוק ד
נכחד. ענין מניעה כמו ולא כחד ממנו (ש״א ג):
ועזוזו. מל׳ עוז וחוזק:
פסוק ז
כסלם. בטחונם כמו אם שמתי זהב כסלי (איוב ל״א:כ״ד):
פסוק ח
סורר. סר מדרך הישר:
ומורה. ענין מורד ומסרב:
פסוק ט
נושקי. מזויינים כמו נושקי קשת ומגן (דה״ב י״ז):
רומי. ענין השלכה כמו פרש ורומה קשת (ירמיהו ד׳:כ״ט):
קרב. מלחמה כמו המלמד ידי לקרב (לקמן קמ״ד):
פסוק י
מאנו. לא רצו:
פסוק יג
נד. צבור ותל כמו נצבו כמו נד (שמות ט״ו:ח׳):
פסוק יד
וינחם. נהגם:
פסוק טו
יבקע צורים. סלעים:
פסוק טז
נוזלים. מל׳ הזלה ונטיפה:
פסוק יז
למרות. למרוד:
בציה. במדבר שהוא ציה ושממה:
פסוק יט
לערוך. ענין סדור:
פסוק כ
תת. מל׳ נתינה:
שאר. בשר כמו אכלו שאר עמי (מיכה ג):
פסוק כא
ויתעבר. מל׳ עברה וזעם:
נשקה. מל׳ היסק והבערה:
פסוק כה
אבירים. חזקים:
צידה. מזון:
פסוק כו
בעזו. בחזקו:
פסוק לא
במשמניהם. מל׳ שמן:
הכריע. ענין הנפילה על ברכים:
פסוק לד
ושחרו. ענין דרישה כמו שוחר טוב (משלי יח):
פסוק מ
כמה. ענין מספר מרובה:
יעציבוהו. מלשון עצבון:
פסוק מא
התוו. ענין סימן ואות כמו והתוית תיו (יחזקאל ט):
פסוק מד
יאוריהם. הם ברכות העשויות בידי אדם:
ונוזליהם. מלשון הזלה ושפיכה ר״ל מים היורדים מעצמן:
פסוק מה
ערוב. תערובת מיני חיות:
וצפרדע. שם מין שרץ המים:
פסוק מו
לחסיל. מין ארבה:
יבולם. מלשון יבול ותבואה וכן ונתנה הארץ יבולה (ויקרא כ׳):
פסוק מז
יהרוג. הוא לשון מושאל על השבירה:
ושקמותם. מין אילן תאנה כמו ובולס שקמים (עמוס ז):
בחנמל. הוא מין ברד:
פסוק מח
ויסגר. ענין מסירה כמו לא תסגיר עבד (דברים כ״ג:ט״ז):
בעירם. בהמתם לרשפים. ענין להט ולהב:
פסוק נ
יפלס. ענין ישר כמו פלס מעגל רגליך (משלי ד׳:כ״ו) ועש״ז גקרא קנה המאזנים בשם פלס כי מיישר המשקל:
נתיב. שביל ודרך:
לא חשך. לא מנע:
וחיתם. ובהמתם:
הסגיר. ענין מסירה:
פסוק נא
אונים. ענין כח כמו מצאתי און לי (הושע י״ב:ט׳):
פסוק נה
בחבל. הוא קו המדה:
פסוק נז
ויסגו. ענין החזרה לאחור:
פסוק נח
בבמותם. מל׳ במה:
יקניאוהו. מלשון קנאה והכעסה כמו הם קנאוני בלא אל (דברים ל״ב:כ״א):
פסוק נט
ויתעבר. מל׳ עברה וזעם:
פסוק ס
ויטוש. ענין עזיבה:
פסוק סא
עזו. כן יקרא הארון ע״ש שהראה כח ה׳ בפלשתים להכות בהם כמ״ש בשמואל א:
פסוק סב
ויסגר. מסר:
פסוק סג
הוללו. בית החופה נקרא בדרז״ל הלולא (כתובות ה׳) ע״ש שמהללים ומשבחים שמה את החתן ואת הכלה:
פסוק ע
ממכלאות. מל׳ בית הכלא ומאסר והוא דיר הצאן שהמה כלואים בה:
פסוק עא
עלות. מגדלות עולליהן ר״ל מניקות:
פסוק עב
ינחם. ינהגם: