מצודת ציון על תהילים· רבי דוד אלטשולר
פרק עד
פסוק א
זנחת. עזבת כמו זנח ה׳ מזבחו (איכה ב):
יעשן. הוא ענין כעס כי ע״י חמום הכעס נראה יוצא מהנחירים כמו עשן ואמר בלשון הנופל באדם כדי לשבר את האוזן:
פסוק ג
פעמיך. הרגלים שפוסעין בהן וכן פעמי דלים (ישעיה כ״ו):
למשואות. ענין חושך:
פסוק ד
שאגו. צעקו:
מועדך. מל׳ וועד ואסיפה:
פסוק ה
בסבך. הענף נקרא סבך ע״ש שמסתבכים ונאחזים זה בזה כמו נאחז בסבך (בראשית כ״ב):
קרדמות. גרזנים:
פסוק ו
פתוחיה. ענינו החתירה והחקיקה של צורות ודקלים כמו פתוחי חותם (שמות כ״ח):
בכשיל וכילפות. שמות כלים עשוים לשבר בהם אבנים:
יהלומון. ענין הכאה ושבירה כמו יהלמני צדיק (לקמן קמ״א):
פסוק ז
שלחו. ענין הצתה והבערה:
חללו. מל׳ חולין:
פסוק ח
נינם. ענין שררה כמו ינון שמו (לעיל ע״ב):
פסוק ט
עד מה. עד מתי וכן עד מה ה׳ תאנף לנצח (לקמן ע״ט):
פסוק י
ינאץ. ענין בזיון:
פסוק יא
כלה. ר״ל מנע:
פסוק יג
פוררת. ענינו הרצוץ לחתיכות רבות כמו פור התפוררה ארץ (ישעיהו כ״ד:י״ט) תנינים. תנים שם דג גדול שבים פרעה נקרא תנים כמ״ש בו התנים הגדול הרובץ וכו׳ (יחזקאל כ״ט:ג׳) ולכן יקראו המצרים תנינים:
פסוק יד
רצצת. ענין שבירה לחתיכות:
לויתן. זה פרעה כי התנין הגדול הוא לויתן כמ״ש את התנינים הגדולים (בראשית א) והוא הלויתן ובת זוגו:
לציים. מל׳ ציה ושממה:
פסוק טו
הובשת. מל׳ יבש:
איתן. ענין חוזק כמו איתן מושבך (במדבר כד):
פסוק טז
הכינות. מל׳ כן ובסיס:
פסוק יז
הצבת. העמדת:
קיץ. ימות החמה:
וחורף. ימות הגשמים:
פסוק יח
נאצו. ענין בזיון:
פסוק יט
לחית. ענין עדה וקבוץ וכן חית פלשתים (ש״ב כג):
תורך. מל׳ תור והיא כנסת ישראל והמשילה לתור כמו שהמשילה ליונה כמ״ש יונתי בחגוי הסלע (ש״ה ב):
פסוק כ
מחשכי. מל׳ חושך:
נאות. מדור:
פסוק כב
מני. כמו מן:
פסוק כג
שאון. ענין המיה: